מאה השנים של לני ומרגו - מריאן קרונין
תרגום: שאול לוין
הוצאת כנרת זמורה דביר
מרץ 2023 . 320 עמודים
לני בת ה 17 שוהה במחלקה
ה"טרמינלית", הנמצאת באגף מאי, של בית החולים "פרינסס
רויאל" בגלזגו. המילה טרמינלי מזכירה לה שדה תעופה, על כל המשתמע מכך. היא משועממת, אבל נחושה
לחיות את הימים/החודשים האחרונים של חייה בפעילות משמעותית.
הזמן עבורה לא רלוונטי. היא "תקועה" בבית חולים, ולא יכולה ללכת לשום מקום ללא
פיקוח, וכל דקה נראית לה כמו שנה. לני הולכת לראשונה בחייה לחדר שמעולם לא
הייתה בו, לקפלת בית החולים. שם היא פוגשת את האב ארתור.
יש לה שאלות וחששות, והאב ארתור מנסה לענות לה כמיטב יכולתו.
זמן קצר לאחר מיכן לני נתקלת במרגו בת ה-83 ומגלה שמרגו נמצאת בבית החולים בגלל בעיות לב
חמורות. היא שוהה במחלקה סמוכה, לובשת פיג'מה סגולה ומתגלה כטיפוס מורד. מרגו לא
מתכוונת למות בשקט. יש לה כמה הרפתקאות שהיא רוצה להגשים.
מרגו ולני נפגשות זו עם זו בשיעור תרפיה באמנות של בית החולים, בחדר הוורד. לני נכנסת לכיתה, פוגשת את מרגו ומבינה שיש לה יותר במשותף עם קבוצת הגיל 80 ומעלה, שכן, כמוהם, סוף חייה מעבר לפינה. כשהן מבינות שסכום שנות חייהן הוא 100 , הן מחליטות לצייר 100 ציורים שיביעו את הרגעים המשמעותיים בחייהן, המשמחים והטרגיים כאחד. ציור אחד לכל שנה שבה הן היו בחיים.
מהתמונות הללו, אנו מקבלים את הסיפור של לני ומרגו.
הפרקים מתחלפים בין שתי הנשים. חלק מהם מספרים על פרק בחייהן מהעבר הרחוק, פרקים אחרים מתרחשים בזמן הווה וכל אחד מהם מהווה השראה לציור. היו כמה רגעים, במיוחד במהלך "סצנות הפלאשבק" של חייה הארוכים ומלאי האירועים של מרגו, שהאטו את הקצב וגרמו לי להיות מעט לא מרוכזת, אבל כל אחד מהסיפורים שירת את המטרה הכוללת. אם תקראו, תגלו למה אין ללני וגם למרגו קרוב משפחה בקרבתם. אבל יש להן אחת את השנייה. ויש את "אחות חדשה", את האב ארתור, את פיפה המנחה באמנות ואת פול הסניטר. כל האנשים האלה הופכים בסופו של דבר לחלק ממשפחתן המאולתרת.
נהניתי מהאינטראקציות בין לני לכומר בית החולים, האב ארתור, היוצרים קשר הדוק למרות השקפותיהם המנוגדות לדת. הם מצילים זה את זה בצורה מסוימת. גם מרגו נכנסה ללב אחרי שקראתי את סיפור חייה המעניין.
למרות שאנו יודעים שלני חולה סופנית, הסיפור
אינו אפרורי ומדכא. הסיפורים שלה שומרים על הסיפור חי ורענן, והסיפורים של מרגו
איפשרו ללני לחיות את החיים שנגזלו ממנה. החברות הלא סבירה שנרקמת בין השתיים היתה
נוגעת ללב, מרגשת וכמובן שוברת לב. לני
הייתה דמות נפלאה, מלאת חיים, שובבה ושנונה, ומרגו מהממת לא פחות. כמה קל ובו בזמן
קשה עולמה של לני, כשהיא יודעת שבקרוב תעזוב אותו. איזה חיים עשירים וחכמים חיה מרגו.
באופן אישי, חשבתי ש"מאה השנים של לני ומרגו" הוא סיפור מעורר מחשבה, מרגש וייחודי, על ידידות, אהבה ואובדן שלמרות הכל הכיל נימה של תקווה ושמחה, והיווה השראה
לשיקוף אמיתי של חשיבות הרגעים הקטנים שהופכים את החיים, לשלמים וראויים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה