אמנית החינה – אלקה ג'ושי

אמנית החינה – אלקה ג'ושי

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת תכלת

פברואר 2021. 339 עמ' מודפסים

"אמנית החינה" מתרחש בהודו של שנות החמישים,  שנים ספורות לאחר שתת-היבשת קיבלה את עצמאותה מבריטניה. הסיפור מתאר את מאבקה של לקשמי בת ה-30 , לעצמאות כלכלית ואישית, כאשה שחיה בחברה ההודית שהניגוד בין המסורתי למודרני, הוא נוקב ואכזרי.

אלקה ג'ושי לוקחת אותנו למסע צבעוני, רועש, מרתק ומלא חיים, בהודו.

לקשמי חיה בכפר הזעיר אג'אר. היא נאלצה להתחתן כשהיתה בת 15. חמותה האהובה הייתה מרפאה והיא לימדה אותה כיצד להשתמש בתבלינים, עשבי תיבול, צמחים, שיקויים ותה, כמו גם אוכל מוכן מיוחד,  כדי לרפא פצעים, לטפל במחלות, להפחית חרדות, לגרום להרפיה, לסייע בהתעברות, למנוע התעברות, לגרום להפלות וכן הלאה. אחרי שתי שנות נישואים רוויי אלימות, לקשמי בת השבע עשרה בורחת ועושה את דרכה לבדה לעיר ג'איפור, "העיר הוורודה" והתוססת של שנות החמישים, הבירה והעיר הגדולה ביותר במדינת ראג'סטאן ההודית.

לקשמי עבדה קשה כאמנית חינה במשך לא מעט שנים עד שהפכה לאמנית החינה המבוקשת ביותר, ואשת סודן של נשות המעמד הגבוה העשירות. היא ידועה בעיצוביה המקוריים ובעצותיה החכמות כמו גם בעזרה רפואית אך מצד שני עליה להתנהל בזהירות כדי למנוע את הרכילות הקנאית שעלולה להרוס את המוניטין ואת פרנסתה.

היא חולמת על חיים עצמאיים, על בית משלה,  ואלה מנחים אותה בעבודה הקשה. מאז שעזבה את כפרה, היא ייחלה לראות את הוריה, אשר בהתאם לתרבות ההודית, היו מנודים עקב בריחתה מבעלה. לקשמי כותבת להוריה באופן קבוע ושולחת להם כסף, אך הם מעולם לא הגיבו. עכשיו, כשבניית ביתה כמעט הושלמה, היא שלחה מזומנים לכרטיסי רכבת, כדי שהוריה יוכלו להצטרף אליה בג'איפור, יראו את הישגיה ויחיו בנוחות בביתה, ובעיקר שיסלחו לה על שנטשה את נישואיה והביכה אותם. למען מטרה זו היא עובדת מבקר עד לילה.

במקום הוריה, היא נאלצת להתעמת עם בעלה, שאיתר אותה שנים רבות לאחר שנטשה אותו. הוא מגיע אליה עם נערה זרה, ראדה, בת ה-13 . לקשמי מגלה שראדה היא אחותה שנולדה בשנה שברחה ומעולם לא ידעה שנולדה.

הזהירות שהיא טיפחה כהגנה, מאוימת. החיים החדשים והטובים שהיא עבדה כל כך קשה כדי להשיגם מאיימים להתרסק בעקבות ההתפתחות החדשה הזו. לקשמי לומדת שלהיות אחות לנערה צעירה זה אתגר גדול, וכשהחיים מתערבים בחלומה ובשאיפותיה, היא עוברת מסע בו היא  חייבת להתמודד עם גחמותיהן של הנשים העשירות, התנהגותה הפרועה של אחותה, מצוקות כלכליות ובסופו של דבר עם בעיות הבריאות שלה. לקשמי חיה תחת משקלו של עבר כואב, הווה קשה ולעתים קרובות מה שהרגיש כמו עתיד בלתי אפשרי.

לקשמי היא אחת הדמויות הנשיות החזקות שנתקלתי בהן בקריאה לאחרונה. חכמה וכל כך ראויה. היא מכוונת מטרה, הצלחה וכסף מניעים אותה קדימה. הערצתי את מוסר העבודה הקשה שלה ואת הנחישות ליצור לעצמה את החיים שהיא יודעת שמגיע לה.

לאורך כל המסע של לקשמי, תרבות הודו בג'איפור נחשפה, נראתה והורגשה עם כל החושים. אהבתי את הפרטים המלאים של הסארי שלבשו הנשים ואת תיאור עיצובי החינה שלקשמי ציירה על לקוחותיה העשירים ואת חשיבותם.  התיאורים מלאים בצבע, ריחות של תבלינים חמים ואוכל טעים, כריות רכות, ארמון שיש, צמחים יפים וציפור מדברת. אבל יש גם תיאורים של גברים שמושכים ריקשות, משרתים, זונות וילדים שמסתובבים ברחובות. הושם דגש על נושאי הפלות, נישואין מוסדרים ותפקידי נשים לעומת גברים והמגבלות החברתיות שעמדו בפניהן. בנוסף הספר נותן מקום להכרת המעמדות החברתיים ומערכת הקאסטות בהודו, את ההבדלים בין הרפואה המערבית לתרופות הטבעיות המופקות מצמחים, את תפקידי הנשים בחברה ההודית של שנות החמישים וכו '.

 

"אמנית החינה" הוא סיפור מרתק על התמדה, מסורת לעומת החיים המודרניים, איך נשים של פעם קדמו את דרכן בעולם הפטריארכלי, רצון אישי מול חובות משפחתיים, ערך עצמי, הזדמנות שנייה, אישה ומשפחה.

 

כתוב יפה וקל לקריאה. מסופר מנקודת המבט של לקשמי ומלווה בתיאורים עשירים וססגוניים של המראות, הצלילים  והריחות של הודו. כריכה יפהפיה.

מעניין לקרוא בסוף הספר את התודות של אלקה  ג'ושי בהן היא מספרת על הקשר בין הספר לאמה. היא מוסיפה הסברים על הכנת החינה, ומוסיפה מספר מתכונים של מאכלים עליהם דיברה בסיפור.

בתוך הסיפור נעשה שימוש במילים וביטויים בהודית. מאד אהבתי שהפירוש שלהם הובא בתחתית כל עמוד. זה היה מאד מועיל והקל על רצף הקריאה.

ספר ביכורים נהדר. מומלץ!