בלתי שבירים –
ליסה בר
תרגום יואב
כ"ץ
הוצאת ידיעות
ספרים, סימנים
ינואר, 2021. 359 עמ
"החיים
הם בלגן, האהבה עוד יותר. אבל כאב הוא הבלגן הגדול מכולם. ועדיין בשברון יש תקומה,
נפילה לשם עלייה." (מתוך הפרק האחרון)
ביום הולדתה ה -42 סופי חוגגת עם בעלה, גייב, שתי חברותיה הטובות סמנתה ולורן ובעליהן. השישיה שכמעט בלתי ניתנת להפרדה מאז שנות התיכון והמכללה, חוגגת תמיד יחד, עוד מהימים שסופי ושתי חברותיה הטובות סייעו זו לזו בכל העליות והמורדות שהחיים זימנו להן. גייב וסופי ביחד מאז התיכון. חברים כינו אותם ה"בלתי שבירים".
עד שהכל התפרק...
במהלך ארוחת הערב, נושא השיחה המרכזי מתמקד ברכילות
האחרונה הקשורה בפירסום נתונים של אתר האינטרנט "אשלי מדיסון", שנפרץ,
אתר המספק בני זוג לאנשים נשואים. מטרת המיפגשים ברורה. הקבוצה סקרנית לגלות האם
מישהו מנורת' גרוב, שיקגו, בה הם חיים ייחשף, ושמו של גייב בעלה של סופי מופיע
ברשימה, כבוגד סידרתי, השקרן המוביל בעירם, ומה שאמור היה להיות רכילות תמימה הופך
לסיוט מוחלט.
סופי הרוסה, ומהר מאד לומדת שזו לא הבגידה היחידה
של גייב שעליה להתמודד איתה, והשקרים שלו הם לא השקרים היחידים בחייה. כאשר בתה אווה בת ה-19 מתקשרת מפריז שם היא לומדת,
ומתמודדת בעצמה עם משבר משלה, סופי מחליטה להשאיר מאחוריה את הכאוס בחייה ולהצטרף
לאווה.
היא עוזבת את הבית שבורה, מאוכזבת וחרדה.
האם היא תוכל להחזיר לעצמה את השליטה ולהתגבר על המשבר
שריסק את חייה לרסיסים?
לאחר שעזרה לאווה להתגבר ולהתאושש היא מחליטה
לצאת לפרובאנס, כשהיא נחושה לשחזר את החיים שחלמה שיהיו לה ושויתרה עליהם כשויתרה על
עצמה. הגיע הזמן לשים את הצרכים והרצונות שלה לפני כולם. היא מחליטה לחיות איך שהיא
רוצה. היא מבטיחה לעצמה לחייך יותר, היא מתנערת מכל אחריות (למעט מה שקשור לבתה)
אוכלת מה שהיא רוצה, מקבלת מראה חדש לגמרי, מגשימה את התשוקות המיניות שלה ואת
חלומה האומנותי להיות פסלת, חלומות שחשבה שאבדו ואינם. ההערכה העצמית שלה מתחזקת והיא מניחה לאני האמיתי שלה לצמוח כשסביבה הנופים המהממים של פרובאנס.
היא מנסה לשים את כאב הבגידה של גייב ואת
הבגידות שחוותה מאחוריה, אך "חייה האמיתיים" ממשיכים ללוות אותה.
האם היא באמת יכולה להפסיק לדאוג לאנשים שהיו חלק מחייה כל כך
הרבה שנים?
סופי בלום לומדת שהיא חזקה משדמיינה, ושלפעמים
צריך להתפרק כדי להתחזק.
הספר הזה היה כל
כך שונה מסיפרה הקודם של ליסה בר "צבעים נמלטים". היו בו הרבה אלמנטים
אופייניים לז'אנר, הרבה קלישאות, ולא הרבה הפתעות. הוא היה צפוי, אך גם מרגש, חושני, מעורר מחשבה ונוקב.
אהבתי את תיאורי הנוף, המוזיאונים, והאוכל
המעולה במסעדות. את תיאורי הציורים והפסלים המפורסמים.
"בלתי שבירים" הוא סיפור העוסק
במיגוון נושאים ורגשות. יש בו אהבה, מיניות, חברות, בגידה, אמנות ומערכות יחסים מודרניות. הוא זורם ונקרא במהירות. ההתחלה היא כמו
אגרוף לבטן ובהמשך מתגלה החוסן והאומץ של סופי בלום.
אני יודעת שרבות מחברותי הקוראות אהבו אותו מאד.
אני גם יכולה להבין מדוע. הספר מזכיר במקצת את "תחת שמש טוסקנה" מאת פרנסס
מאייס. האם קראתם ואהבתם אותו? אם התשובה
היא כן, סביר להניח שתהנו מהספר הזה, רק שכאן הוא מתרחש ברובו בפרובאנס ולא בטוסקנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה