אני עדיין כאן –
קללי אביט
תרגום: אסנת יקירה
ידיעות ספרים . אוקטובר 2015
עותק דיגיטלי אתר עברית E-vrit
"אני
עדיין כאן" הוא סיפור מרתק ומרגש על
אהבה וחברות המתבשלת בין שני זרים, אלזה וטיבו,
ומסופר משתי נקודות מבט ובקולו של כל אחד מהם.
אלזה היא צעירה
בת 29 המאושפזת חמישה חודשים בבית חולים אחרי שמפולת שלגים לכדה אותה תחת השלג והשאירה
אותה בתרדמת,כנראה בלתי הפיכה. כלואה בגופה שלה ומרותקת למיטה כצמח, ללא תחושה
עצבית, ללא תזוזה מינימלית, היא יכולה רק לשמוע את הסובבים אותה.
"אני גרה בתוך קליפה ריקה. גולם שמתגורר בשכירות בתוך קליפה...אני
רוצה מאד לצאת. רק כדי להגיד שאני גם הבעלים"(עמ'17)
היא מנחשת שהיא
בבית חולים. היא יכולה לשמוע את הוריה מתקרבים למיטתה, אבל היא רק יכולה לנחש שהם
מנשקים אותה על הלחי או נוגעים בזרועה. היא יכולה לשמוע את הפטפטת הבלתי פוסקת של
אחותה, אך אינה יכולה להרגיש אם מישהו מזיז אותה או מסדר את הצינורות שלה. היא שומעת את המוסיקה מהטרנזיסטור של המנקה, והיא לומדת שהרופאים מנסים
לשכנע את הוריה לכבות את המכונות שתומכות בחייה מכיוון שהם בטוחים שהיא לא תוכל להתעורר
מהתרדמת.
"הם חושבים
שאני אבודה לגמרי. גם ההורים שלי מתחילים לוותר." (עמ'
7 )
כשרק חוש השמיעה
שלה תקין, ללא יכולת לתקשר עם הסובבים אותה, מכונות שעושות את מלאכת הנשימה ומוניטורים
מצפצפים, היא מצליחה לשמוע את המתרחש סביבה, מהכרזותיהם הקרות של המומחים וכלה
בתחנונים מרגיעי הלב ממשפחתה וחבריה. היא שוכבת כלואה בתוך עצמה, עד שיום אחד זר
אחד נותן לה סיבה להילחם באמת כדי לשרוד.
טיבו חיפש מקום
שקט לארגן בו מחדש את רגשות הזעם שהתעוררו בו לאחר שנאלץ להגיע לבית החולים עם אמו,
כדי לבקר את אחיו שנהג בשכרות, והיה אחראי למותן של שתי נערות צעירות חפות מפשע ופצע
את עצמו. טיבו כועס עליו, וכשהוא מביא את אמו לבקר את אחיו הוא מסרב להיכנס לחדרו
ולראות אותו. מתוך מחשבה שמדובר בחדר המדרגות, הוא נכנס בטעות לחדרה של אלזה, הוא
מוצא נחמה בשקט מחריש האוזניים שבחדר. מאחר והוא לא יכול לסרב לבקשות השבועיות של
אמו להסיע אותה לבית החולים,הוא מגיע כל שבוע, וישר נכנס לחדרה של אלזה ו"מדבר"
אליה. כל מה שהוא יודע עליה הוא מה שכתוב
בתרשים הרפואי שלה. כל מה שאנחנו יודעים עליה ועל מה היא חושבת על טיבו מגיע אלינו
באמצעות המחשבות והתובנות שלה.
הקוראים מודעים
היטב לכך שאלזה אכן יכולה לשמוע את טיבו. הוא אינו יודע זאת אך משבוע לשבוע הוא מאמין
שאלזה יכולה לשמוע אותו ולחוש בנוכחותו. הוא נמצא בביקורי הרופאים, נשבע שהיא
מגיבה אליו, בזמן שהמומחים מבטלים אותו. הוא יודע שהוא לא טועה, אבל לא יכול לגרום
לאלזה להראות להם שהיא שם ... והזמן אוזל.
"אני רוצה לסובב את הראש ולפקוח את העיניים.גם אם זה יקרה רק חצי שנייה לפני שנפשי תכבה לנצח, אני
רוצה לסובב את הראש ולפקוח את העיניים". (עמ' 389)
למרות שנושא הסיפור
קשה ולא פשוט, היו רגעי אנושיות והומור, וקשת רגשות רחבה ושונה מצד כל אחד
מהמבקרים. מצד אחד, נדהמתי מהשאלות האתיות שהספר הזה מעלה בנוגע לטיפול בבתי חולים,
והתקוממתי מהדרך הלא איכפתית שבה התייחסו אל אלזה הרופאים ואפילו בני משפחתה.
מצד שני, התחושה
המתסכלת של שיתוק חונק שחשתי במהלך קריאת המחשבות של אלזה, הייתה תחושה שלא דומה
לשום דבר אחר שהיה לי במהלך הקריאה. המחשבות של אלזה קונקרטיות, הרצון שלה לדבר או
לזוז או למצמץ כה חזק, ובכל זאת גופה לא משתף פעולה. אף אחד לא יודע אם היא עדיין
שם. זו הרגשה נוראית, וזה כאב מאד לקרוא ,ונתן לי המון חומר למחשבה לגבי מה שאנחנו יודעים על מה שמכנים "צמח", המתת חסד והארכת חיים.
יש רגעים
בסיפור הזה שהם כל כך לא מובנים, רגעים שהם פשוט מפחידים כשחושבים על הדינמיקה בין
הדמויות וזוכרים את העובדה שהם באמת לא מכירים זה את זה. טיבו חוצה כל כך הרבה גבולות,
עושה דברים ואומר דברים ולוקח חירויות שבאמת גרמו לי לתהות. אבל המחשבות של אלזה באותם רגעים איכשהו איפשרו
לי להרפות מהביזאריות של הכל ופשוט ללכת לאיבוד ברומנטיקה, בתקווה, באפשרויות,
ואפילו להתרגש מהאמונה של טיבו והרצון הבלתי נלאה לשכנע את ההורים והרופאים.
קשת הרגשות,
היופי העצום בסיפור שהיה מלא בלב ותקווה הפכו את "אני עדיין כאן" לסיפור
בלתי נשכח שאינו דומה לשום דבר אחר שקראתי. סיפור על קשר
בלתי אפשרי, יחסים מורכבים במשפחה, על לעולם לא לוותר, על מציאת תקווה איפה
שאין סיכוי לתקווה. הנסיבות האינדיבידואליות של כל אחד מהם הן טרגיות ונוראות וכל
אחד מהם לכוד בעולמו ובמצב שאליו נקלע אך יש שמץ של שמחה ותקווה שכל אחד מהם חווה
במפגשים ביניהם מבלי לדעת באמת מה נוכחותם עושה גם למען האחר.
אם אתם מחפשים
סיפור יפהפה, סוחף ונוגע ללב, אני ממליצה מאד על הספר הזה. קראו אותו ותנו לעצמכם
להרגיש כל רגש,כל תסכול ותחושת שמחה וייסורים טהורים העומדים בפני אלזה וגם טיבו,
כמו גם כל דמות שמעורבת.
"אני
מאוהב בבחורה בתרדמת. כרגע זה נראה כמו הדבר הכי שפוי שקרה לי אי פעם. " (עמ' 302)
הסיפור הזה
יחמם אפילו את הלב הקר ביותר ויהדהד בלב הקוראים המחפשים משהו עם עומק ויופי
אמיתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה