יום ראשון, 5 בינואר 2020

סודו של תליון אבן הירקן - קירסטי מאנינג

סודו של תליון אבן הירקן - קירסטי מאנינג
תרגום:צילה אלעזר
הוצא' ידיעות ספרים. דצמבר 2019.
עותק דיגיטלי אתר E-vrit





















“סודו של תליון אבן הירקן” הוא רומן עוצמתי המסופר בשני צירי זמן, ומתאר את קורותיה של משפחה אחת באוסטריה, סין, ואוסטרליה.

1938 וינה, אוסטריה – רומי בת ה -11 והוריה בורחים לשנגחאי בעקבות אירועי ליל הבדולח כשאחד מאחיה נורה והשני נתפס עם צעירים יהודים אחרים ונשלח למחנה הריכוז דכאו. המשפחה מבינה שהזמן קצר ובעזרת שכן הם מצליחים לעזוב לשנגחאי, המקום היחיד שפתח בפניהם את שעריו ללא דרישה של ויזה, והם עוברים מסע בן שלושה חודשים לשם.

באניה רומי מכירה את נינה שנשארה לבדה בעולם, והן הופכות לחברות נפש.  בשנגחאי נינה נאלצת לחיות בגטו ורומי, הודות לעבודתו של אביה כרופא, חיה בעיר. בבניין בו היא גרה, רומי מכירה את לי ומשפחתה ונוצר קשר חזק בין שתי המשפחות. המפגש הגורלי בין לי ורומי, ישנה את חייהן לנצח. למרות הקשר המיוחד שנוצר בין שתיהן, מבחן גדול לחברותם מתרחש והשתיים מתרחקות זו מזו.

2016 מלבורן, אוסטרליה – אלכסנדרה בת ה -36 שחיה ועובדת בלונדון, ממהרת לחזור לבית סבה וסבתה באוסטרליה כדי להיות לצדו של סבה הגוסס, שגידל אותה לאחר אסון שארע להוריה. היא מותירה אחריה בלונדון, את לבה השבור מאהבה. בשבועות היקרים האלה עם סבה וסבתה, סודות משפחתיים ארוכי שנים נחשפים. סבתה, רומי, היא אשה מאופקת וחזקה, וכשלצידה חברתה לחיים נינה, היא עוסקת בלי רעש ומהומה בעסקיה. הגישה המאופקת והחזקה הזו מאפיינת נשים שעברו אינספור עוולות במהלך חייהן ולמדו להמשיך ולעשות כל שביכולתן בכדי לשרוד למרות כל המצוקות ללא תלונה.

הוריה של אלכסנדרה מתו בתאונת דרכים כשהייתה צעירה והיא גודלה על ידי סבה וסבתה. כל מה שהיא יודעת  זה שאמה סופיה אומצה על ידם בסין לאחר המלחמה, אך רומי מעולם לא רצתה לדבר על מדוע זוג מערבי צעיר צריך להביא הביתה תינוק סיני בשעה כה סוערת, ויש סודיות רבה סביב אימוצה של סופיה. נסיונותיה של אלכסנדרה במהלך השנים שחלפו להעלות את הנושא לא נשאו פרי , והיא  פסקה מחקירתה.
הסיפור של אלכסנדרה מתמקד בניסיון לגלות מי היא, מה הופך אותה למי שהיא, מהי שושלת היוחסין שלה. מצוידת בתמונה ישנה, תעודת האימוץ של אמה, יומן ישן ושרשרת ירקן, היא נענית להצעת עבודה בשנחאי ומתחילה לשאול שאלות.

האם אלכסנדרה תגלה את שורשיה? או שמא הכי טוב לסודות שישמרו בעבר? ואם כן, מה אלכסנדרה תמצא?

“סודו של תליון אבן הירקן” הוא רומן היסטורי נוגע ללב המתאר את זוועות המלחמה, האכזריות המזעזעת, התלאות והמצוקות שעברו העקורים במהלך המלחמה ואת מסע הכוח והאהבה של אישה אחת שמתבגרת בתקופה הקשה הזו,  ואת הרוח הבלתי נשברת של האנשים שבסביבתם חיה להמשיך גם כשהכל נראה אבוד.

רומי הייתה דמות אותנטית, והייתי יותר מסקרנית לגלות מהו הסוד שהיא שמרה מאלכסנדרה תחת מנעול ומפתח בליבה, ומה היו המניעים שלה.

אחד החלקים המרגשים ביותר בספר, היו המכתבים ששולבו בסיפור העבר של רומי, בין אחיה למשפחתו בזמן שהיה בדכאו. לבי נשבר בשבילה.

מוקד גדול לאורך הסיפור הוא מיזוג התרבויות שמתואר בסיפור. פליטים ממדינות שונות הכניסו את תרבותם ומזונם לשנגחאי.

הרפואה הסינית המסורתית עם כוחות הריפוי והיתרונות שמקנים תערובות שונות של עשבי תיבול לצד החשיפה לדיקור. האנשים, האוכל, המנהגים הארכיטקטורה, הגנים הסיניים, קארמה, יין ויאנג ועוד מתוארים בהבלטה, והתיאורים הם חגיגה חושנית של ריחות, טעמים, צלילים ומראות מרחובות שנחאי.

סיפורם של יהודי אוסטריה וההתרחשויות המחרידות שהיה עליהם לחיות והעובדה שהם ברחו מזירה אחת של מלחמה נוראה רק כדי ליפול לזירה אחרת של אותה מלחמה הייתה עצובה במידה שלא ניתן לתאר, כמו גם תמימותם של האנשים וחוסר הידע שלהם על מה שקורה בפועל במחנות הריכוז בגרמניה.

זהו רומן מיוחד מאד, סיפור יפהפה על משפחה, חברות ותרבות שריגש אותי בגלל הכוח והאומץ של הדמויות, והיה עדות לאופן שבו כאב לב ואובדן יכולים לרומם אנשים לעשות דברים מתוך אהבה לזולת. הכתיבה של מנינג מורכבת ורב-שכבתית, שומרת על קשב וחשיבה. נגיעותיה הרכות ותובנות הרגש שלה עקצצו לעתים קרובות את עיניי ושרפו את גרוני.

זו הייתה חווית קריאה מענגת, מפורטת להפליא  ומעוררת עניין ואני מקווה שמי שיקרא יהנה גם!

כשאני חושבת על מלחמת העולם השנייה אני אף פעם לא חושבת על סין. לא היה לי מושג שסין קיבלה כל כך הרבה פליטים יהודים. היופי של הבדיון ההיסטורי הוא שלמדתי משהו שבטוח לא הייתי מתוודעת אליו לולא הספר הזה. עומק המחקר של מאנינג ניכר בכל עמוד, והערות המחבר של מנינג כוללים את המקורות המפורטים, והם מוסיפים תובנה נוספת ליצירת הרומן הגדול הזה.


הספר נקרא באפליקציית “עברית”, לקריאת פרק ראשון לחצו כאן:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה