קוביות של אושר
– אנה כ' אסטבי
תרגום: דנה
כספי
הוצאת מטר
יולי 2018. 312 עמודים
"קוביות של אושר" הוא רומן מרגש על חמש חברות מילדות, שבאמצע שנות השישים לחייהן כמעט והשלימו עם הקלפים שהחיים חילקו להן. הן מחליטות לחיות יחד בחוות קקאו בפיג'י, שם הן לא רק פותחות עסק לשוקולד אלא מחזקות את החברות שלהן ומגלות את עצמן מחדש.
כשסינה, מאיה, אינגריד וליסבת מקבלות כל אחת מכתב בדואר המציג את אותה שאלה, התשובה ברורה.
קאט, חברתן הוותיקה מהתיכון, שעזבה
את נורבגיה עם בן זוגה ניקלס, ברגע שסיימו את לימודיהן, נדדה איתו שנים ברחבי
העולם, בנסיון להפוך את העולם למקום טוב יותר לפחות באזורים מוכי גורל. השניים השתקעו בפיג'י, שם הם רכשו מטע של קקאו.
קאט, שהתאלמנה בפתאומיות, שולחת להן הזמנה מפתה:
"נטעתי את רגליי באדמת פיג'י ובכוונתי
להישאר
כאן עד לשקיעה האחרונה. מה דעתכן להצטרף אלי?
להשאיר מאחור את כל מה שהשתבש?"
בואו לגור איתי בחוות הקקאו שלי בפיג'י. בואו
לבלות את הימים באכילת שוקולד ובפטפוטים כמו אז כשהיינו צעירות, משוחררות מגברים,
דאגות וקור. בואו להזדקן בגן העדן, ביחד, ואם זה לא יסתדר אני אתן למי שתרצה,
כרטיס טיסה חזרה לנורבגיה.
איך אפשר להגיד לזה לא?
כל הארבע בוחרות
להגיע. אמנם הן חוששות מהלא מוכר, מהמנהגים המקומיים, מהחיים בכפר קטן בקצה העולם,
מהחיים בקומונה, אך הן מחליטות לתת הזדמנות להתחלה חדשה, אולי האחרונה בחייהן,
מתוך תקווה שהשינוי יפיח חיים, בחייהן המשמימים.
סינה, הפכה
לאם כשהייתה צעירה מאוד ונאלצה לגדל את בנה לבדה. היא לא יכלה להמשיך ללמוד וכל
חייה בילתה באותה עבודה. עכשיו, בנה המבוגר הוא פרזיט בוגר, שעדיין לא "מצא"
את עצמו, והיא לא יודעת אם היא אוהבת אותו בגלל אנוכיותו והסבל שהוא גורם לה. היו
לה חיים קשים ונמאס לה להילחם ולהשיג כל כך מעט.
מאיה, מורה
לשעבר ואֵם, היא ציירת מוכשרת, שסימני הדמנציה נעשים ברורים מיום ליום. היא מרגישה
שהעולם חומק ממנה, לומדת להתנהל עם עצמה ברגעי הצלילות.
אינגריד, רואת
חשבון אמינה וחרוצה שעובדת בשירות האוטובוסים המחוזית, הקדישה את כל חייה לעבודה.
היא שומרת את עולמה הפנימי סגור, מתבודדת ומרגישה שלא חוותה את כל מה שהיתה צריכה
לחוות, ומתכננת להפיק את המירב מחייה החדשים בפיג'י.
ליסבת, שהייתה
הפלרטטנית מכולן, נישאה לגבר עשיר וזכתה לחיים נוחים, אבל עכשיו היופי שלה הוא לא
מה שהיה, לא משנה כמה היא מנסה. היא מבינה שהחיים שלה לא היו מושלמים כמו שחשבה. היא
חיה בנפרד מבעלה הבוגדני, והקשר עם ילדיה ונכדיה רופף. היא בודדה מאד, אך מתנהלת
כלפי חוץ כאילו חייה מושלמים. בפיג'י היא לומדת להסיר את המסיכות הרבות שמכסות על הפצעים
שבחייה, להכיר את יופיה האמיתי, הפנימי, ולהתמודד
עם המציאות של "התבגרותה".
קאט נאלצת להתמודד
עם אובדן בעלה וכל מה שכרוך בכך. היא אישה אופטימית, חזקה, אבל יש דברים שעשתה בחייה והחלטות
שקבלה, שעכשיו היא מתחרטת עליהן, למרות שאחרים קצת מקנאים בה על מנהיגותה הטבעית
וחייה מלאי הרפתקאות.
החמש מחליטות להשתמש בפולי הקקאו כדי לייצר קו
מיוחד של שוקולד מריר שהן מחליטות לקרוא לו "קוביות של אושר". יש הרבה
ניסוי וטעייה בתהליך הלמידה אבל הן לא מוותרות על האתגר החדש שבחרו כמטרה בחייהן.
תוך כדי עבודתן החדשה, כל אחת לומדת בדרכה להסתגל
לחיי הכפר הפשוטים והצנועים, לחיים המשותפים בבית של קאט, ולהכיר אחת השנייה ואת
עצמן.
יש בספר 6 נקודות מבט מאוד ברורות, כולל זו של
אטתה, מנהלת משק הבית הפיג'יאנית של קאט, והסופרת לוכדת את האישיות והקול של כל אחת
מהנשים. הקוראים לומדים עליהן בפרקים המתחלפים לסירוגין בין כל אחת מהן, וככל
שהימים חולפים, הסודות העמוקים שלהן נחשפים, כשהן מדברות מעודדות ותומכות אחת
בשנייה, וגם כאשר אטתה מתפללת עבורן, ומנהלת את שיחותיה עם אלהים, ומבקשת את עזרתו
בחייה. היא מספרת סיפורים הקושרים את הסיפורים האחרים, דרכה רואים את ההבדלים
התרבותיים בין אנשי האי לאירופאים ואת הטעויות שהם עושים בגלל בורותם במנהגים
המקומיים.
יש עוד פיג'ית צעירה שמשחקת תפקיד חשוב בסיפורה
של כל אישה, אבל תצטרכו לקרוא את הספר כדי לפגוש אותה, ופיג'י עצמה הופכת לדמות
שמינית.
"קוביות של אושר" הוא ספר מיוחד
ומרגש, מלא בשיאים ושפל, שמעביר מסר ברור על כך שלא משנה אם אנחנו בני 18 או 66,
כולנו יכולוים לחוות חוויות חדשות והזדמנות שנייה להיות מאושרים.
סיפור על אחווה נשית, על הערכה עצמית, על יחסי
הורים-ילדים, על פיג'י האקזוטית, על המראות והריחות, ובכלל על אורח החיים
היום-יומי.
מומלץ מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה