חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

חיים יפים – וירז'יני גרימאלדי

תרגום: מיכל אילן

הוצאת כתר

ינואר 2026. 328 עמודים

 

זהו סיפורן של שתי ילדות קטנות שגדלות באבל ואלימות, באלכוהוליזם ובהתעללות של אמם, שתי נערות שבונות את עצמן למרות משפחתן השבורה. זהו סיפורה של סבתא, מימה, שאהבה את נכדותיה יותר מכל דבר אחר, אך לא יכלה להגן עליהן מפני העולם, כי לפעמים האלימות הגרועה ביותר נמצאת בתוך הבית.

סיפור על משפחה, המתמקד באַגָאת וְאֶמָּהּ, שתי אחיות לבית דלורם. בצעירותן הן היו קרובות מאוד, אך ככל שהשנים עוברות, המשפחה מתפרקת וכך גם הקשר בין האחיות.

אמה היא הבכורה מבין השתיים, זו שמגוננת תמיד על אגאת, שכאחות הצעירה, תמיד הרגישה פחות מובנת על ידי כולם. היא מאורגנת, מסודרת, נשואה ואם ונראה שיש לה הכל. אגאת פזיזה, תזזיתית, כל חייה עברו עליה בעליות ומורדות.  התחילה עבודות ופרויקטים רבים, ניהלה מערכות יחסים אך תמיד איבדה בהם עניין.

 

מי שתומכת בהם לאורך השנים, ומקיפה אותן באהבה עד אין קץ,  זו מימה, סבתן האהובה, שחיה בחבל הבסקים, ושביתה היה המקום היחיד בו הרגישו בטוחות, וזכו לחום ואהבה וארוחה טעימה וחמה.

 

בהווה, סבתא מימה הלכה לעולמה, ביתה עומד להימכר, ושתי הנשים הבוגרות, שבחמש השנים האחרונות היו בנתק מוחלט,  מחליטות לבלות שבוע יחד בבית סבתן, לפני שהוא נמכר. הן חוזרות לבית המכיל את מרבית זיכרונות ילדותן הטובים, אך יחד איתם צפים הזיכרונות הרעים והצלקות שמלוות אותן מאז.

הרומן מסופר בפלאשבקים, מילדותן ועד ימינו, ואנו פוגשים דמויות אמיתיות, מצולקות, שאפשר להזדהות איתן, וקוראים על נושאים שמשקפים את החיים. אנו נחשפים לתפקוד לקוי של המשפחה, מחלות נפש, אבל, אלכוהוליזם, התעללות ואלימות הורית. למרות כל אי ההבנות, הקשר בין האחיות חזק, והן מבינות כמה הן בנות מזל שהיה להן אחת את השנייה.

יש הרבה כאב ברומן הזה, אך יש גם תחושה של אהבה, אחווה, גם אם בצידה תסכול, צער ואשמה . זה לא סיפור על אהבה רומנטית, למרות שיש קצת מזה, אבל זה לא המוקד. זהו סיפור החוקר את תהפוכות המשפחה, את התסכולים, את הכאב ושברון הלב של צפייה במישהו אהוב מתפרק, וחוסר האונים של מה צריך לעשות כדי לעזור לו. אמה ואגאת  לומדות כיצד לקבל את הדברים שאינן יכולות לשנות, להתעמת עם עבר רווי טרגדיה ושברון לב, להכיר ולתקן מערכות יחסים מתוחות ארוכות שנים, ובסופו של דבר להבין שיש תקווה, שחיים יפים מחכים להן ושעליהן ללמוד ליהנות מכל רגע.

 

ההתחלה היתה איטית, הסיפור מסופר מנקודות מבט מתחלפות, ונע הלוך ושוב בזמן. למרות שכל קטע מגיע עם כותרת משייכת, התקשיתי לפעמים לזכור איזו אחות מספרת, אבל לאט לאט הספר מצא את דרכו אל הלב, והכל נעשה ברור.

אהבתי את תיאורי הנוף של חבל הבסקים, כפי שנראה דרך זיכרונותיהן וחוויותיהן של אגאת, אמה ומימה, וללא ספק שלישיית הנשים הזו כבשה את ליבי , הן בזכות סיפורן והן בזכות אישיותן, מערכות היחסים שלהן וכל מה שניתן ללמוד מהן. למרות ההבדלים ביניהן, שתיהן הצליחו לגעת בי, לרגש אותי, במיוחד על ידי הבנת ההקשר שבו הן גדלו.

 

על וירז'יני גרימאלדי אין צורך להמליץ. כל אחד מספריה הקודמים נפלא. "חיים יפים" הוא עוד פנינה פרי עטה, סיפור מתוק-מריר רגיש, קולח,עם פרקים קצרים, על קשרי משפחה וכיצד הם משפיעים על מהלך חיינו.

ממליצה מאד.

 

שנה שבע – מיכל קרייטלר

שנה שבע – מיכל קרייטלר

הוצאה: התחנה

מרץ 2025. 212 עמודים

סיפור עדין אך בועט על הקרבה, אשמה, אובדן, ומערכת יחסים בין אחיות

גילי ואור הן שתי אחיות שונות זו מזו, בכל היבט. אחוות האחיות שנוצרה בין השתיים, הקירבה שניצחה את כל הקשיים, את יחסי הכוחות והקנאה ביניהן, התמצתה לרגע השמחה בו גילו שהן עוברות הריון בו זמנית, וזו הפכה לחלק מחייהן לאחר שילדו וגידלו את ילדיהן יחד. אך בעקבות אירוע דרמטי שהן עוברות, אותה אחווה התמוססה והפכה לשתיקה רועמת.

ההבדלים ביניהן צפים, והפערים הולכים ומתחדדים. עד לא מזמן נהנו שתיהן מחיים מסודרים, ותוכניות לעתיד, אך תפנית פתאומית של הגורל, מותירה את אור חסרת כול, ואת גילי שבורת לב, מנסה לנהל שיגרת חיים למען בנה. זו כבר לא גילי התוססת, הבליינית מלאת האנרגיות ושמחת החיים. זו גם לא אותה אור. הכאב והכעס גורמים לאור להיעלם מחיי משפחתה, ומובילים אותה הרחק מהם, כשבליבה מקננת ההחלטה לנקום באחותה שאיכזבה. אחרי היעדרות של שמונה שנים היא חוזרת בחשאי, רוקמת תוכניות, טורפת בסערה את חייה של גילי וזורעת בהם כאוס.

 

האם מה שנראה כמו סוף יתברר כהתחלה חדשה?

האם  המיפגש ביניהן יחליק ולו במעט את צלקות העבר?

האם תיתכן סליחה והכלה?

 

 

"שנה שבע" הוא סיפור מסעה הפנימי של גילי שמתבוננת בחייה מתוך מקום מפוקח וכואב.  

הסיפור נחשף שכבה אחר שכבה, מערבב בין עבר והווה, ומספר על לפני ובעיקר על אחרי אותו אירוע טראומטי שמערער את עולמה ושהוביל לנתק בין האחיות. הוא חושף אותנו לתובנות, להקרבה, לתחושת אשמה, ליריבות בין אחיות, לאימהות, אך בעיקר להתנגשות בין הנאמנות של אדם לעצמו, לנאמנות שלו לאהובי לבו.

קשה להכיל את האובדן ולעכל את הסבל של כל אחת מהאחיות, אך באותה מידה אי־אפשר שלא לחוש הזדהות ואמפתיה כלפיהן.

 

אהבתי מאד את סיפרה הקודם של מיכל קרייטלר "קצוות שרופים"  ושמחתי ש"שנה שבע" אינו נופל ממנו, וכמוהו, כתוב בכתיבה בוטחת, עם דמויות מסקרנות ומעוררות רגש והזדהות.

ראויה לציון העטיפה הייחודית שמכילה רמזים ופרטים קטנטנים על העלילה ומהווה חלון ראווה מושך את העין לספר. הצלליות שמצויירות מספרות סיפור, כך גם העורב ושפע הפרפרים, וברור שאחרי קריאת הספר, המשמעות העמוקה שלהם מתגלה.

 

סיפור אנושי עצוב מאד, נוגע ועמוק, מרגש ומסקרן, מלא חמלה, שנקרא בנשימה עצורה.

♥מומלץ מאד