צעד ועוד צעד -
גרהם סימסיון, אן ביוסט
תרגום: מור רוזנפלד
הוצא' תכלת ,מרץ 2018 . 376 עמ'
הספר מספר על שני אנשים זרים משתי יבשות
שונות, שיד הגורל מפגישה ביניהם בעיר קלוני בצרפת. מרטין ,מהנדס בריטי בן 52 וזואי ציירת
מוכשרת שויתרה על קריירה, אמריקאית בת 45.
הם מוצאים את עצמם הולכים, כל אחד לבד, את מסלול השמאן, מהעיר קלוני, בצרפת אל סנטיאגו דה קומפוסטלה שבצפון מערב ספרד - מסע שימשך
שלושה חודשים .
השאמן הוא חלק מ"קמינו דה סנטיאגו", (Camino de Santiago) שמם הכולל של רשת שבילים הנעה בין מדינות באירופה ומובילה לקתדרלה של סנטיאגו דה קומפוסטלה, אתר עלייה לרגל שבו על פי האמונה הקתולית קבור השליח יעקב הקדוש (או סיינט ג'יימס, סן ז'אק או סנטיאגו). המפורסם שבנתיבים הוא זה המקשר בין צרפת לספרד
המסע מתחיל לא בעונה הפופולרית להליכה. לאורך
הדרך הם מתמודדים עם מזג אוויר קשה, תערובת משעשעת של עולי רגל אחרים, בעיות
בריאותיות, אובדן רכוש, והרהורים על מה שהשתבש בבית. עדיין קר , גשום ומושלג
לעיתים, ואין ספק שמזג האויר מרמז על
הנעשה בליבם.
זואי איבדה את בעלה בתאונת
דרכים והוא מותיר אותה מותשת בראש ובגוף.היא לא בטוחה איך להמשיך בחיים שלה לבד.
היא עומדת מול האמת על עצמה, על נישואיה ועל עברה. היא פגיעה ומבולבלת ודי שומרת את עצמה מפני חשיפה או התקרבות למשהו חדש שעשוי לערער אותה
בנוסף.
מרטין מתאושש מגירושים מכוערים באנגליה. הוא
לוקח משרת הוראה זמנית בקלוני ואחרי מפגש מקרי עם צליין הולנדי הוא מעצב אב טיפוס
של עגלת צליינים שעשויה להחליף את הצורך לשאת תרמילים על הגב ומתכוון לבחון אותה
,על עצמו, בתקווה למכור את העיצוב. הוא לא יוצא לשמאן כדי למצוא את עצמו. אבל רק זה לא אומר שהבעיות שלו לא הולכות בעקבותיו לאורך
הדרך, ושעליו, אחרי הכל, ללמוד את הלקחים כי :,
"הקאמינו משנה את כולם!"
הדמויות הנפלאות והססגוניות שזואי ומרטין
נתקלים בהם לאורך הדרך עשו את הקריאה בספר לחווית קריאה ייחודית. לכל אחד מההולכים גישה שונה לטיול, ובהתאם לכך הם מתנהלים. יש את
אלה שתקציבם מוגבל והם ישנים באכסניות ,באולמות שינה משותפים, אחרים לנים בבתים
פרטיים או בתי מלון. יש את אלה שמבשלים לעצמם ויש את אלה שאוכלים במסעדות איכותיות.
זואי פתחה את ההליכה לבדה ומצאה את עצמה מצטלבת
עם מרטין והעגלה שלו לאורך כל הדרך. מערכת היחסים שלהם בהתחלה קרירה, חשדנית ודי
עוינת בעיקר מצד זואי, אך לאט לאט היא מתפתחת לידידות, עם אפשרות למשהו נוסף. אך
לאורך כל הספר הם לוקחים "שני צעדים קדימה" ואז ...נעצרים.
הספר מתחיל באיטיות ומתאר בעיקר את ההצטיידות
הטכנית לקראת המסע. ההתחלה גם מדגישה את
השוני בגישה שלהם לחיים שבאה לביטוי בהצטיידות השונה של כל אחד מהם שללא ספק נובעת
מהבדל בתקציב ובזמן העומד לרשותם. בהמשך הדרך יש המון רגעים ודמויות רקע מגוונות, שבאות
ונעלמות ותשומת הלב עוברת במלואה אל האנשים שהולכים, אל המניע להליכה
ואל החוויות שבדרך.
הסיפור מסופר בקולה של זואי ובקולו של מרטין לסירוגין ומנקודת המבט של כל אחד מהם, לפעמים אפילו
במקביל. כך אנו מתוודעים למה הם חושבים ומרגישים אחד על השני.
הליכה בסדר גודל כזה מספקת שפע של הזדמנויות
להתבוננות פנימית וזה בדיוק מה שהם עושים.
זואי, שהתאלמנה לאחרונה התכוונה לנצל את
ההליכה כדי להתמודד עם הצער שלה, וככל שהתקדמה בדרך, מצאה
את היכולת לשחרר את העוינות הממושכת כלפי
אמה, כלפי הדת ולהבין מה קרה לבעלה.
מרטין התכוון להשתמש בהליכה כדי להשיק את המיזם העסקי החדש, אבל גם הוא מוצא את עצמו מתמודד מרחוק עם הגירושים ועם ההשלכות שלהם על
בתו בת השבע עשרה.
לאורך הדרך, הם מספקים זה לזה את ידידותם
ותמיכתם, ומותירים את הדלת פתוחה למשהו נוסף בעתיד. אבל עד שזה יקרה ,כל אחד מהם
חייב ללמוד כמה שיעורים על החיים ועל השדים הפנימיים שלו לפני שהם יהיו מוכנים
לאמץ מערכת יחסים משותפת.
הספור שם דגש רב על השיגרה היומיומית, ההצטיידות לקראת ההליכה, ספירת הק"מ, חיפוש מקום לינה ואוכל, הכביסה,
התמודדות עם איתני הטבע, המעקב אחרי הסימן הנכון של הצדפות, אך למעשה יש בסיפור הרבה יותר. המחברים מראים שלא צריך להיות צליין כדי ללכת את השאמן. יש סיבות
שונות וחשובות להתחיל את המסע ולעבור אותו כי זה סיפור על סליחה לעצמך וסליחה לאחרים. קבלת
אחריות על מעשיך וההחלטותיך כדי לשחרר את כובד משקלו של העבר ולנסות להמשיך את חייך כאדם טוב יותר. מתחת לכל התיאורים של המקומות,
בעיות לינה ומה יש לארוחת ערב, יש סיפור אהבה יפה, עדין ומרגש. לא סיפור
אהבה שבו הרגשות צובעים את כל העולם בגוונים אופטימיים. אלא סיפור על הדרך לאהבה,
לפרק ב' בחיים.
ככל שהתקדמתי בקריאה, הוקסמתי מתחושת הקהילה, הידידות, האיכפתיות, העזרה והשיתוף שהיתה במהלך ההליכה. לקאמינו מגיעים אנשים ממסלולי חיים שונים, ממקומות רבים בעולם, מגוון
גילאים וסיבות והוא מצליח לחבר בין כולם בצורה שאינה יכולה להתקיים במקום אחר.
תענוג היה לראות מבעד עיני ההולכים את מרחבי הנוף
היפה, להרגיש את התהליך שהם עוברים ולהבין את ההגיון שעומד מאחורי הסיבה למסע. ציוני הדרך, ההיסטוריה של הכפרים והערים, האירוח של המקומיים והמוזרויות והייחודיות של
הולכים אחרים שהם פוגשים לסירוגין במהלך המסע, הוסיפו הומור וקלילות לסיפור .
"צעד ועוד צעד " מסופר על ידי גרהם
סימסיון (“פרויקט רוזי" ו"אפקט רוזי") ואן בויסט, בעל ואשה שעשו
בעצמם את מסלולי הקאמינו פעמיים ועברו את החויות המתוארות בספר בעצמם. הכתיבה היתה מרתקת, כך
שברגע שהתחלתי לא רציתי להפסיק לקרוא, הדמויות נכנסו ללב, הסיפור הוצג היטב
והנופים היו מדהימים.
בשנת 2001 הייתי באזור הספרדי של הקאמינו ולקרוא על המקומות המתוארים בספר היה
מרגש שבעתיים. הם כתבו את מה שהם עברו, ראו ואהבו והשתדלו מאד לדייק בכל מה שנוגע
למסלולים, משך הצעידה, מקומות לינה ואכילה. הם מציינים שרק דמויות המשנה בדיוניות.
עוד הם מציינים ש:
"אין ספק שלצועדים המבוגרים יותר היו
סיבות מורכבות יותר לצאת למסע הזה. הצעירים יותר עשו זאת בשביל האתגר, אבל
למבוגרים תמיד היו סיבות מורכבות יותר. לפעמים הם ניסו להחלים מגירושים קשים או
להתניע ככה, בהליכה, פרק חדש בחיים שלהם. הליכה ממושכת נוטה לעזור לך לנקות את
הראש, להרהר ולהבין דברים".
וזה מה שהפך את הסיפור שלהם למעורר השראה.
וזה מה שעושה חשק לקחת תרמיל ומקל ולצאת לדרך.
אני אהבתי. מאד!
רשמתי לי תודה אפי.
השבמחקבשמחה. מקווה שתאהבי.
מחק