הרימון 7 – גיא עד
הוצאת זמורה-ביתן
יולי 2004 . 174 עמודים
"לא
מזמן חזרתי מאמריקה ופתחתי מעון יום לחולי שִכחה ולכאלה שסתם מוכרחים לצאת מהבית
מדי בוקר, כי רק ככה הם מחזיקים מעמד. בדיוק למטרה הזאת שכרתי יחד עם דריה ברגמן,
חברת ילדות שלי ובעלת אמצעים, בית פרטי שקיבל את השם הרימון 7, בהתאם לכתובת."(פרק
ראשון)
הבית ברחוב הרימון
7 מנוהל על ידי נעמי בלזם, עובדת סוציאלית, שהתאלמנה בגיל שלושים, וחוזרת
לישראל אחרי שהייה של שנים בניו יורק, ודריה ברגמן, שבעלה יצא לטיול בהודו בלי יעד
מוגדר ובלי תאריך חזרה.
אל הבית ברחוב
הרימון 7 מתקבצים לאט לאט אנשים,ברובם "אנשים
פרומים": מרגלית ברנהיים, שחקנית עבר יפהפייה ואפופת שִכחה, דוקטור קירש,
קרדיולוג בדימוס, שכל מה שנותר מעברו המפואר הוא עט מונבלן יוקרתי שאותו הוא שולף
מכיס חולצתו בכל פעם שהוא מרגיש אבוד, חיימקה וידאבסקי, ניצול אושוויץ־בירקנאו,
שאינו מעלה על דעתו כי דווקא כאן במעון הוא עתיד להתאהב לראשונה בחייו, והאחיות
אסתר וסוניה,
שסוד נורא מילדותן קושר אותן בעבותות מעבר להיותן אחיות.
הרימון 7 הופך
במהרה בית שני למטופלים, למטפלים ולקרובי משפחה כאחד. אלא ששרשרת אירועים מפתיעה מפרה
את הלכאורה שלווה של הגיבורים, שרשרת שמגיעה לשיאה כשבוקר אחד מתגלה כי שניים
מדיירי הרימון 7 נעדרים.
אט-אט נרקמים
יחסים מיוחדים בין נעמי לבין דיירי הבית והיא פורשת בפני הקוראים את סיפור חייהם תוך
כדי שהיא בוחנת את היחסים שבינם לבין בני משפחתם המתקשים להתמודד עם המחלה את הדינמיקה
שבין הצוות המטפל לבין דיירי הבית, את הדינמיקה בין דיירי הבית עצמם, ובעיקר את ההתמודדות
שלהם עם מה שקורה להם בהווה. באמצעות זיכרונות ורגעי יום יום טרגיים-קומיים, גיא עד מרכיבה דיוקן
של אנשים שמאירים באור נוסף את חייה שלה, ומעוררים בה תובנות הנוגעות לכל.
"הרימון
7" הוא ספר נפלא, חכם ורגיש, אנושי,
שופע הומור וחמלה.
בכישרון ובאהבה
גדולה לדמויות שהיא בוראת, משרטטת גיא עד סיפור שיש בו אהבה וגעגועים, זיכרון
ושכחה, תובנות נפלאות וחמלה כשהיא מלווה את דעיכת האנשים.
קצר ונוגע
ומומלץ מאד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה