לא
ביקשנו כנפיים – ונסה דיפנבאו
תרגום: אורטל אריכה
הוצאה: כנרת זמורה דביר
אוקטובר 2016. 336 עמודים
ונסה דיפנבאו כותבת ברומן השני שלה, על נושאים
רציניים כמו הריון בגיל העשרה, אחריות הורית, הגירה בלתי חוקית ובריונות, ועושה
אנלוגיה להתנהגות האנושית באמצעות נדידת הציפורים.
כמו ציפורים נודדות, שעפות בכיוון הלא נכון ומתקנות
בשעת דמדומים את נתיב מעופן, כך גם עושים אנשים, כשהם מתקנים את טעויות העבר.
הסיפור מתחיל בצורה די דרמטית עם לטי בת ה-33 כשהיא נוטשת את שני ילדיה, אלכס בן 15 ולונה בת 6,
שניהם מאבות שונים שאינם נוכחים בחייהם. לטי גרה באזור של סן פרנסיסקו שהפך במהלך השנים
לשכונת עוני נטושה, בבניין ישן ומתפרק. היא משאירה את ילדיה לבד ונוסעת בעקבות אמה,
מריה אלנה, שעזבה למקסיקו ללא הודעה מוקדמת, מתוך כוונה להצטרף לבעלה, אנריקו.
הוריה של לטי מגיעים ממקסיקו, כמהגרים לא חוקיים, ולמרות שלטי נולדה בארה"ב והיא אזרחית, הוריה לא. הם לא רק גרים יחד במשך 15 שנה, אלא הם אלה שגידלו את אלכס, כשלטי הרתה בגיל צעיר והפכה לאם חד הורית, ואחר כך גם את לונה בזמן שלטי עובדת כמפרנסת היחידה בשלוש עבודות.
מכיוון שלטי לא גידלה את אלכס ולונה עד לאותו
שלב, היא משוכנעת שהיא לא מסוגלת לגדל אותם בלי אמה. אבל להחזיר את הוריה
לארה"ב הופך להיות בעיה רצינית מה גם שאביה מסרב לעזוב את ביתו, ואמה של לטי בוחרת
להישאר איתו, ומכריחה את לטי לחזור לילדיה.
מרגע זה ואילך, הסיפור מתמקד בלטי שצריכה ללמוד מה זה אומר
להיות הורה שנוכח רגשית בחיי ילדיה תוך שהיא מפרנסת אותם כמיטב יכולתה. היא עושה
הרבה טעויות כשהיא מנסה להפוך לאם שמעולם לא הייתה, אבל לאט לאט היא משתפרת בעזרת
ידידה ריק, וחברתה שרה. היא רוצה לעשות את הטוב ביותר שהיא יכולה כדי לספק לבנה ולבתה
את החיים הטובים ביותר.
אלכס, הוא נער חכם, אדיב והתנהלותו והתנהגותו
משקפים את החינוך שקבל מסבו וסבתו, אליהם
הוא מתגעגע מאד. הוא עומד בפני הרבה אתגרים, והרבה עומס מוטל על כתפיו כנער מתבגר,
ועוד היספני עני בדרום קליפורניה. הוא לא בטוח מהם רגשותיו כלפי אמו והוא סקרן
לדעת מי אביו.
הוא מתאהב בפעם הראשונה, ולטי מפחדת שהוא יחזור
על הטעויות שלה, ויחבל בחלומות שלו עם הריון בגיל ההתבגרות. עם זאת, אלכס אחראי
הרבה יותר מהקרדיט שאמו נותנת לו, אבל בניסיון לעזור לחברתו יסניה, מהגרת לא חוקית,
להימלט מהבריונות שהיא חווה בבית הספר, הוא מסכן בלי משים את העתיד של שניהם. מערכת היחסים של אלכס עם יסניה, מאפשרת להביא לקידמת הבמה את אי
השוויון של מערכת החינוך, המציאות האכזרית של בריונות וההשלכות וההשפעות על ילדים
שנקלעו לנסיבות של הגירה בלתי חוקית, כאשר
הפחד המתמיד מגירוש, מרחף מעל ראשם.
ספר שיש בו עלילה
טובה, דמויות מעניינות ונושא או נושאים שגורמים לי לחשוב על החיים האמיתיים, משמחים אותי תמיד, ו"לא ביקשנו כנפיים" ענה על כל המאפיינים האלה. ונסה דיפנבאו התברכה בכישרון לגרום לקורא
להתאהב בדמויות הפגומות והמשונות שהיא יוצרת. לאט לאט הדמויות מתגנבות לתוך הלב,
וכל מה שאתה רוצה זה שהספר ימשיך וימשיך. הכתיבה שלה נהדרת, העלילה בנויה היטב
והדמויות כל כך מרתקות שהרגשתי את ההתמודדויות, הדאגות, התקוות והחלומות שלהן. הן נאבקות,
הן לומדות, הן צומחות. הן מוצאות את האומץ להצמיח כנפיים ולעוף.
דיפנבאו חושפת את דמותה הלא מושלמת של לטי.
אנחנו מתוודעים למחשבות שלה, לספקות שלה, לחוסר הביטחון שלה. כמו ציפורים נודדות שמשנות כיוון לאחר שהלכו בדרך הלא נכונה, כך גם אנשים יכולים. לטי מכירה בחסרונותיה
ומודה בטעויות שעשתה ועושה. השינוי שלה איטי ולעתים קרובות היא עושה שני צעדים
קדימה וצעד אחד אחורה. היו זמנים שרציתי לנער אותה, אבל אי אפשר לערער על העובדה הלא
מוטלת בספק שהיא אוהבת את ילדיה, ומחפשת את הדרך לעשות הכל כדי להשיג דיור טוב
יותר, בית ספר טוב יותר ועוד.
כשקראתי את ה"תודות", גיליתי שדיפנבאו
התקשתה מאוד לכתוב את ספרה השני. לאורך כתיבתו ליווה אותה החשש האם הוא יוכל להשתוות
להצלחה של סיפרה הראשון "שפת הפרחים". היא השקיעה שעות מפרכות בכתיבה
ובמחקר, כמעט ויתרה על הרומן, אבל העבודה הקשה שלה השתלמה.
"לא ביקשנו כנפיים" הוא ספר כן, מרגש
וסוחף. זהו סיפור מסע מטלטל שמטופל בעדינות, על משפחה שכל עולמה מתהפך עליה ביום אחד,
והיא נאבקת להתחיל מחדש, להתגבר על המצוקות ולבנות עתיד חזק ומאוחד.
אני מאד אהבתי,
וממליצה בחום♥
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה