יינקה, איפה הבעל שלך – ליזי דמילולה בלקברן

יינקה, איפה הבעל שלך – ליזי דמילולה בלקברן

תרגום: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, מודן

יולי 2024. 408 עמודים 

יינקה היא אישה בשנות ה-30 המוקדמות לחייה, בריטית ממוצא ניגרי שחיה בלונדון. היא אינה נשואה, היא מובטלת, ולהרגשתה, הבת הפחות אהובה. אמה וכל הדודות שלה לא נותנות לה לשכוח את רווקותה, ומתפללות בשבילה כל הזמן שתמצא האזבנד(=בעל). חבריה לעבודה חושבים שהיא מסורתית מדי, החברות שלה חושבות שהיא צריכה להתגבר כבר על האקס שלה, והגברים בחייה... אלה סיפור בפני עצמו. יינקה מאמינה שאהבה אמיתית תמצא אותה כשיגיע הזמן, ורוב הסיפור היא עסוקה בניסיון לשכנע את משפחתה שהיא בסדר גמור כמו שהיא עכשיו.

 

כשבת דודתה הצעירה מתארסת, הלחץ המשפחתי גובר, ויינקה מתכננת למצוא בן זוג איתו תגיע לחתונה. היא חווה דייטים כושלים, עושה שינויים במראה שלה, ולומדת (לפעמים, בדרך הקשה) איך לאהוב את כל הדברים שהופכים אותה למי שהיא. בסופו של דבר עם קצת עזרה מחבריה, אלוהים והמטפל שלה, היא מוצאת את דרכה חזרה לעצמה והמסע שהיא עוברת אנושי ומחמם לב.

 

יינקה מייצגת הרבה נשים שחוות לחץ חברתי-משפחתי שמוביל לעירעור הביטחון העצמי.

בגלל חוויות שעברה לאורך השנים, היא מאמינה שהיא אשמה ברווקות שלה, ובהיותה בריטית-ניגרית, הרבה מהיבטי התרבות הניגרית שנשזרו בעלילה עזרו להבין את הלחצים הרבים שהופעלו עליה.  היה  מנחם לראות את השינוי שהיא עוברת כשהבינה ששורש הבעיות לא נובע רק מאיך שהיא נראית, או מתנהלת, אלא  גם בגלל האנשים שהיא מוקפת בהם.

 

אהבתי לראות את הדמות של יינקה מתפתחת. האירועים המביכים שאיתם היא מתמודדת, בתוספת ההיבטים התרבותיים לצד האמונה/דת בחייה, האירו את דמותה. גם כשהיא חווה רגעים של חוסר ביטחון לגבי המראה שלה, כשהיא חושבת שאף אחד לא ירצה אותה, ומקבלת החלטות גרועות, המאבק שלה הוא אנושי, במיוחד כשהיא מגיעה לתובנה שהיא לא צריכה לשנות את עצמה כדי למצוא אהבה.

 

סגנון הכתיבה הרגוע והכאילו סתמי מתחזק על ידי תיאורים חיים העוסקים בתרבות הניגרית ובדינמיקה המשפחתית. העלילה מסופרת בפרקים קצרים מנקודת המבט של יינקה, ומשלבת הודעות טקסט, מיילים וכד'. כל אחת מהדמויות בחייה של יינקה ייחודית, צבעונית, עם גוונים וקול משלה, ואלה הוסיפו עומק והומור לסיפור.

 

 

ינקה, איפה ה"האזבנד" שלך? הוא ספר ביכורים  מרענן, משעשע, מלא ברגעים חמים.

זהו סיפור התבגרות של אישה בשנות ה-30 המוקדמות לחייה שלאט לאט מוצאת את דרכה, סיפור על משפחה, חברות, יחסי אם-בת  ואהבה, על לחצים חברתיים משפחתיים ותרבותיים, שמעביר מסר של העצמה ואהבה עצמית,  שמערכת היחסים החשובה ביותר היא זו שיש לך עם עצמך.

 

מומלץ בחום!

ים הזכרונות – פיונה ואלפי

ים הזכרונות – פיונה ואלפי

תרגום: יפעת הדר

הוצאת הספרנית

מרץ 2024. 267 עמודים

אלה בת התשעים וארבע מתגוררת בבית אבות. עם כל יום שעובר הזיכרון שלה מאכזב אותה יותר ויותר, והיא יודעת שלא נותר לה הרבה זמן לחיות. היא רוצה שנכדתה קנדרה, תכתוב את סיפור חייה. קנדרה מוצפת ברגשות אשמה על שלא בקרה את סבתה אבל חייה כל כך עמוסים עד שלא נותר לה זמן פנוי לדברים אחרים. היא עובדת כמורה במשרה מלאה, נשואה לבעל מובטל, ובנוסף, הבן שלהם נמצא על הרצף ואובחן כאוטיסט ברמת חומרה קשה. קנדרה חוששת מהביקור אצל סבתה. למעשה, היא מרגישה שהיא לא יכולה להתמודד עם שום דבר עכשיו, אבל הולכת בכל זאת

במהלך המיפגש עם סבתה קנדרה מבינה שמאחורי הבקשה הזאת מסתתרת סיבה נוספת. הקשר של סבתא אלה עם בתה רונה, אמה של קנדרה, נותק. קנדרה תוהה מה גרם להיווצרות הנתק בין האם לבתה, ומבינה שבאמצעות סיפור זכרונותיה של סבתה, היא מקבלת הזדמנות להבין מה קרה.

 

הרומן מחולק לשלושה חלקים ומסופר בשני צירי זמן, השנים שבין 1938 ל-2014. 

ציר זמן אחד הוא ההווה, בשנת 2014,  בו קנדרה דנה בדברים עם סבתה. הוא גם עוסק בחיי המשפחה של קנדרה, וליתר דיוק במשמעות של  ללדת ולגדל ילד עם אוטיזם. הסיפור של סבתה מעודד אותה להסתכל על מה שקורה בחייה, ביחסיה עם בעלה בעיניים אחרות לגמרי, ולשאוב כוח. קנדרה מתארת ​​את ימיו הטובים והרעים של בנה, את הקשיים היומיומיים, את רגעי השמחה המועטים.

 

ציר הזמן השני מתרחש בעבר ומתחיל בשנת 1938 כשאלה בת ה 17 נוסעת לצרפת, ושוהה באיל דה רה, בבית של חברת נעוריה של אמה. היא מבלה את ששת השבועות של חופשת הקיץ בחברת התאומים קרוליין וכריסטוף שנכנס אל ליבה, משפרת את הצרפתית שלה, ומעבירה את הזמן בלי דאגות, בחופים החוליים והמים הצלולים של האי, ונהנית מכל דקה. לראשונה בחייה, היא מרגישה חופשיה באמת.

בשנה שלאחר מכן היא מוזמנת שוב, אבל כשפורצת מלחמת העולם השנייה הכל משתבש והיא נאלצת לשוב לסקוטלנד, למציאות קצת אחרת. היא מתחילה להתנדב למאמץ המלחמתי, פוגשת את אנגוס, ומרגישה שהיא נסחפת הרחק ממי שהייתה באיל דה רה.

 

אלה היא דמות חזקה. היא אולי בת תשעים וארבע אבל היא מאוד אינטליגנטית ויודעת בדיוק מה היא רוצה ומה היכולות שלה. ואם זה מפאת קוצר זמן או בגלל המכתבים שקנדרה נחשפת לתוכנם, הקשר בינה לבין נכדתה מתחזק מאוד.

 

העלילה מסופרת בעיקר מנקודת המבט של סבתא אלה, אבל גם מנקודת המבט של בתה, ומנקודת המבט של נכדתה. הסיפור זהה פחות או יותר אצל שלושתן, אבל התפיסה של כל אחת מהן לגבי מי היא או מי היתה אלה, שונה. ההווה משתלב עם העבר ואינו מאפיל עליו,  והדמויות לומדות אחת מהשנייה

 

הספר מעורר מחשבות על אהבה ונישואין ומעלה שאלות כמו:

האם האהבה הראשונה היא באמת היחידה?

האם אפשר לאהוב שני אנשים בו זמנית?

האם אלה תצליח לחיות בהווה כשהעבר מושך אותה אליו?

 

"ים הזכרונות" הוא רומן מריר-מתוק. סיפור חייה של אלה מנערה בת שבע עשרה ועד לאשה מבוגרת בגיל מבורך, שידעה חיים עם הרבה עליות ומורדות וחולקת את זכרונותיה עם נכדתה. סיפור על אהבה ראשונה, אהבה אבודה שמסתיים במסר חשוב על איך לא תמיד אנחנו משיגים בחיים את מה שאנחנו רוצים, ואיך לפעמים, אנחנו לא רואים את מה שאנחנו צריכים, אבל ממרחק השנים מבינים שמה שהיה לנו כל הזמן, זה בדיוק מה שהיינו צריכים באותו זמן. סיפור על חברות, בחירות הרות גורל, הזדמנויות שנייה בחיים, פיתולי גורל, טעויות שנעשו וכמובן אהבה.

 

אם לומר את האמת, בעיני, הספר הוא דוגמה טובה לאופן שבו רומן שהיה בו פוטנציאל לסיפור מעניין, יכול להיות הרבה פחות. מספר הפעמים שגלגלתי עיניים במהלך עשרות העמודים הראשונים היה עצום, אבל המשכתי לקרוא מתוך תקווה שזה ישתפר. הדמויות היו די שטוחות, חסרות עומק, האינטראקציות הרומנטיות הרגישו קלישאתיות, הדיאלוגים ילדותיים, ולעיתים קרובות החלטות שהתקבלו נראו פתאומיות וללא בסיס.

אני יודעת שרבים אהבו והמליצו עליו. אני התקשיתי לחוש הזדהות ולכן מבחינתי הוא היה בסדר. לא מעבר.

 

לשיקולכם.ן

מי שסוכתו נופלת – צבי בן מאיר

מי שסוכתו נופלת – צבי בן מאיר

הוצאת פועלים, הקיבוץ המאוחד

אפריל 2024. 238 עמודים

בספר הביכורים שלו "מי שסוכתו נופלת", אשר מבוסס במידה רבה על חייו, מתאר צבי בן מאיר גבר דתי צעיר שנפרד מזוגתו אחרי שש שנות נישואים בשל מה שהוא מתאר כ"נטיות הפוכות".

הספר נפתח במיפגש של ביני ואסתר ברבנות, בטקס נתינת הגט.

מכאן חוזר הסיפור לאחור ונע קדימה ואחורה אל ימי ילדותו ונעוריו של ביני, שגדל בבית דתי,  למד בישיבה תיכונית, בישיבת הסדר, שרת בצבא, שכבר בילדותו התאהב בחברו, וככל שהשנים חלפו והוא התבגר הוא הבין שיש לו ״נטיות הפוכות״, כהגדרת רב הישיבה.

כמו כל בחור דתי-לאומי בגילו, גם ביני שואף להקים בית ומשפחה, גם הוא רוצה ילדים ושולחן שבת, אלא שהוא צריך לשלם מחיר כבד על ההסתרה כדי להגשים את החלום הזה. החיים שלו מלווים ברגשות אשמה וייסורי מצפון, הוא  נלחם כדי לא להיות כזה,  מחפש עצה אצל המחנך והרב, יוצא עם נשים, פוגש את אסתר טובת הלב שהוא מאוד אוהב אבל לא נמשך אליה פיסית, וכשמערכת היחסים נעשית רצינית, הוא פותח את ליבו ומתוודה בפניה על נטייתו, והם מחליטים להיפרד. בסופו של דבר הם חוזרים אחד לשני ומתחתנים, מביאים לעולם שני ילדים,  ומשתדלים לחיות על פי חוקי ומצוות הדת, כשהסוד שמור איתם.

לא הכל בחייהם זורם על מי מנוחות. לכאורה יש להם זוגיות יפה, אהבה, הבנה, חברות וכבוד הדדי, אבל הסוד שקיים בארון ליבם מכביד על נישואיהם. כשאסתר מבינה שלא כולם חיים חיי אישות כמו שלה, מתחיל הספק לכרסם בה, שאלות מתעוררות וכדי לא לפרק את ביתם הם עוברים טיפול זוגי, משוחחים אחד עם השני בפתיחות על הפיל שבחדר, ולא מוותרים כל כך מהר על מה שבנו במשך השנים, אבל בסופו של דבר אסתר לא מעוניינת ב"אהבה חברית", היא רוצה להרגיש שהיא אשה נחשקת, נאהבת, ומה שחשבו שיהיה בית יציב מתגלה כסוכה, ו"הסוכה  נופלת", מתפרקת,  מתוך תקווה לעתיד טוב יותר לכל אחד מהם, בנפרד.

"אף אשה, אף אשה בעולם לא רוצה שבעלה יתחנן ככה לאלוהים לפני שהיא חוזרת מטבילה כמו שמתחננים לנס. אף אשה לא רוצה להיות משימה" (עמ' 170).

 

התהליך שביני ואסתר עוברים, ביחד וכל אחד לחוד, פותח צוהר לעולם אחר, שרבים מאיתנו לא מכירים. הידיעה שהאנשים בחייהם, אלה  שהם סומכים עליהם ושאמורים לתת מענה למצוקתם, המחנכים, המטפלים, הפסיכולוגים, ויועצי הזוגיות למיניהם מדברים במילים עמומות, ולא קוראים לילד בשמו, הם אלה שגרמו לאסתר עוול גדול כשהיא הולכה שולל בלי להבין באמת במה דברים אמורים, הם אלה שהובילו את שניהם לעבור דרך חתחתים של חיים עם מסיכה מתוך הרצון להיות כמו כולם.

 

"מי שסוכתו נופלת" הוא ספר ביכורים מרתק, כואב, רגיש בכנותו החושפת, שמתאר זוגיות ונישואין שלא היו צריכים להתקיים מלכתחילה, מעלה  את המודעות ונותן קול לנושא הלהט"בי בחברה הדתית.

 

קראתי בנשימה עצורה ואני ממליצה מאד.

המטבח האחורי – רומית סמסון

המטבח האחורי – רומית סמסון

הוצאת עם עובד

מאי 2021. 434 עמודים

 

רומן הביכורים של רומית סמסון, זוכת פרס ספיר לספרי ביכורים לשנת 2021, מגולל סיפור השוזר דרמה מישפטית עם סממנים רומנטיים, ומתאר את המציאות הישראלית הכל כך מוכרת (ומכוערת) של הביורוקרטיה העירונית הקושרת הון ושלטון בכל הנוגע  לעסקאות בכלל ואלה העוסקות בנדל"ן, בפרט. 

גיבורי הרומן הראשיים הם אלעד ושירה.

אלעד, עורך דין פיקח בן שלושים ושמונה, רווק, פלרטטן, שובר לבבות נאה מאד, חוזר  לעיר הולדתו אחרי שנים של עבודה בתל אביב, ופותח בה משרד. אלעד גדל בשכונת עוני, היה תלמיד גרוע אך חלם כל חייו להפוך לעורך דין מצליח שעוזר לחלשים. בזמן שירותו הצבאי הוא עבר אירוע טראומטי עליו לא הצליח להתגבר, והוא מתמודד עם פוסט טראומה.

שירה, היא אם לשלושה, מתפקדת כאם חד הורית. יש לה צרות משלה והיא נושאת בתוכה סיפור שיתגלה לקראת סוף הספר. היא חכמה, מוכשרת רצינית וישרה, ועובדת כיועצת המשפטית של העירייה.

העלילה מספרת על אלעד, ששוקל להיכנס לפוליטיקה העירונית, ונקרא לטפל בתביעה נגד העירייה. התביעה מתנהלת בתקופת הבחירות לעירייה, ועוסקת בפרויקט גדול של דיור לצעירים, שנועד למשוך את  הצעירים בני העיר להישאר בה. אבל הפרויקט ננטש בטרם הושלם. הקבלן נעלם, הדיירים שחתמו על חוזי רכישה מתחילים לשלם משכנתא על הבית שאינו ברשותם, ומאחר והעירייה היא זו שנתנה חסות לפרויקט, ושכנעה אותם בכדאיות הרכישה, הם רואים בה אחראית.

מנהיג האופוזיציה בעירייה, שמחפש להפיל את ראש העיר,  פונה אל אלעד, ודבריו מעוררים באלעד חשדות. הוא שואל את עצמו האם יש מצב שראש העיר התחמן והערמומי מעורב בשחיתות הקשורה לפרויקט, האם בגלל מערכת הבחירות המתקרבת הוא מנסה להשתיק את הפרשה, האם המכרז לבנייה היה תקין, בהתחשב בכך שמנכ"ל העירייה הוא חברו של ראש העיר ונשוי לבתו של הקבלן שקבל את הפרויקט הגדול, האם הקבלן הציע הצעה לא ריאלית, ועוד כהנה וכהנה.

כאשר הוא מתחיל "לחפור", הוא מתקרב אל שירה מתוך כוונה לדלות ממנה מידע שיועיל לדיירים אותם הוא מייצג. שירה, היועצת המשפטית של העירייה, שנראית עדינה ושברירית מתגלה כבעלת חוסן נפשי, נאמנה לחוקים, ונזהרת. אבל אלעד מוצא את עצמו מחפש את קירבתה. למרות אי הוודאות שלה לגבי כוונותיו, שירה נותנת בו אמון, קשר חברי נרקם ביניהם, עוצר בתוכו רגשות לא ברורים שנבנים לאט לאט, עד לארוע מכמיר לב.

אז מהו המטבח האחורי, ולמה הספר נקרא כך?
קראו ותבינו. 

אני לא יודעת למה חיכיתי כל כך הרבה עד שהתחלתי לקרוא את הספר הנהדר הזה.

העלילה זורמת, רציפה ומעניינת, המתח נבנה, הסיפור מתפתח וכל פעם נחשף חלק אחר מהעבר שמתקשר להווה. הדמויות מורכבות ואותנטיות, מעוררות הזדהות למרות החולשות והפגמים האנושיים שלהן,  והן ממש משכו אותי  פנימה. קל היה לדמיין את קולות התושבים הכועסים, את המניפולציות של ראש העיר, את התככים, ואת הדמויות המגוונות של עובדי העירייה שהיו הדובדבן שבקצפת .

ספר כן ומרגש שהיה קשה להניח מהיד. אני ממש אהבתי.

ממליצה בחום

השושנה האחרונה של שנגחאי – וויינה דיי רנדל

 השושנה האחרונה של שנגחאי – וויינה דיי רנדל

תרגום: צילה אלעזר

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2023. 384 עמודים

כבר מהעמוד הראשון, התאהבתי ברומן הזה. קראתי הרבה רומנים הקשורים במלחמת העולם השנייה וכמי שאוהבת סיפורת היסטורית, אני מאבדת את עצמי במהלך הקריאה אל מקום וזמן אחר.

הספר הזה שונה מספרים המספרים על מלחמת העולם השנייה, מאחר והסיפור מתרחש בסין, הדמות הראשית היא אישה סינית ולא אשה לבנה, ובעיקר, סיפור שמדבר על הכיבוש היפני של סין, על הגזענות והאכזריות התוך-אסייתית במהלך המלחמה, לצד זוועות המשטר הנאצי.

"השושנה האחרונה של שנגחאי"  הוא סיפור סוחף ועשיר בפרטים שפתח את עיניי לפיסת היסטוריה שלא הכרתי.הוא מסופר בפרקים מתחלפים מנקודות המבט המתחלפות של איי וארנסט במהלך המלחמה והכיבוש, ולאחר מיכן על ידי איי בהווה.

איי היא יורשת סינית צעירה ועשירה עם אהבה לג'אז, בעלת אחד ממועדוני הלילה הפופולריים ביותר בשנגחאי. ארנסט הוא פליט יהודי חסר פרוטה מגרמניה המחפש מקלט מהנאצים בשנחאי.הוא נגן ג'אז מוכשר מאד שהגרמנים התנכלו לו באכזריות רבה.

השניים מתחברים באמצעות מוזיקה, וסיפור גדול של אהבה והישרדות מתפתח ביניהם. איי שוכרת את ארנסט לנגן בפסנתר במועדון שלה. האהבה ביניהם גדולה אך אסורה ובעקבות המכשולים המסורתיים שביניהם אהבתם נשמרת בסוד. איי מאורסת מצעירותה לגבר סיני, שאינה אוהבת כגבר, אבל המוטיבציה שלה להתרחק מארנסט קשורה רק במעט במחסומי הכבוד למשפחתה. כשארנסט בורח מפני חיילים יפנים, שחושדים בו בהרג אחד משלהם, והמפקד היפני מאיים לסגור את מועדון הלילה האהוב שלה, אלא אם כן היא תסגיר אותו, היא מבינה שעליה לנתק את הקשר איתו. ארנסט, מנקודת המבט שלו, יודע שהוא לא יכול להציע לאיי הרבה במונחים של עתיד יציב, ופרנסה נאותה כיאה למעמדה.

המסירות של ארנסט לאחותו הצעירה, מרים, והרצון שלו לתת לה חיים טובים למרות הנסיבות הנוכחיות שלהם, הופכים לאבן מיכשול גדולה ביחסים שלו עם איי, עד לרגע הטראגי שבו הם נאלצים להיתנתק אחד מהשני בשיברון לב.

תיאורי החיים בשנגחאי, כולל חיי היוקרה של מועדוני ג'אז ובתי מלון מפוארים, לצד הגטאות, היו מרתקים ואפשרו לי לדמיין את הזמן והמקום.  ניכר שהמחברת עשתה תחקיר מעמיק על שנחאי שהיתה נמל מבטחים ליהודי אירופה בתחילת המלחמה. כ-20,000 יהודים התיישבו בשנגחאי בשנים 1938-1941, אך תנאי החיים של הפליטים היהודים בשנחאי התדרדרו במהלך המלחמה עקב לחץ על היפנים מבעלי בריתם הגרמנים. המחברת בוחנת את מערכות היחסים וחוסר האמון בין הסינים, היפנים והזרים, כשכולם מנסים לשרוד בעיר שסועת המלחמה, והמתח בסיפור נשמר על ידי תיאורי הסבל שגם איי וגם ארנסט חווים בעיר הכבושה, הרדיפה היפנית אחריהם, הרעב והמחסור, המוות ואובדן הנכסים. גם השינוי של מערכת היחסים בין השניים, בין אהבה טהורה לאהבה אסורה, מוסיף למתח, אבל הסופרת נמנעת מהפיכת הסיפור לסיפור זוועה. הקורא מוצא סבל, אך הסבל לבדו אינו משתלט על הסיפור.

 

איי היא גיבורה מורכבת ומשכנעת, וממש אהבתי לעקוב אחריה ואחרי השינויים שהיא עוברת. היא נלחמת כדי לשמור על כוחה ועצמאותה הכלכלית בתקופה שבה נשים עדיין נשלטו על ידי גברים והתמודדו עם רגליים קשורות וציפיות חברתיות לגבי תפקידן שהוגבל לבית. היא אשת עסקים נבונה שמנהלת משא ומתן עם ששון, היהודי החזק והעשיר, לא חוששת מהחיילים היפנים, ונאבקת באחיה הבכור השתלטן, כדי להמשיך להחזיק בעסק שהיא עבדה כל כך קשה כדי לבנות.

ארנסט, הוא דמות חיובית ונחושה למרות סיפור הרקע המשפחתי הטראגי, הצלקת בידו הימנית, ונחישותו לנגן למרות פציעתו החדשה, רק כדי לאפשר לאחותו ללמוד בבית ספר, ולצאת מהחדר בו הם נאלצו לחיות. מעשיו בהמשך המלחמה, התנדבותו להצלת וסיוע  מעידים על אישיותו יוצאת הדופן.

 

וויינה דיי רנדל, הצליחה לשזור את ההיסטוריה של שנגחאי במהלך מלחמת העולם השנייה ולחבר אותה עם מערכת היחסים האוהבת, היפה, הקשה אך החזקה שאיי וארנסט חלקו.  זהו רומן בדיוני היסטורי כתוב היטב. הוא עוסק במלחמה, באהבה, במשפחה, טרגדיה, דעות קדומות, בחירות ומאבקי הישרדות. סיפור עוצמתי ונוקב עם דמויות מורכבות ורגשות אמינים. קל היה לדמיין את הריחות, המראות, הצלילים, המוזיקה, העצב והתקווה שהקיפו את שנחאי במהלך המלחמה.

 

רומן שלא השאיר אותי אדישה, ​​שלקח אותי לשנגחאי ושקראתי בנשימה עצורה מתחילתו ועד סופו.

 

מומלץ מאד!

מה שלא הורג - דייוויד גוגינס

מה שלא הורג - דייוויד גוגינס

תרגום: דנה אלעזר-הלוי

הוצאת  מטר

ינואר 2025. 272 עמודים

"מה שלא הורג" הוא ספר אוטוביוגרפי, יותר ממואר,  שמספר את התובנות של דייוויד גוגינג לגבי החשיבות האמיתית של עבודה קשה.

שנות חייו הראשונות של דייוויד עברו עליו עם אבא שהיכה אותו ואת אמו. הם נמלטו ממנו ועברו לגור עם סבו וסבתו בעיירה קטנה באינדיאנה שבה הוא היה הילד השחור היחיד בבית הספר, התמודד עם גזענות כאשר ילדים ומבוגרים פלטו לעברו את המילה "Nigger". ואפילו קבל איומי מוות. הוא גדל עם הרבה כעס, רימה את דרכו בבית הספר,ולא ויתר על חלומו  להצטרף לצבא ולשרת באריות הים. לשם כך היה עליו לסיים את התיכון. בשנתו האחרונה הוא עשה סדר בחייו האקדמיים ובעזרת מורה עבר מרמת קריאה בכיתה ג' לרמת הקריאה שבה היה צריך להיות.

דייוויד גוגינס מתאר כיצד הוריד באמצעות עבודה קשה, משמעת עצמית וקשיחות מנטלית כ- 50 ק"ג ממשקלו בשלושה חודשים, ואיך  הפכו חייו מצעיר מדוכא עם עודף משקל לגבר היחיד בהיסטוריה שהשלים את הכשרת העילית של לוחמי אריות הים, ולאחר מכן סיים את לימודיו ביחידת הריינג'רס ולבסוף שירת בחוליית בקרת האוויר הטקטית של חיל האוויר האמריקאי. הוא המשיך וקבע שיאים בכמה וכמה תחומי ספורט הקשורים בסיבולת, ונחשב בעיני רבים לספורטאי האולטרה-סיבולת מהטובים בעולם. למשל – שיא גינס של 4,030 עליות מתח ב־17 שעות, רץ למעלה מ־70 טריאתלונים ואולטרא־מרתונים, עד שמגזין "אאוטסייד" הכתיר אותו בתואר "האיש הקשוח ביותר בחיים".

באחד מנאומי המוטיבציה שלו הוא אומר ש"אם המוח שלך שולט בך ולא אתה שולט במוח שלך, אז אתה עושה את הטעות הכי גדולה של חייך"

הספר הזה יגרום לך להרגיש אשמה על כך שדילגת על האימון שלך. לא היה לי מושג איזה רמות של טירוף אתלטי יש, כמו ריצה על רגליים שבורות או ריצה של 100 מייל ב-36 שעות במקום הכי חם עלי אדמות ביולי.

דייוויד גוגינס אומר לנו שרובנו משתמשים רק ב-40% מהיכולות שלנו. הוא קורא לזה חוק ה-40%. הוא טוען שעלינו לעבור את ה-40% האלה על ידי התגברות על הפחד, ללכת בביטחון מלא ולעבוד קשה כדי למצות את הפוטנציאל האמיתי שלנו. לדעתו, "הכל בחיים הוא משחק חשיבה!" והגוף האנושי יכול לעמוד ולהשיג הרבה יותר ממה שרובנו חושבים שאפשר, ושהכל מתחיל ונגמר בתודעה. אם יש בחייך אנשים שליליים, בוס רע, חברים, קרובים,וכד', הוא ממליץ לא לתת לגישה השלילית שלהם להדביק את המחשבות שלך. אל תהיה קורבן. הימנע מהתמכרות לדיבור עצמי שלילי. אנשים שהם בריונים הם בריונים כי הם חסרי ביטחון.

דייוויד גוגינס מזכיר בספר, בעקיפין את טכניקת הקאיזן (= שיפור מתמיד). הוא מדגיש את החשיבות של בניית מטרה דרך הצבת הישגים קטנים, שיעזרו להשיג הישגים גדולים.

הוא ממליץ ללמוד לקבל את החולשות שלנו. כולנו אוהבים לעשות דברים שאנחנו טובים בהם. הוא ממליץ למצוא את החולשות שלנו ולעבוד על מה שגורם לנו לאי נוחות.

"מעט מאוד אנשים יודעים איך התחתית מרגישה, אבל אני כן. זה כמו חול טובעני. זה תופס אותך, שואב אותך מתחת, ולא מרפה. כשהחיים הם כאלה, קל להיסחף ולהמשיך לעשות את אותן בחירות נוחות שהורגות אותך, שוב ושוב. . . ."

 

חלק עיקרי של הספר מוקדש לתרגילים שונים וכיצד המחבר הצליח לעשות אותם למרות הקשיים. תרגילים שמאפשרים לעצב גם את הגוף וגם את הנפש ואת חיי האנשים הקשורים אליך. אם אתה מרגיש עצלן באזור הנוחות שלך או שאתה עובר כעת שלב קשה בחיים, ספר זה יעזור לְהָנִיעַ אותך  כדי לחזור למסלול.

 

האם חייבים להיות קיצוניים כמו הבחור הזה?

ממש לא, אבל הספר יגרום לך להבין שכולנו יותר קשוחים נפשית ממה שאנחנו מעריכים את עצמנו. דייוויד התחבר לנפשו ולגופו כדי להפוך ליוצא דופן. הוא המשיך לחפש דרכים חדשות כדי לאתגר את גופו כדרך להקשיח את מוחו. הוא מראה לקורא שלהיות קשוח נפשית זה אתגר, אבל אפשר לעשות זאת. זה רק עניין של קשיחות מנטלית.

לסיכום, המסר המרכזי של דייוויד הוא: 

פָּתֵחַ את הפוטנציאל שלך באמצעות התבוננות פנימית, אובססיה ועבודה קשה בטירוף. נוחות היא האויב, תמיד תלחץ חזק יותר. אם אתה חושב שאתה במקסימום אתה כנראה רק ב-40%.

 

דיוויד פרש מחיל הים כמפקד, וכיום הוא עובד ככבאי.

מומלץ. מעורר השראה.

לינק לרכישת הספר בהוצאת מטר

ולינק לקריאת הפרק הראשון באתר עברית - מה שלא הורג - פרק ראשון