די-לי-לול –
שלומית כהן-אסיף
ציום: רונה
יפמן
הוצאת עם עובד
2020
דִּי־לִי־לוֹל הוא סיפור בחרוזים על בַּבָּא־שוּעַ,
נכדתו תמר ובובת עץ שהכין לה, פינוקיה, בובה שהתחילה לפתע לדבר ושיודעת לאהוב
ולהיות אהובה.
אך תמר גדלה,
מעגל חבריה גדל, והיא לא מבינה למה היא גדלה והבובה לא, וסבא משיב לה:
גם הבובה קצת דואגת
אם האהבה של תמר אליה תחלוף והיא תעבור אל מישהו אחר, אך תמר מבטיחה לה שהיא לעולם
לא תמסור אותה כי היא החברה הכי טובה שלה.
אך מה קורה כש"פינוקיה"
האהובה הולכת לאיבוד?
על כך תקראו
בספר עצמו.
הסיפור מספר על
הקשר החם בין הנכדה לסבא שלה ולבובה, שחוששת שתמר תוותר עליה כשתגדל. גם לתמר
חששות משלה. הסיפור משמר זכרונות ילדות ומשדר כמיהה לילדות שאבדה, מספר על היכולת
לקבל ולתת אהבה, וממחיש ארוע די שכיח בחיי היומיום של ילדים, אירוע שמגיע לסיומו
המשמח באהבה אין קץ.
הוא כתוב בשפה
בהירה ונעימה, ולהבדיל מספרי ילדים הוא מלווה בצילומים של רונה יפמן, אמנית,
ציירת, צלמת סטילס וּוידאו, שעבודותיה מוצגות בארץ ובעולם.
שלומית
כהן-אסיף,
מהמשוררות והיוצרות הבולטות בארץ, נולדה בעיראק ב-1948 והגיעה לארץ בהיותה בת
שנתיים. לראשונה ביצירתה נוגעת בשורשים
העיראקיים שלה, וחוזרת לזיכרונות מבית ההורים. היא פרסמה עשרות ספרים, אגדות,
שירים וספרים מצויירים לקטנים. האגדות שלה מופקות להצגות, שיריה מולחנים
ומתורגמים לשפות שונות. מאות משיריה משובצים בספרי הלימוד ובאנתולוגיות בארץ
ובעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה