איך לתרגם אהבה – ענת לוי

איך לתרגם אהבה – ענת לוי

הוצאת התחנה – בית הוצאה לאור

מרץ 2025. 192 עמודים

 

אורי, בחור צעיר בשנות העשרים לחייו, אובחן בילדותו על הרצף האוטיסטי. בשנים האחרונות הוא גר בדיור מיוחד התואם את מצבו ואת צרכיו, עם שותפים, עובד בגינון כיד ימינו של ארנון, ובזמן שאינו עסוק בגינון הוא מתגלה כמוזיקאי מוכשר שמתקשה ליצור קשרים חברתיים. הוא בחור נבון, רחב אופקים בעל ידע עצום בהרבה תחומים, ממש אינצקלופדיה מהלכת, ובעל זכרון פנומנלי. אורי רוצה למצוא את האחת שתבין אותו ואת עולמו, אך מתקשה להבין מהי אהבה. הוא לא אוהב את עצמו, מתוסכל מכך שהוא פגום, חי בתחושה שאהבה היא מחוץ לתחום עבורו, מבין שאף אחד לא ירצה להיות עם אחד שהוא לא כמו כולם.

 

יערה, היא כנרת מחוננת שהופיעה בקונצרטים ורסיטלים על במות בחו"ל, אך חוזרת לחיות בבית הוריה לאחר שעברה התמוטטות נפשית ושקעה בדיכאון עמוק, בעקבות פרידה ממערכת יחסים רעילה. קשה לה לחיות תחת דאגתם המתמדת ועינם הפקוחה של הוריה, שלא פוסקים מנסיונותיהם לנהל את חייה. אמנם הם דואגים שתקבל את הטיפול הפסיכולוגי הטוב ביותר, אך לא חדלים מלטפח ציפיות שתחזור לעצמה ולנגינה.

 

אורי ויערה ניפגשים לראשונה כשאורי מְגַנֵּן בגינת ביתה, ושומע נגינת כינור שמכשפת אותו בקיסמה. הוא הולך בעקבות הצלילים ומגיע לחדרה של יערה. מכאן ואילך מתחיל סיפורם של השניים שבו המוזיקה הופכת להיות הגשר שמחבר ביניהם, והקשר ביניהם הופך למקום של יצירה, הבנה ואהבה. אורי רוצה את יערה כמו שהיא, ויערה, למרות שקשה לה לעיתים להבין ולהכיל אותו מרגישה שהוא נכנס לליבה, אך ההתערבות של הוריה בחייה מחזירה אותה אל ברלין, אל המקום שממנו נמלטה.

יערה לומדת על מי שהיא באמת, ועל מה שהיא רוצה. היא יוצאת למין מסע של גילוי עצמי, מתוך רצון למצוא את הקול האמיתי שלה ולהתמודד עם המשפחה, הפחדים, מערכת הלחצים המופעלת עליה, והמלחמה הפנימית הבלתי פוסקת בינה לבין עצמה, כשהיא מבינה שהיא רוצה לאהוב את אורי.

 

 

"איך לתרגם אהבה" הוא סיפור מרגש, מלא חמלה ולב, כתוב ברגישות, ואמינות ומעורר הזדהות. אין ספק שהסופרת מכירה את החוויה מבפנים, מה שמאפשר לה לתאר את המחשבות, הדפוסים, כאבי הנפש, ההתמודדות היום יומית הלא פשוטה הן של אורי והן של משפחתו. זהו ספר החושף בצורה רגישה את נושא האוטיזם והרצון העז להיות כמו כולם, להיות שייך ונאהב.

החיים של אורי כאוטיסט בתיפקוד גבוה, מתוארים כפי שהם. היו רגעים קשים וכואבים, אך לצידם היו רגעים עם מסר חשוב על הקשבה, חמלה, והרצון לחיבור אנושי.  הסיפור מרגיש אוטנטי,  ומציג בפני הקורא את הרצון של אורי ויערה להיחשף ולהביע באומץ את רגשות הכאב והאהבה שלהם.

ענת לוי מנגישה את עולמם של אלה שחיים על הספקטרום, ומאפשרת לנו ללמוד שיעור לחיים בקבלת השונה. היא מכניסה את הקוראים לנפשם המורכבת, לעיתים עד כאב, כמו גם אל מחשבותיהם של גיבוריה הלא מושלמים, דרך השיח שהם מנהלים ביניהם, או בינם לבין עצמם.

היא מתארת את חיבוטי הנפש של מירה, אמו של אורי, וחושפת בפני הקורא איך נראית, מרגישה ומתנהלת אִימָהוּת לילד על הרצף, שנתפס כדבר בלתי הפיך, מאיים ומפחיד, ועל הדרך שבו המשפחה מתמודדת. שנות גידולו של אורי היו עבור מירה טיפוס במעלה מדרון חלקלק רצוף באתגרים, עד לרגע המכונן בו הבינה, בין השאר, כי אוטיזם זו שפה וכדי לעזור לאורי, חשוב שתלמד לתקשר עמו בשפתו, ובכך אולי תתרום לחיבורו לסביבה. באותו אופן אורי מתלבט איך לבטא את רגשותיו כלפי יערה, איך יתרגם לה את מה שהוא מרגיש כך שהיא תצליח להבין.

 

קראתי את שני ספריה הקודמים של ענת לוי - "שנת היובל" ו"יש דברים שלא מוכרחים לנסות" - וקיוויתי להנות מסיפרה החדש לא פחות מאשר נהניתי מקודמיו. לא התאכזבתי. לענת לוי יש תמיד דרך לספר סיפור מדהים. קראתי, התרגשתי ואהבתי.   

מומלץ מאד

הילדה שזכרה הכול - ואל אמיק

הילדה שזכרה הכול - ואל אמיק

תרגום: נעמה תורן

הוצאה: כנרת זמורה-דביר

נובמבר 2018.

עותק דיגיטלי GetBooks

הרומן מספר על ג'ואן וגווין, ילדה וגבר שבעקבות הקשר ביניהם עולות שאלות:

אם היית יכול לבחור לזכור את כל מה שקרה לך, האם היית בוחר בכך?

מה עדיף, לזכור או לשכוח?

ג'ואן לנון היא ילדה בת 10 רצינית לגילה, עם זיכרון אוטוביוגרפי. בעיקרון, התופעה מתבטאת בכך שהיא זוכרת בדיוק ולפרטי פרטים את כל מה שקורה בחייה ויש ביכולתה להעביר אותם מילולית באופן מדויק, רק אם היא נוכחת בהם. היא לא יכולה לזכור או לשנן דברים שקורים ללא נוכחותה. היכולת הזו בהחלט מועילה לעיתים, אך למעשה קשה לה מאוד לחיות איתה, כי היא מדגישה עבורה את החסרון ביכולת הזכרון של אנשים מהשורה, והפחד הגדול ביותר שלה הוא שהיא תישכח.

ג'ואן רק רוצה שיזכרו אותה!  

היא חוששת שהיא תישכח כפי שסבתה שכחה אותה בימים האחרונים של מחלת האלצהיימר. להבנתה של ג'ואן, סבתה נאלצה לפנות אותה מזכרונה כדי שישאר מספיק מקום למילים של כל השירים האהובים עליה, אותם היא זכרה עד ליום מותה. ג'ואן מבינה שלמוסיקה יש תפקיד משמעותי הקשור לזכרון, והתובנה הזו מניעה אותה לחשוב שאם היא תיצור שיר שיהיה מיוחד ונפלא שיכנס ללב השומעים ויהפוך ללהיט היא לא תישכח לעולם. היא נחושה בדעתה לזכות בתחרות כתיבת שירים, כי תהילה, קשורה באלמוות של הזכרון.

לעומתה, גווין רק רוצה לשכוח!  

הוא שחקן וחבר של הוריה, שאיבד את בן זוגו סידני, מהתקף לב פתאומי. האובדן קשה לו והוא מנסה להיפטר מכל דבר שמזכיר לו את סידני, אך מעשיו מקבלים תשומת לב תקשורתית מעט יותר ממה שהוא צפה. הוא בורח לניו ג'רזי, אל  ביתם של פייג' ואולי, הוריה של ג'ואן, ובביתם הוא עובר תהליך הפוך בו הוא מנסה נואשות לשמר את זכרונותיו מסידני.

ג'ואן וגווין מגיעים להסכמה: ג'ואן תעזור לגווין לזכור את סידני, והוא יעזור לה לכתוב ולהלחין שיר כל כך טוב שיבטיח שאנשים יזכרו אותה לעולם ועד, כמו ששמו של ג'ון לנון לא נשכח בזכות השירים שכתב.

ג'ואן משחזרת עבורו את הפעמים בהם ראתה את סידני ומתארת לו עד לפרטי פרטים מה לבש, מה אמר, מה עשה. החזרה אל העבר ואל הזכרונות הם "חתיכות זהב קטנטנות", בזכותם  הוא מרגיש בעוצמה את הקשר לסידני, אבל מצד שני הזכרונות שג'ואן חולקת איתו  מגלים שלסידני היו סודות אותם שמר מפניו.

מה סידני הסתיר?

האם היחסים ביניהם היו מה שגווין האמין שהם היו?

האם סידני היה האיש שגווין חשב שהוא, או שמא הוא היה שונה ממה שהוא הכיר?

הכאב של גווין נובע מההבנה שהזכרונות הם רק בבואה של האיש שסידני היה. מבחינתו, שיכחה מועילה ואף נחוצה, כי היא מאפשרת תהליך ריפוי.

ג'ואן, לא רוצה להיות הילדה שזוכרת הכל, אבל שאיש לא זוכר אותה. קשה לה להבין את עניין השכחה עם התסמונת הייחודית שלה. זיכרונותיה שעומדים בניגוד מוחלט לאופן שבו אנשים אחרים זוכרים, מעמידים אותה אמנם ביתרון לעומת האחרים, אך הדבר מעורר בה את החשש שהיא תישכח.

"הילדה שזכרה הכל" הוא ספר הבוחן אינטראקציה בין ילדה ומבוגר שכל אחד מהם מחפש משהו שונה אך ביחד הם יוצרים ידידות איתנה, ומתמודדים עם השינויים בחייהם. סיפורם של ג'ואן וגווין מובא בפרקים מתחלפים בהם נוצר סוג של איזון בין הצער והספקות של גווין לבין התקווה הנחושה, התמימה,של ג'ואן. המסרים מועברים באמצעות מוסיקה, במיוחד זו של הביטלס, ובאמצעות הזכרונות והתפקיד שהם ממלאים בחיינו. מה מעורר אותם, מה המשמעות של לאבד אותם, והאם זכרון בעקבות תהילה באמת חשוב באותה מידה כמו זכרון שנמצא בלב אלה שאהבו אותנו.

הספר נוגע בהרבה נושאים משניים, אבל אף אחד מהם לא מתפתח והופך למשהו בלתי נשכח. באיזה שהוא שלב הסיפור הפך להיות משמים, ששום דבר לא קורה בו, ופירוט היתר העיק, והתובנות היו רק מהסוג הברור ביותר.

לדעתי, הספר יתאים לנוער מתבגר או עבור קוראים שמחפשים הסחת דעת קלה וקצת רוקנרול.

לשיקולכם!