קפה מסביב לשעון - ליבי פייג
תרגום: עידית
שורר
הוצאת מודן
יולי 2021. 352
עמודים
האנה ומונה הן הרבה יותר מאשר חברות. הן כמו
אחיות. הן חולקות דירה משותפת, חלום משותף ומקום עבודה. שתיהן נאבקות למצוא עבודה במקצוע
האהוב עליהן ובינתיים עובדות שעות ארוכות בבית הקפה "סטלה בתחנה", שפתוח
24 שעות ביממה. בית הקפה מספק להן תנאים גמישים להמשך המרדף אחר קריירת החלומות
שלהן, האנה להיות זמרת מקצועית, ומונה רקדנית. אבל בשנה האחרונה הדברים ביניהן השתנו,
והחברות ביניהן עומדת במבחן.
הסיפור מתרחש במשך 24 שעות בבית הקפה, והוא מסופר מנקודות מבט שונות, בעיקר מנקודת המבט של האנה אך גם של מונה וחלק
מהלקוחות, וסיפור החיים של הדמויות משתנה, בהתאם למי שמסתכל עליו. הרבה מהלקוחות
שנכנסים ל"סטלה" הם לקוחות קבועים, ומונה והאנה מכירות אותם ואת
הסיפור של כל אחד מהם, גם אם הם מציגים מצג שווא של שמחה ואושר ומסתירים את
בעיותיהם. בית הקפה משמש להם כמקום מפלט מלחצי החיים, והוא מהווה מרחב מסביר פנים בכל
שעה משעות היום. במהלך היום אנו לומדים להכיר את האנשים האלה, לראות מה עובר
עליהם, מה חשוב להם וכיצד האינטראקציות שלהם זה עם זה משפיעות על חייהם.
בית הקפה ממוקם בלונדון, ליד תחנת ליברפול ההומה, בדרך לשכונות התוססות והצבעוניות ומקומות הבילוי האהודים על הצעירים. בהתאם לסביבה גם בית הקפה מתהדר בסגנון משלו, בשפים ובפוחלץ של ארנסט הדוב. מבקרים בו לקוחות שאנחנו מקבלים הצצה, לחייהם, אבל יש את אלה שהקורא נחשף לחייהם בפירוט רב, כמו הסטודנט הצעיר דן, חסר הבית, שמתאבל על מות אמו ומבלה את כל הלילה ב"סטלה" ואיך מפגש מקרי עם חובב תשבצים שינה את חייו. יש את הארי ומרתה שעומדים לצאת לירח הדבש שלהם לאחר שמצאו אהבה בגיל מאוחר, או הזוג שמערכת היחסים שלהם עומדת להתפרק בגלל חוקי ההגירה, ומוניקה שנאבקת בדיכאון לאחר לידה. יש כאלה שאפילו לא נכנסים פנימה ל"סטלה", כמו ג'ון, מוכר העיתונים, שעומד בחוץ בכל מזג אוויר ומתייחס לכולם בכבוד, גם כשדוחפים אותו ומתעלמים ממנו או כשהולכי רגל צועקים עליו כשהם חולפים על פניו.
אם נעצום עיניים
לרגע, נוכל לדמיין בקלות את בית הקפה ההומה, כשהלקוחות נכנסים ויוצאים ממנו במהלך היום, לשמוע את המולת הרחוב שבחוץ, ולהרגיש כאילו גם אנחנו שם איתם בבית הקפה,בלונדון.
אהבתי את האופן שבו נכתבו הפרקים, כאשר סיפורי הלקוחות
משובצים בין קו העלילה שמספר על חייהן של האנה ומונה ובוחן מחדש את העבר שלהן, הרגשות, החברים והחמצת ההזדמנויות בקריירה.
זהו סיפור על חיים, אהבה, חברות, חלומות ואכזבה.
על לעולם לא לוותר על חלומותיך ולהודות על חסדם של אחרים גם אם הם זרים. על כך שלא
משנה מה מצבך, למקום חם, לפנים ידידותיות ולמשקה חם יש חשיבות רבה עבור אנשים, בשעתם
היפה או ברגעים הגרועים שלהם, כשהם הכי מאושרים או כאשר חייהם מתפרקים.
הכתיבה המאופקת היתה כובשת ונוגעת ללב והתיאורים
של "סטלה בתחנה" והדמויות הרגישו אוטנטיים עד כדי כך שגרמו לי לרצות
לעלות על מטוס ולמצוא את בית הקפה הזה או דומה לו בלונדון.
בהחלט שונה מ"זכרונות מהלידו"
ובכל זאת הכתיבה היחודית של ליבי פייג' נוכחת גם כאן. היא
הצליחה לשאוב אותי לתוך הסיפור, ולהרגיש כאילו אני חלק ממנו, כצופה וכמשקיפה.
סיפור יפה. מורכב. מומלץ!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה