לרקוד לאור היום -קתרין פנקול

לרקוד לאור היום - קתרין פנקול

תרגום: דורית דליות

הוצאת תכלת

דצמבר 2019 . 317 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באתר אינדיבוק

מספר שנים אחרי הטרילוגיה הראשונה שאהבתי, קראתי את “לרקוד לאור היום”, החלק הראשון בטרילוגיה החדשה מאת קתרין פנקול. זהו ספר לנשים ועל נשים. הוא עוסק ברובו בהתעללות בנשים על ידי בני זוגן, ובילדות על ידי אבותיהן.

 

קתרין פנקול מתארת מערכות יחסים מלאות כאב רוע ואכזריוּת לצד יחסים מלאי רוך וחמלה בין גברים לנשים, ובעיקר בין נשים לנשים. היא כותבת במשפטים ברורים ומדויקים, ואנו מגלים סיפור מרתק ונוקב, שעוסק בעיקר בחייהן של נשים, סיפור שאי אפשר להתייחס אליו כלאחר יד.

הפרקים הראשונים נותנים תחושה של בלגן אך הסופרת שוזרת בהדרגה את כל גורלות הגיבורים כמו עכביש שטווה רשת קורים דקה, שמי שנלכד בה אינו יכול להימלט ממנה.

הספר מתחיל עם הדמויות מהטרילוגיה הראשונה, אורטנס וגארי כל אחד עם תחום האמנות שלו, שחיים יחד. חופשיים, ושואפים להגשים את עצמם. לאחר מכן הוא מפגיש אותנו עם פיליפ וג'וזפין, ועם זואי ואלכסנדר ואחריהם הוא מעביר אותנו לעולמה הקשה של סטלה בעיירה הכפרית הקטנה בבורגונדי, שם היא חיה עם המאהב שלה שנרדף על ידי המשטרה. סטלה נסיכת הקרח מסתירה את יופייה ואת נשיותה. עולמה אפוף בסודות ובשקרים. היא מחלקת  את הזמן בין עבודה שנחשבת גברית בחברה לאיסוף מתכות לבין גידול בנה,טום, לבדה, נרדפת על ידי פחדים מעברה הקשורים לאמה שמוכה על ידי בעל אלים ומסוכן.

לאוני, אמה של סטלה, מאושפזת בבית החולים, גופה שבור ודואב. בעלה שוב היכה אותה. גם בבית החולים היא רועדת מפחד, שמא יחזור וישלים את המלאכה. אבל שם גם יתגלה הסוד המסעיר שיצבע באור חדש את יחסיה עם בתה, סטלה. 

 

למרות שמדובר בעלילה חדשה לגמרי, בטרילוגיה הזו אנו פוגשים את הגיבורים מהטרילוגיה הקודמת: "העיניים הצהובות של התנינים" / "הוולס האיטי של הצבים" / "הסנאים של סנטראל פארק עצובים ביום שני" (הספר השלישי בטרילוגיה לא תורגם לעברית,קראתי בזמנו באנגלית) ורצוי לקרוא אותם כדי להבין את העלילה בטרילוגיה החדשה .

בסגנון הכתיבה האופייני לה, פנקול נכנסת מתחת לעורן של הדמויות, ומתארת התעללות פיסית במשפחה, גילוי עריות, הטרדות, ומניפולציות,  ואת ההשפעה הפסיכולוגית על קורבנותיה. כל דמות נלמדת היטב.  שום דבר לא נחסך מאיתנו, במיוחד מכיוון שהכתיבה התיאורית של קתרין פנקול הופכת את הכאב של הדמויות למוחשי, ואי אפשר שלא לחוש אמפתיה אליהם.

מי זו סטלה, ומה הקשר בין הסיפור שלה לזה של ז'וזפין?  

את זה, נבין רק בסוף הספר.

קשה שלא להיות מרותק לסיפור, הוא רגיש,הוא פגיע והוא נוגע ללב, אבל צריך לקחת בחשבון שהוא לא קל לקריאה מעצם העובדה שהסיפור אינו אינו קל בלשון המעטה, וגם מהעובדה שמבנה הסיפור מקשה מאד על הקריאה כי הוא אינו מחולק לפרקים , והמעבר מדמות אחת לאחרת נעשית ללא חלוקה ברורה, הפסקאות מתחלפות ברצף הקריאה, כך  שלא אחת לקח לי זמן להבין שהפסקה שאני קוראת עוסקת כבר בדמות אחרת או ארוע אחר. 

בנוסף, בהחלט התפלאתי על כך שהכריכה שמציגה צללית עדינה של אשה לא תאמה את אופי העלילה. לא צפיתי לסיפור אפל ועצוב כל כך מספר שהכריכה שלו נוטה לדימוי רומנטי .

 

אני יודעת שרבות מחברותי הקוראות אהבו את הספר מאד. אני גם יכולה להבין מדוע. אין ויכוח על כך שהנושא חשוב ובהחלט צריך להיות על סדר היום ולהוות פתח לשיח על אלימות במשפחה. אבל לא יכולתי להתעלם מהמבנה הצורני של כתיבת הסיפור שעבורי היווה מכשול ופגם ברצף הקריאה.

קשה לשפוט ספר אחד מתוך טרילוגיה. מצד אחד אני סקרנית לדעת מה קרה בהמשך ומצד שני אני זקוקה לפסק זמן כדי לאסוף כוח לקרוא את ההמשך...