קופיקו בייבי מקלחת ולישון – תמר בורנשטיין-לזר

קופיקו בייבי מקלחת ולישון – תמר בורנשטיין-לזר

איורים: דדי ונגר

דני ספרים הוצאה לאור.
2019

עבור הרבה הורים זמן המקלחת הוא אחד הרגעים המאתגרים ביום. בין אם מדובר בתינוק שפורץ בבכי מרגע הסרת הבגדים, או בילדים שמסרבים להתקלח. כשהילדים גדלים ויודעים לבטא את עצמם, הם מאד יצירתיים בתירוצים למה לא צריך היום להתקלח, "לא התלכלכתי", "לא יצאנו לחצר היום" ,"לא בא לי" ועוד כהנה וכהנה.

הסיפור " מקלחת ולישון" הוא עוד ספר בסדרת הספרים “קופיקו בייבי” והוא מספר על נגה..

נגה אינה תינוקת. היא כבר ילדה שמדברת ומבינה ויודעת לבטא את עצמה, את תחושותיה ופחדיה.

היא לא כל כך אוהבת להתקלח. וכדי להימנע מהמקלחת היא שוכחת שצריך.

" נֹגַהּ שֶׁלָּנוּ מַמָּשׁ כְּבָר בּוֹגֶרֶת,

אֲבָל לִפְעָמִים הִיא קְצָת לֹא זוֹכֶרֶת

לִסְגֹּר חַלּוֹן, לְהָסִיר צַלַּחַת,

אֲבָל בְּעִקָּר לַעֲשׂוֹת מִקְלַחַת..."

כל ערב כשתמר, אחותה, קוראת לה לבוא להתקלח היא בורחת לסלון.

למה נגה לא רוצה להתקלח?

האם נכנס לה סבון לעיניים?

האם המים קרים לה? חמים לה?

רטובים לה?

תמר אומרת שאם רואים שלמישהו יש בעיה צריך לשבת ולשוחח איתו בנועם, לברר ולהבין מאין נובע הקושי.

"רוֹצִים לְנַחֵשׁ מִי עִם נֹגַהּ יָשַׁב?

אֶתֵּן לָכֶם רֶמֶז, זֶה קוֹף דֵּי שׁוֹבָב..."

זהו ידידנו האהוב קופיקו!

קופיקו יושב לדבר עם נגה ומגלה מה הסיבה. וכמובן, שלקופיקו כמו שאנחנו יודעים, יש שק מלא רעיונות, מצחיקים כמובן, באמצעותם הוא מבקש לעזור לנגה להתגבר על הקושי, והוא מציע לה אותם.

אילו רעיונות יש לקופיקו?

האם נגה תתגבר על הפחד, תתקלח ותלך לישון עם חיוך על שפתיה?

על כך תקראו בספר עצמו.

"מקלחת ולישון" הוא ספר קרטון קשיח, מקסים ומשעשע, בגובה העיניים של הילדים, שנכנס ללב, ומלמד שתקשורת טובה עם הילד עוזרת במציאת פתרון.

הספר מחורז בחן ומלווה באיורים צבעוניים ושמחים של דדי וגנר .

תענוג להשמיע את הספר לקטנטנים ולהתלהב ביחד איתם.

אל הספר מתווספים כוכבי פלסטיק זוהרים שניתן להדביקם באמבטיה או בחדר על הקיר (יש להם קשר לסיפור) .

מתאים לגילאי 2-5 .

סודה של מספרת הסיפורים - סג´אל בדאני

סודה של מספרת הסיפורים - סג´אל בדאני

תרגום: תמי לימון

הוצאת אריה ניר - מודן, שנת 2019. 429 עמ'

ג’איה היא עיתונאית אמריקאית עם מורשת הודית שלא יודעת דבר על מורשתה. היא עברה שלוש הפלות, נואשת לילד משלה, חווה דיכאון עמוק שמוביל לפרדה מבעלה, פטריק.

כשאמה, לנה, מקבלת מכתב מאחיה שמספר על כך שאביה, סבה של ג’איה, חולה מאוד, אמה מסרבת בתוקף ליסוע להודו. אחת הסיבות לכך נעוצה באביה שאסר עליה לחזור להודו לאחר שהתחתנה עם בעלה. בין לנה וג’איה אין יחסי קרבה מקובלים של אם-בת. לנה, אינה אם קרובה ואוהבת.  אמנם תמיד דאגה וסיפקה לג’איה את כל מה שהייתה זקוקה לו, אך נמנעה מגילויי חיבה ואהבה. וכשג’איה היתה שואלת אותה על עברה בהודו, לנה היתה אומרת לה להתמקד בעתיד.

ג’איה מחליטה לנסוע להודו במקום אמה. בשלב זה, חייה בבלגן, והנסיעה משמשת לה הסחת דעת כדי להתרחק ולברוח מהמציאות. כשהיא מגיעה להודו, היא פוגשת את ראווי, המשרת והחבר הטוב של סבתה, אמישה, שנפטרה לפני שנים רבות, ומפיו היא שומעת שאחרה את המועד ושסבה,דיפק, נפטר. ראווי מספר לג’איה את הסוד שמלווה את סיפור חייה של סבתה שאסור היה לדבר עליו, כל עוד דיפק חי.

הספר נכתב משתי נקודות מבט ובשני צירי זמן, בפרקים מתחלפים: האחת של ג’איה, והשנייה של ​​סבתה, אמישה.  אמישה, חיה בהודו תחת שלטון הבריטים במהלך מלחמת העולם השנייה והיא נואשת לברוח מהעולם שבו היא חיה, עולם בו נשים טובות רק ללידה ולניהול משק בית. ללא חירויות, או חיים אמיתיים. זו התרבות, אבל אמישה רוצה להשתחרר מהכול. בעלה לא אוהב את נצנוצי העצמאות האלה, אך גם נותן לה את המרחב שהיא כל כך משתוקקת אליו.

למרות שג’איה מבועתת מהעוני בהודו, מחלוקת הקסטות, התינוקות והילדים החיים בבית יתומים וממתינים לאימוץ, היא מתאהבת בהודו ובכל סודותיה ויופייה.

אך האם זה יספיק כדי שהיא תמצא מרפה לנפשה באמצעות סיפור חייה של סבתה?

סיג’ל בדאני כתבה ספר על שלש נשים, סבתא בת ונכדה, שכולן ניצבות בפני מכשולים שונים, וכל אחת מתמודדת איתם באופן אחר .סיפור שיש בו רומנטיקה לצד שברון לב וסיפור על אישה המחפשת תשובות, שרוצה לדעת את הסודות הנסתרים שהוחבאו על ידי משפחתה במשך דורות. התיאורים של הודו הכבושה על ידי הבריטים שזורים בהודו המודרנית. תיאורי המנהגים, החגים, המאכלים, ההיסטוריה המשפחתית וההיסטוריה של הודו מתוארים בספר הזה שהעלילה בו די צפויה עם מעט פיתולים.

מי שיש לו ידע כלשהו על הודו,  יגלה שהספר לוקה בטעויות. אמנם קטנות אבל קראתי כל כך הרבה ספרים על הודו שאלה שנתקלתי בהם ממש צרמו לי.

למשל:

-לא תמצא קבצנים בתוך שדה תעופה הודי (זו לא תחנת רכבת)

-לא מכנים אישה שאינה תושבת המקום (non-resident Indian)”ממסאהיב”.

-אמישה מבלה שעות לבד וללא השגחה עם חייל בריטי ואף אחד לא עושה מזה עניין,מה שלא יתכן בתקופה ההיא.

-בשלב מסוים ג’איה נוסעת לכפר למצוא בית קפה לאינטרנט וכמה פרקים אחר כך היא יושבת על מיטתה ולוחצת “שלח” כדי להעלות לבלוג שהיא כותבת בו את הפרק שכתבה.

הציפיות שלי היו גבוהות בעקבות ההמלצות החיוביות שהספר קבל, אבל התאכזבתי. אני יודעת שאני בדעת במיעוט, אך לרוע המזל הסוד היה די ברור. הוא ממש “צעק” מתחילת הסיפור (כשסופר שללנה עיניים ירוקות ועור בהיר, והתחזק עם סיפורה של אמישה.)

בנוסף הדמויות רחוקות מלהיות מציאותיות, הדיאלוגים בין הדמויות רדודים, התיאורים של מנהגים, אמונה באלים, היו כמו הרצאה,  והעלילה היתה נדושה וצפויה. קיוויתי לסיום פחות צפוי אבל זה לא קרה.

הספר הרגיז אותי. לא היה בו עומק והוא לא היה משכנע.

נאבקתי עם עצמי אם לסיים או לא,  אבל  סיימתי אותו בתחושת ריקנות.

לשיקולכם!

מאחורי התמונות במוזיאון – קייט אטקינסון

מאחורי התמונות במוזיאון – קייט אטקינסון

תרגום: יעל אכמון

הוצ’ ינשוף . 2005. 388 עמ’

 רובי לנוקס מספרת את סיפור חייה, מרגע ההתעברות בשנת 1951, דרך ילדותה, גיל ההתבגרות ועד לבגרות.

הפרק הראשון מתחיל בכך שרובי מכריזה

“אני קיימת! הורי יוצרים אותי לקול צלצולי חצות בשעון שעל האח בחדר שבקצה המסדרון.”

אמה, באנטי,  הרתה אותה מתוך רגשי טינה והיא נולדה בשעה שאביה שהה בפאב, בחברת אשה אחרת כשהוא מתחזה לגבר לא נשוי.  רובי גדלה והפכה להיות הילדה הצייתנית שאף אחד לא סופר אותה, לצד אחיותיה, פטרישיה הצינית וג’יליאן הרגזנית, בבית שיש בו הזנחה רגשית וניכור מצד ההורים, שלא יודעים איך להיות הורים.

בספר שני צירים זמן. הציר הראשון מתאר את  ילדותה של רובי לנוקס, שנולדה ביורק ב 1951 ומסופר בקולה של רובי.

הציר השני, קורות משפחתה.  הוא מורכב מ- 13 פרקים, שבהם רובי מתארת את משפחתה העניפה, משפחה ממעמד הביניים, שגרה ביורק, ואת חייהם בבריטניה שלאחר המלחמה. הספר כתוב בקפיצות זמן, הלוך ושוב, כשעבר הווה ועתיד מעורבבים .

אחרי כל פרק מגיע פרק שנקרא “הערת שוליים”, בו מתוארות דמויות מההיסטוריה המשפחתית של רובי. בפרקים האלה נשמע קולן של אמא של רובי, באונטי, סבתה נל, והסבתא הגדולה, אליס, כל הנשים שדי משכפלות את חייהן הקשים ואופיין הקשה.

פרקי “הערות השוליים” מעט מבלבלים, כי אינם מסופרים בסדר כרונולוגי, ומתמקדים במספר לא מבוטל של דמויות, אך הם משתלבים עם הסיפור המרכזי, נשזרים זה בזה לסיפור עלילה מורכב ויוצא דופן, מספקים מידע נוסף לגבי החלטות של דמויות מסוימות, ומסבירים כמה מתעלומות הנוגעות לקרובי המשפחה. בעזרת הפרקים האלה  מצליחה אטקינסון ליצור תמונה חיה של המשפחה במהלך המאה העשרים, והם שופכים אור על ההיסטוריה החברתית והשינויים החברתיים של אנגליה באותן שנים, כאשר הלנוקסים השונים ומכריהם, נלחמים עבור בריטניה לפני, במהלך ואחרי המלחמה .

הספר מורכב מאוד עם עלילה מורחבת והרבה חיבורים. כמות הדמויות שצריך לעקוב אחריהן עצומה – יש אימהות, אבות, דודים, דודות, סבתות, אחים, אחיות, בני דודים, אחיינים, וככל שהספר מתקדם, קשה יותר ויותר לעקוב אחריהם, לשמור על קו הסיפור הראשי ולא לאבד את הראש.

בכל דור האמא היא נקודת המוקד של הסיפור, ולמעט סבתא אליס, אנו רואים את כולם מתבגרים, מתחתנים, נולדים להם ילדים ואיך הם מגיעים להבנה שאלה לא החיים שהם התכוונו לחיות. לא אחטא לאמת אם אומר שכל אישה היתה חביבה יותר בילדותה וככל שהתבגרה איבדה את החום והפכה לאשה קרה ומרירה, שנאבקת עם עצמה להפגין אהבה או אושר אמיתי. לכל אורך הספר מלווה המחשבה האם רובי תלך על פי הדפוס שקבעו הדורות הקודמים, או שהיא תמצא את הסיפוק בחיים שהאחרים לא זכו להם…

הסיפור של רובי לפעמים משעשע, לפעמים עצוב ומרגש. רובי ילדה נבונה מאד שבוחנת את עצמה ואת מי שסביבה .יש לה קול אירוני ודי בקורתי על בני משפחתה האחרים. למרות שהיא מספרת מקסימה, הסיפור שהיא מספרת הוא על אנשים שעושים בחירות גרועות וסובלים מההשלכות שלהן, חולמים על מה שהיה יכול להיות וחיים חיים מלאי אומללות, עם מערכות יחסים אישיות עגומות ולא מספקות. ככל שהספר מתקדם ורובי מתבגרת, הספר הופך מהנה יותר אבל חייה הופכים עגומים יותר. יש כל כך מעט רוך בספר. העולם של רובי אפור והטון עגום.

“מאחורי התמונות במוזיאון”  הוא ספר מאתגר.

ההתחלה היתה קשה, לעיתים משעממת, אך ככל שמתקדמים הכתיבה הופכת עוצמתית ומרתקת וכובשת את הלב.

“מאחורי התמונות במוזיאון”  הוא סיפור משפחתי שמורכב מפיתולים, תפניות ופרטי פרטים שצריך לזכור כי לא ברור איזה פרט או דמות יהיו חשובים בהמשך העלילה ואיזה לא. הוא מספר על שלשה דורות של משפחת לנוקס, החל ממלחמת העולם הראשונה ועד 1992 , רצוף בתאונות קטלניות וצרות משפחתיות, חוסר נאמנות, מצוקות, אובדן, חוסר הגשמה ואומללות.

ספר מצוין. מומלץ!

 ***

קייט אטקינסון נולדה ביורק ומתגוררת כיום באדינבורו. היא זכתה במספר פרסים על סיפוריה הקצרים. “מאחורי התמונות במוזיאון” הוא ספרה הראשון, עליו זכתה בפרס וויטברד על רומן ביכורים, והוא נבחר כספר הטוב ביותר של וויטברד לשנת 1995.

מפתח עם כנפיים – שולמית זילברברג

מפתח עם כנפיים – שולמית זילברברג

איורים: רונה מור

הוצא' צמרת. 2019.

“מפתח עם כנפיים” הוא ספר שירים לילדים שכתבה שולמית זילברברג. יש בו  24 שירים המתארים חוויות, מחשבות ורגשות שחווים ילדים בני שני המינים בחיי היום יום, וכל אחד יכול למצוא בהם משהו שידבר אל ליבו. השירים כתובים בגוף ראשון,  ומלווים באיוריה המעודנים,  של רונה מור.

שולמית זילברברג מספרת שהשיר הראשון בספר נכתב במהלך מבצע צוק איתן, כשנחשפה לחוויות והתמודדויות של ילדים בעת האזעקות והשהות בממ”ד, ולאחריו כתבה 23 שירים נוספים.

השירים מתייחסים לרצונות שלהם, למשאלות ליבם, לחוויות הפוגשות אותם בחייהם ובהתמודדות שלהם עם בעיות וקשיים יומיומיים. הם מעבירים מסר שאפשר להתגבר על כל בעיה, קטנה וגדולה, ומראים איך הם בעצמם מוצאים את הפתרון באמצעות דמיון, חשיבה יצירתית ואף הומור.

בשיר “אַבָּא וְאַבָּא” מתמודד הילד עם שאלה מציקה ששואל חברו:

“אֵיפֹה אִמָּא שֶׁלְּךָ? יֵשׁ לְךָ אִמָּא?”

כתגובה הוא עוזב את החבר באמצע המשחק ורץ לשחק עם ילד אחר, אבל מצטער שלא ענה לו מיד, ומחליט שבפעם הבאה שתישאל השאלה המציקה הוא יאמר:

“ אֲנַחְנוּ כְּמוֹ כֹּל מִשְׁפָּחָה

רַק שֶׁלִּי יֵשׁ אַבָּא וְאַבָּא… כִּי כָּכָה!”

בשיר “פִילִי טִילִי בָּם” יש לילדה מקל קסמים שיטיס אותה לירח, שיכין עבורה את השעורים, ויגרש את החושך כשמפחיד לישון לבד. אבל הקסם הכי חשוב שעושה מקל הקסמים קשור לאמא שלה, החולה, שהילדה מיחלת להחלמתה.

“יֵשׁ לִי מַקֵּל קְסָמִים

שֶׁמַצְחִיק אֶת אִמָּא כְּשֶׁהִיא עֲצוּבָה,

וּבְכָל פַּעַם שֶׁכּוֹאֵב לָהּ

מְדַגְדֵּג אוֹתָהּ וְנוֹתֵן לָהּ נְשִׁיקָה.”

שולמית כותבת על נושאים שהילדים מתמודדים איתם ביחסים בינם לבין ילדים אחרים, ובינם לבין ההורים או בני משפחה אחרים,  וגם על איך ילדים מתמודדים במצבים שלא הם אחראים להם, אלא המבוגרים.

בשיר “וַהֲכִי אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת” הילדה מונה את הדברים שאינה אוהבת וביניהם את המריבות בין ההורים:

“וַהֲכִי אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת

שֶׁאַבָּא וְאִמָּא רָבִים.

אַבָּא צוֹעֵק, וְאִמָּא כּוֹעֶסֶת,

וְאָז דְּמָמָה – הֵם לֹא מְדַבְּרִים.”

ויש לה פתרון לדממה,  שלא אגלה לכם מהו…

נושאים כמו: גירושי הורים, אבטלה , נישואים חד מיניים, קונפליקטים עם ההורים, חוקים בבית , יחסים בין דוריים, בעיות בבית הספר, התמודדות עם סוגים שונים של פחדים – פחד בעקבות אזעקות, פחד מחושך, פחד ממסיכות בפורים, געגועים לחברה שעזבה, לשכנה מיטיבה שעברה, שׁונוּת חברתית כתוצאה מאלרגיה , הורים שעובדים עד מאוחר ועוד… בין השורות והמילים נפתח צוהר שמבטא חוויה שחווים הילדים -חוויה משפחתית ואישית, ובכל שיר יש מין גילוי סוד על היומיום של כל ילד וילדה כך שאין ילד שלא ימצא את עצמו בתוך השירים האלו.

ספר מקסים עם שירים בגובה העיניים של הילדים על מה שמתחולל אצלם בלב. שירים תקשורתיים, מסקרנים אך מובנים.  יש בהם הומור רך וחיבָּה לבני האדם הצעירים שלמענם נכתבו.  רובם קצרים ובמרכזם סיטואציה אחת, לכל שיר יש קצב ומשקל משלו, את האופי שלו, את הרגש הייחודי שלו, ואת המסר שהוא מנסה להעביר מבעד למילים.

 את הספר חותם מאמר שכתבה ד”ר רוני סולן , פסיכואנליטיקאית, פסיכולוגית קלינית ופסיכותרפיסטית.

אהבתי מאד!!!

***

שולמית זילברברג, כותבת שירה ופרוזה לילדים, מנחה חוגים וסדנאות כתיבה לילדים ולנוער ומחברת ספר הילדים “פְלוֹפִּי הַדּוֹלְפִין בְּמַמְלֶכֶת הַיָּ רֵחַ”.

מילה לאיתי - ליהי טיבי קירשנר

מילה לאיתי - ליהי טיבי קירשנר 

איור: נורית צרפתי

ספרי צמרת . ספטמבר 2019.  24 עמ'

הספר “מלה לאיתי” נולד בעקבות שאלותיו של איתי, בנה של המחברת, על השפה העברית ועל כלליה המבלבלים. מטרת הספר היא ליצור שיח בין הילד וההורה, שבו הדברים מוסברים בצורה פשוטה ונגישה.

הספר מתחיל בשאלה:

“אִמָּא, אַתְּ זוֹכֶרֶת…?

כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בְּגַן הַחַיּוֹת

אָמַרְתְּ שֶׁפִּיל הוּא בֵּן וְלָכֵן אוֹמְרִים

הַרְבֵּה פִּילִים.

אֲבָל גַּם אַרְיֵה הוּא בֵּן,

אָז לָמָּה אוֹמְרִים הַרְבֵּה אֲרָיוֹת?

לָמָּה לֹא אוֹמְרִים הַרְבֵּה אֲרָיִים?”

שפת הילדים מתפתחת במרוצת השנים ומושפעת בצורה משמעותית מהסביבה שבה הם חיים, מהמבוגרים ומילדים אחרים המשמשים מודל לחיקוי. אם היינו מדברים אנגלית אין ספק שהכל היה הרבה יותר פשוט. אך אנחנו מדברים עברית, וילדינו שומעים עברית, וההבחנה בין זכר לנקבה ביחיד וברבים היא לא תמיד פשוטה עבורם, ועוד יותר קשה להם להבין את  ההבדלים הלשוניים בין מספרים המתארים זכר לבין המספרים המתארים נקבה,  וכשהם צריכים ליישם את ההטיות של רבים בצירוף מספרים מתחילים שיבושי הלשון.

ילדים ישראלים שרגילים לסיומת  אַה  שמתארת את צורת הנקבה מתקשים פעמים רבות להבין שבמספרים זה מתנהל אחרת – לפעמים צורת הסיומת  אַה מתארת דווקא את הזכר וכך נוצר הבילבול בין המספרים המציינים זכר לבין המספרים המציינים נקבה.

“אַחַר כָּךְ הֶרְאֵיתִי לוֹ אַרְבָּעָה שְׂרִיטוֹת.

הוּא נִשֵׁק אֶת הַבֶּרֶךְ אַרְבַּע נְשִׁיקוֹת וְאָמַר:

שְׂרִיטָה אַחַת, אַרְבַּע שְׂרִיטוֹת.

 אֲנִי לֹא מֵבִין מָה הוּא חוֹשֵׁב?

אִם אוֹמְרִים אַרְבַּע

אָז זֶה לֹא כּוֹאֵב?”

הספר “מילה לאיתי” מתאר בתמונות פשוטות וצבעוניות, במשפטים קצרים וקולעים, ובחריזה חיננית וקצבית את הטעויות הנפוצות שעושים הילדים (וגם הרבה מבוגרים), ואת המודעות שלהם לקושי איתו הם מתמודדים:

 “בְּבַקָּשָׁה שֶׁהַדִּבּוּר יִהְיֶה בָּרוּר!?

אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהָבִין…

…

אֲנִי בָּטוּחַ שְׁיֵשׁ אֵיזֶשֶׁהוּ הֶסְבֵּר

אֲבָל מִצְטַעֵר,

כָּכָה זֶה פָּשׁוּט לֹא מִסְתַּדֵּר…

וְאִמָּא,

עוֹד לֹא הַתְחָלָתִי בִּכְלָל לְסַפֵּר

כַּמָּה קָשֶׁה

בְּמִסְפָּרִים לְדַבֵּר!”

איתי מנסה למצא הגיון בשפה ולהטמיע את החוקים שלה. במהלך הספור הוא זוכה לתשובות שמאפשרות לו להפנים עניני זכר-נקבה ושם הַמִּסְפָּר. ואביו , שמבין את הקושי שבו איתי נתקל, נחלץ לעזרתו ומציע לו כלל שאיתי רואה בו כלי עזר די טוב.

מהו אותו כלי עזר?

מהם השיבושים שעושה איתי?

איך הוא חושב להתגבר על הקושי?

על כך תקראו בספר עצמו.

סיפור שמתחיל בשאלה תמיד מעורר סקרנות,  והספר “מילה לאיתי” הוא ספר ילדים מקסים שהעלה חיוך וצחקוק אצל נכדי, עם כל אחד משיבושי הלשון של איתי. כשסיימנו לקרוא את הסיפור הם בחרו בעצמם מספרים והצמידו להם מילים ברבים והתחרו ביניהם מי יצליח ולא יטעה, היה מרגש לראות כיצד הם הפכו לשותפים פעילים לתהליך הקריאה.

מתאים לילדי גן וראשית קריאה.