מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים- מרי
אן שייפר ואנני בארוז
מאנגלית:
יעל אכמון
הוצאת כנרת זמורה-דביר,2009
קראתי את הספר
לפני שנים. אהבתי אותו אז, ומאז הרבה ממנו נשכח.
בשנת
2018 הפכו אותו לסרט. סרט מדהים. השחקנים מצוינים, העלילה מענינת,
האווירה והנופים נפלאים ובכלל מאד הקפידו על נאמנות למקור.
נזכרתי למה כל
כך אהבתי את הספר, וכמובן שחזרתי לקרוא אותו מחדש.
“מועדון
גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים”, ספרה הראשון של שייפר, נולד שנים רבות לאחר
ביקורה באי הקטן והלא מוכר. שייפר, שכל חייה חלמה להוציא לאור ספר, לא זכתה
לסיים את כתיבתו עקב מחלת הסרטן שממנה נפטרה בתחילת 2008. את הכתיבה השלימה
אחייניתה, הסופרת אנני בארוז.
הספר כתוב
כאסופת מכתבים בין ג’ולייט אשטון, סופרת מתחילה המתגוררת בלונדון, לבין העורך שלה,
חבריה ומכריה, ומתרחש ב-1946, על רקע סיום מלחמת העולם
השנייה. ג’ולייט , בת 32, מלונדון, מעדכנת את המוציא לאור ואת חברתה סופי,
בשלשה דברים:
1. היא לא
רוצה עוד להיחשב כעיתונאית הומוריסטית למרות הטור המצליח שכתבה בימי המלחמה .
2. הספר
הרציני שהיא כותבת אינו מתקדם כלל.
3. לא
סובלת שום גבר שהיא פוגשת.
היא מחפשת נושא
לספר חדש. די בהפתעה היא מקבלת מכתב בתיבת הדואר שלה, שמוביל אותה בהמשך, הן אל
נושא חדש לכתיבת ספר והן לאהבה.
המכתב הוא
מאדמס דאוסיי, תושב האי גרנזי, שנתקל בשמה ובכתובתה על ספר ישן מאת המשורר והמסאי
צ’ארלס לאמב. אדמס מבקש את עזרתה באיתור חנויות ספרים בלונדון כדי לרכוש ספרים
נוספים. ג’ולייט נענית בשמחה, ומתחילה התכתבות ביניהם ההנמשכת תשעה חודשים.
במהלך ההתכתבות מצטרפים גם חבריו של אדמס,חברי מועדון גרנזי לספרות ולפאי
קליפות תפודים. המועדון הספרותי , הוא למעשה סיפור כיסוי שהומצא ברגע לאחר שכמה
מתושבי האי נתפסו בידי הגרמנים משוטטים בשעת לילה מאוחרת, עבירה שדינה מאסר.
מכיוון שהגרמנים הודיעו כי בכוונתם לבוא לפגישות, לא נותרה ברירה אלא לקיים אותן,
ובגלל המחסור במזון, הכיבוד האפשרי היחיד הוא פאי מאולתר מקליפות תפודים .
בסופו של דבר
ג’ולייט מחליטה שהיא רוצה לנסוע לאי גרנזי לפגוש את חברי הקבוצה באופן אישי . היא
פוגשת מבחר מענג של אנשים. אמיתיים ,חמים, שמתמודדים עם סיפורי אימה קורעי לב
וסיפורים על אומץ רב.
באמצעות
המכתבים של ג’ולייט מקבלים הצצה מסקרנת לחיים באותן שנים, בלונדון. ומצד שני,
לתחושות ולרגשות שעוברים על האנשים שהיו לכודים על האי הכבוש במשך כל תקופת
המלחמה. הקשיים, הידידות והגבורה היומיומית שלהם, הסבל שעבר עליהם, הרעב
והמחסור, הפרידה מהילדים שהועברו לבריטניה והסיפורים על מחנות הכפייה. הכל קם
לתחיה.
אהבתי את הדרך
שבה מסופרת העלילה, את אופיו המכתבי של הרומן , את החשיפה האיטית של סודות,
את חיי היום יום באי, את סיפורי החיים, אך בעיקר חשתי התפעמות מעוצמתה וחשיבותה של
אהבת הספרות והשפעתה על האנשים גם בתקופה כל כך קשה! מעין נצחון הרוח על הגשמי.
ספר מרתק.כתוב
בצורה נפלאה. מסוג הספרים שאינך רוצה שיגמר!
מומלץ ! מומלץ!
מומלץ!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה