רוני הוא ילד
מתוק בגיל גן שיוצא לטיול עם אמא בטיילת, שם הוא נחשף להרבה פיתויים שקשה לו לעמוד
בפניהם.
הוא מבקש מאמא
שתקנה לו בלון, ואמא מוציאה את הארנק וקונה לרוני בלון ענק, בצורת לויתן עגול בצבע
לבן וסגול. לא עובר זמן רב ורוני שוכח שצריך לאחוז טוב את חוט הבלון, עוזב אותו והבלון
מתרומם ועף. הדמעות ממלאות את עיניו, אך אז הוא רואה את מוכרת בועות הסבון. הבלון
נשכח מיד, והוא מבקש מאמא:
" אִמָּא! אִמָּא! קוֹנִים? קוֹנִים?"
ואמא מוציאה את
הארנק וקונה לרוני חישוק ענק איתו רוני יוכל להכין בועת סבון ענקית.
רוני ממשיך לאבד
בלונים, מכל הסוגים, הצורות והצבעים ואמא ממשיכה להיענות לכל בקשה שלו ומוציאה שוב ושוב את הארנק, עד שהוא מחליט לחפש את הבלון שיישאר שלו לעולם...
"בָּלוֹן מֻשְׁלָם.
שֶׁלֹּא נֶעֱלַם.
שֶׁלֹּא נִגְמָר, שֶׁלֹּא נִשְׁבָּר,
לֹא מִתְפּוֹצֵץ לְעוֹלָם."
האם הוא ימצא בלון כזה? ואם
כן היכן?
על כך תקראו
בעצמכם.
סיפור חביב,
קצבי ומחורז, מאויר כמיטב המסורת של רינת הופר, שלא עושה שימוש בסיפור לצורך
דידקטי של חינוך כלכלי לגיל הרך.
המסר שעולה
ממנו הפריע לי מאד.
אמא של רוני
כלל לא מלמדת אותו לדחות סיפוקים והארנק נשלף לכל בקשה או דמעה שממלאת את העיניים,
ובכך מעודדת צרכנות שמשקפת את הגישה שצריך
לתת לילדים הכל. אנחנו כהורים מנסים לחנך את ילדינו לצרכנות נבונה, להקניית הרגלי
צריכה שמבוססים על צורך ועדיפות, ולא אחת נתקלים בבכי של ילדים שעושים מניפולציה
על ההורים כדי שירכשו להם עוד ועוד.
אז נכון שרוני מוצא
פתרון בכוחות עצמו , אבל אי אפשר להתעלם מכך שקולה של אמא לא נשמע, מה שמבחינתי עשוי
להוות קושי להורים שיאלצו להסביר
לקטנים למה "הם" אומרים לא, ולמה הם לא מוציאים את הארנק כמו אמא של
רוני.
"רוני
מוכר בלונים" הוא הספר השלישי מבין "סיפורוני"
סדרת ספרים חדשה לפעוטות שכתבה רינת הופר, במרכזה נמצא הילד רוני.
לשיקולכם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה