יום שני, 22 ביוני 2020

רוני מוכר בלונים – רינת הופר

רוני מוכר בלונים – רינת הופר
הוצאת כנרת זמורה -דביר
 2020. 26 עמ'
ספר קשיח לקטנטנים


















רוני הוא ילד מתוק בגיל גן שיוצא לטיול עם אמא בטיילת, שם הוא נחשף להרבה פיתויים שקשה לו לעמוד בפניהם.
הוא מבקש מאמא שתקנה לו בלון,  ואמא מוציאה את הארנק וקונה לרוני בלון ענק, בצורת לויתן עגול בצבע לבן וסגול. לא עובר זמן רב ורוני שוכח שצריך לאחוז טוב את חוט הבלון, עוזב אותו והבלון מתרומם ועף. הדמעות ממלאות את עיניו,  אך אז הוא רואה את מוכרת בועות הסבון. הבלון נשכח מיד,  והוא מבקש מאמא:
" אִמָּא! אִמָּא! קוֹנִים? קוֹנִים?"
ואמא מוציאה את הארנק וקונה לרוני חישוק ענק איתו רוני יוכל להכין בועת סבון ענקית.
רוני ממשיך לאבד בלונים, מכל הסוגים, הצורות והצבעים ואמא ממשיכה להיענות לכל בקשה שלו ומוציאה שוב ושוב את הארנק, עד שהוא מחליט לחפש את הבלון שיישאר שלו לעולם...

"בָּלוֹן מֻשְׁלָם.
שֶׁלֹּא נֶעֱלַם.
שֶׁלֹּא נִגְמָר, שֶׁלֹּא נִשְׁבָּר,
לֹא מִתְפּוֹצֵץ לְעוֹלָם."

האם הוא ימצא בלון כזה? ואם כן היכן?

על כך תקראו בעצמכם.

סיפור חביב, קצבי ומחורז, מאויר כמיטב המסורת של רינת הופר, שלא עושה שימוש בסיפור לצורך דידקטי של חינוך כלכלי לגיל הרך.
המסר שעולה ממנו הפריע לי מאד.
אמא של רוני כלל לא מלמדת אותו לדחות סיפוקים והארנק נשלף לכל בקשה או דמעה שממלאת את העיניים, ובכך מעודדת צרכנות שמשקפת את הגישה שצריך לתת לילדים הכל. אנחנו כהורים מנסים לחנך את ילדינו לצרכנות נבונה, להקניית הרגלי צריכה שמבוססים על צורך ועדיפות, ולא אחת נתקלים בבכי של ילדים שעושים מניפולציה על ההורים כדי שירכשו להם עוד ועוד.
אז נכון שרוני מוצא פתרון בכוחות עצמו , אבל אי אפשר להתעלם מכך שקולה של אמא לא נשמע, מה שמבחינתי עשוי להוות קושי  להורים שיאלצו להסביר לקטנים למה "הם" אומרים לא, ולמה הם לא מוציאים את הארנק כמו אמא של רוני.

"רוני מוכר בלונים" הוא הספר השלישי  מבין "סיפורוני" סדרת ספרים חדשה לפעוטות שכתבה רינת הופר, במרכזה נמצא הילד רוני.

לשיקולכם!

יום רביעי, 17 ביוני 2020

הבלש דב ותעלומת האווז הנעלם - גלעד סופר

הבלש דב ותעלומת האווז הנעלם - גלעד סופר

איורים גלעד סופר

הוצאת עם עובד

2020. 32 עמ'



















כשהדב מתעורר משנת החורף הוא מיד מרגיש שמשהו השתנה באוירת גן החיות. יותר מידי שקט היה סביבו. הוא שם לב שנעלם הגעגוע התמידי של האווז.

 

" לַּשֶקֶט הָיה רק הֶסְּבֵר אֶפְשִָרי אֶחָד:

"ּדֹב", אָמְַרּתִי לְעַצְמִי, "הָאֲוָז אֵינֶּנּו!"

מִּנִסְיֹונִי כְבַּלָש יָדַעְּתִי שֶאֲוָזִים לא נֶעֱלָמִים סְתָםּ כךּבְאֶמְצַע הַּלַיְלָה.

הַּמַסְקָנָה הָיְתָה מְצַמְֶרֶרת - מִישֶהּו ּ גַָרם לְכְָך שֶהָאֲוָז הַּזֶה יֵעָלֵם!"

 

ומאחר והדב הוא בלש ידוע שמפצח תעלומות הוא מבין שהארוע הזה מצריך בדיקה רצינית והוא יוצא לחקור את העניין, ולתפוס את האשם או האשמים בזירת הפשע...

כשהוא עובר בין החיות הן ממלאות פיהן מים ומסרבות לשתף פעולה. אף אחת לא ראתה, אף אחת לא שמעה, אף אחת לא יודעת לאן נעלם האווז, אך כולם דווקא מרוצים מהעניין, כי האווז הוא פשוט מרושע ומהווה מטרד. מציק לכל אחת מהחיות ללא הפוגה...

 מה קרה לאווז?

האם דב הבלש יעלה על עקבותיו ויפתור את התעלומה?

 על כך תקראו בספר, לבד!

 

"הבלש דב ותעלומת האווז הנעלם" הוא סיפור תעלומה מהנה ומרתק עם סיום טוב . 

הספר מנוקד ומתאים לראשית קריאה.

זהו ספר נהדר שיכול לעורר דיון מכיוון שיש כל כך הרבה שאלות לשאול.

בספר יש שילוב נפלא בין המילה הכתובה ואיורים יפהפיים שממלאים את כל העמוד, מה שמעודד את הילדים שאינם קוראים להתבונן ולהעצים את חוית הסיפור באמצעותם. 

הסיפור מצית את הדמיון, מעורר סקרנות  ומפגיש את הקורא, עם הרפתקאה מופלאה ומלאת דמיון.

 מתאים לגילאי 4-7 .

***

גלעד סופר כתב ואייר ספרים נוספים- החופשה, שפן, נמאס, עזרא והאביר, הנסיכה, הדרקון הנורא (ואוטו נושא הכלים). שזכו לשבחי הביקורת, נבחרו להשתתף במצעד הספרים של משרד החינוך ותורגמו לשפות רבות.


יום ראשון, 14 ביוני 2020

על שפת המים - שרה גרואן

על שפת המים - שרה גרואן
תרגום:עודד פלד
הוצאת כנרת זמורה-דביר
אפריל 2016. 368 עמ' 




















בכל פעם שווילי הדוור הגיע לדלת בית בראש מורכן כדי למסור מברק וסירב להיכנס, הכפריים ידעו שהוא מביא חדשות רעות.  בנו של, אחיו של או אהובה של מישהי נהרגו במלחמה.
כאשר תושבי דרומנדרוכיט, כפר סקוטי קטן, נאבקו לספוג את האבידות של חייליהם הצעירים ולשרוד את התלאות והחסכים הכלכליים של מלחמת העולם השנייה, מגיעה שלישייה של אמריקאים צעירים, עשירים, מפונקים, גסי רוח ואוהבי הטיפה המרה  למצוא עדויות ל"נסי", מפלצת הלוך נס המפורסמת.

הסיפור מתחיל בפרולוג, בסקוטלנד, בשנת 1942 (אני לא מרחיבה כדי לא לעשות ספוילר) ועובר שלש שנים קדימה לשנת 1944-45, לספר על שלוש מהדמויות הכי לא אהובות שאפשר לדמיין. על חייהם של שלשה אמריקאיים מיוחסים, אנוכיים, שקועים בעצמם, חסרי אחריות ומניפולטיביים, ומעלליהם בפילדלפיה. 
מאדי, בעלה אליס, וחברו הטוב ביותר הנק (האם הם יותר מסתם חברים טובים?) מביישים את עצמם בפומבי במסיבת ערב השנה החדשה של החברה הגבוהה בפילדלפיה ומביכים את משפחתם עד כדי גירוש וניתוק כלכלי. על מנת לזכות בחזרה בכספם ובמקומם בקרב האליטה הזו, הם מפליגים לסקוטלנד, בין הזוועות והסכנות של מלחמת העולם השנייה, באוקיינוס ומחוצה לו, על מנת להשיג עדויות מצולמות למפלצת הלוך נס המפורסמת.
אליס והנק לא גויסו למלחמה ולשירות צבאי בגלל רגל שטוחה ועיוורון צבעים.
העילה לסיפור היא החיפוש אחר מפלצת לוך נס אך הסיפור עצמו הוא על הכפר הקטן ופונדק פרייזר ארמס, בסקוטלנד, באווירה של האפלה, קיצוב מזון, מחסור בחימום ,חשמל והפצצות אוויריות, לצד אמונות טפלות ופולקלור, אך מכיוון שהסיפור מסופר על ידי מאדי, אנחנו לא רואים הרבה פעילות מבחינת החיפוש אחר המפלצת.
עם המעבר לסקוטלנד אנו למדים על ילדותה ונעוריה של מאדי, רואים אותה מנסה להשתלב עם אנשי הכפר והעובדים בפונדק בו הם שוהים, עוקבים אחרי חייה עם בעלה אליס וחברו הנק, ועוברים איתה שינוי בו היא הופכת לאשה, שלראשונה בחייה מוצאת את הכוח בתוכה לחפש אחר האושר והאהבה שמעולם לא הייתה לה, ומגלה את המשמעות של חברות ואהבה אמיתית.
ההתחלה קצת מבלבלת אך לאט לאט מתבהרת התמונה ונוצר איזון בין הסכנה והאיום הגובר כשמאדי לומדת להבין את הסודות האפלים של בעלה, לבין תיאורי המקום ופרטי ההיסטוריה, והאגדה המיסטית. כשהתברר הקשר בין הפרולוג לסיפור עצמו, נשאבתי לתוכו עוד יותר. דמותה של מאדי מעוררת אמפתיה בעקבות השינוי שהיא עוברת. המאבקים שלה הדגישו את מעט השליטה ואפשרויות הבחירה שהיו לנשים על חייהן במהלך ראשית המאה העשרים, גם כשבן זוגך מתעלל בך מילולית, נפשית, רגשית ופיזית.    
יש משהו בסקוטלנד שאני כקוראת לא יכולה לעמוד בפניה, בין אם זה יופין של הרמות הסקוטיות, מנהגים ומסורות, או סתם דמותו של בחור שרירי בקילט. סקוטלנד תמיד הייתה ותהיה מקום בו הדמיון הרומנטי מתעורר.

"על שפת המים" הוא ספר קל לקריאה, סוחף ומרתק, שרחוק מלהיות מושלם. יש בו רומנטיקה, אבל זה לא רומן רומנטי, יש בו בדיון היסטורי, אבל זה לא סיפור שעיקרו מלחמת העולם השנייה, גם אם המלחמה הוסיפה דרמה לעלילה, יש מטרה, למצוא את מפלצת הלוך נס, אבל זה לא סיפור על "נסי".
העלילה מתפתחת בכיוון  די צפוי, הדמויות משכנעות, ועיקר העלילה היא על ההתפתחות האישית של מאדי ועל מערכות היחסים בינה לבין אליס, הנק, והאנשים איתם הם גרים יחד ב"פונדק פרייזר ארמס", מאשר על חיפוש המפלצת של לוך נס.  
זה לא ספר שישנה את חייכם. אבל שרה גרואן לקחה אותי באמצעות ספרה אל פינה קטנה בעולם, בתקופת מלחמת העולם השנייה, ומשכה אותי לחייהן של הדמויות שלה. היא טוותה במיומנות, צער, אהבה גנובה, התמכרות לסמים, בגידה, מחלות נפש, מעשי זוועה של מלחמה, טוב לב אנושי וידידות שמתעלמת מהבדלי המעמדות באותה תקופה, והעבירה תמונה על איך היו החיים בסקוטלנד לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, או איך היו חיי החברה הגבוהה בפילדלפיה באותה תקופה.
הכתיבה של גרואן והיכולת שלה לתפוס בצורה מושלמת את הדמויות גרמה לי להרגיש כאילו אני ממש שם, צופה בכל פעולה.

"על שפת המים" הוא סיפור שקט למראית עין, מסופר היטב, חושף סודות ושקרים, מספר על צמיחה ומודעות אישית, עם סוף טוב.

ממליצה מאד!

יום שלישי, 9 ביוני 2020

בדרך אליך - קיונג סוק שין

בדרך אליך - קיונג סוק שין
תרגום: מרב זקס־פורטל
הוצאה:  ידיעות ספרים
2013. 319 עמ'




















הסיפור מתחיל בפתח דבר שמתרחש זמן רב לאחר האירועים המתוארים ברומן, כאשר ג'וֹנְג יוּן, המספרת את הסיפור, מקבלת מוקדם בבקר שיחת טלפון מחבר ותיק ממנו לא שמעה בשמונה השנים האחרונות. החבר מספר לה שהפרופסור האהוב שלהם לספרות מימי הלימודים באוניברסיטה, גוסס. המידע הזה משתק ומטלטל אותה, והאובדן הממשמש ובא מניע את הסיפור ומחזיר אותה אל זכרונות נעוריה, אל מחלתה של אמה, הכעס שחשה כשאמה דחפה אותה לעזוב את הבית בכפר ולעבור לגור עם דודניתה בסיאול, בטענה שהרפתקה טובה יותר מאשר להישאר לצידה. "לשלוח אותי הייתה הדרך של אמי לאהוב אותי." 
ג'ונג יון מאבדת את אמה אך עדיין הולכת לבית החולים בכל יום רביעי כדי לאסוף את התרופות של אמה. היא גם מאבדת את חבר ילדותה הטוב דן, שעבר ללמוד בעיר אחרת אך עזב את הלימודים והצטרף לצבא, והיא נאבקת בעצמה ובמחשבות שלה על מה עלה בגורלו.

לאחר מות אמה ג'ונג יון נועלת את עצמה בחדרה, כלואה באבל שאותו בקשה אמה למנוע. היא נזכרת בחזרתה ללימודים, כשנה לאחר מות אמה , כשהיא מעבירה את זמנה בהליכה  ללא מטרה ברחובות סיאול עד כדי תשישות, ואיך הרגישה זרה ובודדה עד שפגשה את  מִי-רוּ המסתורית ואת מְיוֹנְג-סוֹ ואת הפרופסור שלה , יון, שהופך למנטור של כל החבורה, ממנו הם סופגים השראה. תקופת הלימודים אמורה להיות תקופה חסרת דאגות ,אבל עבור ג'ונג יון וחבריה זו תקופה של סערה, אלימות והיעלמויות.

ג'ונג יון נזכרת איך הסטודנטים והאזרחים מחו, ומספרת איך היא וחבריה היו מעורבים כל אחד בדרכו במאבק, מנסים לשרוד כאשר הפגנות וגז מדמיע הופכים לענין של שיגרה ואיך כל אחד מהם נפגע בדרך אחרת ושילם מחיר אישי כבד. הם חולקים את אותם החלומות, ונרקמת ביניהם חברות אמיצה, שמובילה לאהבה ראשונה. לעתים קרובות הם מוצאים עצמם מדברים על רעיונות פילוסופיים, על משמעות החיים, שואבים אידיאות מהספרות והשירה ומנסים לשמור על חיים שפויים ככל האפשר.

הספר מתאר הפגנות שמתרחשות מחוץ לחלונות הכיתה באוניברסיטה, התאבדויות, היעלמויות ומקרי מוות חשודים, אך לא נאמר בשום מקום בסיפור, בצורה מפורשת, מה הסיבה להפגנות.  לולא הערות המתרגמת שנוספו, מי שאינו מכיר את ההיסטוריה הקוריאנית, עשוי לא להבין על מה ולמה האנשים מוחים.

הסיפור מסופר באמצעות שלשה קולות שונים. הקול העיקרי הוא של  ג'ונג יון, קולו של מיונג-סו מובא באמצעות הרשימות שלו במחברת החומה,  והקול השלישי בא לביטוי במכתבים של דן.

למרות השעות הרבות שארבעת החברים מבלים יחד, לא ניתן לשחרר אותם מהצער שלהם. אפילו הפרופסור שמנסה לעודד אותם להשתחרר רדוף אחרי החרטות והחמצות שלו. והדמויות, שמוצאות את עצמן לעיתים בין ההפגנות, נוטות להתמקד במעשי שיגרה יומיומיים, כמו הכנת ארוחת ערב משותפת, טיולים ברחבי העיר וכד', עושות זאת כדי לשמור על שפיותם.


מי שקרא את " בבקשה תשגיחי על אמא"  ימצא שהספר הזה שונה מאוד.


"בדרך אליך" הוא ספר שקט, מהורהר ומלנכולי, ספוג באובדן ושברון לב לצד כמיהה של אנשים בודדים. סיפור על צעירים שגדלים על רקע של אי שקט חברתי-פוליטי, ועל היחסים שנרקמו מתוך תחושה משותפת של בדידות  וצער עמוק, אך אפילו החברות ביניהם ואהבת האמנות לא מספקים להם תחושת הקלה שמאפשרת להשלים עם ההווה בו הם חיים, והאירועים שמתרחשים. אירועי העבר מציפים את ההווה וממחישים את העובדה שהעבר לעולם אינו מת, והזיכרון והזכרונות בסיפור הם אלה שמניעים את השיחות בין הדמויות.

הכתיבה יפהפיה. מאופקת ועוצמתית. יש הרבה חוכמת חיים ורגעים יפים ומרגשים שמכווצים את חדרי הלב. יש מוטיב חוזר לאורך כל הסיפור שקשור במים, אם זה השלג, הערפל, הגשם, האדים, הגלים הבארות התעלות ולבסוף, היעדרם. המילים מטפטפות, מתלחלחות, מתייבשות  וכמו המים ככה הסיפור מתקדם, לפעמים זורם קדימה, ולפעמים קופא, לעיתים מתפזר לטיפות ולפעמים עולה על גדותיו, אך יחד עם זאת ארועים קשים שקורים אינם מתוארים ברגע התרחשותם אלא מסופרים אחרי מספר חודשים ונאמר בהם שקרה כך וכך והמספרת מתמודדת עם האירוע במין שקט, גם אם היא אומרת שהיא בכתה וליבה נשבר.
אהבתי את ההתייחסויות לספרות (הסטודנטים קוראים את דיקנסון, קפקא, רילקה ועוד)  המותאמת לרגשות ולחוויות שהם חווים. למדתי על התרבות הקוריאנית בקרב הצעירים באותה תקופה, כמו גם  על סיאול באותן שנים.


ספר לא קל אך מומלץ מאד!


***

דרום קוריאה היתה דיקטטורה צבאית, סגורה למערב, במשך עשרות שנים. המאבק להפיכתה לדמוקרטיה החל בראשית שנות השמונים של המאה ה-20 בקרב סטודנטים, שהונהגו על ידי קבוצה של אינטלקטואלים צעירים שכינו עצמם "דור 386" וקיונג סוק שין, אז צעירה בת 17 היתה חברה בולטת בקבוצה.

"בדרך אליך" מבוסס על שנותיה של הסופרת כפעילה בתנועת הסטודנטים המהפכנית שהביאה בשנות השמונים של המאה העשרים לעליית הדמוקרטיה בדרום קוריאה.

*** 

שין קיונג-סוק  היא סופרת דרום קוריאנית, הקוריאנית הראשונה והאישה הראשונה שזכתה בפרס "Man Asian Literary Prize". את הפרס קיבלה בשנת 2011 על ספרה "בבקשה תשגיחי על אמא".



יום ראשון, 7 ביוני 2020

מילים ושתיקות – אפרת גל

מילים ושתיקות – אפרת גל
הוצאת ספרי ניב
2020. 191 עמ'




















"מילים ושתיקות" הוא רומן המספר בעיקר את סיפורה של לילי והדינמיקה בינה לבין האנשים שנמצאים בחייה.

חייה של לילי, שרויים בעצבות תמידית, בחוסר בטחון, ובכמיהה לאהבתו של אביה. היא עדה ליחסים הבעייתיים ששררו בין הוריה, לשתיקות ועוד יותר למילים שנאמרו לה בילדותה ונשמעו פוגעניות, מילים שהשאירו חותם על חייה.

לילי מעריצה את אימה שמשמשת לה דוגמה להורה המושלם, ולא יודעת להבחין בהשפעת שתלטנותה המוסווית של אמה, על יחסיה עם אביה. היא חיה עם זכרון שתיקות עוינות בין הוריה, התבטאויות ארסיות, לצד היעדר מוחלט של ביטויי אהבה כלפיה מצד אביה.

כילדה וכמתבגרת לילי חווה קשיים חברתיים, מרגישה תמיד אאוט-סיידרית, ולא מצליחה למצוא את קולה ולבטא את עצמה. זה מתבטא לא אחת בתחושות פיסיות קשות. בבגרותה היא מתקשה למצוא זוגיות ואהבה. בועז נכנס אל חייה, מתאהב בה והיא בו, אך הקשר ביניהם נתקל בקשיים ובחוסר פירגון מצד אמו,  ולילי לא מקלה עליו.

כשאביה של לילי מאושפז בבית חולים נדמה לרגע שנפתח פתח לקירבה ביניהם, אך לא עובר זמן רב והוא נפטר. לילי בורחת מהארץ בהחלטה של רגע, להודו, ומשאירה את בועז מאחור עם לב שבור והבטחה ליצור קשר כשהיא תחזור. אך בהודו, היא לא מוצאת בסופו של דבר את השלווה והיא חוזרת לארץ.

מותו של אביה והפרידה ממנו, מלווים אותה בחלומותיה, והם מהולים בצער עמוק של החמצה, שכן עם מות אביה מתה גם התקווה שלה, לזכות בתשובות שיביאו מרפא ותיקון לנפשה המסוכסכת.

לילי, בועז, דליה (אמו של בועז), ואלברט (אביה של לילי), חיים כל אחד מסיבותיו הוא, בתחושה קשה שהם לבד בעולם. חלקם חווים כאב ועצב עמוק, כעס דאגה ובלבול, וחלקם אכזבה ואשמה.

בועז, מחפש תשובות לתקופות בהם אימו, דליה, אלמנת מלחמת ששת הימים, לא היתה נוכחת בחייו, ומקבל שתיקות. דליה היא אם שמעורבת ברמה חולנית בחייו מינקות, ובבגרותו יש לכך השפעה עליו, אך חוסנו הנפשי עולה על זה של לילי שאינה מצליחה להתמודד עם חוסר האמון הפנימי שלה בעצמה ובאחרים והיא מלאה תסכולים שלא אחת מתפרצים בצורה אגרסיבית.

כל אחת מהדמויות עוברת מסע פנימי שנמשך לאורך השנים בהם עליות ומורדות, פיתולים והפתעות.

מה עובר על לילי בהודו?
מה עובר על בועז ואמו?
האם לילי תמצא שלווה ובעקבותיה תמצא אהבה?

"מילים ושתיקות" הוא ספר שעוסק בקשר שבין הורים לילדים, בין זוגות, ובין מטפל למטופלת. סיפור שעוסק במערכות יחסים במשפחה, והשפעת הקשיים שהילדים חווים בילדותם, לטוב ולרע, על הדימוי העצמי, התפתחות יחסים ויצירת קשר זוגי בבגרותם, ובעיקר על הכוח של המילים, אלו שנאמרות ואלו ששותקות, להשפיע בצורה דרמטית ולגרום נזק מצטבר על חייו ואושרו של הילד, כילד וכבוגר, ובמיוחד התחושה המועברת אל הילדים כאילו הם לא בסדר כששורש הבעיה הוא בהורים עצמם.

ספר מעניין ומעורר מחשבה שמשך אותי לתוכו מההתחלה.

מומלץ לקרוא!

***

אפרת גל, חברת קיבוץ מעין צבי, דרמה-תרפיסטית, מדריכה מטעם האגודה לטיפול באומנויות בישראל, מטפלת זוגית ומשפחתית, ומנחה סדנאות. 
"מילים ושתיקות" הוא ספרה הראשון.


יום שישי, 5 ביוני 2020

הזכות לאהוב - לורי נלסון ספילמן

הזכות לאהוב - לורי נלסון ספילמן
תרגום: שרון פרמינגר
הוצאה: ידיעות ספרים
מרץ 2020
עותק דיגיטלי – Evrit




















"מיום שהטילה פילומנה את הקללה, לפני כמאתיים שנה, כל בת שנייה במשפחת פונטנה לא הצליחה למצוא אהבה שהאריכה ימים."(מתוך ההקדמה)

בעוד שכל נשות המשפחה בהווה, מעמידות פנים שאינן מאמינות בכך, מעקב אחרי עץ המשפחה הענף מראה שרובן קיבלו את גורלן ומעולם לא התחתנו, ושהקללה הפכה לנבואה שמגשימה את עצמה.

הסיפור שלנו מתחיל בברוקלין, שם אמיליה, הבת השנייה, מסתפקת בעבודה בעסק המשפחתי ונכנעת לרצונה של סבתה, רוזה. אמה של אמיליה נפטרה בילדותה. היא גדלה עם אביה, סבתה ואחותה. סבתה דאגה להזכיר לה שהיא מקוללת. אמיליה מעולם לא האמינה בכך עד הקולג' והתאונה ששינתה את חייה. מאז היא הפסיקה לחפש אהבה, קיבלה את הקללה, ושמחה לחיות את חייה בשקט וברוגע, סביב משפחתה, נכונה תמיד למלא אחר צרכיהם. היא הילדה הצייתנית, זו שמתכופפת וממלאה את רצונו של כל אחד מהם.

כשאחות סבתה המנוכרת, פופי בת ה-80 מתקשרת להציע לה טיול באיטליה והזדמנות לשבור את הקללה לנצח, אמיליה, בת ה-29 מצרפת אליה את לוסי, בת דודתה הצעירה . לוסי, גם היא בת שנייה, נחושה בדעתה לגרום לשינוי, עוברת ממאהב אחד למשנהו בחיפוש אחרי האושר ומשתוקקת למשפחה משל עצמה. שתיהן מודעות היטב לקללה שמלווה את חייהן ומשפיעה על תפיסת עולמן והתנהלותן. אך פופי מבטיחה להפר את הקללה על מדרגות קתדרלת רוולו, והבנות מצטרפות אליה  למרות התנגדותה הנחרצת של סבתא רוזה ודאריה, אחותה של אמיליה.

לנסוע לאיטליה עם פופי ולוסי זו מרידה מוחלטת, אך לשם שינוי, אמיליה מוכנה להיות נועזת ולהסתכן.

" נונה שונאת את פופי"........למה?

הטיול שמטרתו העיקרית היא לחגוג את יום הולדתה ה-80 של פופי, על מדרגות הקתדרלה ברוולו , חמישים ותשע שנים לאחר ש"נישאה"  לריקו, הופך למסע גילוי עצמי של אמיליה ושל לוסי, ומאפשר לפופי לחלוק את סיפור האהבה והקללה שלה, כבת שנייה.

אמיליה מגלה את הסודות המשפחתיים, השקרים, הבגידות, המניפולציות, הקנאה ושברון הלב שבא בעקבותיהם, סודות משפחתיים אפלים ועמוקים שמראים שהמציאות אינה כפי שהיא נראית, ובכל זאת גם היא וגם פופי מתייחסות בחן וסליחה אל אלה שהכי פגעו בהן גם אם הן לא ראויות לכך.

העלילה נמשכת על פני מספר ימים ועוברת מתעלות ונציה, לפירנצה ולחוף אמלפי. התיאורים גרמו לי להרגיש שאני היא זו שמטיילת ומבקרת במקומות המדהימים אלה, שטה בגונדולה בוונציה, מטיילת בסימטאותיה, עומדת מול פסל דוד בפירנצה, או נופי הכפרים המקסימים בדרך לאמלפי.  


"הזכות לאהוב" הוא סיפור מלא תקווה, מחבק  ומבטיח, שעוזר לראות את הכוכבים בשעה החשוכה ביותר של הלילה ואת האור המאיר בקצה המנהרה.

זהו סיפור שחוצה דורות, מניו יורק לאיטליה, ומחבר את חומת ברלין לכנסייה קטנטנה ברוולו. סיפור שמעביר מסר עוצמתי שעיקרו, לא לוותר על האני העצמי, ובעיקר לחיות את החיים במלואם. סיפור על אהבה עמוקה, עצב והקרבה עצומה שנמשכת כנגד כל סיכוי ומביאה איזון בין רוע אנושי, בגידות וקנאה לבין האופטימיות של האהבה.

נהנתי מהסיפור המרגש והמענין של ריקו ופופי אותו היא מספרת בהמשכים לאמיליה ולוסי, כשהיא חוזרת שישים שנה לאחור, ורק רציתי שהספר יהיה עליהם. אישיותה חסרת הדאגות של פופי  והחוש האופנתי הנועז כמו גם אופיה ורגישותה כבשו את לבי. הסיפור של אמיליה לעומת זאת היה ההפך הגמור . אמיליה הייתה כנועה, שקטה ודי חסרת חוט שידרה. ניסיתי להבין מה היה בה שגרם לכל גבר באיטליה לרצות להיות איתה?!   לעומתה,  לוסי היתה  חצופה, נועזת ומלאת חיים וביחד שלוש הנשים הופכות להיות חשובות אחת לשניה. הן מחזקות זו את זו, מעודדות, מלמדות, צוחקות ואוהבות. עד שהן מבינות שעליהן לחיות את החיים כפי שהן רוצות ולא כפי שבני משפחתן מצפים מהן.

"הזכות לאהוב"  עוסק בריפוי פצעים ישנים וסליחה.  יש כל כך הרבה חוכמת חיים ברומן הזה, אבל הדבר הטוב ביותר בו הוא התחושה שהוא משאיר בקורא,  תזכורת, שעם קצת אומץ, הכל אפשרי.

לכאורה עלילת הסיפור איננה זרה, אך בבסיסו, ספר זה עוסק במשפחה, לטוב ולרע, וכיצד כוחן של מילים משפיע בצורה דרמטית ושלילית על משפחה שלמה.


באופן כללי נהניתי . ספר חביב  וקריאה קלילה.

***


הספר נקרא באפליקציית "עברית", לקריאת פרק ראשון לחצו כאן: