רכבת הבוקר לפריז - ז'אן פיליפ בלונדל
תרגום: רמה איילון
הוצאת מודן
2017. 174 עמ'
ססיל דופו ופיליפ לדוק, בני 47, יושבים זה ליד זה ברכבת הבקר העמוסה של 06:41 מטרואה לפריז. נסיעה שאמורה להימשך 95 דקות.
לפני 27 שנים הם היו זוג למשך ארבעה חודשים ומאז ועד
אותו רגע שבו פיליפ "נאלץ" להתיישב לצד ססיל ברכבת, לא היה ביניהם קשר. למרות
השנים שחלפו הם מזהים אחד את השני, אבל מעמידים פנים שלא. שניהם נבוכים, יושבים בדממה
מתוחה . ססיל עדיין כועסת על האופן שבו פיליפ התייחס אליה, ופיליפ נבוך וחרד מאותה
סיבה. שניהם חווים מחדש את אותן תחושות של אשמה, טינה, כעס, מרירות ונוסטלגיה. לכל
אחד מהם יש דברים שהוא רוצה לומר לשני, אבל אף אחד מהם לא יודע איך להתחיל.
הם בוחנים אחד את השני בהחבא, מזוית העין,
ומופתעים לגלות את השפעת השנים על כל אחד מהם. ססיל העכברית, הפכה לאשת עסקים
מושכת, אך היא לא עשתה זאת עם ילד הזהב לשעבר פיליפ, שנראה היום אפור ומעורר
רחמים.
לכאורה הגלגל התהפך.
בפרקים מתחלפים הם משמיעים את המונולוגים
הפנימיים שלהם, כשהם משחזרים בנפרד את מה שעבר בחייהם במהלך 27 השנים שעברו ותוך כדי בוחנים את
הבחירות שעשו, את חייהם הבוגרים, ההצלחות והכשלונות, בקריירה ובנישואין, עם ילדיהם
והוריהם המזדקנים, חברים וחברויות, והקורא נחשף לאט לאט למערכת היחסים שלהם שהסתיימה
באקורד צורם.
בלונדל משתמש בשתי דמויות ובשתי נקודות מבט מתחלפות, והשימוש בגוף ראשון נותן תחושה של קירבה, וחושף בדרך זו את התקוות, ההבטחות השבריריות, את היאוש מהחיים, מההתבגרות, מהשנים שחלפו, וכאילו נעצרו, בעקבות השפלה נוראית אחת בעבר, שעדיין זכורה לפרטי פרטים.
ככל שהרכבת מתקרבת לפריז והסיפור נחשף, הרהרתי
ביני לבין עצמי...
באיזו מידה טעויות של גיל הנעורים משפיעות על
חיינו וחיי אחרים?
איך הייתי מתנהגת אם פתאום הייתי נתקלת באדם
שפגעתי בו בעבר? או שהוא פגע בי?
האם יהיה לי/לו האומץ להתנצל?
האם ססיל ופיליפ ידברו זה עם זה?
האם הם יעשו תיקון למה שארע?
"רכבת הבקר לפריז" הוא רומן קצר המסופר באמצעות פלאשבקים, וזרם התודעה
של שני אנשים, שמנסים נואשות להבין כיצד לפעול במצב המביך הזה. למעט רגעים קצרים מגושמים
וכואבים של אינטראקציה, אין ביניהם אף לא קשר עין, וככל שהרכבת מתקרבת לפריס,
מורגשת האינטנסיביות במחשבות, והפרקים מתחלפים בקצב מהיר יותר.
אהבתי את הספר הזה.
אהבתי את הכתיבה הפשוטה והאלגנטית.
אהבתי את האופן שבו הדמויות חשפו אט אט זיכרונות שחשבו שנקברו.
אהבתי
איך בלונדל מאפשר לנו לשאול את עצמנו שאלות הנוגעות בהשפעת חוויות שליליות מהעבר על בחירת דרך חיים, או מה לומר למישהו שפגע בנו, ואיך לסלוח.
אירוע אחד שינה לחלוטין את חייהם, והשתיקה
ביניהם מדברת בקול רם יותר ממילים.
ספר ייחודי, זורם ומרתק, מעורר מחשבה, משובח.
ממליצה מאד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה