נמר בירושלים – אורן ולדמן

נמר בירושלים – אורן ולדמן

הוצא:שתים הוצאה לאור

יולי 2021. 302 עמ'

נקרא עותק דיגיטלי.

 

 

"עוטה עור הנמר", שנכתב לפני יותר מ–800 שנים נחשב עד היום כאחד מיצירות המופת של ספרות העולם. את הספר כתב שׁוֹתַא רוּסטָוֶילי, משורר גאורגי גאוני בן המאה ה־12.  

בספר "עוטה עור הנמר", הנפשות כולן מתענות ומסתבכות בסיפור פתלתל ומחפשות את הדרך אל האושר ואל האהבה. אך העיבוד האמנותי של היצירה, ההשפעה הפסיכולוגית שלה על הקורא ואמרות החוכמה הפילוסופיות שלה השאירו אותה רלוונטית במשך כל השנים ועד היום כאחת מהיצירות החשובות ביותר עבור כל גיאורגי.

רוסתוולי, שהפך במהלך השנים להיות שר האוצר של המלכה תמר, נאלץ לעזוב את גיאורגיה. אחת הסברות היתה שרוסתוולי עזב בגלל ליבו השבור מאהבתו לתמר, גרסאות אחרות טוענות שהוא עזב בגלל פרשיית אהבים אתה. כך או כך, רוסתוולי הגיע בסוף המאה ה – 12 או בתחילת המאה ה – 13 למנזר המצלבה בירושלים, וסביר להניח שנפטר במקום.

 

היצירה המיוחדת הזו תורגמה לעשרות שפות ונודעה בעולם כולו, ובמאה שעברה תורגמה גם לעברית על ידי דב גפונוב. דב בוריס פאנתלייביץ' גפונוב נולד בחצי האי קרים. הוא נמלט בילדותו בכפליט יחד עם אביו והגיע לכותאיסי שבגיאורגיה. שם הוא לימד את עצמו את השפה הגיאורגית המדוברת, ואת השפה העברית, אותה למד מהאזנה לרדיו וקריאת ספרים, חלקם ספרי קודש. במהלך שנות השישים, בסתר ובהיחבא, יצר גפונוב קשר עם אנשי ספרות בישראל והחל מתכתב איתם ושולח להם את תרגומו ל"עוטה עור הנמר", מגרוזינית לעברית, שתי שפות שכאמור לעיל, אף אחת מהם  לא היתה שפת אם עבורו.

 

התרגום לעברית הוגדר על ידי אברהם שלונסקי "נס ספרותי", וזיכה את גפונוב בפרס טשרניחובסקי. גפונוב, היה מסורב עלייה במשך שנים, עד שחלה במחלה נדירה.

כאשר קיבל לבסוף היתר יציאה מבריה"מ מצבו כבר הידרדר עד כדי כך שהוא הועלה על המטוס באלונקה, ומייד עם הגיעו לישראל הוא אושפז בבית החולים תל השומר למשך כשנה, עד שנפטר כאן בשנת 1972, בגיל 38.

 

אורן ולדמן נחשף לעבודתו של גפונוב, הוקסם, ולאחר תחקיר מעמיק כתב עליו רומן בדיוני המשלב את עבודתו על יצירת המופת הנ"ל ותולדות חייו.

 

הרומן מספר על נער בשם ערן וולוצקי, נער מופנם בן 16, בישראל של שנת 1972,אשר במסגרת פרויקט מחויבות חברתית בבית ספרו נאלץ לבקר בבי"ח חולה ערירי, עולה חדש מרוסיה.הוא מחויב ב-14 מיפגשים.

ערן, שאמו עזבה את הבית בנסיבות לא ברורות כשהיה בן 5, גר עם אביו שלא מרבה בדיבור. הם מכינים ארוחת ערב ביחד, מתחלקים בנקיון הבית, יוצאים לטייל בשבתות, אך אין ביניהם שיחות נפש וכל אחד מהם חי סגור בעולמו. כל מה שערן רוצה זה לעבור בשלום את הבחינות, לסיים את שנת הלימודים בהצלחה, כדי שיוכל להגשים את חלומו להתקבל למגמת ציור בבית הספר לאומנויות בצפון, ולאורך כל הספר מלווה אותו החשש שאביו לא יאפשר לו להתרחק מהבית. המקום האחרון בו הוא רוצה להיות הוא חדר 6 במחלקה פנימית א׳ בבית החולים. אבל החולה הוא דב גפונוב, המתרגם הגאון של יצירת המופת הגיאורגית ״עוטה עור הנמר״, ומפגישה לפגישה נרקמת ביניהם ידידות אמת, וערן נכבש בקסם היצירה המתורגמת.

ערן, הוא נער שקט ומופנם עם יכולת הכלה גדולה. הוא די יוצא דופן בהשוואה לחבורת הבנים של כיתתו, אלה המתעמרים בסשה העולה החדש מרוסיה. בפעם היחידה שערן פוגע בסשה, הוא מתחרט חרטה עמוקה וזמן לא רב אחר כך הם הופכים להיות חברים. הוא עוזר לקשישות לשאת את הסלים עד ביתן, מצייר ומשרבט בכל מקום ובכל רגע נתון, מתאהב בחווה, נערה בת גילו שמאושפזת בבית החולים בעקבות תאונת דרכים שריסקה את רגלה, וביחד הם רוקמים תכנית איך להגניב את דב החולה מבית החולים. כשסודות נסתרים צפים ומתגלים ערן מוצף בזכרונות עבר, בכאבי הווה ובמחשבות על העתיד.

 

למה ולאן מנסה ערן להגניב את דב?

למה עזבה אמא של ערן את הבית?

 

על כך ועל עוד הרבה יותר תקראו בספר.

 

"נמר בירושלים" הוא סיפור קולח ומענג אשר פורשׂ את גיל הנעורים על יופיו, חיבוטיו וייסוריו, מספר סיפור מרתק על התבגרות והשלמה עם פצעי העבר, סיפור שוטף וקריא שמשלב מציאות עם בדיון בצורה חכמה ויפה. סיפור שנע בין גיאורגיה של המאה ה-12, ברית המועצות של השלטון הקומוניסטי וישראל של שנות ה-70.

 

אני כל כך שמחה שקראתי את ספר הביכורים הזה!

היה בו כל מה שאני מחפשת.  

סיפור משכנע, דמויות מפותחות ומסקרנות שהובילו לכך שלא ניתן היה להניח אותו מהיד.