לא אהוב – קטי רגנרי

לא אהוב – קטי רגנרי

תרגום: דורון דנסקי

הוצאת אדל

אוקטובר, 2020.

עותק דיגיטאלי אתר אינדיבוק 

החלק האהוב עלי מכל הספר היה ההתחלה. היא הייתה טובה וחזקה ונמשכה עד ששתי הדמויות הראשיות נפגשו. מאותו רגע ואילך, כל שיחה וכל דבר שהם עשו ביחד גרם לי לגלגל עיניים.

הדמות הנשית הראשית, ברין, מבקרת את אחותו של ג'ם , ארוסה של ברין, שנתיים אחרי שהוא נהרג בהתקפת ירי המוני. היא עדיין מתקשה להתמודד עם צערה. נחושה להגשים את מה שהיא מאמינה כמשאלתו האחרונה, היא טסה למיין, ונפגשת עם אחותו. שתי הנשים מנהלות שיחה על צער, על שחרור, על הצורך להמשיך הלאה. החלק הזה היה עוצמתי, מרגש אבל  גם מאד כואב. בהמשך הקריאה הרגשתי שהחלק המיוחד הזה הלך לאיבוד בקטעים הבין אישיים האחרים, וחבל.

ברין, יוצאת לטפס לבד לפסגת ההר שג'ם תמיד חלם להביא אותה אליו. עם זאת, בדרך, במהלך הטיפוס, היא מותקפת באכזריות ונפצעת קשה על ידי מטורף, והאיש שמגיע להצילה הוא לא אחר מאשר קסידי.

קסידי, הדמות הגברית הראשית , הוא מתבודד שחי במעמקי היער, בבקתה שהיתה ביתו של סבו, ולעיתים נדירות יוצא אל העיר. הוא נמנע מאינטראקציה חברתית. לקסידי פורטר היה קשה. כבנו היחיד של פול אייזיק פורטר, אדם שנמצא אשם באונס ורצח שתים עשרה נערות, התייחסו אליו בילדותו, כאל מי שעתיד להפוך לסמל הרוע כמו שהיה אביו. אמנם כולם ידעו, שהוא ילד טוב, אך יחד עם זאת,  אף אחד לא יכול היה לחזות אם או מתי הגן לאונס / רצח יופיע. החשיבה הזו הענישה למעשה  ילד חף מפשע, מה שגרם לכך שקסידי מפקפק בעצמו במשך כל השנים. הוא הורחק מביתו, מבית ספרו, מהחברה, ונלקח לחיות בבקתה המבודדת של סבו כדי שלא  יקרה הנורא מכל, וגדל כמי  שיש סבירות שתהיה לו נטיה גנטית לאלימות. אמו חקרה את הנושא לעומק ובבגרותו גם הוא. הבית מלא בספרים והוא בקיא בדנ"א וכד', אבל לעומת זאת אין לו שום אמצעי טכנולוגי בבית. הוא מציל את ברין ולוקח אותה לבקתה שלו. ולראשונה בחייו הוא יוצר קשר עם אשה ומתאהב בה.

 

לסיפור היה פוטנציאל רב והרעיון שעליו הוא התבסס היה מעניין, אך לדעתי, הביצוע לקוי. אני לא מבינה למה אי אפשר היה לבחור בעלילה קצת יותר מציאותית.

קסידי מלא ניגודים. הוא היה ממש מוזר. רגע אחד הוא בעל ידע רב, וברגע אחר הוא כל כך בור לגבי הדברים הקטנים. אין לו אינטרנט, הוא לא יודע מה זה פלאפון, אבל תוך שניה מצליח לתפעל אחד, הוא חולב את העזים, אוסף ביצים מהתרנגולות,  ומעולם לא נגע באישה. מעולם לא השתמש בדיאודורנט אבל יש בבקתה חומר הרדמה שהוא מזריק לברין כדי לטפל בפצעיה...

ברין שוכבת דקורה,  וחולמת לנשק את הזר שנשא אותה על גבו כשהיא שותתת דם לאורך קילומטרים במזג אויר קשה, במורד ההר.

וכמובן, אף אחד לא חושב לדווח על פשעים במשטרה או לפחות לקחת את הפצועה לרופא. כי לכל המתבודדים בהרים יש מלאי אנטיביוטיקה לטיפול בנסיכות הפצועות עצמן.

ואיך אפשר לשכוח שהרומנטיקה מתעוררת ברגע שברין מבינה עד כמה היא נשמרת ומטופלת בגבורה. האם זה לא מה שנקרא "תסמונת שטוקהולם"?

קשה לקבל את הנחישות של ברין לטפס על ההר , לבחור במסלול  "למיטיבי לכת" שמסוכן ביום רגיל ובפרט במזג אוויר גרוע. הבחירה הזו גורמת לה להיראות חסרת אחריות בפרט כשכולם מזהירים אותה מפני מזג האויר. טיפוס על הר יכול להיות מסוכן, במיוחד עבור מי שלא רגיל לעשות זאת. וברין בפירוש אינה מטפסת מיומנת.

לא הצלחתי להתחבר לדמויות, לא הופתעתי ולא הזדעזתי בכלל מפיתולי העלילה, או מהטוויסט האחרון.

לא הצלחתי להבין כיצד מישהי במצבה של ברין לא תתחרפן לחלוטין מכך שאדם זר לקח אותה לבקתה המבודדת שלו וסיפק לה טיפול רפואי.

בנוסף, הרומנטיקה בין קסידי לברין היתה אחד האלמנטים הגדולים בעלילה שלא דברו אלי.

המסר שמועבר בספר הוא, שהרוע הוא תורשתי, שאי אפשר לשנות את הגנטיקה על ידי חינוך, טיפוח, או חיים בקרב משפחה אוהבת תומכת ומחנכת והוא בעיני מסר שמייצג בצורה לא נכונה את האמת המוכחת של העניין. קסידי כל הזמן פחד מהגרוע מכל, ומאד לא אהבתי את הדרך בה כולם - אפילו משפחתו - גרמו לו לחשוב שיש לו סיבה טובה לדאוג .

 

רוב הביקורות לגבי הספר הזה יצאו מגידרן ושיבחו אותו.

אני כנראה בדעת מיעוט.

נותרתי עם טעם לוואי בפה.

ולמרבה הצער, "לא אהוב" יישאר לא אהוב עבורי.

נקרא כספר דיגיטלי באתר אינדיבוק . לקריאת פרק ראשון / רכישה לחצו כאן :

לא אהוב- קטי רגנרי