מרחבי הפרא – קיי. איי. טאקר

מרחבי הפרא – קיי. איי. טאקר

תרגום: שלי חן

הוצאה: מלודי

יולי 2021. 410 עמודים

קאלה פלטשר נולדה באלסקה, אך כשמלאו לה שנתיים, אמא שלה, סוזן, נמלטה מאורח החיים הקיצוני של אלסקה, לא מסוגלת להתמודד עם הבידוד, שעות החושך והניתוק שנובע מהטבע הפראי שם. היא חזרה לטורונטו, והשאירה מאחור את רן פלטשר, בעלה הטייס ואביה של קאלה, ואת החיים הקשים .

 

קאלה בת ה- 26, חיה חיים עמוסים בטורונטו.  היא לא ראתה את אביה 24 שנים, ולא דיברה איתו מאז שהיתה בת 14. כשהיא מקבלת שיחת טלפון בה היא מתבשרת שימיו של אביה ספורים, היא יודעת שהגיע הזמן לצאת למסע הארוך חזרה לעיירת הגבול המרוחקת שבה נולדה. קאלה טסה לאלסקה, למשך שבוע, והיא אמורה לשהות בביתו של אביה.

בשדה התעופה של בנגור, היא פוגשת את ג'ונה, אחד מטייסיו של אביה, שקבלת הפנים שהיא זוכה לה ממנו, הייתה פחות ממסבירת פנים, בלשון המעטה.

 

קאלה משתדלת להתחבר אל אביה ומתמודדת עם חיות הבר המשוטטות, שעות האור המוזרות, המחירים המופקעים בעיירה, ועם ג'ונה, יד ימינו של אביה. היא מוצאת את עצמה קרועה בין רצונה לחזור לטורונטו לבין הרצון להישאר עם אביה החולה, גבר שלמרות פגמיו הרבים, היא לא יכולה שלא לדאוג לו. בעודה נאבקת להסתגל לסביבה החדשה הזו, ג'ונה, הטייס השקט, המהורהר והגאה מאלסקה, ששומר על חברת מטוסי הצ'ארטר של אביה פעילה, לא יכול לדמיין את עצמו קורא למקום אחר "בית". הוא מקשה עליה, והיא נחושה להוכיח לו שהוא טועה. כמי שחיה אורח חיים מפונק בטורונטו, עם גישה לשפע השירותים והמתקנים הקשורים לסביבה עירונית, היא עוברת הסתגלות לא קלה, וג'ונה מחכה עם יד אחת על המצערת כדי להטיס את נערת העיר הזו בחזרה למקום שאליו היא שייכת, משוכנע שהיא מפונקת מדי מכדי להתמודד עם הטבע.

 

הדינמיקה ביניהם סיפקה הרבה הומור ומצבים מעניינים, אך כשהם לומדים להכיר אחד את השני, מערכת היחסים שלהם מקבלת תפנית רומנטית, למרות שקאלה לא נמצאת באלסקה כדי להישאר, וג'ונה לא מתכוון לעזוב את אלסקה לעולם.

 

האם הם ילכו באותו מסלול שהלכו בו הוריה של קאלה?

האם קאלה תישאר או תעזוב?

 

ההתחלה הייתה קצת איטית והיה קשה לחבב את קאלה, שהצטיירה כקלת דעת, שטחית, נערת עיר טיפוסית, אוהבת מועדונים, שתייה וקניות של מותגים. אבל ככל שהעלילה התפתחה קאלה עוברת שינוי, שמאפשר לראות אותה באור שונה.

אהבתי את האינטראקציה בין קאלה וג'ונה, את הויכוחים וההשלכות שלהם. אהבתי לראות איך הקשר ביניהם התפתח בהדרגה.

אהבתי את הדינמיקה במערכת היחסים בין האב לבתו,  שקיבלו הזדמנות שנייה. במהלך השבוע קאלה מנסה להתחבר לאביה. אהבתי את הרגעים שלהם ביחד ואת הדרך שהוא ניסה, בדרכו השקטה והצנועה, להתחבר אליה, בקצב שלה, לתת לה את המרחב לו היא היתה זקוקה.

 

 

"מרחבי הפרא" הוא הספר הראשון בסידרת "דואט מרחבי הפרא".

הקריאה היתה מהנה. הרגשתי כאילו אני שם איתם, עוברת הרפתקה במרחבים העצומים שהגישה אליהם היא רק באמצעות מטוסים קטנים, המספקים תרופות, מזון, חילוץ והצלה. הוקסמתי מהנופים, מהאקלים, האדריכלות, בעלי החיים, חוסר הטכנולוגיה, הבידוד, הסכנה,  ובעיקר מהדינמיקה בין האנשים ונהניתי ללמוד על אורחות חייהם של הילידים. 

אם אתם אוהבים לקרוא על מערכות יחסים במשפחה, על רומנטיקה איטית בעיירה קטנה, על החיים של קהילה מלוכדת ותומכת, זה הספר להעביר איתו מספר שעות נעימות.

מומלץ

שנה שבע – מיכל קרייטלר

שנה שבע – מיכל קרייטלר

הוצאה: התחנה

מרץ 2025. 212 עמודים

סיפור עדין אך בועט על הקרבה, אשמה, אובדן, ומערכת יחסים בין אחיות

גילי ואור הן שתי אחיות שונות זו מזו, בכל היבט. אחוות האחיות שנוצרה בין השתיים, הקירבה שניצחה את כל הקשיים, את יחסי הכוחות והקנאה ביניהן, התמצתה לרגע השמחה בו גילו שהן עוברות הריון בו זמנית, וזו הפכה לחלק מחייהן לאחר שילדו וגידלו את ילדיהן יחד. אך בעקבות אירוע דרמטי שהן עוברות, אותה אחווה התמוססה והפכה לשתיקה רועמת.

ההבדלים ביניהן צפים, והפערים הולכים ומתחדדים. עד לא מזמן נהנו שתיהן מחיים מסודרים, ותוכניות לעתיד, אך תפנית פתאומית של הגורל, מותירה את אור חסרת כול, ואת גילי שבורת לב, מנסה לנהל שיגרת חיים למען בנה. זו כבר לא גילי התוססת, הבליינית מלאת האנרגיות ושמחת החיים. זו גם לא אותה אור. הכאב והכעס גורמים לאור להיעלם מחיי משפחתה, ומובילים אותה הרחק מהם, כשבליבה מקננת ההחלטה לנקום באחותה שאיכזבה. אחרי היעדרות של שמונה שנים היא חוזרת בחשאי, רוקמת תוכניות, טורפת בסערה את חייה של גילי וזורעת בהם כאוס.

 

האם מה שנראה כמו סוף יתברר כהתחלה חדשה?

האם  המיפגש ביניהן יחליק ולו במעט את צלקות העבר?

האם תיתכן סליחה והכלה?

 

 

"שנה שבע" הוא סיפור מסעה הפנימי של גילי שמתבוננת בחייה מתוך מקום מפוקח וכואב.  

הסיפור נחשף שכבה אחר שכבה, מערבב בין עבר והווה, ומספר על לפני ובעיקר על אחרי אותו אירוע טראומטי שמערער את עולמה ושהוביל לנתק בין האחיות. הוא חושף אותנו לתובנות, להקרבה, לתחושת אשמה, ליריבות בין אחיות, לאימהות, אך בעיקר להתנגשות בין הנאמנות של אדם לעצמו, לנאמנות שלו לאהובי לבו.

קשה להכיל את האובדן ולעכל את הסבל של כל אחת מהאחיות, אך באותה מידה אי־אפשר שלא לחוש הזדהות ואמפתיה כלפיהן.

 

אהבתי מאד את סיפרה הקודם של מיכל קרייטלר "קצוות שרופים"  ושמחתי ש"שנה שבע" אינו נופל ממנו, וכמוהו, כתוב בכתיבה בוטחת, עם דמויות מסקרנות ומעוררות רגש והזדהות.

ראויה לציון העטיפה הייחודית שמכילה רמזים ופרטים קטנטנים על העלילה ומהווה חלון ראווה מושך את העין לספר. הצלליות שמצויירות מספרות סיפור, כך גם העורב ושפע הפרפרים, וברור שאחרי קריאת הספר, המשמעות העמוקה שלהם מתגלה.

 

סיפור אנושי עצוב מאד, נוגע ועמוק, מרגש ומסקרן, מלא חמלה, שנקרא בנשימה עצורה.

♥מומלץ מאד

 

ספר לי שלושה דברים – ג'ולי בקסבאום

ספר לי שלושה דברים – ג'ולי בקסבאום

תרגום: גליה אלוני-דגן

הוצאה: ידיעות ספרים

דצמבר 2023. 340 עמודים.

ג'סי בת ה- 16 משיקאגו, שאמה נפטרה לפני כשנתיים, נאלצת לעבור לחיות בלוס אנג'לס, בעקבות נישואי אביה לרייצ'ל, לגור בביתה המפואר איתה ועם בנה, תיאו.  

אף אחד לא שאל לדעתה, אף אחד לא התחשב ברצונותיה, והיא מלאת כעס על אביה שמאלץ אותה להיפרד מבית ילדותה, להשאיר מאחור את הבית עם זכרונות מאמה האהובה, מחברתה הכי טובה, ומכל מה שהיא אוהבת ומכירה. 

ג'סי מתחילה ללמוד בתיכון ווד ואלי, בית ספר פרטי יוקרתי. היום הראשון שלה בבית הספר הוא אסון.  היא מוקפת בילדים עשירים ומפונקים, נאבקת להשתלב בחברויות שכבר נוצרו, והדברים בבית לא הרבה יותר טובים. אביה טרוד בחיפוש עבודה, עסוק עם אשתו החדשה ולא שם לב כמה קשה לג'סי. בבית הספר כן שמים לב לכך, במיוחד, בחור המכנה את עצמו "מישהו אף אחד"(מא"א) , ששולח לג'סי מייל אנונימי, מציע לעזור לה לנווט בחיי בית הספר, ולעודד אותה. ג'סי חשדנית, היא אינה יודעת במי מדובר. כשהיא מתחילה להחליף איתו רשימות של שלושה דברים באמצעות מיילים והודעות טקסט, היא מוצאת שקל לה לשוחח איתו באופן וירטואלי ולשתף אותו במחשבותיה. לאט לאט ג'סי נפתחת אל מא"א, מוצאת בעצתו חברה שהופכת להיות חברת נפש, מוצאת עבודה בחנות ספרים, וככל שהימים עוברים, הוא מקור נחמה עבורה, וההסתגלות לבית הספר החדש הופכת קלה יותר.

בהתבסס על הקשרים החדשים של ג'סי, יש שלושה בחורים שהופכים לחלק מחייה וכל אחד מהם עשוי להיות מא"א. ג'סי רוצה לפגוש אותו, אבל חוששת מה יהיה אם הוא לא מי שהיא אוהבת בחיים האמיתיים. היא עוסקת במשחק ניחושים לגבי מי הוא מא"א, והספקולציות לגבי זהותו משעשעות ומסקרנות. יחד איתה הקורא מחכה לגלות מי הוא הבחור שהפך לחבר הכי טוב שלה בלוס אנג'לס.

 

"ספר לי שלושה דברים" הוא ספר שבני נוער וגם מבוגרים יזדהו איתו כי הוא עוסק בהתמודדות עם סביבה חדשה ותחושת בדידות. ג'סי היא דמות מאוד פשוטה (במיוחד בהשוואה לסנובים שבתיכון ווד ואלי). היא אינטליגנטית, נחושה, צנועה, כנה, חסרת ביטחון ודי מצחיקה, שמנסה לנווט בבית ספר חדש ובמשפחה חדשה, כשהיא מרגישה שאף אחד לא לצידה. הכאב, הכעס והתסכול שלה הרגישו אמיתיים. האבל של ג'סי על אובדן אמה נוכח ומוחשי, אבל הוא לא משתלט על הסיפור, אלא מתאר התמודדות עם תוצאות המוות וקבלת העובדה שהחיים לא עוצרים עבור אף אחד. ג'סי עושה כמיטב יכולתה להמשיך הלאה ולהסתגל לחייה החדשים, אבל היא לא יכולה לשכוח את אמה, וזה טבעי.  אמה החורגת, רייצ'ל, עסוקה ולעתים קרובות מרוחקת, ואחיה החורג, תיאו, מבולבל באותה מידה מהשתלשלות האירועים, שבה הוא נמצא עם אב חדש ואחות חורגת. 

העלילה פשוטה ונעימה לקריאה בזכות סגנון הכתיבה, ולמרות שחלק ממנה וגם הסוף צפויים, היא סוחפת כי היא מציעה הרבה יותר עומק ממה שמצפים מספר לנוער בוגר. היה קל להזדהות עם ג'סי, שכמו כל נערה אחרת בגילה מנסה להבין מי היא,  שמחשבותיה מכילות רבים מהרצונות, הפחדים והתקוות של צעירים, ועוסק בנושאים חשובים לגיל הזה, כמו אהבה, חברות ואבל. לאבד אמא בגיל כה צעיר ולהסתגל לחיים חדשים ששונים מאוד ממה שהיא הכירה , עיר חדשה וזרה, בית ספר חדש, בית חדש שהיא לא מרגישה שהוא הבית שלה, אם חורגת חדשה ואח חורג, זה לא משהו שיכול לעבור ללא קשיים. ג'סי מתגלה כדמות חזקה ומעוררת השראה, והרומנטיקה ממש מתוקה, בלי שום אינטימיות פיזית, למרות שיש מספר רב של דיונים על יחסי מין שמתקיימים בין ג'סי לחברותיה החדשות, דרי ואגנס מווד ואלי, או סקרלט משיקגו.

 

ספר  שובה לב, מהנה, שהפתיע אותי לטובה ובהחלט סיפק הפוגה נחוצה בתקופה הלא קלה שאנחנו עוברים.

ממליצה בחום

המתכונים הסודיים של סופי – סמנתה וראנט

 המתכונים הסודיים של סופי – סמנתה וראנט

תרגום: שירי פינקמן

הוצאת ידיעות ספרים

ספטמבר 2024. 330 עמודים

סופי היא שפית אמריקאית שנולדה בצרפת. חלומה להיות אחת מהשפיות הבודדות במסעדה בעלת שלושה כוכבי מישלן, עומד להתגשם.  היא למדה לבשל מסבתה הצרפתייה ולמדה במכון הקולינרי של אמריקה. היא עובדת כשפית דה פארטי בסנדרילון ניו יורק, מסעדה בעלת שני כוכבי מישלן. השף דן אושיי וצוותו מאמינים שהמסעדה עומדת לזכות בכוכב שלישי, אך מגלים להפתעתם שהמסעדה איבדה כוכב.

אריק, שף עמית ואקס של סופי, שניסה ללא הצלחה לפתות אותה להצטרף למיזם חדש בראשותו, מחבל בעבודתה ובמהלך מניפולטיבי משכנע את שף אושיי שזו אשמתה של סופי. אושיי מפטר אותה מבלי לתת לה הזדמנות להסביר. חלומה של סופי מתמוטט ברגע אחד. היא נכנסת לרשימה השחורה והקריירה והמוניטין שלה נהרסים.

 

במשך שבועות סופי אבודה בערפל הכישלון, והסיכון להפוך לאישה שבורה, כמו אמה, נראה לפתע אמיתי. היא לא מסוגלת להרים את עצמה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה. בגלל המניפולציה שחוותה, היא לא סומכת אפילו על כישוריה הקולינריים, ולמרות ניסיונות העידוד של חבריה הטובים והתומכים אתם היא חולקת דירה, היא פשוט קורסת.

 

כאשר היא מגלה שסבתה האהובה שחיה בכפר קטנטן בדרום מערב צרפת, עברה שבץ מוחי, היא חוזרת לטירה שנמצאת בבעלות משפחתה במשך דורות, ובה בילתה את קיצי ילדותה. מאז מות אמה, סופי דחקה את זיכרונותיה המאושרים מהקיצים בצרפת לירכתי תודעתה, אבל החזרה לטירה אחרי היעדרות של 13 שנים, והמפגש המחודש עם הפנים המוכרות מילדותה מחיה את הזכרונות והיא מגלה שכל מה שזכרה וידעה על הטירה השתנה לחלוטין. מתברר שסבתה מנהלת מלון ושתי מסעדות מצליחות ובמצבה הנוכחי זקוקה לעזרתה של סופי.

 

סופי זהירה. החיים עם אמה המנוחה לא היו קלים והותירו צל אפל מעליה. כדי להתקדם היא צריכה להבין מה קרה בעבר. יחד עם סבתה, היא חושפת את החלקים החסרים בחייה. לא כולם מרוצים מהגעתה הפתאומית, ולוקח לה זמן להחזיר את ביטחונה ולהוכיח את מקומה בטירה. 

 

האם זו תהיה ההזדמנות עבור סופי להשיב לעצמה את חייה והקריירה שקרסה?

 

"המתכונים הסודיים של סופי " הוא ספר עם כריכה יפה, תקציר מפתה ועלילה שכתובה בסגנון די חובבני. הוא מתמקד בסופי שמגלה את עצמה מחדש כדי להחזיר את חייה למסלול הנכון, מעין סיפור "התבגרות",  דרכו היא מגלה מה באמת חשוב, ולאן היא באמת שייכת.

 

עבורי זו היתה קריאה מאכזבת. לסיפור העלילה היה פוטנציאל. הוא התחיל טוב אבל בהמשך הלך לאיבוד ובסוף כבר די ריפרפתי, כי לא מצאתי בו ענין. היה קשה לפתח סימפטיה כלפי הדמויות השטוחות, לא הצלחתי להתחבר לסופי או למצוקה שלה, או למצוא אותנטיות בדיאלוגים הרדודים. העלילה היתה מתישה וצפויה. יותר ממאה וחמישים עמודים הקורא מבלה עם סופי כשהיא הרוסה לחלוטין, שקועה ברחמים עצמיים, מיבבת פרק אחרי פרק על כך שאינה מסוגלת לבשל יותר. בעיני, זה כשלעצמו הוא מעבר למה שעשוי לעודד את הקורא הממוצע לשמור על עניין בו. הסבתא חולה אבל מושכת בחוטים, הסודות הם לא כאלה סודות, הקונפליקטים לא כאלה קונפליקטים, ג'יין עצבנית וסנובית, ורמי רגזן ומרוחק. ואז, כמעט ברגע אחד, הכל מתהפך, ואמור להתקבל סיפור רומנטי, אלא שהוא כל כך מאולץ, ואין בו קמצוץ של כימיה.

החלק הטוב בו, שגם אותו אפשר היה לקצר, היה תיאור הטירה, השווקים ורחובות טולוז. היה ניתן  להריח את ריחות המטבח ואת התוצרת מהגינה והכרמים, לדמיין את המנות שהוכנו, וכבונוס להכיר כמה מהמתכונים האהובים על סופי.  

זה ספר שאולי יגרום הנאה לחובבי אוכל צרפתי, או כאלה המתעניינים בבישול צרפתי.

בעיני, אפשר לוותר.

לשיקולכם.ן