שטום
- ג'ם לסטר
תרגום: גיא הרלינג
הוצאת ידיעות ספרים, תמיר הוצאה לאור
2017. 360 עמודים
הספר מתאר מציאות קשה עד כאב של הורים לילד אוטיסט בתפקוד נמוך מאד, את ההשפעה על שני ההורים, ואת המאבק שלהם לקבל תמיכה משירותי הרווחה.
הדמויות העיקריות בסיפור הן דמויות גבריות, והעלילה
מסופרת מנקודת מבטו של האב, בן. אנחנו עוקבים אחריו ואחרי ג'ונה בן העשר, ואביו של
בן, סבא גיאורג.
ההתמודדות בבית עם ג'ונה גבתה מחיר כבד ממערכת
היחסים של בן ואמה. הניסיון להכניס את ג'ונה למוסד חינוכי מתאים מוכיח את עצמו
כקשה והשניים מחליטים להיפרד. אמה מציעה לבן לעבור לגור אצל אביו גיאורג, עם ג'ונה,
ואולי אם יהפוך לאב יחידני, הם יצליחו לשכנע את רשויות הרווחה שאין ביכולתו לגדלו,
וימצא עבורו בית ספר מכבד בתנאי פנימיה. מההתחלה ברור שהתיפקוד של ג'ונה בתחתית הסקאלה
האוטיסטית, ובאותה מידה, ברור שחייו של בן על הפנים ושכל מה שהוא עושה זה נסיון לשמור
את ראשו מעל המים.
ג'ונה לא מדבר בכלל. הוא אוהב בועות, נוצות, ריקוד
בעירום בגינה ואמבטיות קצף. כשהוא מתוסכל הוא נושך את ידיו או מכה את מי שנמצא
לידו. אם לא משגיחים עליו לרגע, הוא הופך את המטבח על פיו. הוא לא יודע מה מסוכן עבורו, ואי אפשר
ללמד אותו היכן ובמה טעה.
סבא גיאורג אוהב את נכדו היחיד מאד, וכלל לא שותף לתחושות ולרחמים העצמיים של בנו. הוא מתנגד להוצאת ג'ונה מהבית, ומטפל בג'ונה באהבה רבה. כל לילה לפני השינה הוא מספר לג'ונה סיפורים למרות שג'ונה לא מבין אותם, אבל באמצעות אותם סיפורים אנחנו נחשפים לסיפור חייו כניצול שואה ולמאבק ההישרדות היום יומי שלו, למערכת היחסים בינו ובין בן, לחוסר התיקשורת ביניהם, לסלידה מהתנהגותו הלא יוצלחית, השתייה ללא גבולות, והתנהלותו חסרת האחריות. מצד שני הקורא לומד כיצד בן לומד להכיר את אביו הרבה יותר טוב, וכנראה גם את עצמו.
מיותר לציין שהחברה
לא בדיוק מבינה באיזה מקום נמצאת המשפחה שלא זוכרת מתי זכתה לישון לילה שלם ללא
הפרעות, מהם חיים נורמליים, איך לארח,
להתארח, לצאת לבילוי, לחופשה, כשהם חווים יום יום שעה שעה תסכול נואש.
עלילת "שטום" מתרחשת באנגליה אבל
המסרים הם אוניברסליים. זהו תיאור שובר לב של מה זה אומר להיות הורה, מה זה אומר
לאהוב את הילד שלך ללא תנאים, ומה זה אומר להילחם על מה שטוב לילד עצמו, ובסופו של דבר למשפחתו.
בציניות ובפתיחות
חושפנית מתוארת השחיקה והחולשה של ההורים שכמהים לחיים נורמליים ותוהים בינם לבין
עצמם מה היו עושים אם היו יכולים להחזיר את הגלגל לאחור, היחסים בין שלושת הדורות, ההיסטוריה
המשפחתית האינטנסיבית והדרך הייחודית של כל אחד מבני המשפחה להתמודד עם המצב.
ל"שטום", שפירושה ביידיש "חסר
קול", בהחלט נמצא קול. אמנם במהלך
הסיפור האב ובנו כמעט ולא מתקשרים, אין תקשורת גם בינם לג'ונה, אך בשורה
התחתונה בהחלט נשמע קולם של האבות, הבנים, והאוטיסטים.
הקריאה בספר היא כמו נסיעה ברכבת הרים רגשית, שפותחת
צוהר לעולם סמוי ולא מוכר לאדם מן היישוב שלא מודע איזה תעצומות נפש וכמה כוחות
צריך כדי לטפל כהלכה בילד עם צרכים מורכבים, עד כמה עמוקה אהבתו של הורה, עד כמה
גדולה תחושת האשמה על עצם המחשבה, שהלוואי ולא היה נולד מעולם. היא מראה עד כמה היכולת
הכספית משחקת תפקיד בקביעת איכות הטיפול בילד כמו ג'ונה, לאיזה משאבים נזקקים
הורים כדי להשיג תמיכה משפטית הנדרשת לערעור על החלטות רשויות הרווחה.
"שטום" נכתב על ידי ג'ם לסטר מתוך
חוויותיו כאבא לילד מיוחד. הוא לא נרתע מלהראות ולהמחיש את החיים הקשים עם ילד
בתיפקוד נמוך. האיזון בין צחוק ודמע הוא שהופך את הסיפור העצוב והמרשים הזה, המאבק
של האנשים האלה, לכל כך מיוחד. זהו סיפור מרגש ועצוב בו זמנית, מעורר מחשבה
ותובנות על דינמיקה משפחתית, ועל היסטוריה משפחתית.
לא קל לקריאה, אבל עוסק בהקרבה ואהבה.
מומלץ מאד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה