הקקטוסית
- שרה
הייווד
תרגום: דנה אלעזר־הלוי
הוצאה: דני ספרים
אפריל 2021. 400 עמ'
"הקקטוסית" הוא ספר ביכורים המתאר
את המסע הלא שגרתי של סוזן, אשה באמצע שנות ה-40 לחייה, למצוא אהבה, לקבל את עצמה,
ללמוד לשחרר את הצורך להיות בשליטה ולאמץ
את הבלתי צפוי.
"אף פעם לא מאוחר לפרוח"
מבחינת סוזן גרין, רגשות מבולגנים אינם משתלבים
במשוואת חייה המסודרים. אין לה זמן לחולשות האנושיות של הסובבים אותה, והיא בוודאי
לא סובלת אנשים טפשים. אין לה אינטראקציה חברתית, והיא לא נמצאת ברשתות החברתיות.
היא יעילה והגיונית, מרוחקת וחסרת רגש ורגישות, היא עצמאית ואינה תלויה באף אחד
מבחינה כלכלית. היא עורכת דין בהשכלתה, סגנון הדיבור שלה עוקצני וישיר, היא בעלת
דירה לונדונית פונקציונלית בה היא גרה לבדה,
יש לה קריירה ארוכת שנים ומערכת יחסים שיש בה כללי יסוד מחמירים, הכוללים "סידור"
המספק יתרונות תרבותיים ואינטימיים. חייה המסודרים בקפידה של סוזן הם בדיוק כמו
שהיא רוצה.
אלא שחייה הרגועים והסטריליים מזדעזעים והכל משתבש כשיום אחד היא מתבשרת על מותה של אמה.
בבת אחת החיים של סוזן גרין הופכים להיות מורכבים. היא נקלעת לקרב ירושה עם אחיה ונאלצת
להתמודד עם כל מה שמשתמע מכך לצד הידיעה שהיא עומדת להפוך לאם יחידנית, והפחד
הגדול ביותר שלה מתממש. היא מאבדת שליטה.
ככל שהספר מתקדם סוזן מסתבכת בסיטואציות שונות ולא
צפויות, אנשים נכנסים לחייה, היא נתקלת בחיי היומיום של אחרים ונאלצת להתמודד עם
ארועים, מערכות יחסים ורגשות שזרים לה, אך טבעם הטוב של של הסובבים אותה מתחילים
להמיס את הקרח.
אנו לומדים יותר על ילדותה ועל חייה של סוזן
כאדם בוגר באמצעות הפלאשבקים בעלילה, כמו גם על יחסי הגומלין שלה עם הדמויות האחרות
ברומן. מתברר כי סוזן היא אישה מוזרה מאוד אך אין ספק שלעיתים, הנימוקים שלה הגיוניים. אמנם היא נצמדת לשיגרה שגורמת לה להרגיש בטוחה, אך היה מעניין לראות אותה
משתחררת מההגבלות האלה.
שם הספר מתייחסת לאהבתה של סוזן גרין לצמחי
קקטוסים, אותם היא מטפחת במשרד שלה בעבודה. הוא גם מטאפורה לאופייה של גיבורת
הסיפור.
הספר מסופר מנקודת המבט של סוזן בגוף ראשון, ומביא
את הבחנותיה לגבי הסיטואציות והאנשים הסובבים אותה. הוא דן בזיכרונות, בחינוך, ביריבות
בין אחים, באלכוהוליזם, צער, אהבה אבודה, סכסוכי ירושה, בעיות זוגיות, הורות חד
הורית, אימוץ והריון בגיל בוגר וכל אלה נבחנים על ידי הסופרת דרך סוזן גרין, הדמות
המובילה. ועד כמה שקשה להתחבר ולאהוב את סוזן מיד, או לאהוב בכלל בגלל טבעה
הקוצני, הפמיניסטי, ולעתים קרובות מוזר, מי שיתמיד עד סוף הספר יוכל להתרשם מהשינויים
שהיא תעבור, ומההבנה שסוזן היא תוצר של גידולה.
למרבה הצער, "הקקטוסית" היה
סיפור מעניין, אבל אני לא בטוחה שאהבתי אותו, ואני מניחה שהביטוי "על טעם וריח אין להתווכח" תקף מבחינתי
לגבי ספר זה.
התאמצתי למצוא את ההומור, נאבקתי למצוא משהו
חביב במוזרויות של סוזן. זה לא היה שם. הדמות של סוזן עצבנה אותי רוב הזמן, היה לי
קשה להתחבר אליה ואל האישיות שלה. אני לא ממש בטוחה איך להסביר את זה, אבל הרגשתי שבספר חסר משהו אם כי
אני לא בטוחה מה זה היה!
ללא ספק המחצית השנייה הייתה הרבה יותר טובה מהראשונה, אבל לא חייכתי עד
לפסקה האחרונה, וזה כבר היה מאוחר מדי.
אחד החסרונות הבולטים בספר היה הקצב שלו. הקריאה
בו היתה איטית למדי.
לשיקולכם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה