הדוב, הפסנתר, הכלב והכינור - דיויד ליצ'פילד
תרגום: חנה לבנת
הוצאת אגם
2023. 38 עמודים
הספר מספר את סיפורם של הוגו הכלב וחברו האנושי
הקטור החולקים את חדוות המוזיקה, ומגלים שגם בזמנים עצובים ובזמנים רחוקים זה מזה,
חברות טובה נמשכת לנצח.
הקטור נגן הכינור והכלב שלו, הוגו, הם החברים
הכי טובים. חברים בלתי נפרדים.
הקטור בילה שנים רבות בנגינה בכינור בפינת
הרחוב, מלווה בחברו הפרוותי, הוגו. אבל אחרי שנים רבות מגיע הרגע שבו הקטור מתייאש
ואורז את הכינור לתמיד.
הוגו הוא המעריץ הגדול ביותר של הקטור,
וכשהקטור מחליט לפרוש, משוכנע שלעולם לא ישיג את חלומו, הוגו מלמד את עצמו בסתר
לנגן בכינור בעצמו. כשהקטור מבין כמה הכלב הקטן מוכשר, הוא מלמד אותו את כל מה
שהוא יודע. עד מהרה, דוב מפורסם שמנגן בפסנתר מגלה את הוגו המוכשר ומזמין אותו להצטרף
ללהקת החיות שלו ולהופיע מול קהל עצום בכל רחבי העולם, הזדמנות של פעם בחיים לטייל
וליצור מוזיקה, חלום שהקטור תמיד חלם עליו בעצמו. למרות שהוא תומך בחברו
הוגו, הקטור חש קנאה אדירה. הוא ממש לא רוצה שהוגו יעזוב, והוא אומר להוגו כמה
דברים רעים, דברים שהוא מצטער עליהם אבל לא יכול לקחת בחזרה.
מה קורה כשמאבדים חבר בגלל קנאה?
האם הקטור יצליח להתגבר על קנאתו וללמוד לשמוח
עבור חברו או שהחברות ביניהם תגיע לסופה?
האם המוזיקה תאחד ביניהם מחדש?
ליצ'פילד עוסק בנושא חברות, אבל מוסיף רבדים
נוספים העוסקים בייאוש, עצב, קנאה וסליחה, והכל בשפה ובאיורים מרהיבים הממחישים
בצורה מושלמת את מה שקורה בסיפור ובצבעוניות המותאמת לטקסט ולאווירה. כשהוגו מנגן
בכינור על גג בניין הדירות, בתי העיר מלאים בחלונות מוארים, והבניינים בגוונים של
ירוק וכחול על רקע שמי הלילה, וכשהלהקת הדוב הגדול יוצאת לדרך האיורים בהירים
ומלאי שמחת חיים.
ולמרות שהסיפור
פשוט, ועוסק בסכנות הקנאה, בכוחן של המילים
לטוב ולרע, הוא מעודד את הקוראים לתמוך בחברים ובהצלחתם,
במקום להיכנע לקנאה, כי לעודד אחד את השני זה הרבה יותר כיף מאשר להיות בנפרד או
לשמור טינה.
הספר מעביר מסר יפהפה על כך שחברות אמיתית
היא בדיוק כמו מוזיקה טובה, יכולה להימשך כל החיים, למרות העליות והמורדות.
סיפור מתוק
מומלץ לגילאי 4-6 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה