הלבבות האבודים
שלנו – סלסט אינג
תרגום: סמי
דואניס
הוצאת אחוזת
בית
ספטמבר 2023. 373 עמודים
לא קראתי את ספריה הקודמים של סלסט אינג ודי היססתי לקרוא את "הלבבות האבודים שלנו" במחשבה שזה ז'אנר שהוא "לא כוס התה שלי", אבל אחרי מספר עמודים, נמשכתי לכתיבה היפה של אינג והסתקרנתי. ראוי לציין שהספר אינו רק דיסטופיה אלא מביא היבטים של ספרות היסטורית, מתאר את כוחה של אמנות, במיוחד אמנות מחאה והוא די רומן פוליטי שמציע אלגוריה ברורה למהומה הפוליטית ולמתחים הגזעיים במהלך מגיפת הקורונה, במיוחד הרטוריקה האנטי-אסייתית.
העולם הדיסטופי שאינג בוראת, מתרחש באמריקה, בזמנים
שבהם אסורות הפגנות, מחאות, ספרים שונים מורדים ממדפים וחופש הביטוי מוגבל. אמנם זו דיסטופיה, אבל כזו שמאירה עלינו בפרוז'קטור
ענק ומכריזה בקול שאנחנו כבר חיים בתחילתה של הדיסטופיה. כל זה בהחלט מעורר מחשבה כאשר ניתן
לזהות בעולם הדיסטופי שאינג יצרה, אלמנטים מההיסטוריה של ארה"ב בעבר,
היבטים של המציאות החברתית הנוכחית, וכשמחפשים תשובה לשאלה, לאן פנינו מועדות.
מסיבות של שליטה פוליטית הממשלה מפרידה ילדים מהוריהם אם לדעתה הם חשופים בביתם להתנהלות "חתרנית" לכאורה. אינג ממקדת את תשומת לבה באנשים ממוצא אסיאתי החיים באמריקה, שמגפת הקורונה הביאה איתה עלייה חדה באירועי אפליה ושנאה כלפיהם, אבל מציינת שזו בהחלט לא תופעה חדשה: לאפליה כזו יש שורשים ארוכים עמוק בהיסטוריה האמריקאית. פשעי השנאה שבוצעו נגד הקהילה האסייתית בשנים האחרונות מוכיחים שהמציאות שאינג יוצרת כלל אינה זרה, ואין ספק שאינג "מתריעה" שאנחנו כבר במסלול שבו זה צפוי לקרות.
בעקבות טלטלה כלכלית ארה"ב עוברת תקופה של אינפלציה , מחסור מאסיבי, אבטלה ואלימות. נכון או לא, הרבה מהאשמה הוטלה על סין, ובעקבות המצב התפתחה פוליטיקה חדשה שדרשה נאמנות מלאה לערכי ארה"ב. אנשים שדיברו בקול והביעו את דעתם מצאו את עצמם לעתים קרובות נענשים. חלק מהם נענשו על ידי הפרדתם מילדיהם והעברתם למשפחות נאמנות בעלות "הערכים הנכונים". כל אסיאתי הפך לפגיע לא רק בידי הממשלה, אלא גם על ידי אזרחים זועמים.
העלילה מספרת את
סיפורו של בירד, ילד בן
12, שאמו, מרגרט, סופרת ומשוררת סינית-אמריקאית, עזבה מרצונה את המשפחה
לפני שלוש שנים ונאמר לו לשכוח אותה ולהיזהר מאוד מלומר
או לעשות כל דבר שנראה כלא פטריוטי. הוא אפילו צריך לחזור להשתמש בשם הלידה שלו,
נח.
בירד גדל לבד עם אביו שמתאים את עצמו לכל מה שהממשלה דורשת. האב שאיבד את עבודתו ואת ביתו עובד בספרייה, ועושה כמיטב יכולתו להגן על בנו, בכך שהוא מתנער מכל מה שקשור לאשתו. הם נמנעים מעימותים או צרות, אך בירד לא יודע למה הוא חייב לעשות זאת. הוא לא יודע איפה אמו או למה היא עזבה או מה קרה לה. עד שיום אחד הוא מקבל גלויה מאמו, כזו שמעוררת בו זיכרונות וגעגועים, וצורך דחוף למצוא אותה. הוא מתחיל להיות מודע לעולם הסובב אותו, ומתחיל לשאול מדוע אמא שלו עזבה ואיפה היא יכולה להיות. הוא רוצה לקבל תשובות לשאלות, אך אביו מסרב לדבר עליה, או להזכיר אותה. בהיותו ילד רגיש ואינטליגנטי הוא מחליט שהוא ימצא את אמו למרות הסיכון הגדול לעצמו ולה. והוא יוצא למסע חיפושים לא פשוט וברגע שהחיבור המחודש מתרחש, אמו מתחילה לספר מה קרה. לאט לאט אנו מגלים מה בדיוק קרה ומה היתה הסיבה שהובילה לנתק ביניהם,ואיך ולמה נוצרו החוקים להגנה על "התרבות והמסורת האמריקנית" . ואנו מלווים אותו במסע המאוד אישי שלו לקראת גילוי עצמי וחיבור מחדש עם עברו.
"הלבבות האבודים שלנו " הוא סיפור קורע
לב, מפחיד, אבל בסופו של דבר מעצים כי הוא מעין סיפור אזהרה, תזכורת שצריך לעמוד
על המשמר.
העלילה עוסקת בנושאים של דיכוי, חוסר סובלנות,
שתיקה וחיים שבורים. אהבת הארץ, אהבת האמת ואהבת המשפחה. אפליה, גזענות, ילדים
שמחפשים הורים, הורים שמחפשים ילדים, וכל אלה שזורים באלמנטים פוליטיים על מה קורה
למי ששוחה נגד הזרם כמו גם מה קורה כאשר מחליפים עובדות בשקרים ואנשים עוצמים
עיניים לאמת ובוחרים להתנהל כמו עדר כבשים.
סיפור יוצא דופן, מעורר מחשבה, לא קל
לקריאה, אבל מומלץ מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה