המאהב החשאי-איזבל
איינדה.
תירגמה
מספרדית: סוניה ברשילון.
הוצאת ידיעות
ספרים, 344 עמודים
כשהתחלתי לקרוא את "המאהב החשאי" של איזבל איינדה, התרגשתי. קריאת ספר של איינדה, מבטיחה הנאה מספר שכתבה הסופרת שכתבה את “בית הרוחות”, “ארצי שהמצאתי” ו”עיר המפלצות”, כולם נפלאים. אי אפשר שלא להכיר בכישרונה לספר סיפור שבו הנרטיבים הם מעבר לזמן, לאהבה ולתרבויות לאורך הדורות.
הרומן מתחיל בשנת 2010. בברקלי, קליפורניה.
“לארק האוס” הוא בית דיור מוגן מאוכלס על ידי אינטלקטואלים וליברלים, מחפשי דרך רוחנית, אמנים והיפים מזדקנים. למקום מגיעה זקנה מסתורית בשם אלמה. היא בת 78 (82 בסוף הספר), עשירה מאוד, אלגנטית מאוד, אריסטוקרטית ויהירה: כבר בתחילת הספר היא פוקדת ללא היסוס על המטפלת המולדובית במקום, צעירה סימפטית וישרת דרך בשם אירנה בזילי, לשמש לה מזכירה.
הקוראים נשאבים במהרה לתוך סאגה רחבת ידיים וחוצת יבשות ודורות, שבמרכזה שתי נשים. שתי הנשים האוחזות בחוטי העלילה, אחת צעירונת, איריניה בזילי, והאחרת, אלמה בלסקו, באמצע שנות ה־80 לחייה, מניעות את הסיפור בין שני פלחי זמן. האחד – שנות ה־40 וה־50 של המאה הקודמת, והשני, זמננו אלה. כל הנשים בסיפור, כולל היפניות, ניחנו באופי חזק, והן יוזמתיות ודעתניות. הגברים, חוץ ממתועב אמריקאי אחד, כולם ג’נטלמנים, נדיבים, קשובים, עדינים, סבלניים. נפלא מכולם הוא “המאהב הסודי”, איצ’י, יפני שנולד בקליפורניה, ושאביו, היה הגנן היפני של האחוזה בה גדלה אלמה…
איינדה מביאה את אירינה, הצעירה המסתורית, למקום עבודה חדש, בית אבות למעמד הבינוני, ומפגשיה שם יתניעו סיפור שיכלול עולמות ריאליים ונסתרים כאחד. אלמה, הילדה שהוריה שלחו מפולין אל הדודה באמריקה, כדי שיוכלו לעלות בשקט לרכבת אל מחנה המוות, תתאהב עד כלות דווקא ביפני המעודן. ודווקא היפני המעודן יבלה שנות נעורים מכריעות במחנה ריכוז בלב מדבריות יוטה, באותה מלחמה שממנה ניצלה אלמה. קווים מקבילים נמתחים בין איצ’י לאלמה ובין אלמה לאירינה, שגודלה בידי סביה במולדובה, ונשלחה אל אמה השתויה באמריקה. שלושתם סבלו מילדות חריגה ומהיעדר הורים בתפקוד מלא. ושלושתם מלמדים איך לאהוב. אם בזהירות ובעדינות ובהיחבא, אך בהתמדה ובתשוקה שאינה מתכלה, ואם בקיפאון שיש להפשירו, ובסבלנות אינסופית.
ב–1942, נשלח איצ’ימיי עם כל בני משפחתו למחנה מעצר אמריקאי ביוטה. זאת היתה תקופה אפילה, שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי האמריקאי כפצע שטרם הגליד.
דמויות מרכזיות נוספות הן נתניאל, חבר, בן דוד ובהמשך בעלה של אלמה, וסט, נכדה המאוהב באירנה.
זאת, בקווים כלליים ביותר, עלילת הספר. אבל מספר הדמויות ועלילות המשנה גדול בהרבה. העלילה עשירה בפיתולים ובהפתעות .יש בו מכל וכל: מלחמת העולם השנייה, ילדים יהודים שמוברחים מאירופה, יהודים עשירים שחושבים שכספם יציל אותם ממוות, מחנה מעצר אכזר ליפנים, קומוניזם ועוני במולדובה, נערות תמימות שנמכרות לבורדלים בטורקיה, רשת פדופיליה, הגנת עדים, הומוסקסואליות מוסתרת, התפרצות האיידס בשנות ה–80, הפלות בלתי חוקיות במקסיקו, הבדלי מעמדות, המתת חסד ואפילו פרק על הקמתה של ישראל ועל המוסד .
מה שאני באמת אוהבת באיזבל איינדה היא היכולת שלה ליצור דמויות חזקות, שלמרות המוזרויות שלהם , הנפתולים והפיתולים הן כל כך מדברות אל הלב וכל כך אמיתיות.
אנחנו מתוודעים אל הדמויות בחוכמה, כמו גם אל הנושאים על אהבה, מוות, הזדקנות, טראומה בילדות, זהות מינית, ציפיות של החברה, נתינה וסליחה .
את כל אלה ועוד איינדה עשתה כאן עם משפחת בלאסקו.
בסוף הקריאה כמעט הרגשתי שגם אני חלק מהמשפחה הזו.
