איך
לחסל אהבה – קתרין סנטר
תרגום יובל בוקמן
הוצאת ידיעות ספרים
מרץ 2026. 325 עמודים
קייטי ווהן עומדת על סף אובדן מקום עבודתה לאחר שהוחלט על פיטורים של 50% מעובדי החברה. העמית הבכיר שלה, קול, היה אמור לבצע משימה מיוחדת, אך הוא מציע לה לצאת במקומו. קייטי צריכה להכין סירטון פרופיל על טום "האץ'" האצ'ינסון, שחיין חילוץ של משמר החופים בקי וֵסְט, שהפך לסנסציית אינטרנט ויראלית, לאחר שהציל את הכלבה של ג'ניפר אניסטון על צוק, אך מאז אינו מוכן להיחשף לתקשורת. קייטי צריכה לשכנע את האץ' העקשן לשתף את אחד מסיפורי ההצלה ההירואיים שלו.
אלא ששתי בעיות עומדות בפניה:
-כדי לבצע את הכתבה עליה לקחת חלק בכל מה שהאץ' ויחידת החילוץ עושים, אבל היא מסתירה את העובדה שכישורי השחייה שלה לוקים בחסר, היא לא יודעת לשחות, ויש לה פחד ממים.
-האץ' וקול הם אחים והם לא ביחסים טובים אחד
עם השני.
מה כבר יכול להשתבש?
קייטי אורזת את המזוודות שלה ונוסעת לקי ווסט. היא
אפילו לא לוקחת בגד ים. לזה היא תדאג כשהיא תגיע לשם. לרוע מזלה היא מגיעה
לקי ווסט בלי המזוודה שלה, אך למרבה המזל, המארחת שלה, רו, נמצאת שם כדי לקבל את
פניה. רו לוקחת את קייטי תחת חסותה, ממקמת אותה בבקתה נעימה בפונדק שלה, מספקת
לה בגדים מהחנות שבבעלותה ודואגת לכך שהאץ' יקדיש לקייטי סוף שבוע של שיעורי שחייה. קייטי כבר לא יכולה לשמור בסוד את העובדה
שאינה יודעת לשחות, אבל מסכימה לנסות עד שמתברר לה שמדריך השחייה שלה הוא לא אחר
מאשר האץ'.
קייטי מתקשה עם
חשיפת הגוף שלה. יש לה בעיה של דימוי גוף, והעובדה שהיא צריכה ללבוש בגד ים
מציפה אותה בזכרונות מפרידה קודמת שבה היא הרעיבה את עצמה, וספרה קלוריות. בגדול העיסוק
בדימוי הגוף הוא נושא שחשוב להביא אותו לקידמת הבמה, וקייטי עשתה דרך כדי לקבל את
גופה ולהרגיש יותר בנוח בתוך עורה, לאהוב את מה שהיא רואה במראה, אך הוא נעשה בדרך
לא נכונה. במקום לנסות לאמץ את הפגמים שלה ולאהוב את עצמה מבפנים, היא הרגישה יפה
רק כשגבר אמר לה שהיא יפה, והדבר הנוסף הוא שקייטי התגברה על קשיי החשיפה שלה תוך
שבועיים כאשר ידוע שזה תהליך ארוך ומורכב במציאות.
הסיפור מסופר מנקודת
המבט של קייטי, והכתיבה הרגישה מאוד ילדותית ונערית
עבור דמות שאמורה להיות בסוף שנות העשרים או תחילת שנות השלושים לחייה. אנחנו מקבלים את המחשבות הפנימיות
שלה אבל העלילה לא הופכת לעמוקה יותר. אולי אם היה נכתב משתי נקודות מבט היה
מעניין יותר.
חוסר הביטחון
המתמשך של קייטי התיש אותי. גם החלק הרומנטי של הספר לא ממש היה רומנטי.
קייטי היתה שם ימים ספורים, והיה קשה לדמיין
אותה ואת האץ' מתאהבים עד מעל הראש בפרק זמן כה קצר, ומתחייבים למערכת יחסים ארוכת
טווח. הכימיה ביניהם היתה פושרת. חיכיתי לקצת אש, ניצוצות וברקים, למשהו שיגרום לי
להרגיש כאילו זו הסיבה שהם נועדו להתאהב, אבל מה שקורה ביניהם בפעל, הרגיש כמו להבה
קטנטנה ואיטית שמעולם לא נדלקה במלואה. אפילו הבדיחות הרגישו מאולצות.
היו דברים שנהניתי מהם. הכלב השמח, האנרגטי ואוסף הקרפדות של האץ',
ג'ורג' ביילי, דודה רו וחברותיה שגנבו את ההצגה. הן היו תוססות וחמות, ולמען האמת,
הן היו מעניינות הרבה יותר מאשר הדמויות הראשיות. וקיי ווסט ואוירת הקיץ היו
קסומים.
הסופרת משתפת בהערת המחברת שהיא אוהבת לכתוב
סיפורים על ריפוי, והיא רואה בסיפור האהבה של קייטי והאץ', סיפור אהבה בין קייטי
לגופה. קייטי לומדת לשחרר את השנאה למה שהיא רואה במראה ולומדת מחדש לאהוב את מה
שהיא רואה במקום זאת.
הרבה שבחים חלקו לספר הזה, וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
חשבתי
שזו תהיה קומדיה רומנטית, קיצית וכיפית, עם אימוני משמר החופים, מבצעי הצלה, אהבה ורומנטיקה
אך למרות שהרעיון
בבסיס העלילה טוב, למרבה הצער הסיפור קפץ מסיטואציה אחת לאחרת,
והתחושה היתה שהוא הלך לאיבוד.
אמנם הספר
קריא, אבל אני פחות התחברתי.
לשיקולכם.ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה