מרינה של הים –
סנטה מונטיפיורי
מאנגלית: כנרת
היגינס-דוידי
הוצאת ידיעות
אחרונות/ספרי חמד
2020. 448 עמ'
איטליה, 1966:
פלוריאנה בת ה-10 היא בת לאם שנטשה אותה ולאב אלכוהוליסט. היא נשבית ביופיה של "וילה לה מגדלנה" הוילה
הטוסקנית המרהיבה המשקיפה על הים ממש מחוץ לכפר העני בו היא חיה. היא מתבוננת
בהחבא על הגנים המרהיבים ומדמיינת איך יום אחד היא תברח מחייה העלובים ותגור בוילה
בעצמה. יום אחד דנטה, בנו של בעל הוילה העשיר ובעל ההשפעה, שהוא ומשפחתו מבלים בוילה את חופשת הקיץ, מזמין אותה להיכנס. מאותו היום פלוריאנה וחברתה מבלות את הקיץ יחד עם
דנטה ואחותו ואורחיה. פלוריאנה מתאהבת בדנטה, ויודעת שגורלה שם, איתו. מערכת
היחסים שלהם עומדת בפני מכשולים רבים מלכתחילה, כולל סוגיות של הבדלי מעמדות, גבר מבית
עשיר שיוצא עם ילדה יתומה וענייה, והשפעתו של אב הקשור למאפיה, אבל כשהם גדלים, הם
חוצים קו בלתי נראה שמוביל
למשבר שמסכן את כל מה שיקר ללב שניהם.
אנגליה, 2009 : המלון הכפרי היפה למרגלות החוף בדבון שבאנגליה נקלע לקשיים כלכליים. מרינה, בעלת המלון, נשואה לגריי, אין להם ילדים משותפים שלהם, וג'ייק וקלמנטיין, שני ילדיו מנישואיו הקודמים, ובמיוחד קלמנטיין בת ה -23, אינם מתייחסים אליה כאל אם, למרות שהייתה בחייהם מאז שהיו קטנים מאוד.
מרינה וגריי מחפשים דרך להציל את המלון המשפחתי ומרינה מחליטה לשכור אמן שילמד את אורחי המלון ציור במהלך הקיץ.
רפאל(ראפא) סנטורו מגיע מארגנטינה. הוא כריזמטי ונבון, בעל כוח משיכה שקט וממגנט. המשפחה והאורחים מתאהבים בו ועד מהרה הוא מצליח לאזן את חוסר ההרמוניה המשפחתי ולהפוך את מזלו הרע של המלון.
קלמנטין ,הבת החורגת אינה מכבדת את מריה ורוב הזמן היא ממורמרת ואנוכית, ומקטרת על העובדה שהיא כבר לא יכולה לנסוע ולטייל בהודו על חשבון אביה ועל כך שהיא נאלצת לעבוד ולהתפרנס בעצמה. כשרפאל מגיע היא מתחילה לעבור שינוי משמעותי והקירבה ביניהם ממתנת את התנהגותה ויחסה אל כולם.
אם זאת ראפא
אינו מי שהוא נראה. הוא מסתיר סוד עמוק ואפל ויש לו מטרה נסתרת משלו.
האם מטרתו היא
להרוס, לפתות, או לאחות את הפצעים? יהיו אשר יהיו כוונותיו, הוא ישנה את חייהם של
מרינה ושל בני משפחתה מן הקצה אל הקצה, וישפיע על כולם.
הסיפור משתרע
על פני ארבעה עשורים, ומספר שני סיפורים. אחד מהעבר והשני מההווה, וברור שיש קשר ביניהם. אלא שהקשר לא ברור עד מעבר למחצית הספר , ויותר מפעם אחת חשבתי "אני במחצית הספר ו...."
באשר לסיפורים עצמם, סיפור העבר על אהבתם של יתומה ו"נסיך" ילידי
טוסקנה היה מעניין ונוגע ללב, גם אם ליוותה אותו תחושה של סוף רע. בסיפור ההווה,
מסופר על משפחה שהקשרים בינם לבין עצמם לא בדיוק עובדים, העלילה היתה מאד מונוטונית
והדמויות לא גרמו לי להזדהות אתן. כל אחת מהדמויות מתמודדת עם המהומה הפנימית שלה,
ועלילות המשנה הרבות פועלות כנגד קו העלילה, מאיטות את הקצב, והופכות את הספר למעייף ומייגע .
אני יודעת שרבות מחברותי הקוראות אהבו את הספר מאד.
אני לא יכולה להבין מדוע.
לאור הביקורות ציפיתי לאהוב אותו יותר ממה שקרה בפועל. ברור ששני הסיפורים קשורים זה לזה אבל מרבית הזמן התחושה היתה שקוראים שני סיפורים שונים בו זמנית.
מבחינתי הוא נמרח,
ועד שהגענו לעיקר יצאה הנשמה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה