בעוד חמש שנים –
רבקה סרל
תרגום: נעה בן
פורת
הוצאת אריה
ניר, מודן
ינואר 2023. 317 עמודים
הספר הזה לא מתמקד במערכות יחסים רומנטיות
האופיינייות לעלילה רומנטית. זה גם
לא סיפור אהבה במובן הקלאסי של המושג, אבל בכל זאת
סיפור של אהבה, של חברות נאמנה עם קמצוץ ריאליזם קסום שפוזר מעליו. ספר
שיש בו קצת עומק, הרבה עצב, ובכל זאת מסתיים בתקווה.
בשנת 2020 , דני היא עורכת דין ניו יורקית, מכורה
לעבודה, פרפקציוניסטית בנשמה לא רק בכל מה שנוגע לעבודה אלא גם בכל מה שקשור לחיים
הפרטיים שלה. היא בעלת הישגים גבוהים ועורכת דין מצליחה. כל מה שהיא עושה, נעשה
נכון ומתוך מטרה. היא אוהבת להיות בשליטה. צעדיה מתוכננים, הכל נרשם, שום פרט לא
חומק מתחת לרדאר שלה. היא נמצאת במערכת יחסים ארוכת שנים עם דיוויד, והשניים
מתגוררים במרכז מנהטן. דני מתמקדת ומתקדמת במשרד עורכי הדין בו היא עובדת.
בלילה שבו היא מתארסת, היא חולמת בשנתה שהיא מתעוררת
חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 2025 , בדירה אחרת, בברוקלין, ולצידה גבר אחר. דני,
חולמת על מפגש מיני עם גבר חלומותיה. הוא כל מה שהיא אי פעם רצתה. כשהיא מתעוררת היא מהרהרת
במציאות העתידית הזו ואז חוזרת לחיים המתוכננים שלה בשנת 2020.
האם זו תחושה מוקדמת?
פנטזיה על גבר שהיא לא מכירה?
תחילתו של משולש אהבה?
לרוע המזל, הבחור הזה הוא לא הארוס שלה. דני חוזרת לחייה האמיתיים, אבל החלום ממשיך ללוות
אותה במחשבות שנים. היא מרגישה שזה חלום נבואי.
אך מאחר והחלום לא מתאים לתכניות שלה היא מנסה להוביל את חייה כך שבתאריך שהחלום
מנבא עליו, היא תהיה נשואה לבן זוגה. אלא שארבע וחצי שנים מאוחר יותר, הגבר מהחלום
מופיע באחד הימים כבן זוגה ובהמשך, כארוסה לעתיד של חברתה הטובה, בלה.
דני עומדת פנים אל פנים עם הגבר בחלומה.
איך זה אפשרי?
איך היא תתמודד עם הנוכחות שלו בחייה?
מחשבות בוראות מציאות?
החיים עומדים להשתנות כשבלה חברתה הטובה של דני,
אמנית כייפית וחופשיה, ההיפך הגמור מדני, מאובחנת כחולה במחלה סופנית.
סיפור החברות האיתנה בין דני ובלה, הוא בהחלט "סיפור אהבה" אם כי הוא סיפור אהבה בין החברות הכי טובות. לאורך
הסיפור רואים את החברות מתפתחת ומתעצמת, גם אם דני מגוננת על בלה יתר על המידה, עד לנקודה שבה מתרחש מהפך. לדעתי, הקשר בין השתיים זו הנקודה
החזקה ביותר ברומן הזה.
מעבר לכך, אני די מאוכזבת.
זה לא סיפור על מסע בזמן. זה לא סיפור בדיוני
על יקומים מקבילים. זה גם לא סיפור רומנטי.
הביקורות שקראתי על הספר הזה היו כל כך חיוביות.
נראה שאני בדעת מיעוט, מכיוון שלא התלהבתי ממנו כמו רוב הקוראים האחרים. זה לא שלא
נהניתי לקרוא חלקים מסוימים ממנו אך מבחינתי, ההיבט החזק ביותר בסיפור היה החברות
בין דני ובלה. ולכן אין לי מושג מה היתה הפואנטה בחלום הנבואי, כי כל ההיבט של מסע
בזמן לא ממש השפיע על הסיפור הכללי. הדמות של דני מעולם לא הרגישה לי אמיתית, היא הייתה חלשה, אנוכית, לא
ישרה ברגשותיה, ואפילו בוגדנית. היא לא עברה איזה שינוי משנה חיים. במקום זאת היא מצאה מטפלת, "שפכה"
בפניה את סיפורה ומעולם לא הביטה לאחור עד שגרג מופיע כחבר של בלה.
בכל פרק היה שם של מסעדה מפוארת עם התפריטים
והמקומות המפוארים. ואני לא אתחיל לספור את מספר הפעמים שמוזכרים המותגים של כל
פריט לבוש שהדמויות לבשו. זה היה רדוד בלשון המעטה. כאילו המחברת רצתה להתפאר בכל
השמות המגניבים שהיא הכירה.
הכתיבה הייתה בסיסית והתיאורים היו כל כך קליניים,
שלאורך כל הסיפור פשוט לא הרגשתי שום חיבור רגשי לאף אחת מהדמויות, שהיו בעיני חד מימדיות וקלישאתיות, מה שהיה
מפתיע בהתחשב בתקציר של הספר הזה כסיפור " סוחף ושובה לב ". דני מנתחת כל
דבר ולועסת כל אירוע או מחשבה כמו מסטיק ולמרות שהעלילה הכילה אירועים כואבים, לא
הרגשתי כלום כשקראתי אותם, והיו לי רגשות
סותרים לגביהם. אני לא בטוחה אם זה היה בגלל האופן שבו הדמויות נכתבו או שהתיאורים
לא היו מספקים, אני רק יודעת שציפיתי להרגיש יותר ממה שהרגשתי בפועל.
הדבר היחיד שהיה מפתיע - היה הטוויסט בסוף.
ספר שממש לא אמליץ עליו לחברותי.
לשיקולכם.ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה