בית הקפה של נורה אפרון - ורד שנבל

בית הקפה של נורה אפרון - ורד שנבל
הוצא' כנרת זמורה ביתן.  2016

ליב, גיבורת “בית הקפה של נורה אפרון”, בוחרת לברוח מחייה אל ניו יורק, כי אהבה את הסרטים שצולמו בה,אך גם כי היא בורחת ממה שלדעתה קוללה בו משפחתה. ליב מגלה שניו יורק יודעת לתת לה אהבה, מאפשרת לה להתגורר בה לבדה ולא מבקשת ממנה דבר בתמורה. 

כשאיילנד , שכמוה בורח מחייו בארץ עקב אהבה נכזבת,מגיח לחייה, ליב כבר מודעת לקסמה של העיר…וניסן שבורח מהארץ עקב השפלה, מוסיף צלע שלישית למערכת היחסים הנרקמת ביניהם. 

השלושה, שחוט של עצב ושברון לב מלווה אותם לכל אורך הסיפור ,שכל כך רוצים את הלבד שלהם, נפגשים בבית הקפה של נורה אפרון, בניו יורק. בעקבות פגישתם הם עוברים תהליכים אשר מובילים להתקרבות , לקשר שהרגש מפעם בו בעדינות ,מתוך מתן מרחב לאחר, אך מתוך דאגה כנה לאחר.

סיפור יפה, ממליצה בחום.

ג'נטלמן במוסקבה-אמור טאוולס

ג'נטלמן במוסקבה-אמור טאוולס

תרגום: אסנת הדר

מטר,מאי 2018 ,480 עמ'

ב־ 1922 קובע בית דין בולשביקי שהרוזן אלכסנדר רוסטוב הוא אציל חסר תקנה, וגוזר עליו מעצר בית ב”מטרופול”, מלון מפואר הניצב מול הבולשוי,הקרמלין,הכיכר האדומה. בזכות קסמו וקשריו, ושיר שאומרים שכתב, הוא נידון לא למוות ולא לסיביר אלא להישאר במלון הפאר שהוא מתגורר בו ממילא,ואם יצא ממנו אי-פעם, דינו מיתה. הרוזן אינו יכול להישאר בסוויטה שהחזיק עד כה אלא מועבר תחת משמר,אל כוך בעליית הגג,ולפיכך,עליו להפרד ממרבית החפצים והרהיטים והספרים ושאר שכיות החמדה שהביא עמו מן הטירה, עת עבר לגור במוסקבה.

המלון רחוק מלהיות צינוק. הוא מרכז העניינים. שמורת פאר קטנה, למי שהמפלגה חפצה ביקרו ולאורחים חשובים מחו”ל. יש בו מסעדת פאר מתפקדת למרות הרעב והתורים שמחוצה לו, מספרה, אינטריגות, מנהל שמרגל אחר כל אחד מעובדי המלון…ועוד ועוד.

הרוזן,מתגלה כגבר נועז, בעל חוסן נפשי,קור רוח,סתגלנות וחוש הומור ,משכיל ושנון ,שלא עבד מעולם, חייב כעת לגור בעליית גג, בעת שהעשורים הסוערים ביותר בהיסטוריה הרוסית מתרחשים מחוץ לכתלי המלון. הספר מלווה את הרוזן, שבמלון ממשיכים לקרוא לו “הוד מעלתו” והפקידים המפלגתיים מתעקשים על “קומרד” או קריאה בשמו , ומראה איך הוא מסתגל ומתמודד ולא נותן לשינוי הדרמטי בחייו להשפיע עליו.נהפוך הוא,בניגוד לצפוי, תנאי חייו המצומצמים מעשירים את עולמו הרגשי, ומפגישים אותו עם אנשים ותעלומות שישנו את נפשו ואישיותו.

הרומן שזור בחוטי עלילה מרתקים ובחפצים מסתוריים,בכל פעם מתגלית הפתעה חדשה, תפנית בלתי צפויה, סיפור מן העבר, דמות חדשה …

במהלך הקריאה, לפעמים התחושה היא שגבולות הריאלי הטשטשו, ושלא יתכנו הדברים…לפעמים אפילו תחושה של טרחנות, אך יחד עם זאת 32 שנות מעצר־בית הופכות להרפתקה מגוונת,גם אם אימי וזוועות המשטר הבולשביקי נזכרים רק ברמזים אירוניים, כנ”ל מלחמת העולם השנייה.

קצרה היריעה מלתאר את הקורות את הרוזן,וקשה מבלי לעשות ספויילרים, לכן אומר שהספר זורם, מסקרן, מרתק, ושובה לב ואני ממליצה עליו בחום

איש ושמו אובה - פרדריק בקמן

איש ושמו אובה - פרדריק בקמן

תרגום: יעל צובארי
ידיעות ספרים . ספטמבר 2014 

אני התאהבתי……

באובה.

אוֹבה הוא איש עקרונות.

הוא מאמין בסדר ובמשמעת עצמית.

הוא יודע שאין בעולם שום הצדקה להשאיר את שקית הזבל ליד הפחים או לחנות באדום-לבן.

הוא מקפיד לעשות דברים כמו שצריך.

סוניה, אשתו האהובה של אובה, בן ה-59, מתה מסרטן לפני חודשים אחדים, והותירה אותו ערירי. הוא שוקע בעקבות מותה בדיכאון עמוק, ולאחר שהוא מפוטר מעבודתו במסגרת צמצומים, הוא מחליט להתאבד ומתחיל לתכנן את מותו בפרטי פרטים. מכיוון שהוא אדם בעל יכולות טכניות מפליגות הוא מנסה, בשלב ראשון, להתקין לצורך כך וו בתקרה. אלא שממש רגע לפני שהוא מממש את חזונו מתפרצים לביתו פרוונה, מהגרת איראנית קטנת מידות ובעלה ארך הגפיים, בטענה כזאת או אחרת, ומקלקלים לו את התוכניות. מתברר, שפרוונה זו, למרות הריונה המתקדם, ועל אף בעלה המגושם ושתי הבנות שהיא מטופלת בהן, היא סופה של אנרגיה חיובית, והיא עושה ככל יכולתה לקרב את השכן התמהוני, השמרן והאנטיפת שלה לחיים.

יש גם חתול רחוב שאיכשהו מצליח לדחוק את עצמו אל תוך חייו של אובה. ורוּנֶה, חבר-יריב,שצריך להושיט לו יד בעת צרה.

רומן הביכורים של פרדריק בקמן מוקדש לפלאשבקים מחייו של אובה, מילדותו, מנישואיו לסוניה ומהמקומות שבהם עבד, וחלקו מוקדש לחייו העכשוויים. עיקר ההווה הוא ניסיונות ההתאבדות של אובה, שמופרעים שוב ושוב על ידי מעגל הולך ומתרחב של אנשים.

איש ושמו אוֹבה הוא רומן מרגש, מצחיק וחכם, שמאפשר לקוראים להתבונן על העולם מבעד לעיניו של הזקן הנרגן מהבית הסמוך, ובה בעת להציץ אל תוך לבו. הדמות של אובה אמינה למרות הפיתוי להפוך אותו לקשיש עם אספרגר, ובמהלך הקריאה הצלחתי להזדהות עם האיש שמנסה לשמור את הערכים ששמרו על כבודו במשך שנים לנוכח מציאות משתנה.בתווך נפרשת במלוא הדרה האנושי והקומי דמותו הבלתי-נשכחת של אוֹבה: קצר רוח; מיואש מן המצב שהאנושות הגיעה אליו; כופר בטכנולוגיה ונוח לכעוס. נלחם כנגד החברה הבירוקרטית המערבית, וכן כנגד אופן ההתייחסות שלה לזקניה: איך נותנים להם לקמול כמו עציצים ללא שמש, מחליטים עבורם החלטות קריטיות, ופשוט מבטלים את היותם אנושיים במידת מה.

ממליצה בחום.

מלאך האבן - מרגרט לורנס

מלאך האבן - מרגרט לורנס
תירגם מאנגלית אמציה פורת
הוצאת כרמל, 2006, 272 עמודים

"אלוהים נתן לנו עיניים, אבל כמעט לעולם לא כושר ראייה”

הספר נפתח כשהגר שיפלי, אשה בת תשעים, ילידת עיירת ספר נידחת בערבות קנדה, מחליטה לקחת את חייה בידיה ולברוח מהגורל שנכפה עליה על ידי בנה וכלתה: מעבר מבית המשפחה לבית אבות.

הגר,מפוכחת לגמרי, משוללת אשליות וקנטרנית, שאופיה הקשה והגאוותני מתמצה במשפט הבא: “אה, אני שונאת שעוזרים לי..”

חזקה וגאה, אינה נכונה להודות בחוסר האונים שבו היא שרויה עתה, כשהיא חולה וזקוקה לסעד.

הסיפור נע בין עברה של הגר להווה שלה. 3 פעמים הגר בורחת בחייה… המאורעות הקשים בעברה ולאורך כל שנות חייה,מובילים אותה לעשות חשבון נפש .היא נזכרת בטעויות העבר, ביתמות והעדר אהבת אם, ובחיים עם חסך מתמיד.

מלאך האבן זו המציבה שמציב אביה של הגר לאשתו שמתה בלידתה. היא חולשת מגובה ההר על בית הקברות כולו ועל העיירה, והיא הצל המלווה את הספר לכל אורכו.

מרגרט לורנס נחשבת כמי שסללה את הדרך לסופרות כמו מרגרט אטווד ואליס מנרו. המבקרים ראו בספר יצירת מופת,וכתבו שאת הגיבורה, הגר שיפלי, אפשר להעמיד בשורה לא ארוכה של גיבורות ספרותיות בלתי נשכחות, כמו אנה קרנינה, מאדאם בובארי ומיסיס דאלווי.

יש בספר,למרות שפתו הכמעט תנכית, רגעי קסם ורגעים מלאי רגש. יש רגעים בהם הוא מתאר במדויק איך מתבצעות טעויות אנוש, איך יחסים משתבשים, איך עקשנות מובילה למבוי סתום, איך תשוקה מעוורת ולמה לפעמים שווה להיות עיוור. ויש רגעים של רומנטיקה ישירה, לא אירונית ולא מתנצלת.

אני אהבתי.

איז’ה מיה - אושרת קוטלר בנגל

איז’ה מיה - אושרת קוטלר בנגל
הוצאת כנרת זמורה ביתן, שנת 2009

מיה פלדמן, הפסנתרנית הצעירה והמוכשרת, היא נצר לשושלת נשים חזקות, עצמאיות ושבורות לב. כמו אמה גאולה וסבתה בקה, גם היא השיגה את הגבר שבו חשקה ואיבדה אותו לטובת אחרת. כשהיא שוקעת בתהום הייאוש עולה מתוכה קול נחוש ורך, זר ומוכר הלואט באוזניה בעברית מתובלת בלאדינו את המנטרה של נשות משפחת בכר.

זהו סיפורן של שלוש נשים – בקה הבולגרייה שעלתה ארצה בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת ופירנסה את משפחתה ממכירת צ´יקוריקוס פריכים וטעימים ומחיזוי עתידות; גאולה, בת הזקונים שנולדה לבקה ולניסים הקלפן בבית שהקימו בשכונת פלורנטין; ומיה, שזכתה לתהילה על במות הקונצרטים ברחבי העולם אך חשה כל העת כי הצלחתה המקצועית נוגסת באהבתו של בעלה אליה.

איז´ה מיה הוא מסע ספרותי מרתק המתחיל בתל אביב הצעירה ההולכת ונמלאת בעולי העלייה הרביעית, ממשיך בשדרות הרחבות של פריז, וניו יורק ומסתיים בנקודה שבה החל – על גבול תל אביב יפו – בראשית המילניום החדש.

בסקרנות, ברגישות ובתנופה סיפורית צבעונית ומלאת דמיון, בודקת אושרת קוטלר בנגל איזה כוח מעניקה השייכות לשושלת ארוכה, אילו מחירים היא תובעת וכיצד משפיע המיתוס המשפחתי על חיינו.

כובש.סוחף.מרתק.מרגש. ממליצה בחום♥

מכתב אחרון ופרידה - ג'וג'ו מויס

מכתב אחרון ופרידה -ג'וג'ו מויס

תרגום:שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות ספרים

2017. 480 עמ'

1964. ג'ניפר סטרלינג, אשת החברה היפה, מתעוררת בבית חולים לאחר תאונת דרכים קשה. היא לא זוכרת את התאונה, את שמה או את בעלה. כשהיא חוזרת לביתה, להמשך החלמה וככל שעובר הזמן היא מבינה שאנשים מסתירים ממנה משהו. בניסיון להתחבר מחדש לחיים שקדמו לתאונה היא מחפשת בין חפציה משהו שיעורר את זכרונה ומוצאת מכתבי אהבה חתומים באות "ב", באחד מהם מבקש ממנה הכותב לעזוב את בעלה ולפגוש אותו בתחנת הרכבת פדינגטון, לונדון. 
ג'ניפר מתחילה לתהות מי היא הייתה לפני התאונה, ולמרות שהיא לא יכולה להיזכר במי או במה מדובר ברור לה שהיא היתה מעורבת במערכת יחסים עמוקה שלמענה היא היתה מוכנה לסכן את כל מה שיש לה.

מיהו האיש , ולמה ג'ניפר שקלה לוותר על חייה כדי ללכת אליו?

ארבעים שנה לאחר מיכן, בשנת 2003 אנו פוגשים את אֶלי האוֶורת. רווקה בת 32, שאוהבת את עבודתה ככתבת בעיתון ארצי. היא מנהלת רומן עם גבר נשוי ואב לשני ילדים קטנים שלא ממהר לעזוב את אשתו. שקועה בחייה הפרטיים היא מזניחה את הקריירה שלה ומעמידה אותה בסכנה, וכשהיא מקבלת מהבוסית שלה משימה לכתוב כתבה משווה בין מדורי נשים בשנות השישים, לעומת מדורי נשים בהווה, היא יודעת שהיא חייבת להצליח בה, אחרת תפוטר.  בארכיון העיתון היא מוצאת בתיקיה שהיא בודקת מכתב אהבה שלא נראה כקשור לתיקיה. סקרנותה מתעוררת, והיא יוצאת למסע אובססיבי אחר הכותב המסתורי והנמענת הלא ידועה, ולאט לאט מתגלים עוד מכתבים. היא משוכנעת כי בדיקה מעמיקה של הסיפור שמסתתר מאחורי המכתב תעזור לה בכתיבת הכתבה, אך בו בזמן היא עושה הקבלה לבעיות במערכת היחסים הרומנטית שלה, למסרונים שהיא מקבלת לעומת מכתבי האהבה המרגשים של פעם, ולאט לאט היא חושפת את הפרטים והקשרים בסיפור.

"מכתב אחרון ופרידה" הוא רומן מכתבים או רומן בעקבות מכתבים, שמספר על שתי נשים שחוות החמצה בחייהן האישיים. ג'וג'ו מויס מצמידה שתי פרשיות אהבה שמתרחשות בשני צירי זמן ש 40+ שנים מפרידות ביניהן, כשמכתב אחד שוזר חיים עם סיטואציות דומות ומחבר בין העבר וההווה, בין ג'ניפר בשנת 1960 לאלי בשנת 2003. 

ההקבלות מרתקות ובו בזמן שוברות לב, כי הסיפור של ג'ניפר מתאר חיים של ויתור ואובדן, ונסיון לשרוד בין מה שהלב רוצה למה שהחברה בשנים ההן מצפה מאשה. גירושין היו טאבו וכללי החברה הכתיבו שנשים ייראו ולא יישמעו, תהיינה דקורטיביות, טובות בניהול משק בית, להוטות להוליד ילדים ובעיקר נאמנות, להבדיל מהגברים בעלי המוסר הכפול, שנשים, אלכוהול ובגידות היו עניין יומיומי עבורם.

שני הסיפורים נשזרים אחד בשני אך הסיפור לא מתקדם בסדר כרונולוגי, דבר שדי יוצר בלבול, והפרקים הראשונים איטיים אך מצליחים לשקף את אווירת המחנק שג'ניפר המבולבלת חשה בביתה, אחרי התאונה.

בנוסף בולט ההבדל באופן התקשורת בין הזוגות. אצל ג'ניפר, מכתבי אהבה נפלאים משנות ה-60 ואצל אלי הודעות טקסט מהירות משנת 2003. שילוב של מכתבי אוהבים (לא של הדמויות בסיפור) שמשובצים בין הפרקים מחדד את ההבדל בין כתיבת מכתבים מושקעים בעבר, בכתב יד, בעלי משמעות ותוכן, לעומת הודעות סמס קצרצרות, במדיה שהשתלטה על כל חלקה טובה.

"מכתב אחרון ופרידה"  אינו דומה לאף אחד מספריה הקודמים של ג'וג'ו מויס וחבל על ההשוואה שנעשית גם אם היא נעשית באופן טבעי. הספר הזה אחר, הוא שונה, ושווה להתייחס אליו כ"עצמאי בשטח". אני באמת מאמינה שכדי לעכל את כל המורכבויות והרגשות של הסיפור הזה, צריך לקרוא אותו. זה סיפור מחמם לב אך גם קורע לב, עצוב ושמח, עמוק ופשוט. היצירה עושה מחווה נגד הנורמות החברתיות הקבועות ביחס לנשים לפני שנת 1970,וכוחה ונחישותה העצומה של ג'ניפר להתמודד, מעידים על ניצני פמיניזם בתקופה שבה נשים עדיין נתפסו כשבריריות, מטופשות וטיפשות.

ג'וג'ו מויס מוכיחה שוב ששום זמן או מרחק לא יכולים לכבות אהבה אמיתית, אהבה שצרובה בליבו של אדם. גם אם מדובר באהבה אסורה, או אהבה אבודה, גם אם היא מורכבת, היא אמיתית, והיא חלק מחולשות החיים שבצידם הרבה עצב וחוסר תקווה.

ממליצה מאד!

היתה כאן פעם משפחה – ביל קלג

היתה כאן פעם משפחה – ביל קלג

תירגמה מאנגלית: דנה אלעזר הלוי
מספר עמודים: 256
הוצא’ מטר. ספטמבר 2016

תרשו לי להתחיל מבקורת אחת, מבין רבות, שנכתבה על הספר, שמסכמת בדיוק נפלא את הספר:

.רומן שקט בעל עוצמה הרסניתקלג משרטט עלילה שכולה עדינות וליריות מעוררות השתאות… שחושפת את צפונות הלב האנושי. זהו רומן נפלא ומכמיר לב, שמאלץ אותנו להישיר מבט אל מעמקי הלילה האפל של פחדינו העמוקים ביותר, ואז, צעד אחר צעד, מנחה אותנו אל עבר ניצניו הוורודים הראשונים של השחר העולה.                

 (The Guardian)

וואו פשוט וואו!

הספר הזה נכנס  ישר ללב.  מההתחלה. 

כשהתוודעתי לחלק מהדמויות, נזרקתי לטרגדיה איומה.

"היתה כאן פעם משפחה" הוא ספור שקט…טרגי .
לא בכיתי .לא צחקתי.בקושי נשמתי.
 נשאבתי בלי יכולת להניח מהיד.

הכתיבה מדהימה.

הדמויות – כל אחת מהן תפתיע את הקורא בסיפורים, זיכרונות, צלקות.

ערב החתונה של בתה, עולמה של ג’וּן ריד מתמוטט. אסון נורא פוקד את חייה – כל משפחתה נמחקת ברגע אחד: בתה, הארוס של בתה, בעלה לשעבר והחבר שלה, לוּק. רק ג’וּן לבדה נשארת בחיים.

בודדה ללא כל מטרה או כיוון, ג’וּן נוסעת ברחבי הארץ, הרחק מהעיירה הקטנה בקונטיקט שבה היא גרה. בעקבותיה מגיחה ועולה קהילה שלמה, ורשת יפהפייה ומפתיעה של קשרים נארגת בחוטים של שברון לב משותף.

בנות הזוג שמנהלות מוטל על שפת האוקיינוס השקט, שאליו ג’וּן מגיעה לבסוף כדי לחיות חצי-חיים. בעל הקייטרינג שהתבקש להכין אוכל לחתונה ולא קיבל את התשלום המגיע לו. אמו של לוּק, האישה המנודה והשנואה שחייה התנפצו לרסיסים . כל מי שהטרגדיה הזאת נגעה בו הולך ומשתנה, ואמיתוֹת החיים, בעבר הרחוק והקרוב, הולכות ונחשפות.

"היתה כאן פעם משפחה" הוא רומן ביכורים יפהפה ומכמיר לב, אשר מספר סיפור בלתי נשכח שחושף את פניהם היפות של בני אדם שמוצאים בלבם חמלה ותקווה. 

בעיקרו, זהו סיפור על משפחות – המשפחות שנולדנו להן ואלה שאנחנו מקימים. יותר מכל, זהו סיפור של בחירה בחיים.  איך אנשים יכולים להתאחד כדי לעזור אחד לשני לטפס בחזרה אל העולם. 

הרומן “היתה כאן פעם משפחה” היה מועמד לפרס מאן-בוקר לשנת 2015

רוצו לקרוא. ויפה שעה אחת קודם.