יום שבת, 31 ביולי 2021

ברוח הזאת – אשרת קוטלר

ברוח הזאת – אשרת קוטלר

הוצאת ידיעות ספרים

יולי, 2021. 225 עמודים












סיפור על קשיי חיים, אמונה וכוח הריפוי של הטבע, בעיקר בים.


"אם מישהו היה מספר לה שנתיים קודם לכן שתעדיף לבלות במחיצת עצמה שבועות ארוכים וגם תיהנה מכך, היתה שולחת אותו לאשפוז. היא? שמאז ומעולם היתה מוקפת באנשים ובמשימות רק כדי לברוח מהריק המבעית שאיים לבלוע אותה? ובכל זאת, הנה היא מפליגה לבדה, והדממה שמסביב מטעינה אותה בכוחות שמעולם לא חשה בהם לפני כן.

כמעט חודשיים חלפו מאז יצאה להרפתקה הזאת וכבר היה לה ברור שמשהו חשוב ומהותי משתנה בקרבה. משהו שלא ידעה לתת לו שם, אבל לראשונה זה שנים אִפשר לה לנשום."

בכתיבה בהירה, זורמת ומרתקת מסופר סיפורם של מיה ומקס, שני ישראלים שנמצאים בנקודת מפנה בחייהם.

בדרך מקרה נפגשים מיה ומקס על סיפונה של יכטה קטנה בים האיוני. מקס הוא רווק נאה שנדודיו בעולם הביאו אותו לפריס,בה התיישב והקים עם ידידו וחברו הנאמן, פטריק, חברת אופנה. מקס הוא למעשה דוד(דודו), ישראלי שנפשו פצועה והוא נאבק במשך שנים בארוע מייסר וכואב שאינו נותן לו מנוח, והוא בורח מזיכרונות עבר קשים, נודד בעולם מגיע בסופו של דבר לפריז, מחליף את שמו למקס, מתיישב בה והופך למעצב אופנה בעל שם. כל הנסיונות לקבל טיפול שיעזור לו להתמודד עם התהליך הנפשי והרגשי שהוא חווה נתקל בקושי עצום, והוא לא מצליח להשתחרר מהזכרונות, הסודות והטראומה, וההשפעה של כל אלה על היכולת שלו למצוא זוגיות. בעיצומם של ההכנות לתצוגת אופנה במילאנו הוא חש בעייפות נפשית ופיסית גדולה. הוא משאיר את הטיפול בתצוגה בידי פטריק המסור והנאמן,  ויוצא ל"חופשה". הוא נודד ממקום למקום עם תרמיל על הגב ובסופו של דבר מגיע לאחד האיים ביוון שם הוא פוגש את מיה.  

מיה, היא פסנתרנית ישראלית בעלת שם בינלאומי שחיה ומנגנת בפריז. היא שוהה בישראל כדי לטפל באביה המבוגר והדמנטי, שאושפז בבית חולים. השהייה לצידו של אביה מעוררת בה זכרונות עבר הקשורים בחיי הנישואין של הוריה, בבגידות של אביה ובעובדה שבחר לחיות את חייו ולנטוש אותה ואת אמה. הנטישה הזו מלווה אותה כל השנים ומקשה עליה למצוא זוגיות יציבה. היא נקלעת לסקנדל תקשורתי שיוצא מפרופורציה וכשהמציאות סוגרת עליה היא נוטשת הכול מאחור ויוצאת אל הים.

 

כשמקס מצטרף להפלגה של מיה הם שומרים על המרחב האישי שלהם. לא מספרים מיהם, מאיפה הם, מתקשרים בצרפתית עד שמתברר ששניהם דוברי עברית. ועדיין  שניהם שקטים, מופנמים ופגועים, שניהם נושאים מטען משפחתי כבד ובודקים, כל אחד בנפרד, את סיכויו לברוח מן העבר.

ברגישות, בכישרון ובחמלה מתארת אשרת קוטלר שני גיבורים כובשי לב ומספרת על חוויית ההפלגה העצמאית בים כהרפתקה וכדימוי מושלם להתמודדות של האדם עם גורלו ועם חייו.

למרות שאין זה ספר אוטוביוגרפי יש בו הרבה אלמנטים המזכירים את חייה הישנים והחדשים  של אשרת, את אהבתה העמוקה לים, לשייט, את האושר שהם הביאו לחייה, והיא טווה ביד אמן סיפור אפי עם עלילה מרתקת, כתובה ברגישות רבה,עם דמויות שלמות ובעלות עומק, שהדמיון ביניהם רב על אף הרקע השונה וסיפור החיים השונה שלהם .

 

זהו סיפור של עוצמה ופגיעות, אומץ ופחד, נפתולי הנפש, משבר אמונה והתגלות פנימית, נטישה ואהבה. הטבע, הרוח והים ההפכפך, משקפים את סערות הנפש ואת הצורך לעמוד על המשמר  והם מראה לפחד מאיבוד שליטה על הקורה בחייהם, לצד האמונה שמתגלה כאשר "מרגישים את אלהים בים."

 

אני ממש מצטערת שקראתי את הספר כל כך מהר. אהבתי אותו מאד. מהמילה הראשונה ועד האחרונה לא הצלחתי לעצור.

אל תהססו,אל תחכו,תקראו.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה