הציפורים - טאריי וסוס
תרגום: דנה כספי
הוצאה: ספרית הפועלים
דצמבר 2019 . 226 עמ'.
"הציפורים" מספר על שני אחים החיים
בכפר רגוע בנורבגיה הכפרית.
מתיס הוא גבר בן 37, גבר עם מוח של ילד או אולי
ילד שנלכד בגופו של גבר, נשמה תמימה שלא למדה לשקר, או כיצד להסתיר את רגשותיו מאחורי
שריון של אדישות או תחכום. הוא מעביר את הימים בהיסחפות אל תוך עולמו שלו, כאשר כל
יום הוא מחכה לנס שאמור לקרות. הוא רואה בכל מה שסביבו סימן, הבטחה או איום שצריך ללמוד
ולהבין. הוא חי עם הַגֶה, אחותו הגדולה בת ה- 40, שמחויבת לדאוג לבדה לאחיה, כמהה לאיזו שמחה
או רומנטיקה בחייה, ומבזבזת את שאריות נעוריה בסריגת סוודרים שיספקו כמה מטבעות למחייתם, בקוטג' שלהם ליד האגם. שני עצי צפצפה יבשים העומדים זה לצד זה, בין העצים הירוקים, מסמלים
את בדידותם של הגה ומתיס ומכונים על ידי הכפריים על שמם.
לעיתים מתיס מסתובב בחוות המקומיות בחיפוש אחר עבודה,
אך מתקשה לשמור עליה, אפילו ליום אחד, מכיוון שלאצבעותיו רצון משלהן והן לא עושות מה
שנאמר להן. גם לרגליו רצון משלהן והן לא מוכנות להיכנס לכל חווה כדי לחפש בה עבודה.
הוא מתקשה להבין את המציאות ובאותה מידה נאבק להבין קשרים חברתיים כשהוא כל הזמן מודע
לחוסר הכישורים שלו. הוא כל כך רוצה להיות כמו האחרים, שונה ממה שהוא עכשיו בשלושה דברים שחשובים לו: יופי, חוכמה וכוח, אך חסרות לו המילים בכדי להעביר
את רגשותיו ומחשבותיו , לבטא את העושר של עולמו הפנימי ולתקשר עם האחרים. הוא נשפט על
פי עולמו החיצוני, והאנשים קוראים לו "גולם". הוא נאחז במה שהוא מכיר ויודע ומפחד
מכל שינוי ,בעיקר שינוי במזג האויר. חסר
בטחון בכל מה שקשור למין השני אך עטוף באשליות ופנטזיה, הבנות מרתקות אותו
ומזינות את דמיונו במשך שבועות.
יום אחד עף מעל הקוטג' חרטומן. מתיס מכיר את הנתיב
בו עפים החרטומנים ויודע שהתרחש כאן ארוע יוצא דופן. הוא רואה בזה סימן לבאות. הוא מרגיש קרוב
לחרטומן יותר מאשר לשכניו בכפר. הוא מנהל שיחות בשפת הציפורים וכותב בשפת הציפורים
. התנודות במצב הרוח שלו מבהילות לעתים את האנשים סביבו. חלק מתייחסים אליו
בחסד, אחרים מתוך לעג או חשד, וברור שמתיס לא מתאים לעולמו למרות שהוא זקוק לכל כך
מעט מהעולם, כדי להיות מאושר.
כשהחרטומן נורה על ידי נער מקומי, מתיס נסער מכך.
זמן לא רב לאחר מכן, אחד משני עצי הצפצפה נגדע על ידי ברק ונשאר רק עץ אחד. מתיס
רואה בכך סימן שמשהו עומד לקרות ,אך למי? האם זה העץ שמסמל את מתיס או את הגה?
ואכן, מערכת היחסים בין האח לאחות משתנה, בעקבות אהבה
מאוחרת שפורחת בין הגה לירגן. מתיס מתקשה
להתמודד עם המצב החדש, והפחדים המלווים אותו מתרבים.
לנוף הנורבגי עוצר הנשימה, תפקיד מאד משמעותי
בסיפור, יש בו הרבה נחמה והבנה אך הרבה סימבוליות למה שקורה בין מתיס לסביבה, בין
מתיס לבין עצמו ובמערכת היחסים בין האח והאחות.
"הציפורים" הוא סיפור מטאפורי יפהפה כתוב ברגישות ובעומק. הוא מתאר
את הסערה הנפשית והרגשית של מישהו עם ליקוי התפתחותי עמוק ומסופר מנקודת מבטו של מתיס ומשקף את המחשבות והתחושות הפנימיות שלו על העולם
ועל האנשים האחרים שחיים בכפר, שהנוף הנורבגי המלנכולי סובב אותם. תאור של חיים פשוטים ומייאשים,
בתקווה מתמשכת להשתחרר מהם.
הכתיבה יפה, ממעטת במילים, הפרקים די קצרים, הקריאה איטית כזו שמאפשרת להתעכב ולקלוט את כל מינעד הרגשות והמחשבות של מתיס, והתחושה שהרבה לא קורה, כשלמעשה קורה הרבה. טאריי
וסוס מתאר עולם שרחוק מהעולם המודרני, ואת אלה שחיים בשולי החיים הרגילים, ומצליח
ללכוד את דמותו המיוחדת ואת התסכול
של מתיס
והדרך שבה הוא רואה דברים, לעומת הדרך שבה
הדברים קורים באמת. הקורא רואה את הפחדים שלו, את הבדידות, את האומללות ואת
תחושת הפליאה הילדותית שלו, לצד הכמיהה והעצב של האנשים הרגילים, כהגה. והסמליות,
שמוצא מתיס בטבע והפרשנות שהוא נותן לה רומזת מה עומד לקרות , די הרבה לפני
שמגיעים לפרק הסיום.
ספר מיוחד ושונה. עדין ועוצמתי בו זמנית. מרגש ומומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה