לרקוד לאור היום -קתרין פנקול

לרקוד לאור היום - קתרין פנקול

תרגום: דורית דליות

הוצאת תכלת

דצמבר 2019 . 317 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באתר אינדיבוק

מספר שנים אחרי הטרילוגיה הראשונה שאהבתי, קראתי את “לרקוד לאור היום”, החלק הראשון בטרילוגיה החדשה מאת קתרין פנקול. זהו ספר לנשים ועל נשים. הוא עוסק ברובו בהתעללות בנשים על ידי בני זוגן, ובילדות על ידי אבותיהן.

 

קתרין פנקול מתארת מערכות יחסים מלאות כאב רוע ואכזריוּת לצד יחסים מלאי רוך וחמלה בין גברים לנשים, ובעיקר בין נשים לנשים. היא כותבת במשפטים ברורים ומדויקים, ואנו מגלים סיפור מרתק ונוקב, שעוסק בעיקר בחייהן של נשים, סיפור שאי אפשר להתייחס אליו כלאחר יד.

הפרקים הראשונים נותנים תחושה של בלגן אך הסופרת שוזרת בהדרגה את כל גורלות הגיבורים כמו עכביש שטווה רשת קורים דקה, שמי שנלכד בה אינו יכול להימלט ממנה.

הספר מתחיל עם הדמויות מהטרילוגיה הראשונה, אורטנס וגארי כל אחד עם תחום האמנות שלו, שחיים יחד. חופשיים, ושואפים להגשים את עצמם. לאחר מכן הוא מפגיש אותנו עם פיליפ וג'וזפין, ועם זואי ואלכסנדר ואחריהם הוא מעביר אותנו לעולמה הקשה של סטלה בעיירה הכפרית הקטנה בבורגונדי, שם היא חיה עם המאהב שלה שנרדף על ידי המשטרה. סטלה נסיכת הקרח מסתירה את יופייה ואת נשיותה. עולמה אפוף בסודות ובשקרים. היא מחלקת  את הזמן בין עבודה שנחשבת גברית בחברה לאיסוף מתכות לבין גידול בנה,טום, לבדה, נרדפת על ידי פחדים מעברה הקשורים לאמה שמוכה על ידי בעל אלים ומסוכן.

לאוני, אמה של סטלה, מאושפזת בבית החולים, גופה שבור ודואב. בעלה שוב היכה אותה. גם בבית החולים היא רועדת מפחד, שמא יחזור וישלים את המלאכה. אבל שם גם יתגלה הסוד המסעיר שיצבע באור חדש את יחסיה עם בתה, סטלה. 

 

למרות שמדובר בעלילה חדשה לגמרי, בטרילוגיה הזו אנו פוגשים את הגיבורים מהטרילוגיה הקודמת: "העיניים הצהובות של התנינים" / "הוולס האיטי של הצבים" / "הסנאים של סנטראל פארק עצובים ביום שני" (הספר השלישי בטרילוגיה לא תורגם לעברית,קראתי בזמנו באנגלית) ורצוי לקרוא אותם כדי להבין את העלילה בטרילוגיה החדשה .

בסגנון הכתיבה האופייני לה, פנקול נכנסת מתחת לעורן של הדמויות, ומתארת התעללות פיסית במשפחה, גילוי עריות, הטרדות, ומניפולציות,  ואת ההשפעה הפסיכולוגית על קורבנותיה. כל דמות נלמדת היטב.  שום דבר לא נחסך מאיתנו, במיוחד מכיוון שהכתיבה התיאורית של קתרין פנקול הופכת את הכאב של הדמויות למוחשי, ואי אפשר שלא לחוש אמפתיה אליהם.

מי זו סטלה, ומה הקשר בין הסיפור שלה לזה של ז'וזפין?  

את זה, נבין רק בסוף הספר.

קשה שלא להיות מרותק לסיפור, הוא רגיש,הוא פגיע והוא נוגע ללב, אבל צריך לקחת בחשבון שהוא לא קל לקריאה מעצם העובדה שהסיפור אינו אינו קל בלשון המעטה, וגם מהעובדה שמבנה הסיפור מקשה מאד על הקריאה כי הוא אינו מחולק לפרקים , והמעבר מדמות אחת לאחרת נעשית ללא חלוקה ברורה, הפסקאות מתחלפות ברצף הקריאה, כך  שלא אחת לקח לי זמן להבין שהפסקה שאני קוראת עוסקת כבר בדמות אחרת או ארוע אחר. 

בנוסף, בהחלט התפלאתי על כך שהכריכה שמציגה צללית עדינה של אשה לא תאמה את אופי העלילה. לא צפיתי לסיפור אפל ועצוב כל כך מספר שהכריכה שלו נוטה לדימוי רומנטי .

 

אני יודעת שרבות מחברותי הקוראות אהבו את הספר מאד. אני גם יכולה להבין מדוע. אין ויכוח על כך שהנושא חשוב ובהחלט צריך להיות על סדר היום ולהוות פתח לשיח על אלימות במשפחה. אבל לא יכולתי להתעלם מהמבנה הצורני של כתיבת הסיפור שעבורי היווה מכשול ופגם ברצף הקריאה.

קשה לשפוט ספר אחד מתוך טרילוגיה. מצד אחד אני סקרנית לדעת מה קרה בהמשך ומצד שני אני זקוקה לפסק זמן כדי לאסוף כוח לקרוא את ההמשך...

נמלת הקסם – חלי לוי אלדר

 נמלת הקסם – חלי לוי אלדר

איורים: איגור קוביאר

ספרי פלפלת

2021.

אל ספריה הקודמים של חלי לוי אלדר מצטרף ספרה החדש "נמלת הקסם", שמספר על אמיר ,שיום הולדתו ה -5 חל למחרת. אמיר הוא ילד טוב ונעים שאוהב חיות מכל המינים ובמיוחד את משפחת הנמלים שחיה בתלולית שמתחת לעץ האשכולית. אמיר החמוד דואג לרווחתם ולא שוכח בערב,לפני השינה להציץ מבעד החלון לוודא שגם הנמלים מתארגנות לשינה.

אחרי שהוא נפרד מאמא בברכת לילה טוב הוא מתאמץ מאד שלא להירדם, כי הלילה הזה, הלילה שלפני יום ההולדת שלו שונה מכל הלילות...

"מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת הַקּוֹדֵם,
אָמִיר מִתְאַמֵּץ לֹא לְהֵרָדֵם.
הוּא כָּל כָּךְ רוֹצֶה לְגַלּוֹת,
אֵיךְ בַּלַּיְלָה הַזֶּה, הַשּׁוֹנֶה מִכָּל הַלֵּילוֹת,
מִתְרַחֲשִׁים דְּבָרִים, דַּוְקָא כְּשֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בְּתַרְדֵּמָה.
מַמָּשׁ תַּ עֲ ל וּ מָ ה !"

אם גם אתם רוצים לגלות במה הלילה הזה שונה מכל הלילות, או איך מגיעות ההפתעות, מי מקשט את חדרו כדי לשמח אותו עם אור בקר ראשון ביום ההולדת, אני מזמינה אתכם לקרוא את הספר ולגלות.

 

"נמלת הקסם" הוא ספר ילדים מקסים, מתוק ועדין שנהניתי להקריא לקטנים במשפחה ולהתלהב יחד איתם מהאיורים הצבעוניים, הקסומים  והיפיפיים של איגור קוביאר, שממלאים את כל הדף מושכים את העין ומכניסים אותנו מיד לאווירה קסומה של פיות ואגדות.

לסיפור חריזה נעימה, הטקסט קצבי, העלילה משלבת דמיון ומציאות אך מאפיינת סקרנות ותמימות.

 

הסיפור מבוסס על דמותו של בנה של הסופרת.

הספר מנוקד ומתאים להקראה לגיל הרך ולילדים בראשית קריאה.

 

מומלץ בחום.

 

***

חלי לוי אלדר כותבת פרוזה, שירה וספרי ילדים, מחברת הספרים "לסיפור שלי יש חבר" ו"אגדת המילים השמחות".

בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה והמזרח התיכון ובעלת תואר שני בניהול ציבורי למנהלים. מרצה בנושאי ספרות ועוסקת בדוברות,רעיונאות ותרבות לילדים ונוער.

ניתן לרכוש כאן 

נמלת הקסם

הדמות מתחת לבלוט – יורם כץ

הדמות מתחת לבלוט – יורם כץ

איורים: טלי עמית

הוצאת ספרי ניב

2021.

"הדמות מתחת לבלוט" הוא סיפור קצר שמטרתו לפתח את המיומנות של הילדים להבחין בין מציאות לדמיון .

הסיפור מספר על סבא שנח בחצר ולפתע ראה בלוט ומתחתיו דמות. סבא תוהה בינו לבין עצמו האם הוא רואה טוב או שזה פרי דמיונו, והוא פונה אל הבלוט ושואל אותו מיהו ומה שמו, הוא מגלה שזהו  "גדרון".

סבא מספר לנכדיו על הדמות מתחת לבלוט , אך לנכדים קשה להאמין והם בטוחים שזו  עוד שטות  דמיונית כמו הרבה שטויות אחרות של סבא...  

 

"בַּלּוּט שֶׁמִּתַּחְתָּיו דְּמוּת שֶׁקּוֹרֵאת לְעַצְמָהּ גִּדְרוֹן?”
אָמְרוּ הַנְּכָדִים זֶה לָזֶה בְּתִמָּהוֹן,
“וְסַבָּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם זֶה מְצִיאוּת אוֹ דִּמְיוֹן?”

 

בחריזה פשוטה וקלה ובליווי איורים ברורים וצבעוניים של טלי עמית, גם קוראים שאינם בעלי דמיון מפותח, יכולים בקלות לדמיין את העלילה, או למקם את עצמם בתוך הסיפור תוך כדי שמיעתו, ולעקוב אחריו.

אני עדיין מנסה להבין את ההקשר בין המכתב שקבלה מאי לארועים שסבא וסבתא חוו ולדעתי הצנועה המעברים והחיבור בין הארועים בעלילה לוקים בחסר.

מתאים לגיל 3-4

לשחרר את קנגורו תום - יצחק זמיר

לשחרר את קנגורו תום - יצחק זמיר

איורים: אורית ברגמן

הוצאת שוקן

2020. 160 עמ'

ספר שמבטיח סיפור על קנגורו? ברור שאקרא.

כסבתא שנכדיה נמצאים באוסטרליה הרחוקה, ספר שמבטיח סיפור על קנגורו, מיד משך את תשומת לבי. כשהתחלתי לקרוא את ההקדמה שכתב יצחק זמיר לספרו, הזדהיתי מאד עם הגעגועים לנכדים, עם הרצון לשלוח להם משהו שישמח אותם, עם הקושי בתקשורת למרות הטכנולוגיה המתקדמת.

לשמחתי הרבה נהניתי מאד ובהזדמנות הראשונה הספר ישלח אליהם.

"לשחרר את קנגורו תום" מספר על משפחתו של סבא יצחק וסבתא רינה, בתו רחלי ויובל בעלה שיחד עם שלשת ילדיהם החליטו לממש חלום ולצאת לטיול של שנה בהודו, אוסטרליה וניו זילנד.

סיפור העלילה עוקב אחרי סבא יצחק שרוצה לשלוח לנכדים ג'חנון. 

למה דווקא ג'חנון?

כי נכדיו ממש אוהבים ג'חנון, ובהיותם בהודו נהגו לאכול במסעדה ישראלית ג'חנון, עד שבאחד הערבים, עקב הפסקת חשמל, לא היה ג'חנון במסעדה ועכשיו הם מאד עצובים. לכן, סבא יצחק מחליט לחפש ג'חנון ולשלוח אותו אליהם.

האם בכלל אפשר לשלוח ג'חנון להודו?!

בחיפושיו אחרי הג'חנון הוא נתקל בפיל ידידותי שבא לעזרתו ושולח אותו אל האריה שיש לו חנות קטנה במיסתור שבין השיחים בכיכר המדינה. האריה מוכר בה ג'חנון, ומעביר אותו ללקוחות בעזרת השליח שלו שהוא לא אחר מאשר קנגורו.

סבא יצחק מזמין את הג'חנון והאריה מבטיח שהמשלוח יגיע לביתו בזמן. אך לא כך הוא.

המשלוח מתעכב כי הקנגורו מסתבך עם המשטרה ומרגע זה ואילך סבא יצחק, שמחפש איך לעזור לקנגורו, נקלע לשרשרת ארועים והפתעות.

 

האם סבא יצליח לשחרר את הקנגורו מבית המעצר?

מהי תכנית ההצלה שסבא רוקם יחד עם חבריו הנועזים?

האם סופו של הצדק לנצח?

 

על כך אתם מוזמנים לקרוא בספר.

 

"לשחרר את קנגורו תום" הוא ספר דמיוני חביב עם סיפור הרפתקאה מופלאה ומלאת דמיון.

העלילה זורמת ומסקרנת, מתובלת בהומור, אך בעיקר מעוררת מחשבה. יש מתח, יש סערת רגשות,  יש מוסר השכל, ויש מסרים של עזרה, שיתוף פעולה ועבודת צוות, דיון בזכויות בע"ח, ענייני חוק ומשפט שהקוראים הצעירים מתוודעים אליהם כשהכל מונגש בשפה ברורה ובגובה העיניים .

בין הפרקים שזורים איוריה הצבעוניים של אורית ברגמן שמתארים את הנושא המרכזי המתואר באותו הפרק.

בסופו של כל פרק נשאלת שאלה שמעוררת מחשבה  ומעודדת את הילדים להרהר בה ולהביע את דעתם עליה, שאלה שעפ"ר נוגעת  בארוע  שהתרחש בפרק עצמו.

 

הספר מנוקד ומתאים לראשית קריאה.

לגילאי 8+

***

פרופסור יצחק זמיר, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה ושופט בבית המשפט העליון, כתב ספר ילדים ראשון, שמוקדש לשמונת נכדיו. 

רכבת הבוקר לפריז - ז'אן פיליפ בלונדל

רכבת הבוקר לפריז - ז'אן פיליפ בלונדל

תרגום: רמה איילון

הוצאת מודן

2017. 174 עמ'

 

ססיל דופו  ופיליפ לדוק,  בני 47,  יושבים זה ליד זה ברכבת הבקר העמוסה של 06:41  מטרואה לפריז. נסיעה שאמורה להימשך 95 דקות. 

לפני 27 שנים הם היו זוג למשך ארבעה חודשים ומאז ועד אותו רגע שבו פיליפ "נאלץ" להתיישב לצד ססיל ברכבת, לא היה ביניהם קשר. למרות השנים שחלפו הם מזהים אחד את השני, אבל מעמידים פנים שלא. שניהם נבוכים, יושבים בדממה מתוחה . ססיל עדיין כועסת על האופן שבו פיליפ התייחס אליה, ופיליפ נבוך וחרד מאותה סיבה. שניהם חווים מחדש את אותן תחושות של אשמה, טינה, כעס, מרירות ונוסטלגיה. לכל אחד מהם יש דברים שהוא רוצה לומר לשני, אבל אף אחד מהם לא יודע איך להתחיל.

הם בוחנים אחד את השני בהחבא, מזוית העין, ומופתעים לגלות את השפעת השנים על כל אחד מהם. ססיל העכברית, הפכה לאשת עסקים מושכת, אך היא לא עשתה זאת עם ילד הזהב לשעבר פיליפ, שנראה היום אפור ומעורר רחמים.

לכאורה הגלגל התהפך.

 

בפרקים מתחלפים הם משמיעים את המונולוגים הפנימיים שלהם, כשהם משחזרים בנפרד את מה שעבר  בחייהם במהלך 27 השנים שעברו ותוך כדי בוחנים את הבחירות שעשו, את חייהם הבוגרים, ההצלחות והכשלונות, בקריירה ובנישואין, עם ילדיהם והוריהם המזדקנים, חברים וחברויות, והקורא נחשף לאט לאט למערכת היחסים שלהם שהסתיימה באקורד צורם.

 

בלונדל משתמש בשתי דמויות ובשתי נקודות מבט מתחלפות, והשימוש בגוף ראשון נותן תחושה של קירבה, וחושף בדרך זו את התקוות, ההבטחות השבריריות, את היאוש מהחיים, מההתבגרות, מהשנים שחלפו, וכאילו נעצרו, בעקבות השפלה נוראית אחת בעבר,  שעדיין זכורה לפרטי פרטים.

ככל שהרכבת מתקרבת לפריז והסיפור נחשף, הרהרתי ביני לבין עצמי...

באיזו מידה טעויות של גיל הנעורים משפיעות על חיינו וחיי אחרים?

איך הייתי מתנהגת אם פתאום הייתי נתקלת באדם שפגעתי בו בעבר? או שהוא פגע בי?

האם יהיה לי/לו האומץ להתנצל?

האם ססיל ופיליפ ידברו זה עם זה?

האם הם יעשו תיקון למה שארע?

"רכבת הבקר לפריז"  הוא רומן קצר המסופר באמצעות פלאשבקים, וזרם התודעה של שני אנשים, שמנסים נואשות להבין כיצד לפעול במצב המביך הזה. למעט רגעים קצרים מגושמים וכואבים של אינטראקציה, אין ביניהם אף לא קשר עין, וככל שהרכבת מתקרבת לפריס, מורגשת האינטנסיביות במחשבות, והפרקים מתחלפים בקצב מהיר יותר.

אהבתי את הספר הזה. 

אהבתי את הכתיבה הפשוטה והאלגנטית. 

אהבתי את האופן שבו הדמויות חשפו אט אט זיכרונות שחשבו שנקברו. 

אהבתי איך בלונדל מאפשר לנו לשאול את עצמנו שאלות הנוגעות בהשפעת חוויות שליליות מהעבר על בחירת דרך חיים, או מה לומר למישהו שפגע בנו, ואיך לסלוח.

אירוע אחד שינה לחלוטין את חייהם, והשתיקה ביניהם מדברת בקול רם יותר ממילים.

ספר ייחודי, זורם ומרתק, מעורר מחשבה, משובח.

ממליצה מאד!

לא אהוב – קטי רגנרי

לא אהוב – קטי רגנרי

תרגום: דורון דנסקי

הוצאת אדל

אוקטובר, 2020.

עותק דיגיטאלי אתר אינדיבוק 

החלק האהוב עלי מכל הספר היה ההתחלה. היא הייתה טובה וחזקה ונמשכה עד ששתי הדמויות הראשיות נפגשו. מאותו רגע ואילך, כל שיחה וכל דבר שהם עשו ביחד גרם לי לגלגל עיניים.

הדמות הנשית הראשית, ברין, מבקרת את אחותו של ג'ם , ארוסה של ברין, שנתיים אחרי שהוא נהרג בהתקפת ירי המוני. היא עדיין מתקשה להתמודד עם צערה. נחושה להגשים את מה שהיא מאמינה כמשאלתו האחרונה, היא טסה למיין, ונפגשת עם אחותו. שתי הנשים מנהלות שיחה על צער, על שחרור, על הצורך להמשיך הלאה. החלק הזה היה עוצמתי, מרגש אבל  גם מאד כואב. בהמשך הקריאה הרגשתי שהחלק המיוחד הזה הלך לאיבוד בקטעים הבין אישיים האחרים, וחבל.

ברין, יוצאת לטפס לבד לפסגת ההר שג'ם תמיד חלם להביא אותה אליו. עם זאת, בדרך, במהלך הטיפוס, היא מותקפת באכזריות ונפצעת קשה על ידי מטורף, והאיש שמגיע להצילה הוא לא אחר מאשר קסידי.

קסידי, הדמות הגברית הראשית , הוא מתבודד שחי במעמקי היער, בבקתה שהיתה ביתו של סבו, ולעיתים נדירות יוצא אל העיר. הוא נמנע מאינטראקציה חברתית. לקסידי פורטר היה קשה. כבנו היחיד של פול אייזיק פורטר, אדם שנמצא אשם באונס ורצח שתים עשרה נערות, התייחסו אליו בילדותו, כאל מי שעתיד להפוך לסמל הרוע כמו שהיה אביו. אמנם כולם ידעו, שהוא ילד טוב, אך יחד עם זאת,  אף אחד לא יכול היה לחזות אם או מתי הגן לאונס / רצח יופיע. החשיבה הזו הענישה למעשה  ילד חף מפשע, מה שגרם לכך שקסידי מפקפק בעצמו במשך כל השנים. הוא הורחק מביתו, מבית ספרו, מהחברה, ונלקח לחיות בבקתה המבודדת של סבו כדי שלא  יקרה הנורא מכל, וגדל כמי  שיש סבירות שתהיה לו נטיה גנטית לאלימות. אמו חקרה את הנושא לעומק ובבגרותו גם הוא. הבית מלא בספרים והוא בקיא בדנ"א וכד', אבל לעומת זאת אין לו שום אמצעי טכנולוגי בבית. הוא מציל את ברין ולוקח אותה לבקתה שלו. ולראשונה בחייו הוא יוצר קשר עם אשה ומתאהב בה.

 

לסיפור היה פוטנציאל רב והרעיון שעליו הוא התבסס היה מעניין, אך לדעתי, הביצוע לקוי. אני לא מבינה למה אי אפשר היה לבחור בעלילה קצת יותר מציאותית.

קסידי מלא ניגודים. הוא היה ממש מוזר. רגע אחד הוא בעל ידע רב, וברגע אחר הוא כל כך בור לגבי הדברים הקטנים. אין לו אינטרנט, הוא לא יודע מה זה פלאפון, אבל תוך שניה מצליח לתפעל אחד, הוא חולב את העזים, אוסף ביצים מהתרנגולות,  ומעולם לא נגע באישה. מעולם לא השתמש בדיאודורנט אבל יש בבקתה חומר הרדמה שהוא מזריק לברין כדי לטפל בפצעיה...

ברין שוכבת דקורה,  וחולמת לנשק את הזר שנשא אותה על גבו כשהיא שותתת דם לאורך קילומטרים במזג אויר קשה, במורד ההר.

וכמובן, אף אחד לא חושב לדווח על פשעים במשטרה או לפחות לקחת את הפצועה לרופא. כי לכל המתבודדים בהרים יש מלאי אנטיביוטיקה לטיפול בנסיכות הפצועות עצמן.

ואיך אפשר לשכוח שהרומנטיקה מתעוררת ברגע שברין מבינה עד כמה היא נשמרת ומטופלת בגבורה. האם זה לא מה שנקרא "תסמונת שטוקהולם"?

קשה לקבל את הנחישות של ברין לטפס על ההר , לבחור במסלול  "למיטיבי לכת" שמסוכן ביום רגיל ובפרט במזג אוויר גרוע. הבחירה הזו גורמת לה להיראות חסרת אחריות בפרט כשכולם מזהירים אותה מפני מזג האויר. טיפוס על הר יכול להיות מסוכן, במיוחד עבור מי שלא רגיל לעשות זאת. וברין בפירוש אינה מטפסת מיומנת.

לא הצלחתי להתחבר לדמויות, לא הופתעתי ולא הזדעזתי בכלל מפיתולי העלילה, או מהטוויסט האחרון.

לא הצלחתי להבין כיצד מישהי במצבה של ברין לא תתחרפן לחלוטין מכך שאדם זר לקח אותה לבקתה המבודדת שלו וסיפק לה טיפול רפואי.

בנוסף, הרומנטיקה בין קסידי לברין היתה אחד האלמנטים הגדולים בעלילה שלא דברו אלי.

המסר שמועבר בספר הוא, שהרוע הוא תורשתי, שאי אפשר לשנות את הגנטיקה על ידי חינוך, טיפוח, או חיים בקרב משפחה אוהבת תומכת ומחנכת והוא בעיני מסר שמייצג בצורה לא נכונה את האמת המוכחת של העניין. קסידי כל הזמן פחד מהגרוע מכל, ומאד לא אהבתי את הדרך בה כולם - אפילו משפחתו - גרמו לו לחשוב שיש לו סיבה טובה לדאוג .

 

רוב הביקורות לגבי הספר הזה יצאו מגידרן ושיבחו אותו.

אני כנראה בדעת מיעוט.

נותרתי עם טעם לוואי בפה.

ולמרבה הצער, "לא אהוב" יישאר לא אהוב עבורי.

נקרא כספר דיגיטלי באתר אינדיבוק . לקריאת פרק ראשון / רכישה לחצו כאן :

לא אהוב- קטי רגנרי