ימי האהבה – דריה מעוז

ימי האהבה – דריה מעוז

הוצאת כנרת זמורה דביר

מרץ 2018. 336 עמודים.

 

תמר, אם לשתי בנות קטנות – נויה ואביגיל, היא מטפלת זוגית, מצליחה ומבוקשת מאד, שמסייעת להרבה זוגות במשבר. לפני כשנה התגרשה, אחרי שניהלה רומן עם החבר הכי טוב של בעלה, אבנר. התקוות שתלתה במאהב שלה התנפצו, והיא חווה משבר אישי עמוק.

 

אורית ואדי, זוג בשנות הארבעים, הם הורים לבת חיילת, שעומדת לעזוב את הבית. עכשיו כשהקן עומד להתרוקן , דברים רבים עולים וצפים בזוגיות שלהם והסדקים הדקים שמילאה נוכחותה של בתם, מתרחבים והם חווים משבר. אדי שהשליטה נשמטת מידיו מציע טיפול זוגי, והם מגיעים אל תמר בנסיון להציל את נישואיהם.

אדי הוא עו"ד עשיר, בעל נוכחות וסקס אפיל מרשימים, ואורית אומנית שסיימה את "בצלאל". היא אשה יפה, מטופחת, שלא חסר לה כלום מבחינה חומרית, אבל לכודה במעגל אהבה הרסני, תלותית,חסרת בטחון והערכה עצמית, בודדה  וחשדנית באופן אובססיבי כלפי בעלה.

בגדי המעצבים והאקססוריז היקרים, נוצצים ומכסים על אישיותו הנרקסיסטית של אדי, על משחקי הפיתוי והכיבוש שלו עם נשים, על השליטה שלו באורית, ובכל תחום בחייו. הם העמדת פנים, שמכסה את האומללות של אורית, שבעבר היתה נערה ואשה עצמאית וחזקה והפכה לאשה כפייתית שמנסה בכל דרך לשמר את נעוריה, יופיה, גיזרתה, כדי להחזיק את בעלה לצידה.

 

הקורא נחשף לעולמם הפנימי, לרגשות ולמחשבות שהמיפגשים האלה מעלים בכל אחת מהדמויות, והעלילה נעה כמו מטוטלת ביניהם, חושפת את העליות והמורדות בינם לבין בני זוגם, את הטריגרים מילדותם, את הדינמיקה המשפחתית, וזו עם חבריהם ובני משפחתם המורחבת.

 

ככל שהטיפול מתקדם, צצות בעיות במערכת היחסים של תמר עם בעלה לשעבר, ואלה מקשות עליה לתפקד. היא מנהלת קשר זוגי לא מספק, אך מוצאת את עצמה חושקת בצורה נואשת באדי, שמפעיל עליה כל מניפולציה אפשרית. ככל שהיא מצליחה לחזק את אורית ועוזרת לה לשנות את דפוס החשיבה המזיק שלה, להבין את המניעים מאחוריהם, לקחת אחריות על עצמה, להעריך את עצמה כדי לצאת ממעגל ההרס העצמי האינסופי בו היא שרויה, כך תמר, האשה העצמאית, הנבונה, שיודעת לפענח את מערכות היחסים של כל מי שסביבה, נופלת קורבן לאהבה אובססיבית ותשוקה אסורה, מתאהבת באדי בעוצמה חסרת שליטה, מתעלמת מסימני אזהרה, "חוצה קווים" אישיים ומקצועיים, נסחפת ומתפתה, והופכת לאשה נואשת ותלותית שמאבדת את עצמה, ומסכנת את עבודתה. עולמה מצטמצם ומתערער והיא חיה בין תקווה לבלבול.

 

מה מסתתר מאחורי התנהלותו של של אדי ויחסיו עם תמר?

האם אורית תצליח לעלות על מסלול עם עתיד בו היא עושה משהו מועיל בחייה?

עד כמה כואבת תהיה ההתפכחות מהאהבה הבלתי-אפשרית הזאת?

 

"ימי האהבה" הוא ספר מרתק, המתמקד בחייהן של שתי נשים, שנתנו לגבר שנכנס לחייהן לגרום להן לוותר על אישיותן ועצמאותן. חלקו הלקאה עצמית, התמודדות אישית עם בדידות בחיי הנישואין, והמסע הלא פשוט לאזור כוח ואומץ כדי להרפות מהאיש שכבש את הלב, למצוא את האני האישי, את  האמת הפנימית, ולהמשיך הלאה. וכמו רכבת הרים דוהרת, הוא מכיל רגשות של עוצמה ופגיעות, תשוקה עזה ואהבה הרסנית. הוא נוגע בדילמות של החיים, עוסק במערכות יחסים, משברים בזוגיות, יחסי מטפל-מטופל, בגידות, קנאה, נרקסיזם, ועוד, והכל מסתכם למסכת כאובה של זוגיות מלאת בדידות.

מעבר לכאב הטמון בו, הוא כתוב נפלא וממחיש את העמדת הפנים כלפי חוץ אך בעיקר את העמדת הפנים האישית, ואת הפוטנציאל לשינוי למרות הכל.

סיפור מעורר השראה מלא בתובנות. אהבתי מאד.

♥מומלץ בחום

כולנו גרים כאן - ג'וג'ו מויס

 כולנו גרים כאן – ג'וג'ו מויס

תרגום: קטיה בנוביץ'

הוצאת ידיעות ספרים

מאי 2025. 384 עמודים

הסיפור סובב סביב ליילה קנדי, סופרת, שסיפרה הראשון הגיע לרשימת רבי המכר ובו היא כתבה על דרכים לשמירה על נישואים טובים. 

באופן אירוני לחלוטין, נישואיה מתפוררים, בעלה עוזב אותה למען אישה שגילה חצי ממנו, הם מצפים לתינוק, והוא דורש לקצץ במזונות. האמהות בבית הספר של בתה מסתודדות מאחורי גבה, והיא מרגישה שגם בנותיה חומקות ממנה. אפילו בעיות האינסטלציה בבית יוצאות משליטה, וכדי להחמיר את המצב, אביה החורג, ביל, התגנב לביתה בלי לשאול, העביר את עצמו ולאט לאט את כל חפציו, והפך לדייר מן המניין, וההרגלים המוזרים שלו הם רק הדובדבן שבעוגת האסון הזו. 

בנוסף, בתה המתבגרת של ליילה, סילי, מוכת חרדה, נאבקת בבית הספר בבריונות מצד חברותיה לשעבר, נמנעת מלהגיע לשיעורים ומעדיפה עישון גראס בפארק. בתה הצעירה של ליילה, ויולט בת ה -8, שרה מילות ראפ מגעילות, מנסה להסתגל לשגרה המתפוררת של המשפחה, ויש בבית גם כלב ששנוא על השכנים.

 

כאילו שהדברים לא היו מספיק כאוטיים עבור ליילה, ביל שוכר גנן בשם ג'נסן, שנוכחותו מעוררת בליילה רגשות שלא ציפתה להם, וכשהיא מנסה להיאחז בשביב של שפיות, ג'יין, אביה הביולוגי, המנוכר, שחקן שמוכר בכל מקום כאייקון מדע בדיוני, שברח מהבית להוליווד לפני יותר משלושים שנה מופיע על מפתן ביתה, זקוק למקום לינה. נוכחותו פותחת פצע ישן אצל ליילה, והתנהלותו מעוררת חיכוכים בינו ובין ביל, שני הגברים המזדקנים.

הרומן בנוי סביב סכסוכים משפחתיים, אך גם סביב האהבה שנשארת מעבר לטעויות, לתוכחות ולריחוק הרגשי. ליילה היא בהחלט דמות אנושית. לא מושלמת, מותשת, אובדת עצות, מרגישה שהיא נסחפת בחיים החדשים שלא ביקשה לחיות, כשבנוסף היא מתאבלת על מותה של אמה, פרנצ'סקה. למרות שהיא עייפה ומוצפת, היא עושה כמיטב יכולתה להתמודד, ונשארת נאמנה לאהוביה. לכודה בין צער, דד-ליין לסיפרה החדש, ואולי אפשרות לרומן חדש עם אדריכל אלמן נאה, ליילה ניצבת בפני השאלה: האם היא יכולה למצוא אושר מחדש, כשהחיים מרגישים כמו ערימה אינסופית של אסונות?!

 

דמותו של ג'יין, "האבא הרע" כביכול, שנטש את משפחתו כדי להפוך לשחקן מפורסם, מביאה תערובת בלתי צפויה של חוכמה, הומור ופרספקטיבה רעננה על העבר. אי אפשר לעמוד בפני הקסם שלו, בעיקר האופן שבו הוא מנסה, לתקן את העבר, באמצעות האינטראקציות המצחיקות והמרגשות שלו עם נכדותיו. למרות פגמיו וטעויותיו בעבר, בסופו של דבר הוא ממלא תפקיד חיוני במסע הריפוי של ליילה.

 

"כולנו גרים כאן" הוא סיפור כן ומרגש על משפחה, על הזדמנויות שניות, על למידה לקבל את העובדה שאנשים מורכבים, ושאהבה לא תמיד מושלמת, אבל יכולה להיות אמיתית ומרפאת. הוא היה ללא ספק אחת מחוויות הקריאה המהנות שחוויתי לאחרונה.

נהניתי מאוד מהדיאלוגים התוססים, מהדינמיקה הבין-דורית ומהאופן שבו המחברת משלבת הומור עם רגעים מרגשים. ליילה לא תמיד עושה את הבחירות הנכונות, מה שמוביל את העלילה לרגעים של דרמה, טינה, שברון לב ועצב. אבל בדיוק כמו בחיים האמיתיים, יש גם רגעים מצחיקים שמסתתרים בתוך הכאוס, הבזקים בלתי צפויים של הומור שגרמו לי להתענג על המורכבות המיוחדת של הסיפור, ובו זמנית לחשוב כמה קשה לשמור על שיווי משקל כשכל מה שסביבך מתפרק.

 

ג'וג'ו מויס כותבת על נושא טעון ורגיש בצורה הכי פשוטה ובגובה העיניים, בשפה בהירה ומדויקת, כזו שמצליחה להעביר את הכאב, הספק, השבר, הקשיים היומיומיים, וגם רגעים של אהבה גדולה, חמלה וחוזק, ומראה שניתן לפתור גם את המצבים המסובכים ביותר באמצעות סבלנות ונחישות.

 

אני אהבתי. 

מומלץ מאד.

חתונה של אחרים – אליסון אספק

חתונה של אחרים – אליסון אספק

תרגום: אורית הראל

הוצאת תכלת

אפריל 2025. 424 עמודים

פיבי סטון היא פרופסורית לספרות בת ארבעים שחיה בסנט לואיס, מיזורי. נישואיה של פיבי, בני 12 השנים, הסתיימו כאשר בעלה מאט, פרופסור לפילוסופיה, עוזב אותה לטובת מיה, שילדה לאחרונה תינוק. הגירושים הגיעו לאחר שנים של טיפולי הפריה כושלים.

מעבר לדיכאון הגירושים, פיבי בילתה עשר שנים בניסיון לכתוב את הספר של עבודת הדוקטורט שלה על "ג'יין אייר", כדי שתוכל להגיש מועמדות לקביעות, אך היא לא מצליחה להתקדם איתו. היא עייפה מללמד את אותם שיעורים שוב ושוב, לסטודנטים שלא ברור אם אכפת להם או לא. והחתול שלה, הארי, גוסס מסרטן. אז, ביום הראשון של הסמסטר אחרי חופשת הקיץ, פיבי לובשת את שמלתה הירוקה הכי טובה, נוסעת לניופורט, רוד איילנד, ומתמקמת במלון "קורנוול אין" היוקרתי, שם קיוותה בעבר, לנפוש עם בעלה. עכשיו היא מתכננת להירגע בחדר שלה שעולה 800 דולר ללילה, לאכול ארוחת ערב טעימה, ולהתאבד עם כדורי הכאב של החתול שלה.

מיד עם הגעתה, היא מבינה שכל חדרי המלון תפוסים לחתונת פאר שעומדת להימשך במהלך ששת הימים הקרובים. כשפיבי מוצאת את עצמה במעלית עם הכלה, לילה בת ה- 28 וזו שואלת אם היא חלק ממשפחתה או ממשפחת החתן, פיבי מסבירה שהיא לא זה ולא זה, אלא אורחת במלון שמתכננת להתאבד.

לילה, מזועזעת. זה לא משהו שהיא לקחה בחשבון במהלך ההכנות לחתונתה, וברור שהיא לא תתן לארוע כזה להרוס אותה. היא עוקבת אחר פיבי, ומנסה לשכנע אותה לרדת מהתוכנית.

מרגע זה תוכניותיה של פיבי מתחילות להשתנות.

פיבי הופכת מאישה הבורחת משברי חייה למטפלת מאולתרת שמוזמנת לכל האירועים בשבוע החתונה והופכת לשושבינת הכבוד. היא מגלה שקל לה יותר לדבר על רגשות עם זרים ללא צורך בהעמדת פנים, מאשר להודות בפני חברים שמשהו לא בסדר, ומבינה שהיא יכולה להיות בלתי מסויגת, חופשייה ופתוחה. כולם מפציצים אותה בתסכוליהם, בדעותיהם האמיתיות על כולם, בסודותיהם החבויים עמוק, ונראה שהיא יודעת מה הדבר הטוב ביותר לעשות או לומר. (בעיני, חצי מצירופי המקרים נראו מפוברקים, ורוב מערכות היחסים שנוצרו היו מוגזמות.)

 

אליסון אספק משתמשת בחופש הזה, לומר כל מה שרוצים ללא צורך בפילטרים, כדי לאחד שתי נשים שונות מאוד אחת מהשנייה, במה שעשוי להיות השבוע החשוב ביותר בחייהן. חברותן המתפתחת מובילה אותן לקבל את מה שהן צריכות, את מה שהן באמת רוצות, להציל את עצמן.

הספר עמוס בדיאלוגים והעלילה די הדוקה. למרות הטון המלנכולי, הספר בוחן נושאים כמו נישואין, הזדקנות, יחסי הורים-ילדים ודיכאון, ואלה משולבים בהומור וברגעים נוגעים ללב.

אהבתי את ההתייחסות למשבר אמצע החיים של פיבי ותחושת התבוסתנות שלה, כשהיא מגיעה לגיל שבו כל החלומות והתוכניות לחיים לא מתגשמות, לא משנה כמה קשה היא עבדה. אהבתי את ההתייחסויות הספרותיות, שלקוחות מסופרות וסופרים משובחים מהספרות הבריטית.

מה שלא אהבתי היה שפיבי "ניצלת" ממצבה הנפשי הירוד על ידי גבר, במקום שזה יקרה מתוך עצמה. הרומן מרבה להתייחס לגברת דאלוויי וג'יין אייר, אבל פיבי לא מתקרבת להשגת המימוש העצמי והטענות החזקות שלהן , בגלל סוף הספר.

שמעתי כל כך הרבה על הספר הזה שהייתי חייבת לקרוא אותו. ולמרות שהוא נבחר כרב־מכר של הניו יורק טיימס, הגארדיאן, השיקגו טריביון, ואחרים,  הייתי ממש קרובה לוותר עליו, אבל המשכתי עד סופו. מבחינתי, הוא היה בסדר. לא מעבר. אני אולי בדעת מיעוט, אך כנראה לא כל ספר מתאים לכל אחד.

סדקים בזהב – מיכל שלו

סדקים בזהב – מיכל שלו

הוצאת כנרת זמורה דביר

מרץ 2018 . 416 עמודים

בזמנו, קראתי ביקורות שגרמו לי להעדיף ספרים אחרים על פניו, אבל נוכחתי לדעת שזו ללא ספק הדוגמה הטובה ביותר לאופן השונה שבו ספר עשוי להשפיע על כל אחד מאיתנו ועל חוות הדעת שלנו, ושביקורת פחות מחמיאה לא אמורה להרתיע אף אחד, במיוחד אם זה ספר מאת סופרת שמאד אוהבים, ואני כבר אמרתי, לא אחת, שספריה של מיכל שלו אהובים עלי.

 

עלילת הספר משתרעת על פני כשלושים שנה, ונודדת בין יבשות, מדינות, וארועים היסטוריים, ומכילה מספר סיפורים השזורים אחד בשני ומתחברים אחד לשני בחוטים נסתרים. הסיפור לא מסופר בסדר כרונולוגי, והפרקים עוברים מעבר להווה, לפעמים באותו פרק, והסיפורים עוברים לסירוגין בין הדמויות ושופכים אור על כל אחת מהן ועל פצעי העבר שכל אחד מהם מדחיק עמוק בתוכו.

 

הסיפור מתחיל בתחנת הרכבת התחתית בניו יורק ומפגיש את נוגה ויהונתן, כשגבר מבוגר, שיכור או אולי מסומם, נופל אל פסי הרכבת התחתית בניו יורק ושניהם נחלצים לעזרתו ומצילים אותו ממוות. המיפגש הזה יהווה נקודת תפנית עבור השניים.

יהונתן יפה התואר, הוא ישראלי שחי בניו יורק שנים רבות, ונוגה נמשכת אליו ומתאהבת בו ממבט ראשון. הם שומרים על קשר, בתחילה מתוך התעניינות בגורלו של קזיק, הקשיש שהצילו , ואחר כך ממשיכים להיפגש ולבלות אחד בחברתו של השני,  אך לא מתפתח ביניהם קשר רומנטי.  נוגה מבינה שיהונתן לא מעונין בה מעבר לקשר חברי, ידידותי, והיא מקבלת את זה.

 

נוגה לומדת בישול בבית הספר היוקרתי "קולינרי סקול"  שם היא מכירה את טומי, שהגיע לניו יורק מנורבגיה. טומי הוא החבר הכי טוב שלה. יש לו קעקוע ענק של נשר על הגב, שמאחוריו סיפור לא פשוט. הוא שף מבריק שגורם לנוגה לסיים את הלימודים בגאווה, ודוחף אותה להתחבר לשורשיה, אם זה מבחינת הבישול, המקום שבו גדלה, משפחתה, ובעיקר אל האני הפנימי שלה, לעצמה.  

נוגה מכירה אצל טומי את ידידתו קסיה, בחורה יפהפיה שהגיעה לניו יורק מפולין, והיא עוזרת להם לתקשר עם קזיק. נוגה מחברת את קסיה למשפחתו של קזיק ואלה מבקשים ממנה לתרגם להם מפולנית את סיפור חייו הטרגי. לאט לאט קסיה ונוגה מתחברות, קסיה נפתחת בפני נוגה ומספרת לה את סיפור חייה הלא פשוט, והשתיים הופכות לחברות אמת.

יהונתן מתוודע למעגל החברים של נוגה, מתקרב לקסיה, לה הוא מספר על הפצע שלו, ונוגה מגלה שיהונתן הלום קרב ממלחמת יום כיפור.

הקשר בין הארבעה לא ניתן להתרה, ובסופו של דבר, טומי הוא החוט המקשר ביניהם והוא זה שעוזר להם לאחות את הסדקים שלהם, אם בדרך ישירה או  עקיפה.

אם אתם סקרנים לדעת מה הסיפור שמסתיר כל אחד מהם ומה עלה בגורל כל אחת מהדמויות, קיראו את הספר.

 

"סדקים של זהב" , מספר על ארבעה אנשים שמנסים לתקן את הסדקים בחייהם לאחר טראומות שונות.

לדברי הסופרת הוא נקרא כך על שם אמנות יפנית עתיקת יומין המכונה קינצוגי.  "בחרתי במטאפורה הזו לגיבורי הספר שנושאים שריטות וצלקות, מפני שאני מאמינה שגם אם עברת הרבה בחייך, אתה זה שקובע לאן תיקח את המשקעים מעברך".

הספר מספר את סיפורם של נוגה, יהונתן, קסיה, טומי וקזיק, שכל אחד מהם מגיע מרקע שונה, אך בהחלט מספר את סיפורם של הרבה משפחות במדינה שלנו. אמנם העלילה עמוסה באירועים, בעלילות מישנה  ובדמויות מישנה שלכל אחת מהן סיפור משלה, (הלם קרב, שואה, חטיפת ילדי תימן, ניכור הורי,ועוד) מה שדי מסרבל את הקריאה, אך היא עוקבת אחרי הדרך שבה הדמויות האלו עוברות תהליך של השלמה עם חיים מלאי אובדן וטרגדיה, לצד חברות אמיצה, ומחברת את כל הקצוות.  

זהו ספר שדורש ריכוז, מאריך בפרטים, מתפתל כמו בייגלה בין פולין, נורווגיה, יפן וארה"ב, בין זמנים ובין הדמויות. בכישרון רב מיכל שלו לוקחת אותנו יד ביד למסע  מכמיר לב וכואב של התמודדות עם טראומות, עד למציאת משמעות חדשה לחיים והחלמה.

 

שמעתי ב"ליבי" בהמשכים, ואני בהחלט ממליצה.

 

כל המקומות המוארים‏ - ג'ניפר ניבן

כל המקומות המוארים‏ - ג'ניפר ניבן

תרגום :יעל אכמון

הוצאה: כנרת זמורה דביר

דצמבר 2017. 336 עמודים

 

תיאודור פינץ' מתמודד עם דיכאון, חושב כל הזמן על דרכים בהן הוא יוכל להתאבד. אבל בכל פעם, משהו טוב, קטן ככל שיהיה, עוצר אותו. לא כל כך ברור מה לא בסדר איתו, אבל ברור שהוא לא יציב. הייתה לו ילדות קשה, הוא גדל עם אב מתעלל ואם ש"התאבלה" על הגירושים מבעלה המתעלל, שלא הסס להראות את "אהבתו הגדולה" לבנו הבכור, על ידי פגיעה פיזית בו. היה מתסכל מאוד לקרוא על התנהגותה הפסיבית, בזמן שילדיה זקוקים לה' כשעולמם הפנימי שברירי ביותר.

 

למרות הבעיות שלו, פינץ' ספונטני וכייפי, הוא רואה את הטוב בדברים והופך את החיים להרפתקה. הוא דמות משכנעת, אינטליגנטי ובוטה. הוא לא יודע מי הוא, אז הוא מנסה כל מיני סגנונות. מפינץ' של שנות ה-80 ועד פינץ' הקשוח. הוא לא נותן לשמועות להשפיע עליו, הוא לוקח כל יום בפני עצמו והוא בהחלט יודע לדאוג לעצמו, גם אם הוא לפעמים קצת קיצוני.

 

ויולט מארקי סובלת מאשמת הישרדות. היא סופרת את הימים עד סיום הלימודים, מחכה לרגע שתוכל לברוח מהעיירה בה היא חיה באינדיאנה, ומיגונה הכואב בעקבות מותה של אחותה. הוריה האוהבים של ויולט עושים כמיטב יכולתם לעזור לה,  גם אם הם נוקטים בהגנת יתר.

 

פינץ' וויולט נפגשים בראש מגדל הפעמונים של בית הספר שלהם, כאשר פינץ' משכנע את ויולט לרדת מהמעקה שהוא עצמו חשב לקפוץ ממנו. מרגע זה מתחילה ביניהם חברות נפלאה שהופכת לרומנטית, מלאה בהרפתקאות ותגליות. לא ברור מי מציל את מי. אך כשהם חוברים יחד לפרויקט לגילוי "פלאי הטבע" של אינדיאנה, הם מגלים שפינץ' יכול להיות הוא עצמו רק עם ויולט, בחור מוזר, מצחיק, חי, שאינו כזה פריק אחרי הכל, נער שרואה את הדברים היפים בעולם, ומסרב בתוקף להיכנע לדברים המכוערים, שמקשים על חייו, וויולט מבינה שרק עם פינץ' היא יכולה להפסיק לספור את הימים ולהתחיל לחיות אותם. פינץ' מעורר את ויולט הישנה ומצית בה כמה תשוקות חדשות. הוא עוזר לה להרגיש דברים ולעשות ולראות דברים שמעולם לא חשבה שהם אפשריים, אך ככל שעולמה של ויולט גדל, עולמו של פינץ' הולך ומתכווץ.

 

העלילה מסופרת מנקודות המבט המתחלפות של פינץ' וויולט ומטפלת בנושאים חשובים תוך נסיון להעלאת המודעות אליהם. סוגיות הקשורות ברשתות החברתיות, התעללות, מין, בריונות, מוות, התאבדות, הפרעות אכילה, הזנחה הורית, סטיגמות חברתיות, דיכאון ועוד.

 

הספר מתאר, בצורה צינית, את אכזריותם של הילדים ואת "העיוורון" של המשפחות, רשויות בית הספר והחברה כולה, לנוכח בעיות משמעותיות שיכולות להתגלות כקטלניות.

זהו סיפור על אובדן, דיכאון, אהבה והמאבק לקבל את העבר, לקבל את מי שאתה או מי שהפכת להיות כדי להמשיך בחיים.

ג'ניפר ניבן מספרת לנו סיפור על נערה שלומדת לחיות מנער שמתכוון למות. סיפור על שני בני נוער שנאלצים לעבור דרך כל המקומות האפלים כדי להגיע לצדדים הבהירים של החיים.

 

האם כדאי לקרוא אותו?

בהחלט!

ספר מרתק, מורכב, עוצמתי, מלא תקווה ומחמם לב, גם אם מתסכל, על כוחה של אמפתיה, ש"אומר" לבני נוער במצוקה רגשית, שהם לא לבד, שהם לא צריכים להתבייש במה שהם עוברים או מרגישים, שיש תקווה למחלות נפש וניתן לטפל בהן.

 

.מומלץ

 

שם פרפרים עפים – סוזן רדפרן

שם פרפרים עפים – סוזן רדפרן

תרגום: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים

מאי 2025. 312 עמודים

הסיפור מתמקד במארי אגיד, אשר לאחר אובדן של אחד מילדיה, מחפשת התחלה חדשה למשפחתה. היא עוברת עם בעלה ושלושת ילדיהם שנותרו בחיים לאחוזת סבה המנוח בניו המפשייר, מתוך כוונה למכור את הנכס, בתקווה שהשינוי יעזור להם להתחיל להחלים מהאבל ולהתקדם הלאה. עם זאת, תוכניותיהם משתבשות כאשר הם מגלים את דווינה, ותיקת מלחמה מתבודדת המכונה על ידי המקומיים "מכשפת הנהר". דווינה מתגוררת בבקתה בשטח האחוזה במשך למעלה משני עשורים. לטענתה היא קיבלה את הזכות לגור בה מסבה של מארי. דווינה חיה חיים של בדידות, ריפוי וחיבור עם הטבע. הידע המעמיק שלה על החי והצומח המקומיים, יחד עם יצירת תרופות צמחיות, זיכו אותה במוניטין בקהילה כמרפאה, ומכאן הכינוי "מכשפת הנהר". למרות פציעותיה הקשות מתקופת שירותה כאחות טראומה באפגניסטן, דווינה משדרת כוח וחוסן, ובוחרת לחיות מהאדמה ולשמור על עצמאותה.

 

מארי ודווינה חלוקות בדעתן על הבעלות החוקית על הבקתה, ובעקבות כך המתחים גוברים ומושכים את הקהילה המקומית לנקוט עמדה, וגורמים לפילוג בתוך משפחתה של מארי.

מארי, מתוארת כדמות מורכבת. מצד אחד אי אפשר שלא להזדהות עם צערה העמוק, למרות שקשה להבין את מעשיה. חוסר האמפתיה שלה מרגיש מוגזם, מה שהופך אותה לדמות שקשה להתחבר אליה, במיוחד התנהלותה האנוכית שללא ספק מעכבת את מסע הריפוי של ילדיה. עם זאת, מובן שהתנהגותה נובעת ממקום של כאב עמוק ואובדן.

 

פנלופה "פן" הבת הצעירה, בת השמונה היא דמות בולטת בעלילה. תמימותה נוגעת ללב ומנגנון ההתמודדות הייחודי שלה עם האובדן, מתמקד באמונה שאחותה התאומה המנוחה מתקשרת ונוכחת בחייה דרך פרפרים. יחד עם זאת הרגשתי שמחשבותיה והדרך בה דיברה היו מתקדמים לגילה הצעיר.

 

אחותה של פן, האנה בת החמש עשרה היא הכוח המייצב בתוך המשפחה, ויש לה תפקיד של מגשרת בין נקודות המבט המנוגדות בסיפור. יש בה שילוב של פגיעות ועוצמה שמעשירים את נושא האבל וההחלמה ברומן. היא בוגרת מעבר לשנותיה, חזקה באופיה, ויכולתה להתחבר וליצור קשר עם דווינה, מדגיש את פתיחותה ורצונה בריפוי.

 

הסיפור מתפתח בפרקים קצרים, דרך נקודות מבט מרובות, כולל אלו של מארי, בעלה ליאו, ילדיהם ודווינה, דבר המאפשר הצצה והבנה עמוקה יותר לחוויות האישיות שלהם, למאבקים ומנגנוני ההתמודדות של כל אחת מהדמויות.

 

דמותה של דווינה, מוסיפה עומק ותחושה מיסטית לסיפור. דרכה, הרומן בוחן את מורכבות האבל, את חשיבות הקהילה ואת הפוטנציאל לצמיחה אישית לנוכח מצוקה. האינטראקציות שלה עם משפחת אגיד, במיוחד עם פן והאנה, הן מרכזיות בעלילה. הדרכתה העדינה עוזרת לשתים לעבד את האבל ומספקת להן נחמה ותחושת יציבות בתוך סערת משפחתם. מעבר למשפחה, תפקידה של דווינה בקהילה הרחבה משמעותי. נוכחותה ותרומתה ארוכת השנים זכו לכבוד ותמיכה מצד המקומיים, והגיבוי הקהילתי שהיא מקבלת מדגיש את מקומה של דווינה במרקם המקומי.

 

"שם פרפרים עפים " מאת סוזן רדפרן הוא רומן נוגע ללב, המתעמק במורכבויות של אבל, ריפוי והקשרים הבלתי צפויים שיכולים להיווצר בעקבות טרגדיה.

הוא מציג מארג של דמויות, כל אחת מתמודדת עם אובדן בדרכה שלה, ועוסק בנושאים של סליחה, חוסן והשפעת טראומות עבר. העלילה מתארת את הדינמיקה המשפחתית והמסע שהמשפחה עוברת בתהליך הריפוי. הופעתם החוזרת ונשנית של הפרפרים, היא סימלית, ומשמשת כמטאפורה לשינוי ולנוכחות המתמשכת של יקיריהם שאבדו.

מצד אחד זו היתה קריאה מרתקת, נוגעת ללב, אך מצד שני, ריבוי נקודות המבט והפרקים הקצרים והמתחלפים הפריעו לזרימה שלו ומנעו מחלק מהמצבים להתפתח במלואם.

 

בשורה התחתונה סיפור מעניין, מומלץ!

 

רווח של חמש - טלי כהן־צדק

רווח של חמש - טלי כהן־צדק

הוצאה: שתים הוצאה לאור

נובמבר 2024. 223 עמודים

"רווח של חמש" הוא הסיפור של נתי, אמא של עידו בן ה- 16 שבעקבות הערה של רוני דניאל, כתב הטלוויזיה הצבאי, מבינה שעידו עומד להתגייס בדיוק כשהרווח בין מבצע צבאי אחד לשני בעזה עומד להסתיים, ולא מסוגלת לעמוד מנגד גם במחיר חציית כל הגבולות.

אחוזת דאגה, מוטרפת מחרדה על בנה, שרוצה להתגייס להכי קרבי שיש, היא מחליטה לעשות כל מה שאפשר כדי שמלחמה או מבצע יתרחשו במהלך הרווח הזה של חמש השנים האלה, ובכך למנוע מבנה להיות חלק מהסבב הבא בעזה, שבו הוא עלול לסכן את חייו.

מרגע שהיא מקבלת את ההחלטה היא חדורת מטרה. בזמן שעידו נמצא בשנת שירות בשדה בוקר, היא מתכננת בחשאיות לפרטי פרטים מבצע משלה, שאף אחד לא שותף לו.

 

הסיפור מתרחש בשנת 2019, כשבלוני תבערה מציתים מידי יום את שטחי הדרום, והתפרעויות מתרחשות על גדר ההפרדה. זו גם שנת בחירות. היא עוקבת אחרי החדשות, אחרי התבטאויות ראש הממשלה, ומתכננת באופן אובססיבי, בנחרצות, מעשה שיצית את הגיזרה הדרומית, כך ששום דבר לא ישתבש בתכניתה.

 

הספר מסופר בגוף ראשון ושני, כמונולוג ארוך ולפעמים מתיש בירידה לפרטים, שבו נתי מדברת את עצמה אל עידו. היא מספרת לו מה עבר עליה בשנים לפני שהתגייס, מתעדת את מעשיה בהווה, מה קורה בעבודה, בבית, ביישוב בו הם גרים, ומה מניע אותה. נתי  לא יכולה להגיד לבנה בפה מלא אל תלך לקרבי כי היא באה מבית ששירות צבאי משמעותי הוטמע בה, לכן היא מדברת את עצמה בלי סוף, מבקשת שיבין למה היא עושה את זה, גם במחיר של להסתיר ולשקר למשפחתה, לבעלה, ולכל הסובבים אותה.

 

מה נתי מחליטה לעשות?

האם היא תממש את תוכניתה?

 

 

על רקע אירועי ה 7 באוקטובר הספר הזה הוא עדות ממשית למה שכל אמא או אשת איש לחייל קרבי בשירות סדיר או מילואים, עוברת חושבת ומרגישה. את אוזלת היד שלנו כהורים שנאלצים לשלוח את ילדינו לצבא כשניטלת מאיתנו היכולת להטיל ספק או לערער, לקבל את הגיוס כדבר מובן מאליו.

 

"רווח של חמש" הוא ספר אקטואלי, שמתאר את החיים שלנו במדינת ישראל, את המציאות היומיומית של "הותר לפירסום" הנוראי, שמעלה שאלות של מוסר. הוא  מעורר תהיות לגבי האמונות והרעיונות המנחים את התנהלותה של מדינת ישראל, וממשלת ישראל,  ובעיקר מתאר עד כמה רחוק הצורך והרצון של אהבת אם לגונן על ילדיה, יוביל אותה לעשות מעשה גם אם הוא חריג.

ספר חובה, מעורר הזדהות,  שכל אחת תמצא בו הד למחשבותיה!

מומלץ מאד.