צעדים קטנים של אהבה - קתרין סנטר

צעדים קטנים של אהבה - קתרין סנטר

תרגום: דנה טל

הוצאת ידיעות ספרים

נובמבר 2020. 384 עמ'

"צעדים קטנים של אהבה" מאת קתרין סנטר מספר על מרגרט ג'ייקובסן שיש לה הכל: היא יפה, מצליחה, יש לה את צ'יפ, החבר המושלם, היא אמורה להתחיל לעבוד בעבודה המושלמת, היא רכשה את דירת חלומותיה, והיא מוקפת במשפחה אוהבת ותומכת.

הדבר היחיד שמרגרט (מגי) חוששת ממנו הוא לטוס, להיות בין שמים לארץ והחשש הזה הוא סיוט שמלווה את חלומותיה. כאשר צ'יפ מחליט להציע לה נישואין במהלך טיסה במטוס הקל שהוא יטיס, מגי עולה עליו באי רצון  למרות חששותיה. צ'יפ הוא כמעט טייס, אבל הוא בטוח בעצמו, הוא יודע מה הוא עושה ויש לו תוכנית.

 

אלא שצ'יפ, מתברר, לא כל כך מושלם.

 

שבריר שנייה, הופך את הרגע הקסום ביותר בחייה של מגי לסיוט הגדול ביותר שלה, ומגי נשארת חסרת אונים מול מה שעומד לקרות. כשהיא מתעוררת בטיפול נמרץ בבית החולים, היא מבינה שמעכשיו היא תיאלץ להתמודד עם מכשולים שמעולם לא העלתה על דעתה. פתאום, האישה שתמיד הכל הסתדר בחייה בצורה מושלמת מבינה שהכל התהפך, והיא צריכה להעריך מחדש את עתידה.

 

מגי נעזרת במשפחתה ובצוות בית החולים. היא מתחילה תהליך שיקום עם איאן, המטפל שהוקצה לה, צעיר סקוטי  שתקן ונרגן. היחיד שלא מעודד או צוחק עם מטופליו, אלא פשוט דוחף אותם חזק יותר, זה שנראה כאילו הוא לא מרגיש דבר, למעט זעם על הבוס שלו ועל המצב שהוא נקלע אליו. עם זאת, יש בו משהו שגורם למגי לחפש באמצעותו הכוונה ועזרה.

אמה של מגי, למרות כוונותיה הטובות, היא פריקית שליטה, שמנסה להוביל ולכוון את הטיפול במגי. קצת קשה לחבב אותה למרות שבהמשך, הקורא מבין את הסיבות להתנהלותה.

קיטי, אחותה של מגי, שנעלמה ללא הסבר לפני שלש שנים מחייהם, מופיעה בבית החולים ללא הודעה מוקדמת. היא דמות נפלאה שמפיגה את המתח והקדרות ורוצה שמגי תיקח אחריות על השיקום של עצמה. קיטי היא הניצוץ שמדליק את מגי לפעולה ואיאן הוא האיש שגורם לדברים להתרחש ונותן למגי סיבה להתאמץ ולעבוד קשה.

אביה של מרגרט הוא איש שקט, תומך ומתוק. גם הוא יעבור משבר ויצטרך ללמוד איך להתמודד איתו.

 וצ'יפ? כל מילה הקשורה בו, מיותרת.

"צעדים קטנים של אהבה" מספר על השנה הראשונה במסעה של מגי, שכלל התמודדות עם פציעותיה הקשות, עם ציפיות  משפחתה והאכזבה מהחבר שלה. יש במסע שברון לב, דרך ארוכה להחלמה, גילוי סוד בתוך המשפחה, ותחושת נטישה, אך מעל הכל זהו מסע של למידה כיצד להתמודד עם החיים כשקורה הגרוע מכל, ולעולם לא לוותר על הניסיון למצוא אושר. בכל רגע נתון הגרוע מכל יכול לקרות בחייו של כל אחד. אף אחד לא בוחר את זה במודע, וכשזה קורה  זכות הבחירה נמצאת בידי הנפגע להחליט איך להתמודד עם מה שקרה, וזה בדיוק מה שמגי עשתה.

 

"אני יודעת שאין טעם להסתכל לאחור. אני יודעת איך לנסות, ואיך להיכשל, ואיך לנסות שוב[....] יותר מכל, אני יודעת שצריך פשוט לבחור להפיק את המיטב מהכל. חיים רק פעם אחת, והחיים זזים רק קדימה. ויש באמת סופים שמחים מכל מיני סוגים"[...]

"כי זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות: לשאת את הצער כשאנחנו צריכים, ולהתענג עד הסוף על השמחה כשאנחנו יכולים. כי החיים תמיד, אבל תמיד מורכבים משניהם."

 

נהניתי מהקשר והאינטראקציה בין מרגרט לקיטי שהיה מרגש אפילו יותר מה"אהבה" של מרגרט ואיאן. אהבתי את התמיכה המשפחתית, את העובדה שהספר הכיל צחוק והומור לצד הדכאון ותחושת הקדרות.

מהבחינה הרפואית המוצגת  בסיפור,  אני חושבת שאין שום סיכוי שמטופלת שסובלת מכוויות בדרגה שלישית, תסתובב בחדר כושר טיפולי או תארח מבקרים בחדרה ללא מסכות, כפפות וכד'. אני יודעת שהעדיפות העיקרית אצל מטופלת כמו מרגרט היא מניעת זיהום. אני גם מבינה שזה לא סקסי או רומנטי, ודי צרם שהענין לא הוזכר כלל, למרות התחקיר המעמיק שהסופרת ערכה.

הסיפור די קלישאתי, העלילה צפויה למדי, הרומנטיקה, הסודות והגילויים, התוכניות של מגי לעתיד, הכל פשוט התקדם מהר מאוד,  במיוחד בחלקו האחרון של הספר.

אבל, בשורה התחתונה אני מודה שנהניתי מהסיפור ולא יכולתי להניח אותו מידי, ואהבתי את המסר שהועבר באמצעותו, מסר של תקווה, של התחלות חדשות והזדמנויות שניות. של משפחה, של כאב, של ציפיות חברתיות ועל מציאת הכוח לסלוח. ולמרות שהנושא רציני, הטון קליל, העלילה זורמת ומעוררת השראה.

אם אתם רוצים סיפור על לקיחת לימונים והפיכתם ללימונדה... זה הספר עבורכם.

 

ממליצה!