הילדה שזכרה
הכול - ואל אמיק
תרגום: נעמה תורן
הוצאה: כנרת זמורה-דביר
נובמבר 2018.
עותק דיגיטלי GetBooks
הרומן מספר על ג'ואן
וגווין, ילדה וגבר שבעקבות הקשר ביניהם עולות שאלות:
אם היית יכול
לבחור לזכור את כל מה שקרה לך, האם היית בוחר בכך?
מה עדיף, לזכור
או לשכוח?
ג'ואן לנון היא
ילדה בת 10 רצינית לגילה, עם זיכרון אוטוביוגרפי. בעיקרון, התופעה מתבטאת בכך שהיא
זוכרת בדיוק ולפרטי פרטים את כל מה שקורה בחייה ויש ביכולתה להעביר אותם מילולית
באופן מדויק, רק אם היא נוכחת בהם. היא לא יכולה לזכור או לשנן דברים שקורים ללא נוכחותה. היכולת הזו בהחלט
מועילה לעיתים, אך למעשה קשה לה מאוד לחיות איתה, כי היא מדגישה עבורה את החסרון
ביכולת הזכרון של אנשים מהשורה, והפחד הגדול ביותר שלה הוא שהיא תישכח.
ג'ואן רק רוצה
שיזכרו אותה!
היא חוששת שהיא תישכח כפי שסבתה
שכחה אותה בימים האחרונים של מחלת האלצהיימר. להבנתה של ג'ואן, סבתה נאלצה לפנות אותה
מזכרונה כדי שישאר מספיק מקום למילים של כל השירים האהובים עליה, אותם היא זכרה עד
ליום מותה. ג'ואן מבינה שלמוסיקה יש תפקיד משמעותי הקשור לזכרון, והתובנה הזו מניעה אותה לחשוב
שאם היא תיצור שיר שיהיה מיוחד ונפלא שיכנס ללב השומעים ויהפוך ללהיט היא לא תישכח לעולם. היא
נחושה בדעתה לזכות
בתחרות כתיבת שירים, כי תהילה, קשורה באלמוות של הזכרון.
לעומתה, גווין רק
רוצה לשכוח!
הוא שחקן וחבר של הוריה, שאיבד
את בן זוגו סידני, מהתקף לב פתאומי. האובדן קשה לו והוא מנסה להיפטר מכל דבר שמזכיר
לו את סידני, אך מעשיו מקבלים תשומת לב תקשורתית מעט יותר ממה שהוא צפה. הוא
בורח לניו ג'רזי, אל ביתם של פייג' ואולי, הוריה של
ג'ואן, ובביתם הוא עובר תהליך הפוך בו הוא מנסה נואשות לשמר את זכרונותיו מסידני.
ג'ואן וגווין מגיעים
להסכמה: ג'ואן תעזור לגווין לזכור את סידני, והוא יעזור לה לכתוב ולהלחין שיר כל
כך טוב שיבטיח שאנשים יזכרו אותה לעולם ועד, כמו ששמו של ג'ון לנון לא נשכח בזכות
השירים שכתב.
ג'ואן משחזרת עבורו
את הפעמים בהם ראתה את סידני ומתארת לו עד לפרטי פרטים מה לבש, מה אמר, מה עשה. החזרה
אל העבר ואל הזכרונות הם "חתיכות זהב קטנטנות", בזכותם הוא מרגיש בעוצמה את הקשר לסידני, אבל מצד שני
הזכרונות שג'ואן חולקת איתו מגלים שלסידני היו סודות אותם שמר מפניו.
מה סידני הסתיר?
האם היחסים ביניהם
היו מה שגווין האמין שהם היו?
האם סידני היה האיש
שגווין חשב שהוא, או שמא הוא היה שונה ממה שהוא הכיר?
הכאב של גווין נובע
מההבנה שהזכרונות הם רק בבואה של האיש שסידני היה. מבחינתו, שיכחה מועילה ואף נחוצה, כי היא
מאפשרת תהליך ריפוי.
ג'ואן, לא רוצה
להיות הילדה שזוכרת הכל, אבל שאיש לא זוכר אותה. קשה לה להבין את עניין השכחה עם
התסמונת הייחודית שלה. זיכרונותיה שעומדים בניגוד מוחלט לאופן שבו אנשים אחרים
זוכרים, מעמידים אותה אמנם ביתרון לעומת האחרים, אך הדבר מעורר בה את החשש שהיא
תישכח.
"הילדה
שזכרה הכל" הוא ספר הבוחן אינטראקציה בין ילדה ומבוגר
שכל אחד מהם מחפש משהו שונה אך ביחד הם יוצרים
ידידות איתנה, ומתמודדים עם השינויים בחייהם. סיפורם של ג'ואן וגווין מובא בפרקים מתחלפים בהם נוצר סוג של איזון בין הצער
והספקות של גווין לבין התקווה הנחושה, התמימה,של ג'ואן. המסרים מועברים באמצעות מוסיקה,
במיוחד זו של הביטלס, ובאמצעות הזכרונות והתפקיד
שהם ממלאים בחיינו. מה מעורר אותם, מה המשמעות של לאבד אותם, והאם זכרון בעקבות
תהילה באמת חשוב באותה מידה כמו זכרון שנמצא בלב אלה שאהבו אותנו.
הספר נוגע
בהרבה נושאים משניים, אבל אף אחד מהם לא מתפתח והופך למשהו בלתי נשכח. באיזה שהוא
שלב הסיפור הפך להיות משמים, ששום דבר לא קורה בו, ופירוט היתר העיק, והתובנות היו רק מהסוג הברור ביותר.
לדעתי, הספר
יתאים לנוער מתבגר או עבור קוראים שמחפשים הסחת דעת קלה וקצת רוקנרול.
לשיקולכם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה