תגידו לזאבים שחזרתי הביתה-קרול רבקה בראנט

תגידו לזאבים שחזרתי הביתה-קרול רבקה בראנט
תרגום: דנה אלעזר הלוי
ידיעות ספרים, אחוזת בית .ינואר 2016

השנה היא 1986. 

האדם היחיד שבאמת מבין מה עובר על ג’וּן, נערה ביישנית ומופנמת בת ארבע־עשרה, הוא הדוד שלה פִין, צייר ניו יורקי ידוע. רק בחברתו – הרחק מהוריה השקועים בעבודה ומאחותה הגדולה והמתנכרת, גרטה – ג’וּן יכולה להרגיש בנוח, להיות היא עצמה בלי לחוש מוזרה. פין הוא הסנדק שלה, איש סודהּ וחברהּ הטוב ביותר. לכן, כשהוא מת ממחלה מסתורית שאסור לדבר עליה, עולמה של ג’וּן מתמוטט. אך מותו הטרגי של פין מוביל להיכרות מפתיעה עם אדם שמסייע לה להתמודד עם האובדן, להבין את נסיבות מותו של הדוד האהוב ואפילו למצוא מעט שלווה בנפשה המסוכסכת.

רגע לפני שמתחיל טקס הלוויה של פין, ג’וּן מבחינה בגבר אלמוני גבוה ורזה, שעוקב מרחוק אחר הנוכחים ומסתלק מיד לאחר שגרטה מצביעה עליו ולוחשת לאחותה הקטנה: “זה האיש שהרג את הדוד פין.” כעבור שבועיים ג’וּן מקבלת חבילה הממוענת אליה, ובתוכה קנקן תה יפהפה שהשתייך לדודהּ ומכתב קצר מאותו גבר אלמוני, טובי שמו, שמבקש להיפגש איתה בחשאי. בעקבות אותה פגישה מתפתחת בין השניים חברות אסורה שאיש לא יודע על קיומה, ובמהלכה מגלה ג’וּן שהיא לא האדם היחיד שמתגעגע לפין, ושעליה לתת אמון באדם מושמץ ושבור לב שמבין עד כמה גדול הכאב שלה.

ספר נפלא ומרגש שאני ממליצה מאד לקרוא ,גם אם יגרום לכם להרגיש כאילו אתם על רכבת הרים. 

הלב נשבר למליון רסיסים . כמעט בכל פרק זלגו דמעות מעיני ובפרק האחרון אפשר היה למלא את הכנרת.

אך האמת , כל דמעה וכל תחושה של עצב, היתה שווה.

הקסם של הספר הוא בכך שהרגשתי חיבור לכל אחת מהדמויות, וזו הגדולה של הסופרת שגרמה לי באמת להבין לעומק כל אחת מהן.