החיים החדשים של לילי שפרד - רייצ'ל ריס

החיים החדשים של לילי שפרד - רייצ'ל ריס

תרגום: מור רוזנפלד

הוצא' תכלת ,פברואר 2019

שמעתי באפליקציית   iCastספרים מוקלטים

קריינות: נועה לפידות

לילי בת ה -25 מנצלת את התוכנית שמנהלת הכנסייה האנגליקנית, שמשלמת לנשים אנגליות צעירות ולבנות, לנסוע לאוסטרליה כדי לעבוד כעוזרות במשקי בית אנגליים למשך תקופה של  שנתיים לפחות. היא נרגשת ומצפה להרפתקאה ורואה בכך הזדמנות לראות את העולם , ולהתרחק מעברה שלה, שפרטיו מתבהרים בהדרגה עם התקדמות הרומן. את לילי וקבוצת נערות כמוה, ביניהן אודרי הלבבית ואיידה השלילית והביקורתית, מלווה בהפלגה על ספינת ה"אורונטאס" גב' קולינס , והן חולקות תא משותף במחלקת התיירים של האוניה.

ללילי יש עניין מועט בנשים מהרקע הדומה לשלה. במקום זאת היא מתידדת עם  אדוארד פלטשר המקסים שמחלים משהייה בסנטוריום, ואחותו המגוננת הלנה פלטשר .  

עם מקס ואליזה קמפבל הזוהרים והשערוריתיים, שתאם נמצא במחלקה הראשונה בספינה. אלייזה קלת דעת שחזותה הזוהרת מסתירה סודות אפלים; ומקס לא נופל מרעייתו במעלליו.

וגם עם מריה כץ, פליטה יהודיה מוינה,אוסטריה הדואגת לגורל משפחתה שנשארה מאחור

ויש את ג'ורג' פרייס עם נטיותיו הפאשיסטיות, והתנהגותו הבוטה והדי אלימה.

מבעד לעיניה של לילי אנחנו רואים את החיים על האוניה ומתוודעים אליה.

לילי היא נערה צעירה ממעמד הפועלים, הנחושה להתחיל חיים חדשים באקלים קודר פחות מזה שבאנגליה, ולהשאיר את עברה מאחור. היא מפתחת רגשות רומנטיים כלפי אדוארד, אם כי הוא  משדר מסרים מבולבלים, ונראה כבורח מסוד נורא בעברו.

סביר להניח שבחיים הרגילים, נתיבי החיים של האנשים האלה לעולם לא היו חוצים אלה את אלה. אבל הכללים החברתיים הרגילים אינם חלים על ה"אורנטוס" שחוצה את האוקיינוס, במשך חמישה וחצי שבועות , מאנגליה לאוסטרליה. החיים על האוניה הם עולם נפרד מהעולם שבו חיו עד שעלו על האוניה, ואווירת המסע מתוארת בצורה כל כך  חיה, עד שיכולתי להרגיש את חום השמש על עורי, את הרוח בשערי ולטעום את המלח כאילו עמדתי ליד מעקה הסיפון. יכולתי להריח את התבלינים האקזוטיים בשווקים ולשמוע את הקהל הרועש שהקיף את הנוסעים בטיולים בחוף. יכולתי לראות בבירור את הנוסעים ואת שטחי האונייה, את התאים וחדרי האוכל, כאילו עמדתי שם איתם.

בתחילת המסע הכל מרגיש כמו הרפתקאה , אבל ככל שהימים חולפים, האווירה על הסיפון נעשית  קדחתנית, ומערבולת הרגשות הופכת למותחת כאשר סודות מהעבר מתחילים לצאת, והאני האמיתי של כל אחד נחשף.  כולם מתערבבים אלה עם אלה וכולם מעורבים אלה עם אלה וכולם נעים מצד אל צד בלי שום יכולת להגיע לשום מקום.

לאט לאט משתלטת מין תחושה קלסטרופובית על הספינה ולילי מתחילה לתהות עד כמה טוב היא באמת מכירה את החברים החדשים שלה ושואלת את עצמה האם כל אחד מהם הוא באמת האדם שעל הסיפון?

הרומן מצליח ללכוד באופן מיוחד את אוירת טרום מלחמת העולם השניה, ואת העולם האמיתי כולל הבדלי המעמד החברתי. הוא מצליח לחדור לחיים של הדמויות, הודות לביקורים בנמלים שונים  לאורך הדרך, ולדיווחים הרגילים של האירועים שיובילו בקרוב למלחמה. פליטים יהודים ואוסטרים רבים שנמצאים על האונייה זוכים כמעט  מכולם ליחס עוין ,ברובו סמוי, שמביא לבידולם בירכתי האוניה  פרט לג 'ורג' שמדבר ומתנהג בגלוי כי הוא פאשיסט מוצהר.

לילי הנאיבית,עוברת מסע התבגרות אישי, שבו היא לומדת להכיר את עצמה, ולהבין מי היא.

ממש כמו במחזה, הסופרת, רייצ'ל רייס מתחילה את הסיפור באיטיות, עד שהדמויות מכות שורש, ולאט לאט יוצרת תחושה חזקה מבשרת רעות, של משהו מרושע שעומד לקרות, אך בו בזמן מלווה בתחושה מרתקת ומסקרנת.  היא שולטת בכמות הפרטים אותם היא חושפת בפני הקורא,  ומגלה לאט את המוטיבציות והתשוקות הסודיות של הדמויות עד שלא ניתן להניח את הספר ולעצור.

הספר מתחיל  עם מעצרה של אישה ללא שם, כשלא ברורה הסיבה למעצרה, במהלך הגעתה של האורונטס לסידני . מכאן ואילך הסיפור חוזר לאחור, לתחילת המסע, ומספר את קורותיה של לילי עד לאותו רגע שבו האוניה מגיעה לסידני והאשה מורדת מהאונייה כשהיא אזוקה בידיה ומלווה בשני שוטרים.  ברור לקורא שמשהו קרה אך שום פרט לא נמסר ואנחנו עושים את אותו מסע של גילוי, יחד עם הנוסעים, והדמויות הראשיות,  כשאוירת המסתוריות נשמרת לאורך כל הסיפור .

באחרית דברים של הספר ,מספרת רייצ'ל רייס איך היא מצאה יומן בבית אמה ,שנכתב על ידי חברה של אמה על מסע שעשתה בשנת 1938 מאנגליה לסידני במשך חמישה שבועות. אותה חברה היתה אחת מאותן נערות שגויסו לעזרה בעבודות משקי הבית האנגליים באוסטרליה ויומנה מתעד את חויותיה על הספינה.

רייצ'ל רייס עשתה שינויים בתאריך ובחלק מהדמויות , הוסיפה דמויות בדיוניות, והעידה שהיומן הזה היה הבסיס לכתיבת הספר שמתאר מיקרוקוסמוס חברתי שבו רבים המתחים החברתיים-כלכליים והפוליטיים של אותם ימים.

"החיים החדשים של לילי שפרד" אינו רומן מושלם, ולא רומן היסטורי במובן הרגיל של המונח.

 יש בו פרטים עשירים לצד עלילה מפותלת, ולא אכחיש שהרגשתי כאילו אני צופה בתאונה בהילוך איטי. אני קוראת את השתלשלות האירועים, יודעת שמשהו עומד לקרות אבל עומדת חסרת אונים ולא יכולה להתערב, להזהיר. רק לצפות באירועים שמתגלים כשמגוון של רגשות עוברים עלי תוך כדי קריאה.

סיפור מרתק לחלוטין, משכנע לחלוטין ובסופו של דבר לא צפוי,  אבל בעיקר, רטרוספקטיבה מבריקה של זמן שחלף.

וכמובן  לא נשכח באיזו כריכה יפה הוא נעטף.

מומלץ!