אם הוא רק היה איתי – לורה נולין

 

אם הוא רק היה איתי – לורה נולין

תרגום: דורית בריל-פולק

הוצאת כתר

מאי 2024. 376 עמודים

אם הוא רק  היה איתי, הכל היה נראה אחרת...

 

"לא הייתי עם פִינִי בלילה ההוא באוגוסט, אבל הדמיון שלי צרב את ההתרחשות במוחי עד כדי כך שאני מרגישה כאילו זה זיכרון.

ירד גשם, כמובן. הוא היה עם החברה שלו, סִילְבי וַייטְהָאוּס, נהג בגשם במכונית האדומה שקיבל מאבא שלו ליום הולדת שש־עשרה. הוא עמד להיות בן תשע־עשרה בעוד כמה שבועות.

הם התווכחו. אף אחד לא אומר על מה הם התווכחו. אנשים חושבים שזה לא חשוב לסיפור. מה שהאנשים האלה לא יודעים זה שיש סיפור נוסף, סיפור שחבוי בין העובדות הגלויות לעין ומתחת להן. מה שהם לא יודעים זה מה הייתה הסיבה לוויכוח, והיא מכריעה לגבי הסיפור שלי." (פרק ראשון)

כך נפתח הסיפור שעוקב אחר אוטום ופיני, שמיום שנולדו גדלו זה לצד זה והפכו לחברים הכי טובים. בשנים שהם לומדים בתיכון היחסים ביניהם משתנים, הם מתרחקים, לא מתוך כוונה, זה פשוט קורה, אך הם נשארים מחוברים בלב ונמצאים תמיד במחשבות אחד של השני. חייהם, השזורים על ידי משפחותיהם, נמצאים בלב הסיפור,  שמתעד את העליות והמורדות של שנות התיכון שלהם, שמלאות ברגעים של שמחה, בלבול, כאב והחמצה של הזדמנויות. 

הסיפור מתפתח לאט והוא מלא ברגעים שבהם פיני ואוטום כמעט מתחברים מחדש. נסיעות שקטות במכונית, מבטים שמצטלבים, שברי העבר שעדיין נותרים ביניהם. הם ממשיכים להעמיד פנים ששניהם המשיכו הלאה, אבל האמת היא שהמשיכה ביניהם אף פעם לא באמת נעלמה.  ככל שהזמן עובר, שניהם מתחילים למצוא את דרכם חזרה זה לזה. לא בהצהרות גדולות, אלא בדרכים קטנות ועדינות, כמו להישאר עד מאוחר אחרי בית הספר, לקרוא יחד, לדבר כמו פעם, ובדיוק כשמרגיש שסוף סוף הם יודו במה שתמיד היה ביניהם,קורה הבלתי נמנע.

לורה נולין מעבירה בצורה מושלמת וכנה את המסע שלהם בתיכון והמורכבות של שנות ההתבגרות. זהו סיפור על "מה שיכול היה להיות" ועל טבעם השברירי של החיים ומערכות היחסים, עם כל המאפיינים של הגיל הזה. המחשבות והחרדה מהמעבר לתיכון, הדינמיקה המשפחתית, אי ההבנות בין בני נוער, החלומות, הספקות,  האהבה הראשונה,  הסקרנות לגבי סקס והעתיד הלא ודאי, לצד  בעיות של בריאות הנפש.

 

אהבתי את אוטום. היא אאוטסיידרית, דמות פגומה, מופנמת, אך מרגישה אמיתית. חלק מהדברים שהיא חשבה או עשתה עשויים להיתפס כטיפשיים או לא בוגרים, אבל אני חושבת שזה נעשה כדי ללכוד את גיל ההתבגרות שבו הורמונים ורגשות לעתים קרובות מעיבים על שיקול הדעת. אהבתי לעקוב אחרי העליות והמורדות בחייה, מערכת היחסים שלה עם ג'יימי, שהייתה בפירוש "דגל אדום". הלחץ המתמיד שהוא הפעיל עליה, והגישה המזלזלת שלו כלפיה היו מרגיזים, ורק רציתי שאוטום תתאפס על עצמה, ולא תעשה את מה שהיא עושה כדי להשתלב. ההתמודדות עם הדיכאון, מערכת היחסים המורכבת שלה עם אמה, והמשקל של התחושה שאף אחד לא באמת מבין אותה.

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של ​​אוטום, וכל הזמן  שומעים את מחשבותיה, מה שגורם להכל להרגיש אינטימי וכנה. אמנם היא מלאת ניגודים, אבל באותה מידה היא מהממת, נועזת ושונה, ואהבתי לראות את העולם מבעד לעיניה. שום דבר לא היה אצלה שחור ולבן. אהבתי את כל גווני האפור ברגשותיה ואת כל מה שקרה בעולמה. אהבתי את ניסיונותיה להתמודד עם המציאות, את אהבתה לקריאה ואת עמידתה הבלתי מתפשרת לגבי מי שהיא, גם כשהיא בעצמה ניסתה להבין מי היא.

 

פיני המתוק והאכפתי, מצטייר כאילו הוא לא יכול להרוג אפילו חרק. אנשים נמשכים אליו, והוא מאד פופולרי בלי להתאמץ. למרות שהוא נראה בטוח בעצמו, הוא מאד רגיש ותמיד מסתיר את רגשותיו, שומר אותם לעצמו. הלוואי והוא היה עומד על שלו ומדבר על מה שקורה.

הקונפליקט הפנימי של אוטום בנוגע לבריאותה הנפשית, מאבקיה להיות שייכת והכמיהה הנסתרת לפיני מתוארים ברגישות. גם פיני היא דמות שמסתיר הרבה מתחת לפני השטח, וככל שהסיפור מתפתח, אנו מבינים את מורכבות מערכת היחסים ביניהם ואת המשקל הרגשי ששניהם נושאים. 

הספר אינו נרתע מלעסוק בנושאים קשים כמו הריון בגיל ההתבגרות, לחץ מיני ומשקלם של רגשות שלא מדברים עליהם. אלה מוסיפים עומק לסיפור, אך לעיתים, היחסים הלא פתורים בין אוטום לאנשים בחייה היו מתסכלים,  בפרט,  "אי ההבנה" שהיתה יכולה להתבהר בקלות בשיחה פשוטה.

הכתיבה הייתה טובה, אינטנסיבית, רגשית וישירה, הפרקים קצרים, וכבר מהפיסקה הראשונה, ברור שמשהו רע עומד לקרות, מה שמגביר את הסקרנות והמתח. הקצב והעלילה משתנים באופן דרמטי בעמודים האחרונים, כאשר לכל אורך הסיפור פזורים רמזים קטנים שמבשרים שהטרגדיה בלתי נמנעת.

 

"אם הוא רק היה איתי"  הוא סיפור התבגרות מטלטל, המתאר מערכות יחסים מורכבות, חברות, אהבה, אובדן וההשלכות של בחירות. סיפור קורע לב, המתמקד במחשבה "מה היה קורה אילו" אוטום ופיני היו נשארים קרובים, מדברים בכנות על הרגשות שלהם, והיו עושים בחירות אחרות.  העלילה משקפת את טבעה המריר-מתוק של האהבה ואת האופן שבו הזמן יכול לחמוק לפני שאנו מבינים את ערכו.  הסיפור שלהם היה מלא בזמן מבוזבז, עד שהיה מאוחר מדי. המסע של אוטום כואב ומלא ברגעים של גילוי עצמי, והערכתי את הכנות שבה תיארה המחברת את צמיחתה, את הבלבול הרגשי של שנות העשרה, ואת העובדה שחברויות ילדות עמוקות יכולות להפוך לאהבה רומנטית.

זהו ספר ביכורים , הראשון מתוך דואט. הספר השני "אם רק הייתי מגלה לה", מספר את הסיפור מנקודת המבט של פיני.

♥ממליצה

 

כל המקומות המוארים‏ - ג'ניפר ניבן

כל המקומות המוארים‏ - ג'ניפר ניבן

תרגום :יעל אכמון

הוצאה: כנרת זמורה דביר

דצמבר 2017. 336 עמודים

 

תיאודור פינץ' מתמודד עם דיכאון, חושב כל הזמן על דרכים בהן הוא יוכל להתאבד. אבל בכל פעם, משהו טוב, קטן ככל שיהיה, עוצר אותו. לא כל כך ברור מה לא בסדר איתו, אבל ברור שהוא לא יציב. הייתה לו ילדות קשה, הוא גדל עם אב מתעלל ואם ש"התאבלה" על הגירושים מבעלה המתעלל, שלא הסס להראות את "אהבתו הגדולה" לבנו הבכור, על ידי פגיעה פיזית בו. היה מתסכל מאוד לקרוא על התנהגותה הפסיבית, בזמן שילדיה זקוקים לה' כשעולמם הפנימי שברירי ביותר.

 

למרות הבעיות שלו, פינץ' ספונטני וכייפי, הוא רואה את הטוב בדברים והופך את החיים להרפתקה. הוא דמות משכנעת, אינטליגנטי ובוטה. הוא לא יודע מי הוא, אז הוא מנסה כל מיני סגנונות. מפינץ' של שנות ה-80 ועד פינץ' הקשוח. הוא לא נותן לשמועות להשפיע עליו, הוא לוקח כל יום בפני עצמו והוא בהחלט יודע לדאוג לעצמו, גם אם הוא לפעמים קצת קיצוני.

 

ויולט מארקי סובלת מאשמת הישרדות. היא סופרת את הימים עד סיום הלימודים, מחכה לרגע שתוכל לברוח מהעיירה בה היא חיה באינדיאנה, ומיגונה הכואב בעקבות מותה של אחותה. הוריה האוהבים של ויולט עושים כמיטב יכולתם לעזור לה,  גם אם הם נוקטים בהגנת יתר.

 

פינץ' וויולט נפגשים בראש מגדל הפעמונים של בית הספר שלהם, כאשר פינץ' משכנע את ויולט לרדת מהמעקה שהוא עצמו חשב לקפוץ ממנו. מרגע זה מתחילה ביניהם חברות נפלאה שהופכת לרומנטית, מלאה בהרפתקאות ותגליות. לא ברור מי מציל את מי. אך כשהם חוברים יחד לפרויקט לגילוי "פלאי הטבע" של אינדיאנה, הם מגלים שפינץ' יכול להיות הוא עצמו רק עם ויולט, בחור מוזר, מצחיק, חי, שאינו כזה פריק אחרי הכל, נער שרואה את הדברים היפים בעולם, ומסרב בתוקף להיכנע לדברים המכוערים, שמקשים על חייו, וויולט מבינה שרק עם פינץ' היא יכולה להפסיק לספור את הימים ולהתחיל לחיות אותם. פינץ' מעורר את ויולט הישנה ומצית בה כמה תשוקות חדשות. הוא עוזר לה להרגיש דברים ולעשות ולראות דברים שמעולם לא חשבה שהם אפשריים, אך ככל שעולמה של ויולט גדל, עולמו של פינץ' הולך ומתכווץ.

 

העלילה מסופרת מנקודות המבט המתחלפות של פינץ' וויולט ומטפלת בנושאים חשובים תוך נסיון להעלאת המודעות אליהם. סוגיות הקשורות ברשתות החברתיות, התעללות, מין, בריונות, מוות, התאבדות, הפרעות אכילה, הזנחה הורית, סטיגמות חברתיות, דיכאון ועוד.

 

הספר מתאר, בצורה צינית, את אכזריותם של הילדים ואת "העיוורון" של המשפחות, רשויות בית הספר והחברה כולה, לנוכח בעיות משמעותיות שיכולות להתגלות כקטלניות.

זהו סיפור על אובדן, דיכאון, אהבה והמאבק לקבל את העבר, לקבל את מי שאתה או מי שהפכת להיות כדי להמשיך בחיים.

ג'ניפר ניבן מספרת לנו סיפור על נערה שלומדת לחיות מנער שמתכוון למות. סיפור על שני בני נוער שנאלצים לעבור דרך כל המקומות האפלים כדי להגיע לצדדים הבהירים של החיים.

 

האם כדאי לקרוא אותו?

בהחלט!

ספר מרתק, מורכב, עוצמתי, מלא תקווה ומחמם לב, גם אם מתסכל, על כוחה של אמפתיה, ש"אומר" לבני נוער במצוקה רגשית, שהם לא לבד, שהם לא צריכים להתבייש במה שהם עוברים או מרגישים, שיש תקווה למחלות נפש וניתן לטפל בהן.

 

.מומלץ

 

חנות ספרים מול האגם - ג'ני קולגן

חנות ספרים מול האגם -  ג'ני קולגן

תרגום: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא

מאי 2024. 448 עמודים

זואי בת ה -28 היא אם חד הורית להארי בן ה- 4 שעובדת קשה כדי לשרוד. היא חיה בתנאים לא תנאים בלונדון. הארי סובל מאילמות סלקטיבית, ואביו של בנה אינו עוזר בגידולו, ולא תומך בהם כלכלית. כשמודיעים לזואי על העלאת שכר דירה שאינה יכולה לעמוד בה, עליה למצוא פתרון. היא פונה לאחותו של אבי בנה, ובסיועה היא מקבלת הצעת עבודה בסקוטלנד, כמטפלת בשלושה ילדים וגם כמוכרת ספרים, ב"חנות הספרים על גלגלים" של נינה, שנמצאת בשמירת הריון.

זואי מחליטה לעשות את הצעד ולעבור עם הארי, בתקווה למצוא אושר ושלווה חדשים. לצערה הרב היא לומדת שהילדים בהם היא אמורה לטפל הבריחו בעבר הלא רחוק לפחות 6 מטפלות, והם נחושים להיפטר ממנה, מטפלת מספר 7,  בהקדם האפשרי.

זואי לא ציפתה למצוא משפחה עם מגוון בעיות כמו הבעיות שיש למשפחה הזו, שלא מנסה אפילו להתמודד איתן, והקוראים לומדים להכיר את ארבעת בני המשפחה שחיים בחוסר תקשורת ובכאוס גדול.

האם האוויר הצח ונופי סקוטלנד היפה ישאירו את זואי בסקוטלנד או שהיא תוותר ותחזור לחייה העלובים בלונדון?

למרות שקשה לה עם הילדים הסוררים שלא סופרים אותה, עוזרת הבית המעצבנת, הלא יעילה והלא מועילה, ואבי הילדים המרוחק מילדיו, יש לה גם לקוחות תובעניים שאינם סומכים על המומחיות שלה, מעסיקה שלא מרוצה מהשינויים שהיא עושה בחנות הספרים הניידת, וחברתו של אבי הילדים  שמנסה לחבל בעבודתה עם הילדים. אבל זואי לא מוותרת, מתמידה ומשיגה לאט לאט ניצחונות קטנים.

 

לחנות הספרים יש תפקיד חשוב בסיפור. מלבד העובדה שהיא מוסיפה כספים לקופת המכירות של חנות הספרים על גלגלים, היא גורמת לזואי והארי לצאת מבית האחוזה, לפגוש אנשים נהדרים בדרך, שנחלצים לעזרתם, ומסייעים לזואי להשתלב ולהרגיש שיש להארי ולה בית. 

חשבתי שאני הולכת לקרוא רומן קליל על אישה שאוהבת ספרים.

כמה טעיתי.

אמנם זה רומן צ'יק ליט, אבל אפשר לסמוך על ג'ני קולגן שתספר סיפור עם דמויות צבעוניות, לא מושלמות עם דילמה אישית, קצת מסתורין, קצת הומור, וסוף "באושר ועושר". לאט לאט למדתי להכיר את הילדים ואת מקור הבעיות של כל אחד מהם, והלב  נפתח אליהם.

אהבתי את העיסוק העדין והרגיש בנושא בריאות הנפש, ואת ההתמודדות עם ההשפעה שלה על הדינמיקה המשפחתית. יש הרבה נושאים נוספים לעבד, כמו אמהות חד הורית, והאופן שבו נטישה משפיעה על ילדים, השמנת יתר בילדים, חרדה, דיכאון ועוד. יש גם שאלות כמו האם חנויות ספרים צריכות למכור "ספרות תיירים" שמשלמת את החשבונות או להתמיד במאמצים למכור ספרים "ספרותיים" בלבד.

 

הספרים של ג'ני קולגן די צפויים, אבל כשאני מחפשת ספר שלא ידרוש ממני הרבה ריכוז ויאפשר אסקפיזם לכמה שעות, הספרים שלה הם בדיוק מה שאני מחפשת. גם אם העלילה צפויה ומתוקה, היא מנחמת,  ואין ויכוח שהעיירה הסקוטית על חוף אגם לוך נס היא בונוס נחמד.

 

אני קראתי בהנאה.

ממליצה.