רותירות – יעל משאלי

 רותירות – יעל משאלי

הוצאת כנרת זמורה דביר

ינואר 2026. 240 עמודים

רות ואבנר בעלה, חיים חיים שיגרתיים אפילו די משעממים. היא אחות, מנהלת מרפאה, ואבנר רואה חשבון. רגע לפני יציאתה לפנסיה ויום הולדתה ה-60, הם מתכננים טיול מאורגן ליעד אקזוטי בעולם, הם חושבים על פעילות התנדבותית משמעותית, והמשך חיים משותפים על מי מנוחות, כפי שחיו בארבעים השנים האחרונות. הם הורים לשלוש בנות, נהנים מנכדים, וחיים שנים ארוכות במושב. אבנר הוא בעל תומך, מנסה ללמד את רות להיות עצמאית בכל מה שקשור לתיפקוד תקין של הבית, ולעניני כספים, אך רות סומכת עליו ונותנת לו לעסוק בדברים הקטנים והגדולים.

רגע לפני שהפרק החדש בחייה אמור להתחיל, עולמה של רות מתהפך עליה, וחייה משתנים לבלי היכר.  כשהיא מקיצה בחדר ההתאוששות לאחר בדיקת קולונוסקופיה, היא מוצאת את אבנר מוטל על הרצפה, סביבו רופאים ואחיות. אבנר נפטר באופן פתאומי תוך כדי המתנה לסיום הבדיקה, ורות חווה אובדן אשר משנה את מציאות חייה וגורם לה לתחושת חוסר אונים, בלבול וצער עמוק.

 

מאותו הרגע , הספר עוסק במחשבות ובהחלטות שרות מתלבטת וחייבת לקבל לגבי השנים הבאות בחייה:

האם לעבור לדיור מוגן?

האם להישאר במושב בבית גדול וישן או למכור אותו?

האם להיפתח למערכות יחסים אחרות?

 

המצב החדש שבו רותי נמצאת, בתחילת הגיל השלישי, מאתגר מאד, וקשה ככל שיהיה, הוא מתאר חיים שלחלק מהקוראים היא מציאות מוכרת, לחלק פחות. רות מתמודדת עם האובדן, חווה עליות ומורדות, דכאון, בכי, חוסר אונים אך מתמודדת עם הדברים בצורה מפוכחת, עם טיעונים של בעד או נגד, הרבה התלבטויות והרבה בדידות. בהמלצת אשת נדל"ן שהיתה מקורבת לאבנר, היא מוכרת את הבית במושב, רוכשת דירה במודיעין, מעסיקה את עצמה בשיפוץ מסיבי של הדירה, ועוברת לגור בה. 

עכשיו, כשהיא עומדת ברשות עצמה, יציבה מבחינה כלכלית, היכולת להיות עסוקה עוזרת לה להגיח מהדיכאון שאיים "לקבור אותה" אחרי מותו של אבנר. אומנם היא היתה מעדיפה שאבנר יהיה לצידה אבל לאט לאט היא מבינה שיש משהו לא רע בחיים לבד, כשהיא מארגנת לעצמה סדר יום לפי רצונה, הולכת לישון כשמתחשק לה וקמה בבקר מתי שבא לה, אוכלת מה שהיא רוצה, כשהיא רוצה. 

את הבקרים היא מעבירה בהליכה, נפגשת עם חברות, מדללת את המפגשים עם בנותיה, מתנדבת בבית גיל הזהב, שם היא פוגשת את סופי הקשישה ובנה דן.  היא בונה קשרים חדשים שממלאים אותה, והיא מגלה שעכשיו זה הזמן לעשות רק מה שהיא רוצה ומה שעושה לה טוב. היא לא מחפשת זוגיות אך כשהזדמנות נקרית בדרכה היא לא בוחלת באפשרות, מקווה לחוות אהבה שונה מזו שהיתה לה עם ראובן.

לאחר אירועי ה 7 באוקטובר, היא מגיעה לניחום אבלים אצל עוזי, חבר ותיק מהמושב, שהתאלמן מאשתו ועכשיו הפך לסבא שכול, שאיבד את נכדו האהוב. רות ועוזי  מוצאים שפה משותפת, אהבה לא צפויה ואושר שממלא אותם באופטימיות ותקווה לעתיד.

"רותירות" הוא מסע אל תוך הלב של הזקנה, המתאר את מציאות חייהם של בני הגיל השלישי ובני גיל הזהב, על כל מורכבותם. שמחה, עצב, רומנטיקה, מיניות, זוגיות מאוחרת, ועוד. סיפור מעורר השראה כיצד ניתן לשנות ולהשתנות גם בעשור השביעי לחיים. המשבר בחייה של רותי וההתמודדות עם המוות והלבד, הובילו אותה לצמוח ולעשות רק מה שעושה לה טוב, ולהוכיח שאף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש.

כתיבתה של יעל משאלי הצליחה לפרוט על מיתרי ליבי . הקריאה זורמת, ואני מודה שהתחברתי לספר מהמילה הראשונה. מי שרוצה להתנתק מהמציאות של עצמו ולקבל פרספקטיבה על החיים, שיקרא את "רותירות". בעיני הוא קריאת חובה , ואני אמליץ עליו לכל מי שאני מכירה.

 

ספר קריא מאד, מעורר הרבה מחשבות , ומומלץ מאד.

רוזמרין לא מבין את החורף – מתאו בוסולה

רוזמרין לא מבין את החורף – מתאו בוסולה

תרגום: יעל קריצוק

הוצאת כנרת זמורה דביר

אוגוסט 2025. 208 עמודים

"רוזמרין לא מבין את החורף" הוא אוסף של שמונה עשר סיפורים על נשים המתארים את מחשבותיה של אישה במצבים שונים בהם היא נמצאת, ומה השפעתם עליה. הסיפורים קצרים, נראים נפרדים בהתחלה, אך הם שזורים דרך דמותה של מירה, אישה מבוגרת, חכמה ואמפתית, המשמשת כאפוטרופוסית או מנטורית שקטה עבור רבות מהן. לעיתים קשה להבחין היכן סיפור אחד מסתיים והשני מתחיל. בחלק מהסיפורים מתקבלת נקודת מבט נוספת, על אותו ארוע, באמצעות סיפורה של דמות אחרת, והסיפור האחרון והנוגע ללב, מבהיר את הקשר בין הנשים.

 

מתאו בוסולה נותן קול לנשים, שונות באופיין, בגילן, בצבע עורן, בבריאותן, בעבודתן ובאורח חייהן, ומצליח להעלות על הכתב את קשת התחושות, המחשבות והרגשות שאישה יכולה להרגיש, לחוות, להדחיק או להסתיר, לעתים קרובות משום שהיא מושפעת מציפיות של אנשים, או לא מובנת כהלכה. ובמקום גיבורה אחת, הוא כולל "מקהלה" של קולות נשיים שסיפוריהן האישיים מצטלבים וחופפים.

הסיפורים, מסופרים בגוף ראשון, הם קצרים, ועוסקים במגוון נושאים:

- אישה שבחרה לא להביא ילדים לעולם וחייבת להגן כל הזמן על החלטתה מפני שיפוט חברתי.

- אישה מבוגרת  שמוצאת "נעורים חדשים" כשהיא מתאהבת באופן בלתי צפוי במהגר צעיר, התאהבות     הנתפסת כלא הולמת בגלל הפרש גילאים גדול.

- בת שמנסה לסלוח לאמה, ומנסה להבין את המהות של קשר אם-בת.

- אם שמנסה להתמודד עם חיים שהסתירה שנים.

- עבודה שנבחרה כדי לרצות קרובי משפחה ומתוך פחד לאבד את חיבתם.

- הזכות להיות שברירי וכועס לנוכח מחלה.

- הקושי לשמור על מערכת יחסים עם גבר נשוי.

- השפעותיה של דמנציה.

- אישה צעירה המתמודדת עם כאב של אהבה נכזבת לאחר שהצהירה על רגשותיה כלפי חברתה הטובה.

 ועוד.

הספר זורם בצורה חלקה, הוא מסקרן ומעניין וקשה לעצור את הקריאה בו.

צמח הרוזמרין, שמופיע בשם הספר ומוזכר במרבית הפרקים שבו, הוא צמח חזק ועמיד, שנשאר ירוק וממשיך לפרוח אפילו מתחת לשלג, תוך התעלמות מהכפור, ובספר הוא מטאפורה לחוזק, לתקווה וליכולת של הנשים, להתמודד עם תנאי החיים הקשים, לא לוותר, לנסות ולהתגבר על הקשיים והמכשולים שהחיים מציבים בפניהן.

 

בדרך כלל אני לא קוראת ספרים שמורכבים מסיפורים קצרים, ובאופן מפתיע, ממש אהבתי את הספר הזה. הרגשתי אמפתיה לנשים שאני לא מכירה: לשרה, מרגריטה, אורורה, ג'וזפינה, מדלנה, ורה, והאחרות, והיה קל להזדהות עם מצבים, שמעולם לא חוויתי.

"רוזמרין לא מבין את החורף" הוא ספר עדין, אנושי, מחמם לב ומעורר מחשבה, בפרט לאור העובדה שהוא נכתב על ידי סוֹפֵר-גבר, שמספר על נשים. הוא מטפל בנושאים כבדים כמו אבל, אהבה נכזבת ומחלה סופנית בעדינות רבה, כזו המספקת נחמה ותקווה.

הכתיבה קלה, ישירה, זורמת ומעמיקה, משאירה רושם רב.

אם אתם מחפשים לקרוא קריאה קצרה ומרגשת, הספר הזה הוא בשבילכם.

 

מומלץ מאד

אהבת חורף – איזבל איינדה

אהבת חורף – איזבל איינדה

תרגום: אביבה ברושי

הוצאה: ידיעות ספרים

מרץ 2022. 305 עמודים

עלילת הספר  "אהבת חורף" מפגישה בין שלושה אנשים המתמודדים עם טרגדיות אישיות במהלך סערת שלגים בניו יורק. העיר כמעט ומשותקת  ורחובותיה כמעט בלתי עבירים. 

ריצ'רד באומסטר, פרופסור לזכויות אדם באוניברסיטת ניו יורק, בן 60, נאלץ לצאת אל הוטרינר. אחד מחתוליו הורעל, לאחר ששתה נוזל נגד קפיאת מים. בדרכו חזרה לדירתו בברוקלין הוא מחליק על השלג ופוגע בחלק האחורי של לקסוס לבנה וגורם נזק קל. במכונית נוהגת אוולין אורטגה, צעירה היספנית שברירה למראה וחסרת מסמכים בת עשרים ומשהו מגואטמלה, שעובדת כמטפלת עבור בנו של גנגסטר ניו יורקי. היא בקושי דוברת אנגלית. מספר מילים בלבד. ריצ'רד נותן לה את כרטיס הביקור שלו ואומר לה ליצור איתו קשר. הוא מבטיח לה שהביטוח שלו ידאג להכל. אבל שום ביטוח לא יכול לכסות את מה שעומד לקרות. 

להפתעתו ולצערו, התאונה מקבלת תפנית רצינית כבר באותו ערב. אוולין הצעירה דופקת על דלת ביתו. היא מגמגמת ונראית מזועזעת למדי. בטענה ליכולותיו המוגבלות בהבנת ספרדית, ועל מנת לסייע לאוולין להיחלץ מהבעיה שנוצרה בעקבות התאונה, הוא נעזר בדיירת שלו, לוסיה מראס, בת ה-62, פרופסור אורחת צ'יליאנית באוניברסיטת ניו יורק, ששוכבת בדירת המרתף הקפואה אותה שכרה מריצ'ארד, תחת ערימת שמיכות. שום דבר לא יוציא אותה החוצה בסופה הזו. ריצ'ארד שמרגיש לא בנוח להתמודד עם אוולין הצעירה וזקוק לחוכמה ולניסיון של אישה לטינית, פונה אליה, והיא מתרצה לעזור לו.

בפרקים לסירוגין, ובפירוט רב, כל דמות חולקת אירועים מהעבר שלה. כל אחד מהם חווה אובדן וטרגדיה. כל אחד מהם נושא על כתפיו משא כבד, וכל אחד מהם זקוק למישהו שיעזור לו לשאת את המטען.   ריצ'רד ולוסיה מצליחים להבין את מלוא המצב של אוולין ומסכימים לעזור לה. למחרת השלושה נוסעים יחד לצפון מדינת ניו יורק בניסיון לפתור את הבעיה של אוולין, ובמהלך הנסיעה נחשפים סיפורי הרקע של כל אחד מהשלושה, והם לוקחים את הקורא לגואטמלה, צ'ילה וברזיל.

לוסיה גדלה בצ'ילה. היא למדה בתיכון בסוף שנות השישים כאשר אחיה הצטרף לקבוצה שתומכת במועמדות המפלגה הסוציאליסטית של סלבדור איינדה לנשיאות. היא הייתה קצת רדיקלית בעצמה. בתוך הכאוס שלאחר מותו של איינדה, היא ברחה מצ'ילה. היא מכירה את ריצ'רד יותר מעשור, עכשיו הוא גם הבוס שלה באוניברסיטה, והיא קיוותה לפתח איתו מערכת יחסים אך זה לא קורה, והקשר ביניהם מתבסס על היותו המשכיר של הדירה בה היא שוהה.

ריצ'רד באומסטר צעיר מלוסיה רק ​​במעט. כעת הוא אלמן. הוא התחתן עם אישה ברזילאית וגר בברזיל כדי שתוכל להיות בקרבת משפחתה. הוא איש מופנם, נמנע מקשרים אישיים, ולמרות שהוא מכיר את לוסיה כעשור הוא נמנע מכל קשר איתה. הוא חוקר זכויות אדם, חי חיים בודדים, בברוקלין. יש לו כיב קיבה שעושה לו צרות ויש לו הרבה מוזרויות. לרוב הוא אינו מסוגל לסלוח לעצמו על טעויות העבר שלו ורואה את עצמו בלתי אהוב.

אוולין היא מהגרת לא חוקית מגואטמלה. נכון לעכשיו, היא עובדת כאומנת לילד צעיר עם שיתוק מוחין. הלקסוס שנפגעה בתאונה שייכת למעסיקה שלה. בעבר, כשחיה בגווטאמלה, אוולין סבלה מזוועות שאין מילים לתאר אותן. אבל עכשיו,היא כאן, על מפתן דלתו של ריצ'רד כדי לחשוף את המשקל הכבד של סוד אפל נוסף. בתא המטען של הלקסוס בה נהגה יש גופה מתה

אוולין נראית כמו בובה שבורה, עד ששומעים את הסיפור שלה. אז מבינים עד כמה הצעירה הזו חזקה באמת. היא גדלה על ידי סבתה בכפר עני וזעיר בגואטמלה. לאחר שעברה מסע ייסורים נוראי, הכומר המקומי הצליח להבריח אותה לארה"ב כדי להתאחד עם המשפחה. מאז שהיא הגיעה לניו יורק, היא עובדת כמטפלת עבור ילד עם שיתוק מוחין. אביו של הילד, דוחה אותו, מתעלם ממנו. הוא מכה את אשתו. האם, אוהבת את בנה, אך מתאמנת ללא הרף ושותה כדי להימלט מעינויי נישואיה.

"אהבת חורף"  דן באירועים אקטואליים כמו הגירה, סחר בבני אדם, הזכות של הנכים להתייחסות כאנשים שלמים והזדקנות דור הבייבי בום. הוא משלב הומור, טרגדיה, דיכאון ואהבה. סיפורי העבר של כל אחד משלושת הגיבורים הם טרגיים, אבל במהלך הזמן שבו הם מבלים יחד, אנו לומדים על כל אחד מהם, מה הוא או היא עברו ומה מחזק כל אחד מהם. 

הרומן אינפורמטיבי וחושפני, ובו בזמן נותן תקווה, שמשהו טוב יבוא, אחרי שהדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות, קרה. בסופו של דבר, סיפור אהבה מתפתח בין ריצ'רד ללוסיה, ששניהם התייאשו מלמצוא אהבה בגילם.

 

מי שיתקשה לקרוא פרטים קשים על החיים במרכז ודרום אמריקה או על מהגרים שחוצים את הגבול ומסתגלים לחיים באמריקה, אולי יוותר על קריאת הספר הזה.

 

מומלץ מאד.

חלון אל המפרץ – דבי מקומבר

חלון אל המפרץ – דבי מקומבר

תרגום: מור רוזנפלד

הוצאת תכלת

אפריל 2020. 344 עמ'

נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית.

ג'נה ומורין, בשנות הארבעים לחייהן,  היו תמיד החברות הכי טובות. בתקופת לימודיהן במיכללה  הן תכננו לצאת לטיול בעיר האהובה עליהן, פריס.  אך ברגע שמורין מצאה את עצמה בהריון היא מיהרה להינשא, והתכנית בוטלה.

מאז אותם חלומות צעירים וחסרי דאגות, חלפו יותר משני עשורים. ג'נה ומורין עדיין החברות הכי טובות. הן גרות בשכנות בסיאטל, שתיהן גרושות שנים רבות, אמהות חד הוריות, ושתיהן ללא בן זוג.

ג'נה, היא אחות טיפול נמרץ בבית חולים. היא היתה נשואה לקייל,מנתח לב שהיה אב נפקד מאז הגירושים. כשבתה הצעירה יוצאת מהבית ללימודים במכללה, ג'נה חווה את תסמונת הקן המתרוקן. היא מנסה להבין כיצד להתמודד עם בית ריק והיותה לבד, מקבלת בברכה את המצב החדש, ומחליטה להגשים חלומות ישנים שויתרה עליהם במשך השנים בהן הקדישה את עצמה לטיפול בילדיה שהיו בראש סדר עדיפויותיה.

היא מודה כעת  בקיומו של הצורך להכיר בן זוג, ולמצוא אהבה חדשה .

והיא רוצה להגשים את חלום פריס הישן.

חברתה הטובה מורין מתלהבת מהרעיון. הן עושות תכניות, קובעות מועד לנסיעה ונראה שהפעם זה יצא לפועל. אך כשאמה של ג'נה נופלת בחצר ביתה, שוברת את הירך וזקוקה לניתוח ולתהליך שיקום ממושך ובתה של מורין אמורה ללדת, שוב נדחה חלום פריס.

ג'נה פוגשת בבית החולים את ד"ר רואן לנקסטר. הוא המנתח האורטופדי של אמה. הרופא הנאה לוקח פיקוד, וג'נה מוצאת את עצמה נמשכת לחום ולקסם שהוא משדר. למרות שהיו לה כללים ברורים לא לצאת עם מנתח, על אחת כמה וכמה רופא באותו בית חולים בו היא עובדת, ג'נה לא יכולה שלא לתהות, מה אם... וכשילדיה משתפים אותה בשינויים שהם עשו, ועליה לעשות, היא נאלצת לקבל את ההחלטה הקשה אם יש מקום בחייה לאהבה ואושר.

בד בבד, מורין, הספרנית בספרייה המקומית, פוגשת את לוגאן, שרברב בחברת בנייה שהופך לקורא מן המניין בספרייה בה היא עובדת, ולמרות הדעות הקדומות שלה, היא בסופו של דבר מסכימה לצאת איתו לדייט. המפגש ביניהם רחוק ממה שהיא ציפתה.

האם הפער בין עולם המושגים של מורין ולוגאן רחוק מדי זה מזה?

האם שתי הנשים תמצאנה אהבה עם הגברים שפגשו?

האם חלום פריס יתממש או שמא משהו שוב יפריע?

האם ג'נה תלמד לשים את עצמה ראשונה ולהיות מאושרת?

ג'נה ומורין לא מושלמות. לרואן ולוגאן יש גם בעיות. לארבעתם יש פגמים, ועבר  שלא קל להניח בצד. שתיהן יצאו לדייטים בעבר עם גברים, אך אף אחד מהגברים לא זכה לקבל "אור ירוק". רואן ולוגאן הם בהחלט אור ירוק. אך ג'נה ומורין לא בטוחות כיצד לנהוג והן חוששות שההיסטוריה תחזור על עצמה, מקובעות בדעות קדומות וככל שהיחסים מתפתחים הניגודים בהשקפת העולם, בדיעות ונסיון העבר, שמים מקלות בגלגלים. אי אפשר להאשים רק את הנשים, כי גם לגברים היו דיעות והתנהלות מוזרה משלהם שהביאה אל מערכת היחסים בעיות תקשורת והתנהגות.

הדמויות המשניות, מתערבות כדי לעזור להוריהם למצוא את האושר, ומנחות אותן איך להתגבר על מכשולים, על סוגיות של גאווה ודיעות מושרשות שצריך להניח בצד כדי להביא את עצמם למקום טוב בזוגיות החדשה.

הפרקים מסופרים מנקודת המבט המתחלפת בין שתי הנשים, וכל אחת מהן  עוברת תהליך בו היא לומדת משהו על עצמה, עד להבנה שלעולם לא מאוחר לצמוח ולהשתנות גם אם הדרך מלווה בהרבה מהמורות.

"חלון אל המפרץ" הוא לא הספר הטוב ביותר של דבי מקומבר, אבל גם לא אחד הגרועים שבהם. הוא בהחלט תאם את הציפיות שלי לגבי  רומן פרי עטה. סיפור רומנטי בסיסי על משפחה, שברון לב וסליחה, בסגנון שנות ה-70. סיפור על התחלות חדשות של מערכות יחסים, על נשים בוגרות בגילן, די חסודות,  שרחוקות שנות אור מלדעת איך מתנהלים במערכת יחסים. 

אבל לא רק.

הקריאה היתה נעימה ועם הרבה תובנות לגבי יחסי אם-בת, אם-בן, אבות-בנות, חברות הכי טובות, בני זוג חדשים, ומערכות יחסים חדשות. יש פיתולים וכמה הפתעות לאורך הדרך אבל כמובן שהרומנטיקה והאהבה מנצחות.

אהבתי את הכריכה היפה.

אחכה לך במוזיאון - אן יאנגסון

אחכה לך במוזיאון - אן יאנגסון

ידיעות ספרים, תמיר סנדיק .

ינואר 2019. 244 עמ'

בשנת 1964 כתב פרופסור גלוב ספר בשם “אנשי הבוג” ( “אנשי הביצות” ) והקדיש את הספר לשלוש עשרה תלמידות שכתבו לו על מחקריו הארכיאולוגיים. אחת הילדות הייתה טינה.

עכשיו כשטינה בשנות ה -60 לחייה, היא כותבת מכתב לפרופ’ גלוב, למרות שסביר להניח שהוא נפטר מזמן.

פרופסור אנדרס לארסן, אוצר מוזיאון סילקבורג בדנמרק, משיב למכתבה,  והעניין המשותף של שניהם  בנוגע ל’איש מטולון” שהפך להיות הנושא של שירו המפורסם של שיימוס הייני, מתחיל את קשר  המכתבים ביניהם.

טינה הופגוד מתגוררת במזרח אנגליה. היא אשת חוואי שגרה שם למעלה מ- 30 שנה. ילדיה, כיום מבוגרים, ונכדיה הם חלק מהחווה ומחיי היומיום שלה. טינה מרגישה “לכודה” בחווה האנגלית הנידחת וחיה חיים שלא באמת בחרה לחיות אלא נאלצה לחיות. היא איבדה את בלה, חברתה הטובה מימי הלימודים, לסרטן. שתיהן רצו תמיד לנסוע לדנמרק למוזיאון סילקבורג כדי לראות את השרידים המשומרים והמשוחזרים של האיש מטולון. אך לחיים היו תכניות משלהם והנסיעה נדחתה כל פעם בגלל אילוצים שונים. עכשיו שבלה איננה, טינה  נאבקת למצוא מטרה ומשמעות בחייה, וחושבת שאולי הגיע הזמן לנסוע ולראות את המומיה…

פרופסור אנדרס לארסן איבד לאחרונה את אשתו האהובה, ואת תקוותיו וחלומותיו לעתיד. ילדיו חיים רחוק ממנו ובהיותו איש שקט וצנוע ,שחייו סובבים סביב העבודה והבית ומתנהלים בצורה שקולה ולוגית, הוא די בודד.

מה שמתחיל כ”שיחה” מנומסת, פורמלית, על האיש מטולון, הופך בהדרגה לפחות רשמי וליותר אינטימי, לחברות בלתי צפויה כששניהם מסירים טיפין טיפין את המיגננות שלהם, וחושפים כל פעם רובד נוסף בחייהם.  הקשרים ביניהם הולכים ומתעצמים. ההתכתבות ביניהם נמשכת כשנה ויש בה שיחות על היסטוריה, אקולוגיה וביולוגיה, חייהם האישיים, ילדיהם, מחשבותיהם. ככל שהם דנים בפרטים אישיים, כך הם נחשפים אחד לשני אבל גם לקורא, וברור  שהמשותף ביניהם רב ממה שהם יכלו לדמיין, וברור שהקרבה ביניהם גדולה יותר מאשר הקירבה לאנשים איתם הם חיים בפועל.

שניהם מאמינים כי בחייהם חסרה אהבה ומשמעות. הם חושפים את התקוות, החלומות והדאגות שלהם, את ההזדמנויות שהוחמצו , וחולקים גם פרטים אינטימיים מחייהם האישיים, הכוללים את ילדיהם, פריטים השייכים לאהובים, זיכרונות העבר שלהם ואהבת שירה (שיימוס הייני).

אנדרס מזמין את טינה ברציפות לבקר במוזיאון, אך טינה מתנערת כפי שעשתה כל חייה.

עד שיום אחד טינה מפסיקה לכתוב. היא  נקלעת לסערת רגשות בגלל האירועים שמתרחשים בחייה.

ואנדרס מרגיש אבוד ומיואש.

האם החברות שלהם תשרוד את המכשולים שהחיים מציבים לפניהם ?

טינה ואנדרס שונים מאוד כלפי חוץ. טינה עובדת בעיקר בחוץ וחיה בבית חווה עמוס.  אנדרס עובד בבית, בדרך כלל במחשב, ויש לו בית מינימליסטי סקנדינבי. הם מעולם לא ראו תמונה של האחר. הם גרים במרחק של יותר מ 700 מיילים זה מזה, ועם זאת, הם מצליחים לפתח קשר עשיר ואמפתי. הם מוצאים נחמה וחברות זה בזו יותר מכפי שאי פעם חשבו שאפשר. הם חולקים קשר עמוק שמעורר אותם לחשוב. שניהם עוברים מסע פנימי. לא תמיד הם בעלי אותה דעה, אך תמיד מרגישים שהם יכולים לבטא את עצמם בכבוד כלפי האחר. הם מוצאים שהם דומים במובנים רבים: לשניהם ילדים בוגרים, שניהם חוו אבדות כואבות, ושניהם שורדים בשקט כל יום בלי לחיות באמת.

“אחכה לך במוזיאון” הוא סיפור מריר- מתוק על אהבה וחוסר אנוכיות. המכתבים חושפים רגשות ארוכי טווח של מונוטוניות וייאוש, אבל גם ממלאים אחד את השני בתקווה לעתיד. הספר עוסק בניתוח העצמי של טינה ואנדרס ומחשבות על בחירות בחיים. זהו סיפורה של מערכת יחסים שפורחת אט אט, תוך שיתוף בשיעורים שהחיים לימדו אותם, כמו למשל ההבנה של טינה על כך שבזמן קטיף הפטל, אתה הולך לאורך השורה ובוחר את כל הפטל הבשל, ואז כשאתה מסתובב אתה שם לב לכל אלה שפספסת, מכיוון שראית רק צד אחד של השיח.

האם אנשים יכולים לחזור ולמצוא את גרגרי הפטל שפספסו במהלך ההליכה הראשונה בחיים?

“אחכה לך במוזיאון” הוא ספר אנושי, אינטימי, מרגש, שנכנס לתוך הלב, עם דמויות צנועות ויפות על סיכוי שני במחצית השנייה של החיים, ויש לו סוף פתוח אך מלא תקווה. עומק הידידות שמתפתחת באמצעות כתיבת המכתבים מחממת לב ומעוררת השראה.

תנו לספר הקטן הזה לגנוב את ליבכם ולהפליג עם טינה ואנדרס כדי  לברר מה קורה לטינה, מה קורה לאנדרס וכיצד האיש מטולון ממשיך לשחק חלק בחייהם.

***

כבונוס למדתי על האיש מטולון מתקופת הברזל! גופת גבר שנשמרה מן המאה השלישית או הרביעית לפנה”ס, ונמצאה במהלך חפירה בהנהגתו של הארכיאולוג הדני, פרופסור פיטר גלוב, בשנת 1950. האיש מטולון נשמר בצורה כה מדהימה בבורות הכבול / ביצה בהם שכב כל השנים. גופו, חלק מהלבוש שלו, כמו גם הפטיש סביב צווארו וחגורתו ושערו, נשמרו בצורה מושלמת מתקופת הברזל.

ניתן לראות אותו בתצוגה במוזיאון סילקבורד בדנמרק.