יום אחד בדצמבר - ג'וזי סילבר

יום אחד בדצמבר - ג'וזי סילבר

תרגום: ימימה עברון

הוצא' דני  ספרים, מרץ 2019. 439 עמ'

אני אוהבת את לונדון. אני אוהבת את אוירת חג המולד והשנה החדשה, אני גם אוהבת מפעם לפעם לקרוא ספרים קלילים אבל את הספר הזה אהבתי פחות.

"יום אחד בדצמבר" הוא סיפור על שלושה אנשים: לורי, שרה וג 'ק.

הסיפור מסופר מנקודות המבט של ג'ק ולורי, לסירוגין, החל מאותו יום מושלג וערפילי, שבו הם מוצאים את עצמם משני צידי חלון אוטובוס דו קומתי בלונדון. היא באוטובוס אחרי יום עבודה, נוסעת לבית הוריה בבירמינגהם לחג המולד.. הוא יושב בתחנה. עיניהם מצטלבות לשבריר שניה, לורי לא יורדת מהאוטובוס והוא לא עולה עליו, וההזדמנות הוחמצה, והאוטובוס ממשיך בדרכו.

מאותו רגע לורי, שאינה מאמינה באהבה ממבט ראשון לא מוצאת מנוח. היא יודעת בכל נימי נפשה שהוא האחד בשבילה ושהם נועדו להיפגש שוב יום אחד, ובמשך שנה תמימה היא סורקת כל תחנת אוטובוס וכל בית קפה בלונדון בתקווה למצוא אותו, אך ללא הצלחה.

הרגע הוא קצר אבל ההשפעה רבה. האם הם ימצאו זה את זה שוב או שזה היה רגע מוחמץ וחולף בחייהם?

שרה, חברתה הטובה ביותר ושותפתה לדירה של לורי היא כמו אחות עבורה. הכל גלוי בין שתיהן, הן מבלות יחד, צוחקות יחד, ותומכות אחת בשניה ללא תנאי. שרה מספרת ללורי על הבחור החדש בחייה ,אהבת חייה והגבר איתו היא רוצה לחיות עד יומה האחרון. היא זקוקה לאישור של לורי לגביו ובמסיבת חג המולד שהן עורכות בדירתן היא מציגה בפניה את החבר שלה , ג'ק אומארה...והוא...הבחור מתחנת האוטובוס. עיניהם נפגשות שוב ושניהם שותקים.

לורי קוברת את רגשותיה, החברות שלה עם שרה יקרה מדי והיא מנסה לרסן את רגשותיה ולא להראות את שברון הלב שלה.

והסיפור שלהם מתחיל עכשיו.

זה לא סיפור אהבה טיפוסי. העלילה מתמקדת סביב סיפור אהבה מוחמצת. הוא מספק את האווירה המתוקה והנעימה שהקורא מצפה מהסוג הזה של ספרות רומנטית.

הסיפור  נפרש על פני עשר שנים משנת 2008 -2018.  כאשר כל שנה מתחילה עם החלטות השנה החדשה של לורי .

במשך העשור שחולף , אנו עוקבים אחרי עליות ומורדות בחייהם של לורי וג'ק, מערכות היחסים שלהם כולל זיווגים שגויים, חברויות שעומדות למבחן, והרעיון של אהבה אמיתית.

הסיפור שלהם מורכב מתסמונת "העיתוי הגרוע ביותר"  ולאורך השנים הקורא לומד מה לא היה ולא מה היה צריך להיות,  וברור  שהדרך שלהם לאהבה ואושר ביחד  מלאה במכשולים והקורא תוהה - האם הם אי פעם באמת הם יזכו להיות ביחד? האם האהבה האמיתית תשרוד או שמא מי מהם ישאר עם לב שבור?

כל הדמויות חביבות. גם כאשר הבחירה הזוגית הרומנטית שגוייה, השותף "הלא נכון" הוא טיפוס נעים ולבבי כי הדברים אינם מסתדרים בגלל שההתאמה הלא נכונה נעשתה. הספר מתמקד יותר במצבים שהדמויות יוצרות, מאשר בדמויות עצמן. והעלילה היא קלישאה רומנטית, אינה מקורית וניתנת לחיזוי. אמנם זה לא סיפור רק על משולש אהבה ,בגידה או חברות. זה סיפור על החיים, על הצלחה ואובדן, אהבות, פרידות, שברונות לב, הזדמנויות מוחמצות וגורלות משותפים אבל מאד הפריע לי האופן שבו ג'ק ולורי חיים את חייהם במשך עשור במין ערפל רגשי  פושר, ולא נוקטים בשום פעולה כדי להיות עם הנפש התאומה שלהם, אלא מחכים שאחרים יעשו את הצעד ויסללו את הדרך עבורם .

באופן ריאליסטי, זה היה קצת מופרך שאישה נועצת עיניים בגבר שיושב בחוץ בזמן שהיא יושבת באוטובוס, ומיד שומעת מקהלה של מלאכים ששרה על אהבה אמיתית. וגם לא ממש הרגשתי  שג'ק מרגיש את אותם רגשות , משום שמרגע שלורי רואה אותו אחרי שנה, הוא ביחסים מאושרים מאוד עם שרה.

בכנות, לא יכולתי להחליט איך אני רוצה שהבלגן הזה יסתיים ולאורך הקריאה שיניתי את דעתי כמה פעמים. הבעיה הגדולה ביותר שהיתה לי עם הספר הזה היא שלא היה אכפת לי אם לורי וג'ק יחברו. אפילו לא הייתי בטוחה שאני רוצה שהם יהיו יחד. מלכתחילה נראה היה שג'ק ולורי נידונים להישאר חברים לנצח. הסופרת אומרת לנו שהם התאמה מושלמת, אבל אני לא ראיתי את זה או הרגשתי את זה. ג'ק היה מין כלום, אם לומר את האמת, ואני חושבת שללורי היה הרבה יותר טוב בלעדיו. אילו הייתי לורי, הייתי אורזת את חפצי וממשיכה הלאה. זה היה עונש אכזרי ומיותר שהיא העבירה את עצמה.

דברים לא תמיד נראים כמו שהם נראים ויש לפעמים הפתעות בדרך.

הספר מסתיים בשנת 2018 ולא תקראו כאן שום ספוילר על איך...

האם הספר הזה רע?

ובכן לא. הוא לא. אבל הוא גם לא מי יודע מה טוב.

הוא כתוב בפרקים קצרים, בקצב מהיר, מה שמקשה לעצור את הקריאה ולהניח בצד, כי יש רצון לקרוא "רק" עוד פרק אחד כדי לראות מה קורה הלאה. אני יודעת שאני בדעת מיעוט כאן, אבל אני פשוט לא הצלחתי להתחבר לדמויות. הסיפור היה נדוש, חסר השראה וחסר-גוון. ואם להיות כנה עד הסוף הרגיש לי מאד כאילו קטעים נבחרים של ארועים מתוך "בריג'יט ג'ונס" , "ללכת בדרכך" , "יום אחד" ואחרים התקבצו יחדיו, בספר כאן.

אשה מעבר לים – שרית ישי לוי

אשה מעבר לים – שרית ישי לוי

הוצא' מודן. אפריל 2019 . 

470 עמ' מודפסים

אליה, לילי ורייצ'ל . נכדה, אמא וסבתא.

שלוש נשים בלתי נשכחות עומדות בלב הרומן המסעיר "אישה מעבר לים".

אליה, היא אשה צעירה הנשואה לארי. בתם של לילי ושאול. מיום היוולדה היא נושאת מטען כבד. כפול.

ארי , שמחשיב את עצמו לסופר, הוא בוהמיין אגוצנטרי, שסממני שנות השבעים של תל אביב הפרועה מאפיינים אותו ואת חבריו . הוא מנהל אורח חיים פרוע והולל, שתייה, סמים ובעיקר הולך בטל. הוא מנסה לכתוב את הספר של חייו ואליה, מקווה להיות המוזה שלו.  למענו היא נוטשת את לימודיה באוניברסיטה ,מבטלת את עצמה ואת רצונותיה, והופכת להיות אפר לרגליו כשהוא רודה בה, משפיל אותה  ומנצל אותה ואת כספי הוריה, עד לאותו רגע שבו הוא מודיע לה שאינו אוהב אותה ,רוצה להתגרש ממנה, ועוזב אותה לבדה בבית קפה בפריז.

השבר של אליה נוראי.

לילי, ננטשה כתינוקת בת יומה בפתח מנזר בירושלים והתחנכה על ברכי הנצרות במנזר. כשהיא  מגלה במקרה את יהדותה היא בורחת, חיה ברחובות עד שנאספת ומועברת למוסד חינוכי. חייה במוסד קשים. היא לומדת לא לבטוח באף אחד. לא לדבר עם אף אחד ולשמור את חייה לעצמה. כל חייה היא מנסה להתנתק מהבור השחור שהיה עברה, לא לחשוב עליו, לא לדעת. מיום שנולדה היתה צריכה לשרוד ובתור שורדת היא הכריחה את עצמה לשכוח או לא לחשוב על מה שנודע לה מפי הנזירות. ואין ספק שלשנות נעוריה יש השפעה מכרעת על עתידה והתנהלותה.

רייצ'ל נטשה תינוקת בת יום בליל שלג בפתח מנזר בירושלים. ומאז נעלמו עקבותיה.

הבשארה שקוראת ללילי בקפה אומרת עליה  שיש לה "לב שחור משחור והיא נמצאת רחוק מאחורי הים של יפו".

דמויות נוספות הן שאול בעלה של לילי ואבא של אליה, ואלדד.

אלה הם המפתחות לסיפור גועש וסוחף, הלוקח אותנו אל סמטאות הרובע הלטיני בפריז ואל תל אביב של שנות החמישים וגם השבעים, ומחבר בין ירושלים המנדטורית לעיירה ציורית באנגליה.

עיצוב הדמויות הוא אחד הדברים החזקים בספר. יש התייחסות עמוקה לרגשות המורכבים של הגיבורות הראשיות וגם המשניות, שמאפשר לקורא ללוות אותם בעניין. העלילה בוחנת את חייהן של שלשת הנשים באופן חושף ואינטימי, ומתארת איך הן מחפשות את זהותן ואת עצמן, ואת עברן הלוטה בערפל. כל אחת מהן עתידה לעבור תהפוכות בחייה, והסיפור קושר ביניהן בחוט דק וסמוי של סיפורים על אהבה ששברה את הלב, וסיפורים על אהבה שלא היתה בה אהבה, ועל המחיר שגובה ה"אין אהבה", כך שבסופו של דבר מתברר שההיסטוריה חוזרת על עצמה מדור לדור.

כל אחת מהמספרות בספר מגוללת את סיפורה וסיפור משפחתה,בקולה שלה מתוך כנות,כאב עמוק, ואומץ רגשי.  וכל אחת מהגיבורות משלבת בקורות חייה , אירועים היסטוריים מתקופתה. ירושלים, יפו, תל אביב,  מלחמת יום כיפור, נטישה, חיים במנזר, אהבה ובגידה, שכול, חשש מעין רעה  ועוד הם חלק מהאירועים המתוארים בספר שקושרים את העבר עם ההווה והעתיד.

"אשה מעבר לים" הוא סיפור שעוסק בעוצמה ובמורכבות של יחסי אמהות ובנות , יחסים בין גבר לאישה, יחסים בין בני המשפחה, אהבות ואכזבות .

מערכת היחסים בין אליה ולילי היא אחת ממערכות היחסים הטעונות ביותר בחייהן והיא המקור הן לאהבה העמוקה והן לעמוק שבכעסים, ואפילו לשנאה. למילים שנאמרות , ולאלה שאינן נאמרות יש משקל רב. והאירועים שהן עוברות, מציבות אותן פנים אל פנים מול המציאות, מול האמת, ומאלצות אותן להתעמת עם שאלות מהותיות לגבי מי הן ולמה , ומה טיב היחסים שלהן , גם עם אחרים במשפחה ומחוצה לה, כל זאת כדי לפרוץ מתוך המעגל של אי־הבנה.

"אשה מעבר לים"  הוא ספר מרגש, עשיר, עצוב, שמח, מרתק ומעניין אך בעיקר אנושי ונוגע ללב בעת ובעונה אחת. לאורך כל הספר קיימת התחושה של יד שמכוונת בצורה מיומנת ובטוחה את מהלך העלילה. הספר כתוב בצורה נפלאה, הוא זורם, חודר ישר ללב, מלא בתובנות  ואינו נותן מנוח עד לסיומו, וגם אחרי.

ממליצה בחום!

שנת היובל – ענת לוי

שנת היובל – ענת לוי

הוצאה עצמית ינואר 2019 .

עותק דיגיטלי – אתר E-vrit

יש דברים שלא קונים בכסף, ויש רגשות שלא ניתן בקלות להשתחרר מהם.

שנים שיעל לא הבינה שהיא לא מצאה את האחד שיכול להחליף את אהבתה הראשונה , אהבה שהיתה לפני 30 שנה.

על אף שנתנה את ליבה לאחר, על אף שנישאה והקימה משפחה זו לא היתה אותה אהבה כמו אהבת נעוריה. הגורל או קצר בתקשורת גרמו לפרידה והחיים קבלו תפנית והדלתות הסתובבו.

זהו סיפורה של יעל, ישראלית המתגוררת בניו יורק במסגרת חילופי מרצים. 

יעל, דוקטור ומרצה בפקולטה לאומנות, מגיעה לניו יורק ,העיר ללא הפסקה, כדי לקחת הפסקה ממה שעבר עליה בשנתיים וחצי האחרונות, לעשות שינוי ולנסות לשקם את חייה ולצאת מהקיפאון הרגשי ומהפחד להכניס לחייה תשוקה וריגוש.

בעלה, אמיר, היה רופא ששמר על אורח חיים בריא, רץ כל בקר, ניסה כל חייהם המשותפים לגרור את יעל לרוץ איתו ללא הצלחה, מת מדום לב באמצע ריצה בפארק. עד שהגיע האמבולנס כבר לא היה מה לעשות.

הספר לא מרחיב את הדיבור על שנות נישואיהם של יעל ואמיר. מפעם לפעם מקבלים שברי זכרונות במשפט או שניים שמאפשרים לנו להבין שהנישואים היו מושתתים על חברות, הרמוניה שיתוף ואהבה,  אבל לא אהבה של אש, של פרפרים וכינורות, אובדן חושים מוחלט והתמסרות.

"אם להודות על האמת, משהו שם מת עוד לפני שהוא מת".

נולדו להם שתי בנות. שתיהן מטיילות עכשיו בדרום אמריקה, ויעל שלמרות המחזרים הרבים ונסיונות השידוך לא מצליחה לפתוח את לבה אל אף גבר אחר ומחליטה לעשות שינוי שאולי יעזור לה להשתקם, שינוי שיביא מהפך לחייה גם לאור העובדה שהיא נמצאת מרחק של ימים משנת ה 50 לחייה, שנת היובל.

לאחר שהתאלמנה התחילה טיפול פסיכולוגי. בעיקר, בגלל שרצתה שהלחץ הקבוצתי של כל שוחרי טובתה ירד ממנה. הפסיכולוגית ממליצה לה להתחיל בפעילות ספורטיבית כלשהי. יעל פוסלת טניס, פוסלת כדור-רשת, ומסרבת להצטרף למשהו שקשור בקבוצתיות ואז מקבלת את הרעיון של הריצה כי 

"הספורט מחזק את הנפש... וכדי לעשות שינוי צריך להתאמץ והריצה תשמש מקום של מפלט במהלכה היא תוכל להיות עם עצמה, לעבד דברים ולהתנתק מהרעש שמסביב... "

הריצה משעממת את יעל והפסיכולוגית מציעה לשלב תוך כדי ריצה מעין משחק ניחושים שבו עליה להיצמד למי  שרצים סביבה ולנסות לנחש פרטים עליהם. יעל מתחילה לרוץ, לבחון את הרצים סביבה במיוחד את הגברים שמעוררים את תשומת לבה ולאט לאט מבינה שאולי היא בדרך הנכונה לצאת מהבדידות להתחלה חדשה.

עד שבקר אחד במהלך הריצה היא נתקלת ביובל, אהוב נעוריה. ברגע אחד נמחקות להן 30 שנות פרידה ומרגע זה החיים כבר לא חוזרים להיות מה שהיו.

יובל, נשוי + 2 הוא אדריכל מצליח שגר בלונדון אך נמצא בניו יורק לעבודה.

הוא האקס המיתולוגי מתקופת השרות הצבאי, שותפה לטיול להודו, שלא ראתה במשך 30 השנים האחרונות  והוא זה ששבר את ליבה ורסק את כל תקוותיה כשנפרדו במהלך הטיול בהודו.  המפגש המקרי עם יובל, אהבת חייה, לפני יום הולדתה החמישים, מטלטל את עולמה.

הם מבלים בניו יורק והוא מצית בה געגועים שנשכחו, וסוחף אותה אל תוך סערת רגשות ויצרים, המאירה באור חדש את כל מה שחשבה על חייה, על הבחירות שעשתה ועל עצמה.

במהלך שבוע מסחרר שקסם ההתאהבות, כאב הנטישה ופחד האובדן משמשים בו בערבוביה, יוצאים יעל ויובל למסע הרפתקאות חושני, שפוגש שלל דמויות ססגוניות מחיי הלילה וסצנת האומנות הניו יורקיים וגם חוזר לתמונות מימי העבר בישראל התמימה של פעם.

למה נפרדו בהודו?

מה עבר על שניהם שם, ומאז?

האם הפגישה המקרית עכשיו זו הזדמנות שנייה של יעל לכבוד יום הולדתה? האם זה סוג של תיקון ?

האם יצליחו להחיות את הקשר מהעבר?

האם ניתן לגשר על פער השנים?

האם אפשר להתעלם מדרך חיים,עקרונות וערכים?

על כך ועל עוד הרבה תקבלו תשובה כשתקראו את הספר.

זהו ספר ביכורים של ענת לוי  והוא מסופר על ידי יעל, בגוף ראשון. 

הכריכה המאוירת יפה ומושכת בעדינותה וצבעוניותה.

שם הספר שאינו מנוקד מעלה שתי קונוטציות:

1.ליום הולדת חמישים של יעל =שנת יובל

2.שמו של אהובה הראשון = יובל.

"שנת היובל" הוא רומן על גבול הרומנטי-אירוטי ששוזר סצנות בלתי נשכחות עם תובנות על זוגיות, אהבה ובגידה ומשופע בעקרונות וערכים.

התחלת הקריאה לא זרמה במיוחד.

היה בי רצון לדלג על קטעים שנראו לי חופרים, ואפילו שקלתי לנטוש. אבל החל מעמוד 100 הסיפור התחיל לזרום.

בנוסף העובדה שהספר כתוב כסיפור אחד מתמשך ללא חלוקה לפרקים ממש הקשה עלי. נתן לי תחושה של סיפור שאין לו סוףףףף, וכל פעם שנאלצתי להפסיק את הקריאה הרגשתי כאילו אני עוצרת באמצע של משהו.

הפריע לי גם ה"אין סוף סגור" לספר. הסופרת משאירה את הדברים פתוחים וכל קורא יחליט איזה סוף להצמיד לסיפור עפ"י השקפת עולמו ,דיעותיו ורצונו.

הסופרת מצליחה להעביר את התהליך שעוברים יעל ויובל, ליצור אמפתיה כלפי יעל, לכעוס במידה על יובל  ולחוות את האהבה הגדולה שהיתה בין השניים בצעירותם לצד תחושת ההחמצה, את הקשר המיוחד שעדיין קיים למרות 30 שנות נתק,  ואת התהיות לגבי החלטות משנות גורל שאנחנו מקבלים בחיינו לצד הדילמות המוסריות.

האם תצליח יעל להשיב את מחוגי הזמן לאחור, לתקן את משגי העבר ולזכות בהזדמנות נוספת לחיים שהחמיצה?

האם יכולה אהבת נעורים המתלקחת מחדש לבעור מבלי לשרוף את כל אשר נקרה בדרכה?

האם המפגש המחודש יחזיר את יעל לחיות בתשוקה ולגלות מה נכון עבורה?

קראו ותגלו.

החיים החדשים של לילי שפרד - רייצ'ל ריס

החיים החדשים של לילי שפרד - רייצ'ל ריס

תרגום: מור רוזנפלד

הוצא' תכלת ,פברואר 2019

שמעתי באפליקציית   iCastספרים מוקלטים

קריינות: נועה לפידות

לילי בת ה -25 מנצלת את התוכנית שמנהלת הכנסייה האנגליקנית, שמשלמת לנשים אנגליות צעירות ולבנות, לנסוע לאוסטרליה כדי לעבוד כעוזרות במשקי בית אנגליים למשך תקופה של  שנתיים לפחות. היא נרגשת ומצפה להרפתקאה ורואה בכך הזדמנות לראות את העולם , ולהתרחק מעברה שלה, שפרטיו מתבהרים בהדרגה עם התקדמות הרומן. את לילי וקבוצת נערות כמוה, ביניהן אודרי הלבבית ואיידה השלילית והביקורתית, מלווה בהפלגה על ספינת ה"אורונטאס" גב' קולינס , והן חולקות תא משותף במחלקת התיירים של האוניה.

ללילי יש עניין מועט בנשים מהרקע הדומה לשלה. במקום זאת היא מתידדת עם  אדוארד פלטשר המקסים שמחלים משהייה בסנטוריום, ואחותו המגוננת הלנה פלטשר .  

עם מקס ואליזה קמפבל הזוהרים והשערוריתיים, שתאם נמצא במחלקה הראשונה בספינה. אלייזה קלת דעת שחזותה הזוהרת מסתירה סודות אפלים; ומקס לא נופל מרעייתו במעלליו.

וגם עם מריה כץ, פליטה יהודיה מוינה,אוסטריה הדואגת לגורל משפחתה שנשארה מאחור

ויש את ג'ורג' פרייס עם נטיותיו הפאשיסטיות, והתנהגותו הבוטה והדי אלימה.

מבעד לעיניה של לילי אנחנו רואים את החיים על האוניה ומתוודעים אליה.

לילי היא נערה צעירה ממעמד הפועלים, הנחושה להתחיל חיים חדשים באקלים קודר פחות מזה שבאנגליה, ולהשאיר את עברה מאחור. היא מפתחת רגשות רומנטיים כלפי אדוארד, אם כי הוא  משדר מסרים מבולבלים, ונראה כבורח מסוד נורא בעברו.

סביר להניח שבחיים הרגילים, נתיבי החיים של האנשים האלה לעולם לא היו חוצים אלה את אלה. אבל הכללים החברתיים הרגילים אינם חלים על ה"אורנטוס" שחוצה את האוקיינוס, במשך חמישה וחצי שבועות , מאנגליה לאוסטרליה. החיים על האוניה הם עולם נפרד מהעולם שבו חיו עד שעלו על האוניה, ואווירת המסע מתוארת בצורה כל כך  חיה, עד שיכולתי להרגיש את חום השמש על עורי, את הרוח בשערי ולטעום את המלח כאילו עמדתי ליד מעקה הסיפון. יכולתי להריח את התבלינים האקזוטיים בשווקים ולשמוע את הקהל הרועש שהקיף את הנוסעים בטיולים בחוף. יכולתי לראות בבירור את הנוסעים ואת שטחי האונייה, את התאים וחדרי האוכל, כאילו עמדתי שם איתם.

בתחילת המסע הכל מרגיש כמו הרפתקאה , אבל ככל שהימים חולפים, האווירה על הסיפון נעשית  קדחתנית, ומערבולת הרגשות הופכת למותחת כאשר סודות מהעבר מתחילים לצאת, והאני האמיתי של כל אחד נחשף.  כולם מתערבבים אלה עם אלה וכולם מעורבים אלה עם אלה וכולם נעים מצד אל צד בלי שום יכולת להגיע לשום מקום.

לאט לאט משתלטת מין תחושה קלסטרופובית על הספינה ולילי מתחילה לתהות עד כמה טוב היא באמת מכירה את החברים החדשים שלה ושואלת את עצמה האם כל אחד מהם הוא באמת האדם שעל הסיפון?

הרומן מצליח ללכוד באופן מיוחד את אוירת טרום מלחמת העולם השניה, ואת העולם האמיתי כולל הבדלי המעמד החברתי. הוא מצליח לחדור לחיים של הדמויות, הודות לביקורים בנמלים שונים  לאורך הדרך, ולדיווחים הרגילים של האירועים שיובילו בקרוב למלחמה. פליטים יהודים ואוסטרים רבים שנמצאים על האונייה זוכים כמעט  מכולם ליחס עוין ,ברובו סמוי, שמביא לבידולם בירכתי האוניה  פרט לג 'ורג' שמדבר ומתנהג בגלוי כי הוא פאשיסט מוצהר.

לילי הנאיבית,עוברת מסע התבגרות אישי, שבו היא לומדת להכיר את עצמה, ולהבין מי היא.

ממש כמו במחזה, הסופרת, רייצ'ל רייס מתחילה את הסיפור באיטיות, עד שהדמויות מכות שורש, ולאט לאט יוצרת תחושה חזקה מבשרת רעות, של משהו מרושע שעומד לקרות, אך בו בזמן מלווה בתחושה מרתקת ומסקרנת.  היא שולטת בכמות הפרטים אותם היא חושפת בפני הקורא,  ומגלה לאט את המוטיבציות והתשוקות הסודיות של הדמויות עד שלא ניתן להניח את הספר ולעצור.

הספר מתחיל  עם מעצרה של אישה ללא שם, כשלא ברורה הסיבה למעצרה, במהלך הגעתה של האורונטס לסידני . מכאן ואילך הסיפור חוזר לאחור, לתחילת המסע, ומספר את קורותיה של לילי עד לאותו רגע שבו האוניה מגיעה לסידני והאשה מורדת מהאונייה כשהיא אזוקה בידיה ומלווה בשני שוטרים.  ברור לקורא שמשהו קרה אך שום פרט לא נמסר ואנחנו עושים את אותו מסע של גילוי, יחד עם הנוסעים, והדמויות הראשיות,  כשאוירת המסתוריות נשמרת לאורך כל הסיפור .

באחרית דברים של הספר ,מספרת רייצ'ל רייס איך היא מצאה יומן בבית אמה ,שנכתב על ידי חברה של אמה על מסע שעשתה בשנת 1938 מאנגליה לסידני במשך חמישה שבועות. אותה חברה היתה אחת מאותן נערות שגויסו לעזרה בעבודות משקי הבית האנגליים באוסטרליה ויומנה מתעד את חויותיה על הספינה.

רייצ'ל רייס עשתה שינויים בתאריך ובחלק מהדמויות , הוסיפה דמויות בדיוניות, והעידה שהיומן הזה היה הבסיס לכתיבת הספר שמתאר מיקרוקוסמוס חברתי שבו רבים המתחים החברתיים-כלכליים והפוליטיים של אותם ימים.

"החיים החדשים של לילי שפרד" אינו רומן מושלם, ולא רומן היסטורי במובן הרגיל של המונח.

 יש בו פרטים עשירים לצד עלילה מפותלת, ולא אכחיש שהרגשתי כאילו אני צופה בתאונה בהילוך איטי. אני קוראת את השתלשלות האירועים, יודעת שמשהו עומד לקרות אבל עומדת חסרת אונים ולא יכולה להתערב, להזהיר. רק לצפות באירועים שמתגלים כשמגוון של רגשות עוברים עלי תוך כדי קריאה.

סיפור מרתק לחלוטין, משכנע לחלוטין ובסופו של דבר לא צפוי,  אבל בעיקר, רטרוספקטיבה מבריקה של זמן שחלף.

וכמובן  לא נשכח באיזו כריכה יפה הוא נעטף.

מומלץ!

אנשי הצעצועים- רוברט דינסדייל

אנשי הצעצועים- רוברט דינסדייל

תרגום: נעה בן פורת

הוצא' אריה ניר , אפריל 2019 . 456 עמ'

השנה היא 1906.  לונדון, אנגליה. קאתי ריי, כמעט בת 16 רווקה ובהריון.

כשהיא נואשת להימלט מהוריה,שרוצים לשמור בסוד את הריונה ולמסור את התינוק לאימוץ, היא מגיבה להצעת עבודה שמתפרסמת כמודעה בעיתון ובה כתוב:

" הלכתם לאיבוד? אתם מפחדים? נשארתם ילדים בנשמתכם?

                              גם אנחנו...

דרושים עובדים למכירות וסידור מדפים,אין צורך בנסיון קודם

                     כולל מגורים וכלכלה... "

וכך היא מגיעה אל חנות הפלאים של פאפא ג'ק, שממוקמת בלבה של שכונת מייפיר בלונדון, בתקווה למצוא מחסה לה ולתינוקה שטרם נולד,ומגלה שזו אינה חנות צעצועים רגילה.

היא נכנסת אל המקום הקסום ביותר של לונדון , חנות צעצועים, שנפתחת מדי שנה עם גל הכפור הראשון  ונסגרת כאשר מופיעים לראשונה פרחי השַׁלְגִּיָּיה באביב.  חנות, שבה פאפא ג'ק המסתורי ושני בניו,  קספר ואמיל בונים צעצועים קסומים שלוכדים את דמיונם של צעירים ומבוגרים.

עד מהרה מאמצים אותה בני המשפחה לליבם ולביתם והיא מוצאת את השלווה שייחלה לה. קאתי היא החלון שלנו לתוך החנות, ומבעד לעיניה אנו רואים איך החנות נאבקת כדי לשרוד את האתגרים של המלחמה הגדולה, ואת היריבות הרעילה בין קספר לבין אמיל.  אנו עוקבים אחריהם ואחרי תהפוכות הגורל שעוברים עליהם, לאורך  50 שנה: לידות, נישואים, מלחמה, פשיטת רגל וקסם.

ומה שמתחיל כסיפור אגדה מאוחר של קריסטמס, הופך עם השנים לסיפור אפל יותר ויותר.

כל הדמויות בספור מורכבות ויש ביניהם דינמיקה שלא שוקטת על שמריה כך שגם פיתולי העלילה בלתי צפויים.

פאפא ג'ק הוא יהודי. הסלע התומך לאורך כל השנים. רוחו איתנה למרות חייו הקשים ברוסיה, תחת שלטון הצאר, ממנה ברח עם בניו. הוא יוצר צעצועים נפלאים וקסמים מתוך מוחו הקודח רעיונות.

קספר, הבן הבכור, מקסים, מוכשר ובעל דמיון עשיר כמו אביו, שקוע כל כולו ביצירת צעצועים קסומים חדשים.

אמיל , הבן הצעיר, מקנא באחיו הבכור, מרגיש כאילו הוא חי בצילו, מבולבל, חסר בטחון, חסר דמיון.

וקאתי ריי, כמה אמיצה היא היתה בשנות העשרה שלה, וכיצד שינו אותה החנות ויושביה.

הסיפור מכסה תקופה ארוכה, ואנו עוקבים אחרי הדמויות הראשיות משנות העשרה המוקדמות ועד ששערותיהם מאפירות, ומתרכז סביב המאבק של קספר ואמיל על השליטה בחנות , על תשומת ליבו של אביהם, ועל ליבה של קאתי, על אומץ וגבורה מול פחדנות במהלך מלחמת העולם הראשונה .

קספר מתגייס ללחימה יחד עם אלפים מתושבי לונדון, וכשהוא חוזר, דבר לא נותר כשהיה. מלחמת העולם הראשונה שמה קץ לאידיליה. היחסים בין האחים מתערערים במהירות והקרע ביניהם משפיע גם על חייה של קאתי ועל גורלה של חנות הצעצועים. (מה קורה תגלו כשתקראו)

כתיבתו של רוברט דינסדייל מאד ויזואלית, מפורטת לפרטי פרטים ונותנת תחושה של צפייה במופע קסמים, כאילו המילים הכתובות מתפוגגות וחושפות את המראות שהוא מתאר, כאילו מישהו מושיט יד מתוך הספר ומוביל את הקורא בתוכו. היחוד הזה, של פירוט יתר הוא גם החיסרון של הספר . ההתחלה מעולה ומבטיחה, קסומה ומפורטת גם אם היא מאיטה את הקריאה. אהבתי את תיאור הצעצועים, החנות, הרצון לגרום לכל קונה צעיר או מבוגר לגלות את הילד הפנימי שבתוכו, את היריבות (עדיין על אש קטנה) בין האחים, מאבקם להכרה, הצלחה ואהבה מאביהם ומקאתי.  אבל אז הגיעה המחצית השנייה של הספר, שהיתה איטית מדי, אפילה, מדכאת חסרת תקווה ואפילו משעממת מבחינת התפתחות הדמויות והעלילה, עד כדי כך שדי הלכתי לאיבוד, די אבדתי עניין, והיה לי מאד קשה לסיים אותו גם אם כל מה שרציתי היה לדעת מה הסוף.

הייתי כל כך בטוחה שאני הולכת לאהוב את הספר הזה כי  איך אפשר לא לאהוב סיפור על צעצועים שיכולים לגרום לנו להרגיש כמו ילדים שוב, או על הקסם יוצא הדופן של מה שיכול  לקרות אם רק  יום אחד הצעצועים היו באמת מתעוררים לחיים או על הנסיונות של משפחה אחת להביא קצת שמחה לתוך העולם בזמנים קשים.

בשבילי, "חנות הצעצועים" היה ספר עם קסם מסוים שנמוג ככל שממשיכים לקרוא בו. התחיל מבטיח, המשיך קצת פחות, היה ארוך מידי, מפורט מידי, דימיוני מידי.

גם אם הרעיון בבסיסו טוב, ויש בו אמירה אלגורית, היה קשה לצלוח אותו.

ממליצה? כן ולא.

מי שחובב פנטזיה יהנה ממנו ולא יוכל לעזוב אותו לרגע. הזכרון של החלקים הטובים קיים וקשה להתווכח על כך שדינסדייל כותב מוכשר.

ואתם? 
תנסו...מה יכול להיות?