בדרך אליך - קיונג סוק שין
תרגום: מרב זקס־פורטל
2013.
319 עמ'
הסיפור
מתחיל בפתח דבר שמתרחש זמן רב לאחר האירועים המתוארים ברומן, כאשר ג'וֹנְג
יוּן, המספרת את הסיפור, מקבלת מוקדם בבקר שיחת טלפון מחבר ותיק ממנו לא שמעה בשמונה
השנים האחרונות. החבר מספר לה שהפרופסור האהוב שלהם לספרות מימי הלימודים באוניברסיטה,
גוסס. המידע הזה משתק ומטלטל אותה, והאובדן הממשמש ובא מניע את הסיפור ומחזיר אותה אל
זכרונות נעוריה, אל מחלתה של אמה, הכעס שחשה כשאמה דחפה אותה לעזוב את הבית בכפר ולעבור
לגור עם דודניתה בסיאול, בטענה שהרפתקה טובה יותר מאשר להישאר לצידה. "לשלוח אותי הייתה הדרך של אמי לאהוב אותי."
ג'ונג יון מאבדת את אמה אך עדיין הולכת לבית החולים בכל יום רביעי כדי לאסוף את התרופות של
אמה. היא
גם מאבדת את חבר ילדותה הטוב דן, שעבר ללמוד בעיר אחרת אך עזב את הלימודים והצטרף
לצבא, והיא נאבקת בעצמה ובמחשבות שלה על מה עלה בגורלו.
לאחר
מות אמה ג'ונג יון נועלת את עצמה בחדרה, כלואה באבל שאותו בקשה אמה למנוע. היא נזכרת
בחזרתה ללימודים, כשנה לאחר מות אמה , כשהיא מעבירה את
זמנה בהליכה ללא מטרה ברחובות סיאול עד כדי
תשישות, ואיך הרגישה
זרה ובודדה עד שפגשה את מִי-רוּ המסתורית
ואת מְיוֹנְג-סוֹ ואת הפרופסור שלה , יון, שהופך למנטור של כל
החבורה, ממנו הם סופגים השראה. תקופת הלימודים אמורה להיות תקופה חסרת
דאגות ,אבל עבור ג'ונג יון וחבריה זו תקופה של סערה, אלימות והיעלמויות.
ג'ונג
יון נזכרת איך הסטודנטים והאזרחים מחו, ומספרת איך היא וחבריה היו מעורבים
כל אחד בדרכו במאבק, מנסים לשרוד כאשר הפגנות וגז מדמיע
הופכים לענין של שיגרה ואיך כל
אחד מהם נפגע בדרך אחרת ושילם מחיר אישי כבד. הם חולקים את אותם החלומות, ונרקמת ביניהם חברות אמיצה, שמובילה לאהבה ראשונה. לעתים קרובות הם מוצאים
עצמם מדברים על רעיונות פילוסופיים, על משמעות החיים, שואבים אידיאות מהספרות
והשירה ומנסים לשמור על חיים שפויים ככל האפשר.
הספר
מתאר הפגנות שמתרחשות מחוץ לחלונות הכיתה באוניברסיטה, התאבדויות,
היעלמויות ומקרי מוות חשודים, אך לא נאמר בשום מקום בסיפור, בצורה מפורשת, מה הסיבה להפגנות. לולא הערות המתרגמת שנוספו, מי שאינו מכיר את
ההיסטוריה הקוריאנית, עשוי לא להבין על מה ולמה האנשים מוחים.
הסיפור
מסופר באמצעות שלשה קולות שונים. הקול העיקרי הוא של ג'ונג יון, קולו של מיונג-סו מובא באמצעות הרשימות שלו במחברת החומה, והקול השלישי בא
לביטוי במכתבים של דן.
למרות השעות הרבות שארבעת החברים מבלים יחד, לא ניתן לשחרר
אותם מהצער שלהם. אפילו הפרופסור שמנסה לעודד אותם להשתחרר רדוף אחרי החרטות
והחמצות שלו. והדמויות, שמוצאות את עצמן לעיתים בין ההפגנות, נוטות להתמקד במעשי
שיגרה יומיומיים, כמו הכנת ארוחת ערב משותפת, טיולים ברחבי העיר וכד', עושות זאת כדי לשמור על שפיותם.
מי
שקרא את "
בבקשה תשגיחי על אמא" ימצא
שהספר הזה שונה מאוד.
"בדרך
אליך" הוא ספר שקט, מהורהר ומלנכולי, ספוג באובדן ושברון לב לצד כמיהה של
אנשים בודדים. סיפור על צעירים שגדלים על רקע של אי שקט חברתי-פוליטי,
ועל היחסים שנרקמו מתוך תחושה משותפת של בדידות וצער עמוק, אך אפילו החברות ביניהם ואהבת האמנות לא מספקים להם
תחושת הקלה שמאפשרת להשלים עם ההווה בו הם חיים, והאירועים שמתרחשים. אירועי העבר מציפים את ההווה וממחישים
את העובדה שהעבר לעולם אינו מת, והזיכרון והזכרונות בסיפור הם אלה שמניעים את השיחות בין הדמויות.
הכתיבה יפהפיה. מאופקת ועוצמתית. יש
הרבה חוכמת חיים ורגעים יפים ומרגשים שמכווצים את חדרי הלב. יש מוטיב חוזר לאורך כל הסיפור שקשור
במים, אם זה השלג, הערפל, הגשם, האדים, הגלים הבארות התעלות ולבסוף, היעדרם. המילים מטפטפות, מתלחלחות, מתייבשות וכמו המים ככה הסיפור מתקדם, לפעמים זורם קדימה, ולפעמים
קופא, לעיתים מתפזר לטיפות ולפעמים עולה על גדותיו, אך יחד עם זאת ארועים קשים שקורים אינם מתוארים ברגע התרחשותם
אלא מסופרים אחרי מספר חודשים ונאמר בהם שקרה כך וכך והמספרת מתמודדת עם האירוע
במין שקט, גם אם היא אומרת שהיא בכתה וליבה נשבר.
אהבתי
את ההתייחסויות לספרות (הסטודנטים קוראים את דיקנסון, קפקא, רילקה ועוד) המותאמת לרגשות ולחוויות שהם חווים. למדתי על התרבות הקוריאנית בקרב הצעירים באותה תקופה, כמו גם על סיאול באותן שנים.
ספר לא
קל אך מומלץ מאד!
***
דרום
קוריאה היתה דיקטטורה צבאית, סגורה למערב, במשך עשרות שנים. המאבק להפיכתה לדמוקרטיה החל
בראשית שנות השמונים של המאה ה-20 בקרב סטודנטים, שהונהגו על ידי קבוצה של
אינטלקטואלים צעירים שכינו עצמם "דור 386" וקיונג סוק שין, אז צעירה בת 17 היתה חברה בולטת בקבוצה.
"בדרך
אליך" מבוסס על שנותיה של הסופרת כפעילה בתנועת הסטודנטים המהפכנית שהביאה
בשנות השמונים של המאה העשרים לעליית הדמוקרטיה בדרום קוריאה.
***
שין קיונג-סוק היא סופרת דרום קוריאנית, הקוריאנית הראשונה והאישה הראשונה שזכתה בפרס "Man Asian Literary Prize". את הפרס קיבלה בשנת 2011 על ספרה "בבקשה תשגיחי על אמא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה