שרירי ליבה – מרב עוזיאל רפטוב

שרירי ליבה – מרב  עוזיאל רפטוב

הוצאת ידיעות ספרים

מרץ 2026. 298 עמודים

 

"שרירי ליבה" הוא רומן הביכורים של מרב עוזיאל רפטוב, במרכזו עומדת אפרת, בת דמותה הספרותית של המחברת.

העלילה עוקבת אחרי אפרת, שמוצאת את עצמה לבד, עם ילדה בת שש, חתולת רחוב, מינוס בבנק וערימות של כביסה שלא נגמרות, אחרי עשור של זוגיות מושלמת.

בעלה, רועי, נפטר בפתאומיות, והיא נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה, כאלמנה ואם חד-הורית, להבין מי היא ללא השותף שלה לחיים.

 

תוך כדי התמודדות בין עבודה משרדית, גידול הילדה, התמודדות עם פועלי בניין בבית שעובר תמ"א וניסיונות דייטינג מביכים ומשעשעים, היא מתבוננת בסיטואציות הקשות של חייה מבעד למשקפיים אירוניים, ובמקום לשקוע ברחמים עצמיים, היא נעזרת בהומור כמנגנון הגנה וככלי להישרדות נפשית.

בתה, נועה בת ה -6, מתמודדת עם אובדן של דמות אב מגינה ומחבקת בגיל שבו קשה מאוד לתפוס את המושג "מוות".  אפרת נאלצת לנווט בין האבל הפרטי שלה לבין הצורך לתווך לנועה את המציאות החדשה, לענות על שאלות קשות ולספוג את ביטויי הכאב והחרדה של בתה. היא שמה את האבל שלה בצד כדי לשמר את הזיכרון של רועי כמקור של אור, ביטחון ואהבה עבור בתה. יחד עם זאת,  בצד הדאגה האימהית לנועה, לעיתים די קרובות היא נשענת על נועה, באופן לא מודע. הילדה הקטנה הופכת ל"מבוגר האחראי" שמבחין בעצב של אמה, מה שמאלץ את אפרת לנסות לאסוף את עצמה כדי לא להעמיס על בתה, אך גם לחלוק איתה רגעים של כנות.

המפגשים של אפרת עם גברים באפליקציות היכרויות מתוארים כמביכים, לעיתים פתטיים ולעיתים קרובות מצחיקים. דרך הדייטים הללו אפרת בוחנת את הנשיות שלה, את האשמה שהיא חשה כלפי בעלה המנוח, ואת הרצון שלה באהבה חדשה.

 

שם הספר משקף את התהליך הפנימי שאפרת עוברת. היא נאלצת לחזק את שרירי הליבה הנפשיים שלה, ומגלה תעצומות נפש שלא ידעה שקיימים בה, והיא הופכת מאישה שבורה למישהי שמצליחה לעמוד איתנה על רגליה.

 

למרות שהנושא המרכזי הוא אובדן ושכול, הספר אינו מדכא אלא מלא בחיוניות, אירוניה והומור עצמי. אין בו ניסיונות לייפות את המציאות הלא פשוטה של אלמנות צעירה והורות יחידנית, והוא מספק הרבה חמלה ותקווה ליכולת של הלב לצמוח מחדש. ומאחר והספר מבוסס על חייה האמיתיים של מרב עוזיאל רפטוב, הדינמיקות, הדיאלוגים והסיטואציות הם החיים עצמם, מה שהופך אותם לאמינים מאד. אלמנטים כמו פרויקט התמ"א בבניין שמחרב לה את הבית הפיזי במקביל לזה הנפשי, החטטנות הישראלית המוכרת, וזירת הדייטינג בתל אביב, מעניקים לספר אופי ישראלי וביחד עם הקול הייחודי של הכותבת, הכנות וההומור הציני הופכים את חווית הקריאה לאותנטית.

הספר משלב סלנג, שפת יומיום וביטויים מתוך עולם הדיגיטל והרשתות החברתיות. 

הקצב מהיר, קולח וממכר. הפרקים קצרים. 

בכל פעם שכובד האלמנות מאיים להאט את הספר ולהפוך אותו לטרגי, המחברת עוברת לספר על סיטואציות בהומור ציני, כך שהמעברים בין המציאות קורעת הלב לסיטואציות מביכות ומצחיקות מייצרים קצב דינמי שגורם לקוראים להזדהות  ומונע מהם ליפול לעצב עמוק.

"שרירי ליבה" הוא ספר מרגש, קולח וחשוף מאוד העוסק באפרת, אישה די צעירה המגלה שהקרקע תחתיה רועדת. הוא עוקב אחר ההתאוששות האיטית שלה, הוא כתוב ברגישות עצומה, בשנינות ובהמון הומור. סיפור שלמרות נקודת המוצא הדכאונית שלו, מדגיש את היכולת של הלב להירפא, לפתוח דלת חדשה ולמצוא נחמה.

 

אני אהבתי.

ממליצה מאד!

 

הספר זכה לשבחים והועמד לפרס ספיר

עד שייגמר האוויר - ג'נבייב וילר

עד שייגמר האוויר - ג'נבייב וילר

תרגום: נעה בן פורת

הוצאת אריה ניר, מודן

מאי 2026. 367 עמודים

אדלייד ויליאמס היא צעירה אמריקאית בת 26 המתגוררת בלונדון. היא מוכשרת ומוערכת בעבודתה.  יש לה חברים נהדרים, חיי עיר מדהימים והרבה סטוצים חסרי משמעות עם רווקים אחרים. יש לה עבר כואב שאינו מרפה ממנה, עד שהיא פוגשת את רורי יוז דרך אפליקציית היכרויות.

רורי יוז הוא בחור אנגלי כריזמטי, מקסים אך מרוחק, ויש לו את השדים שלו. אדלייד מוצאת אותו מתאים למה שהיא מחפשת בגבר, וחושבת שמצאה את הנפש התאומה שלה. היא אוהבת את רורי, אבל רורי לא אוהב אותה. היא משקיעה את כל האנרגיה שלה בלתמוך בו והוא מנצל את טוב ליבה, נעלם לעיתים קרובות, לא עונה על הודעות הסמס שהיא שולחת לו, נהנה מארוחות שהיא מכינה לו, כולל יחסי מין, אבל לא באמת אכפת לו ממנה. רורי מתקרב כשנוח לו, אך מתרחק, נעלם ומנתק מגע כשהדברים הופכים למחייבים או מורכבים מדי, מה שמשאיר את אדלייד במצב תמידי של חרדה וציפייה.

כשהיא נתקלת ביחסו חסר הרגישות כלפיה, היא מאמינה שאם היא תאהב אותו מספיק חזק, תהיה מסורה לו, הוא יבין שהיא האחת והיחידה בשבילו.  אך מחשבות לחוד ומציאות לחוד. רורי מתחמק ממחויבות, ואדלייד , מרוב התמקדות ברורי ובבעיות שלו, מאבדת את הקשר עם מי שהיא, עם השאיפות שלה ועם החברים שלה, ואלה  מובילים אותה לשבר עמוק ולפגיעה קשה בבריאותה הנפשית.

אדלייד מתוקה, אדיבה, יש לה לב ענק, והיא די אובססיבית כלפי רורי. היא מאמינה שרק היא יכולה להציל אותו מהדיכאון והשדים שלו, והופכת את זה למטרת החיים הבלעדית שלה. סביר להניח שאם היא היתה בריאה בנפשה, היא היתה מזהה שרורי לא ראוי לה, ושהיא מאבדת שליטה על חייה. אך למרות הבעיות שלה, והתנודות הקיצוניות במצבי רוחה,  היה בלתי אפשרי שלא להעריץ אותה ולהעריך את מי שהיא.

חשבתי שאני עומדת לקרוא ספר קליל, רומנטי אבל מסתבר שספר הביכורים "עד שייגמר האוויר" הוא ספר רגיש, ובהחלט לא סיפור אהבה רומנטי טיפוסי.

זה ספר עמוק ונוגע ללב, המכיל הרבה רבדים ורגעים מעוררי מחשבה,עם מסר חשוב על בריאות נפשית וריגשית לקויה, שמוסווית על ידי קסם אישי והצלחה מיקצועית. הסיפור לוקח את הקוראים ללונדון של לפני מגפת הקורונה, ועוקב אחר המסע הנפשי המטלטל של אדלייד בין ייאוש לתקווה, כשהיא חולמת להגשים את מטרותיה, חלומותיה, ציפיותיה, והכל תוך כדי שהיא נותנת את כל כולה למערכת יחסים רעילה עם רורי, ומוצאת אהבה זרועה באכזבות, במאמץ חד צדדי, בחוסר תקשורת ושברון לב.

הרומן עוסק בהדגשת המאבק בדיכאון, חרדה וחוסר ערך, יצירת חברויות, התעללות רגשית, מחשבות אובדניות ובעיות נפשיות אחרות. רבים יזדהו עם אדלייד, יתמכו בה, ויכעסו בכל פעם שרורי ממזער אותה. לעומת זאת, החברים הטובים שהולכים איתה ולצידה הם השתקפות לכך שמגיע לה משהו יותר טוב, שמגיע לה להיות נאהבת "על מלא". אמנם הדמויות פגומות והסיפור כואב ועצוב, אך בסופו של דבר הוא מלא תקווה, כי אדלייד לומדת לאסוף את עצמה ולאהוב את עצמה, אחרי שאיבדה את עצמה במערכת יחסים שלא טובה לה.

אהבתי את החיוביות האינסופית של אדלייד ואת התשוקה שלה לחיים,  ועוד יותר שמחתי שהיו לה חברים טובים בתקופות הכי קשות שלה.

 

מומלץ בחום!

נוּרָא ובַּארוּד - אושרת מזרחי שפירא

נוּרָא ובַּארוּד - אושרת מזרחי שפירא 

הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ 

מאי 2025. 319 עמודים

 

"נוּרָא ובַּארוּד" הוא ספר ביכורים נהדר, מרתק ומלמד, רגיש ונוגע ללב, שנכתב בהשראת סיפור חייה של סבתה של אושרת מזרחי שפירא, שעלתה מכורדיסטן לאשקלון ומשם עברה לליפתא, בירושלים, מקום שמזכיר מעט את הכפר שלה בכורדיסטן.

 

הסיפור נפרש על פני שבעה עשורים, ומגולל את סיפורה של זריפה בת ה 13, ילדה אוהבת טבע, חיות, ואת חברותיה הטובות.

כאשר חברתה הטובה, כְוָונזָא, נעלמת באופן פתאומי, קשר השתיקה סביב היעלמותה לא נותן לזריפה מנוח עד שהיא מגלה שכוונזא נמסרה/"נמכרה" לגבר המבוגר ממנה בשנים רבות. זריפה חוששת שזה יהיה גם גורלה, ומחליטה לקחת על עצמה את כל עבודות הבית, כדי שהוריה יבינו שבלעדיה חייהם יהיו קשים, וכך היא תצליח להימלט מגורל דומה לזה של  חברתה.

אך כאשר הוריה מחליטים לחתן אותה עם שלום, גבר המבוגר ממנה בשנים רבות, עולמה הפנימי והחיצוני קורס. אמה אינה נעתרת לבכיה ולתחנוניה, שתעזור לה להסיר את רוע הגזרה שגזר עליה אביה, והיא נתלשת מילדותה ומבית הוריה ועוברת לבית בעלה,שבו הוא גר עם אחיו. היא שונאת את אמה, את אביה, את בעלה ואת אחיו, את כולם.

החיים ומנהגי התקופה, שלפיהם נשים חוסות תחת אביהן או בעליהן, כמעט מכריעים אותה, היא אפילו חושבת לברוח. ולמרות ששלום מתגלה כבעל מסור, תומך ומפרגן, ואבא טוב, אוהב ומיטיב לילדיהם, זריפה נאלצת להתמודד עם  החיים הקשים שנכפו עליה. היא לא  נכנעת להם ונלחמת בהם כדי להשיג את מה שהיא רוצה. שיכלה החריף, תושייתה ונחישותה מסייעים לה להתמודד עם הקשיים שבהם היא נתקלת בכל מקום שאליו היא מגיעה, ובעזרת חושיה המחודדים ואמונתה, היא מצליחה לשרוד את החיים החדשים, ולסלול את דרכה בעולם הנשלט בידי גברים, גם אם המחיר כבד.

 

הרומן מתאר את סיפורה האישי של זפירה ואת קורות משפחתה, וגם את חייהן של הנשים שנולדו וגדלו בסביבה המרסנת והמדכאת שבה האבא או הבעל קובע את גורלן. כמו כן הוא מתאר את סיפורם המרתק של עולי כורדיסטן שעלו למדינת ישראל והיו צריכים להסתגל למקום חדש ושונה מכל מה שהכירו עד כה.

קראתי את הספר בנשימה עצורה. למדתי על חיי היום יום של היהודים בכפרים בהם הם התגוררו, על הנופים, על סגנון החיים שלא השתנה הרבה גם כשעלו לישראל, על המסורת, המנהגים, המאכלים, הלבוש, האמונות התפלות, החגיגות, הריקודים והשירים. למדתי על הקשר הבין דורי, על יחסי הורים בינם לבין עצמם, בינם לבין ילדיהם, ויחסי אמהות-בנות. למדתי על ימי הצנע של קום המדינה, הרצון של העולים להשתלב בחברה, על הרצון להינשא מאהבה.

 

"נוּרָא ובַּארוּד" הוא סיפור עוצמתי קריא וזורם על דור של נשים בימים שבהם אף אחד עוד לא שמע על זכויות נשים. הוא  מאפשר הצצה לתקופה מורכבת ושונה מהחיים שלנו היום, דרך סיפור החיים של זריפה, שם וכאן,  בשנים של קום המדינה ואחרי.  

זריפה סחפה אותי לתקופה ולמקומות שהיא עברה בהם. כעסתי איתה ועליה, דמעתי איתה ועליה, התרגשתי מהעוצמות הנפשיות שלה, ולרגעים הרגשתי שאני ממש לידה ובא לי לחבק אותה. הסיפור שמופנה אל אמה של זריפה, הוא כן, מרגש ולעיתים כאוב, והוא מסופר ברגישות ובחמלה.

 

אז מה המשמעות של נוּרָא ובַּארוּד?

קיראו את הספר ותבינו.

 

יש ספרים שפשוט נשאבים לתוכם.

זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה. סיפור חייה המורכב של זריפה הלך איתי במחשבות תוך כדי הקריאה ואחריה. זהו סיפור נשי עוצמתי על אישה אחת שלא התקפלה ולא התנדנדה, עמדה איתנה כנגד כל הסיכויים וכנגד כל טלטלות החיים.

 מומלץ מאד!