היום הקצר של החורף - רוזמונד פילצ'ר
תירגום: נורית לוינסון
הוצאת מודן
שנת 2001. 502 עמ'
כעשרים
שנה עברו מאז שקראתי את ספרה של רוזמונד פילצ'ר "היום הקצר של החורף". הוא חרוט
בזכרוני כאחד הספרים שאהבתי. זו גם הסיבה ששמרתי אותו בספרייתי, וסרבתי לשחרר, באופן
עקבי, לאורך השנים. מאחר ולא כל כך זכרתי את הסיפור, החלטתי לקרוא אותו מחדש. הקריאה
המחודשת בו הזכירה לי למה אהבתי אותו.
חמישה אנשים שונים מאוד, החל בגילאי העשרה ועד
אמצע שנות השישים, מתכנסים במפתיע במהלך חג המולד בבית ישן באזור הכפרי בסקוטלנד.
כל אחד מהם נמצא בנקודת מפנה בחייו ומתמודד עם טרגדיה אישית כואבת. הם מקבלים החלטה משותפת שלא לחגוג את החג. זה
כואב מדי.
אלפרידה פיפס עוזבת את לונדון ועוברת לגור בדיבטון,
כפר קטן ונחמד בהמפשייר. היא מכנה אותו "המוסד הגריאטרי שלי", ומיד
מרגישה בו בבית. יש לה בית קטן, יש לה את הוראס, כלבה הנאמן, וידידות אמיצה עם
משפחת בלנדל, ובמיוחד עם אוסקר, שאמורה למנוע תחושת בדידות.
אך למרבה הצער, אוסקר בלנדל מאבד בצורה טראגית את אשתו ובתו
הצעירה ועובר לביתו בסקוטלנד שמחצית ממנו בבעלותו, מתוך כוונה לבלות
חג מולד מאופק ושקט. אלפרידה מצטרפת אליו כדי לתמוך בו. בפועל, מתארחים בבית הגדול עוד אנשים, חלקם בני
משפחה וחלקם זרים, ותכניתו המקורית של אוסקר משתבשת. מאחר והוא אינו יכול
להסתגר ולהתבוסס בבדידות ובצער, הוא מתחיל תהליך של ריפוי.
יש בסיפור יותר מאשר אוסף של תיאורים מקסימים,
דמויות ייחודיות ונגיעה של רומנטיקה. יש בסיפור
תובנות אמיתיות על החיים, על מה שמייחד אותם וכל יום בהם, שהופך אותם ראויים לחיות.
מה שהיה אמור להיות סיפור על "שני זקנים" שקשורים בנסיבות של עצב
ובדידות הופך למשהו אחר לגמרי, כשמצטרפות אליהם דמויות צעירות יותר, שביחד מוצאות
דרך לנווט את הסערה בחייהם ולהחזיר אליהם את האופטימיות.
אלפרידה, השחקנית המזדקנת שאינה זקנה מכדי
להתאהב, היא העוגן של הרומן. שחקנית בדימוס, היא מחבקת את החיים באופטימיות עליזה
ונחושה. עם זאת, החוויות שלה, כולל אובדן הגבר שאהבה, העניקו לה נשמה נדיבה
וחומלת והבנה של כאב הזולת.
אוסקר, נאבק להתמודד עם אשמתו ויגונו, ומהסס
לקחת סיכון.
לוסי בת ה -14 , חשה אבודה ונטושה, לא בטוחה מה
היא רוצה, אבל יודעת שהיא לא רוצה להיות גלגל שלישי ברומן החדש של אמה.
סם מנסה למצוא דרך חדשה בחיים ולחזור לביתו
משנות בילוי בחו"ל.
קארי עצמאית ועקשנית, חוששת לפתוח את עצמה
לאהבה לאחר שנכוותה קשה, ובכל זאת מוכנה לעזור לאחייניתה הצעירה.
הרומן משנה פרספקטיבה בכל פרק כך שהקורא מכיר
את הדמויות לאט לאט, ולומד מה חשוב לכל אחת מהן במהלך חייהן. לעתים קרובות אותו ארוע
חוזר על עצמו דרך עיניה של דמות אחרת, מה שהופך אותו למעניין הרבה יותר, ומאפשר
לקורא להכיר באמת כל דמות לעומק.
הספר היה מרגש ומעניין. בקושי יכולתי להניח אותו
מהיד. רוזמונד פילצ'ר מציירת תמונות במילים, כך שניתן לדמיין בדיוק היכן הדמויות, מה הן רואות ומה הן
עושות. כנ"ל לגבי מזג האוויר, הנוף, האדם, הלבוש, או האירוע. התחושה היא שמדובר באנשים אמיתיים
כי הם מתנהגים כמו שאנשים אמיתיים היו נוהגים. נשאבתי לסיפור כל כך בקלות ומצאתי את עצמי בעיירת
הדייגים קרייגן שבסקוטלנד, מסתכלת במעלה הדרך המובילה לאחוזה, מרגישה את הרוח הקרה
מעבר לים, חוצה את הכיכר, כשחלפה ליד הכנסייה אל השוק, מרתיחה את המים בקומקום
לכוס תה.
ודווקא ביום הקצר של החורף רוזמונד פילצ'ר
מספרת לנו סיפור מלא אור וחום, סיפור של אהבה בצורותיה הרבות.
"היום הקצר של החורף" הוא ספר מקסים,
ולמרות שהעלילה לא נעה במהירות הספר זורם וקל לקריאה הודות לדמויות, לחורף הסקוטי הקפוא, לתחושת החברות ואהבת
האדם. נכון, יש טרגדיה ואובדן, שמפגישה בין כולם, אך יש גם "לידה מחדש"
והתאוששות בעקבות הטרגדיה שמרפאת את כולם.
החיים ממשיכים. הנסיבות משתנות ובדומה
לחיים האמיתיים הדמויות מנסות למצוא מחדש את מקומן בחיים, כשבלב תקווה לעתיד.
ספר יפה באמת. בטעם של פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה