להתאהב בגייג' – מיה שרידן

להתאהב בגייג' – מיה שרידן

תרגום: טלי לוי אסקרי

הוצאת אהבות

יולי 2024. 351 עמודים

 

אורורה "רורי" וגייג' ביוקנן נפגשים לראשונה כשגייג' וחבריו נאלצים להעביר את הלילה בעיירת הדייגים הקטנה "מאד גולץ'" ומגיעים לבר של משפחת קסטיל בחיפוש אחר עזרה ומחסה מהגשם. רורי ממלצרית בבר המשפחתי, וממבט ראשון היא מקטלגת את גייג' כעשיר מפונק. אבל כשהלילה נמשך, היא מבינה שגייג' הוא הרבה יותר ממה שחשבה, ובסופו של דבר הם חולקים לילה קסום.

גייג' ביוקנן חשב שהמיפגש הליילי עם מלצרית הבר המהממת, הרחק מעיירת הולדתו, קליופה, היה רק סטוץ ללילה. אך המחשבות עליה ועל צבע עיניה יוצא הדופן לא מניחות לו. כאשר רורי מגיעה לעיירה בה הוא חי כל חייו, ולביתו, הוא נדהם ומופתע לגלות שהיא מעמידה פנים שהיא שמאית אמנות. הוא לא יודע שהיא עושה זאת בעקבות קצה חוט שהתגלה לגבי אביה ולאפשרות שהוא אחד מתושבי העיירה. ההתחזות מאפשרת לה גישה לבתי העשירים של העיירה, ולשם כך היא נעזרת בפיית', חברתה בעלת הגלריה.

רורי נדהמת לראות את גייג', והוא כועס כשהוא מבין שהיא משקרת לגבי זהותה. הוא חושב שהיא שם כדי להרוס את משפחתו ואת החברים שלהם. אך כאשר הוא לומד את האמת, הוא מאחד איתה כוחות ועוזר לה. הם מתקרבים אחד לשני תוך כדי התהליך, מנסים להבין את המניעים האמיתיים של כל אחד מהם, ומתקשים לעמוד בפני המשיכה העזה ביניהם.

רורי מביאה הרבה שמחה ובלגן לעולמו היציב והאחראי של גייג', שחי לפי הכללים ושומר על תדמיתו כבן ה"מושלם", בעשיית מה שנכון, כדי לגרום למשפחתו להיות גאה בו, גם אם זה לא מה שהוא רוצה או אוהב. הוא אף פעם לא טורח לדבר על כך, עד שהוא פוגש את רורי, שרואה את האמת שהוא מסתיר. קשה לה לקבל את זה שגייג' לא מוכן או לא יכול לעמוד על שלו כי הוא לא רוצה לאכזב את הוריו ובעיקר את אביו.

אבל רורי נמצאת בעיירה לזמן קצר, והקריירה של גייג' מחייבת אותו לעבור אל מעבר לים. שניהם נאלצים לעבור מסע אישי ולהתמודד עם אתגרים כדי להבין מה הם רוצים ואיפה הם רוצים להיות, ולאזן את רצונם האישי עם כובד הציפיות המונח על כתפיהם. השילוב של המסע האישי שהם עוברים עם המסתורין הקשור לגילוי אביה, והדרמה המשפחתית משתלבים יפה בעלילה. הרומנטיקה קושרת את הכל ביחד, בעדינות רבה, והסוף הותיר אותי עם חיוך גדול על הפנים.

 

 

זהו הספר השני בסדרת אגם פיליון, שהוא, בעצמו, המשך לספר "קולו של ארצ'ר". הדמויות מהספרים הקודמים הם חלק מהסיפור הזה, ולמרות זאת הספר הזה עומד בפני עצמו.

"להתאהב בגייג'" הוא לא סיפור שדורש הרבה מחשבה.  רומן רומנטי מתוק, סקסי ומלא רגש, מוצף בכימיה עם מגע של מסתורין, המתאר התגברות על אתגרים והגשמת חלומות. רומן שהמסרים שלו נהדרים, קל לקריאה ומהנה, עם כל המרכיבים המאפיינים את הז'אנר.  אהבה בעיירה קטנה, הפכים שנמשכים, נקודת מבט כפולה, מעט מסתורין, סודות שמתגלים וכו'...

ספר שכייף לקרוא אם מחפשים "בריחה"  לכמה שעות. 

  

שבעה ימים בחיינו – פרנצ'סקה הורנק

שבעה ימים בחיינו – פרנצ'סקה הורנק

תרגום: לינדה פניאס-אוחנה

הוצאת כתר

מרץ 2018. 404 עמודים.

 

לראשונה מזה שנים, כל בני משפחת בירץ’ יחגגו את חג המולד וראש השנה החדשה, תחת קורת גג אחת.

עבר זמן רב מאז שהבת הבכורה של אמה ואנדרו, אוליביה, רופאה, חזרה הביתה לחג המולד. תמיד יש לה חובות שמרחיקים אותה, או שאולי אלה תירוצים להימלט ממפגש משפחתי. בדרך כלל היא יוצאת להציל את העולם, אך השנה היא תצטרף אליהם באחוזת ווייפילד שבנורפולק, האחוזה הכפרית שראתה ימים טובים יותר. אוליביה חוזרת הביתה רק כי היא חייבת. זה עתה חזרה מליבריה, אזור מוכה מגיפת צהבת, והיא חייבת להישאר בהסגר למשך שבוע. היא נחשפה לוירוס הקטלני כשעזרה לטפל בחולים שנפגעו מהמגיפה, והיא חיה בחשש מתמיד שהיא עלולה להימצא חיובית למחלה, ובכך להעמיד את משפחתה בסכנה, תוהה בין היתר איך זה ישפיע על עתידה. היא מתקשה להסתגל לחזרתה, והדאגות שמשפחתה חווה נראים בעיניה נדושים בהשוואה למה שהיא עברה.

משפחתה מתנדבת להיות איתה, ובמשך שבעת הימים הבאים, הבירצ'ים סגורים, מנותקים, ואפילו אין להם Wi-Fi רציף.

אנדרו, האב, היה פעם כתב מלחמה, שהקריב את הקריירה שלו כדי להיות עם אשתו וילדיו. הוא הפך למבקר מסעדות, ומתגאה בכתיבת הביקורות הנוקבות שלו. הוא מעדיף להיות בכל מקום מלבד תקוע עם משפחתו למשך שבעה ימים, במיוחד לאור המייל שקיבל,  מייל שהוא מצפה לו באופן לא מודע כבר זמן מה. הוא מסתגר בחדר העבודה שלו, ונזכר בימי הזוהר שלו ככתב מלחמה.

אמה, האם שויתרה על קריירה משלה כדי לגדל את 2 בנותיה האהובות, אוליביה ופיבי, לא יכולה לחכות כדי לבלות את השבוע בטיפוח שתי בנותיה, במיוחד מכיוון שזה יסיח את דעתה מהסוד שהיא מסתירה, סוד שיהפוך את כל המשפחה על פיה.

פיבי, הבת הצעירה היא ילדה של אבא, שעדיין גרה בבית, עובדת על תכנית ריאליטי לטלויזיה, מנוכרת מאחותה הבכורה אוליביה. היא די קלת דעת ורדודה, ולא יכולה להתרכז בשום דבר פרט להתרגשות מאירוסיה. היא רוצה את החתונה המושלמת, את החיים המושלמים, קשה לה עם זה, שאוליביה לא יכולה להתמקד בשום דבר מלבד המחלה באפריקה.

כשהם סגורים תחת קורת גג אחת, לא הרבה יכול להישאר מוסתר לאורך זמן, וכאשר פצעים ישנים נחשפים וחדשים נגרמים, הסודות שכל אחד מהם מסתיר מתגלים, וכשאורחים בלתי צפוים עומדים להגיע, אין דבר שמזעזע אותם יותר.

 

בפרקים קצרים, כל פרק הוא יום בשבוע, ומוצג מנקודת מבטו של כל אחד מבני המשפחה, ומנקודת המבט של האורח הלא צפוי, ג'סי.

 

מיהו ג'סי?

מה הסוד שלו?

האם משפחת בירץ' תישרוד את חג המולד בהסגר?

 

"שבעה ימים בחיינו" היא דרמה משפחתית המתרחשת על רקע חג המולד באזור הכפרי האנגלי. היא טומנת בחובה סודות וטראומות החל מסרטן, עבר שרודף את ההווה, מערכות יחסים סמויות וסוגיות בעייתיות על מיניות. 

פרנצ'סקה הורנק "הפילה" על משפחת בירץ' בעיות ומשברים וסודות קבורים, יותר ממה שאפשר לדמיין. ובכל זאת, אי אפשר שלא לחוש סימפטיה לחלק מהדמויות, או כעס כלפי אחרים. הדמויות מרגישות אמיתיות למרות הדרמה שסובבת אותן. רוב הזמן הן עסוקות בהתבוננות פנימית, וחוות הרבה רגעים מופנמים. הן מתמודדות עם המצוקות, החרטות והכמיהות שלהן. סודות נחשפים, רגשות אמיתיים מתגלים, ויש התמודדות עם מערכות יחסים שבורות.  

חלק מהקטעים היו קצת קלישאתיים וצפויים, אבל הם לא גרעו מחוויית הקריאה שלי. הסקרנות לגלות מה יקרה בסופו של דבר, מושכת לקרוא במיוחד בגלל שלמשפחת בירץ' יש מספיק חום, הומור (בריטי), רגש אחד לשני וכמיהה לתחושת שייכות, כדי שתמצאו אותם חביבים, באותה מידה שתמצאו אותם מעצבנים, למרות חוסר התקשורת המשפחתית ומערכות היחסים הפגומות.

 

אני קראתי בהנאה רבה 

כשהחיים קורים לך - מור רמות

 כשהחיים קורים לך - מור רמות

הוצאת שתים

אפריל 2023

224 עמודים

הספר נפתח בשאלה:

"אז מה עשית ברילוקיישן?"

"כביסה", עונה המספרת.

"זה הכול?" 

"לא, גם ניקיתי כל היום אחרי בעלי והילדים, קצת בישלתי, קניות, הרבה סידורים, אבל כן, המון כביסה, לא יודעת איך, פשוט כביסה".

 

גיבורת הספר היא אישה ללא שם בת 43, נשואה לעמוס ואם לשניים, יהונתן ומיה, שניהם עם הפרעות קשב. הם נמצאים ברילוקיישן בברלין, וזכרונותיה כילדת מפתח מובילים אותה לקבל את ההחלטה להיות אמא במישרה מלאה. היא מקדישה את עצמה להורוּת, חיה בשיגרה סזיפית  של כביסות, הסעות, נקיונות, בישולים ומריבות עם ילדיה, ומרילוקיישן שהיה אמור להיות רק לשנתיים היא מוצאת את עצמה כבר 8 שנים בעיר המנוכרת,  זרה למקום, זרה לתרבות ולא פחות מכך, זרה לעצמה. היא מרגישה איך היא הולכת ומאבדת את עצמה כשהיא חווה בדידות חברתית, ניכור וריחוק זוגי, ותלישות.

 

היא מזניחה את עצמה, את הבית, מאבדת שליטה על מה שקורה בחייה, כולל ההתנהלות מול ילדיה. יחסיה עם בעלה שנעדר מהבית עקב עבודתו לא מוסיפים לה בריאות, הריחוק ביניהם הולך וגדל, ולמרות הרווחה הכלכלית שעבודתו הקשה מספקת להם, היא מרגישה בלתי נראית.

ההתמודדות שלה לבד, מול הקשיים איתם עליה להתמודד מערערים אותה, וכשהיא ממיינת כביסה ומוצאת עגיל קטן ויוקרתי בבגדים של בעלה, חשדות לבגידה מתעוררים. היא מנסה להבין מאין הוא הגיע ולמי הוא שייך, ותוך כדי צפים ועולים זכרונות העבר הקשורים בהוריה ואלה מטריפים את מחשבותיה.

 

מיואשת מחייה היא מחליטה לעשות מעשה, אבל לפני, היא רוצה לארגן את הבית ולהשאיר "הוראות הפעלה" למשפחתה. היא מסדרת ארונות, מגרות, מארגנת קלסרים ותוך כדי השלכת חפצים מיותרים היא עוברת מסע אישי ששזורים בו כל הארועים הטראומטיים שעברה בחייה.

כמו בצל, נחשפת כל פעם שכבה נוספת מעברה, והקורא עובר יחד איתה את המסע שהיא עוברת, את התובנות והשינויים הקטנים שהיא עושה, עד  שבסופו של דבר היא משנה את עולמה.

 

הבסיס לסיפרה הראשון של מור רמות נובע בחלקו מחויות אישיות הקשורות בהריון ולידה מוקדמת, זכרונות כואבים מהפגייה, בהפרעת קשב של ילדיה, בבדידות ובתלישות שנשים רבות חוות במהלך הרילוקיישן, ובעובדה שרבות מהן לא עובדות במקום החדש וקיומן מצטצמם לתפקיד של אמא של, אשתו של, ובת של...

 

העלילה מובאת בגוף ראשון. הכתיבה רגישה, סוחפת ומרתקת, ומתרחשת בו זמנית בברלין, בישראל ובעולמה הנפשי של הגיבורה. הפרקים קצרים, רבי משמעות ומתארים בגובה העיניים את הדמויות והארועים בשבריריות המאפשרת לקורא להיכנס לראשה ומחשבותיה של הגיבורה ומותירים אותו במתח,  כאילו הכל עומד להתמוטט בכל רגע.

 

ספר נהדר שאי אפשר להפסיק לחשוב עליו. 

 

מומלץ מאד!

כל הדרכים מובילות אליו – מריאנה זפאטה

כל הדרכים מובילות אליו – מריאנה זפאטה

תרגום: ריבי ליבן

הוצאת מלודי

יוני 2023. 456 עמודים

הספר עוסק באורורה דה לה טורה שנפרדה לאחרונה מקיידן, החבר המפורסם שלה.

אחרי תקופת נדודים בין משפחה וחברים,  אורורה מחליטה לחזור אל עיירת ילדותה. היא  יודעת שלא יהיה לה קל לחזור לפגוסה ספרינגס', המקום שהיה פעם בית עבורה וכיום מלא בזיכרונות מרירים ומתוקים מילדותה ומאימא שלה, אבל היא מחליטה להתחיל מאפס גם אם זה לא יהיה קל. 

השנה האחרונה הייתה שנה של גיהנום בחייה. בהיותה משוחררת ממערכת היחסים הרעילה שלה, בת 14 השנים, אורורה סוף סוף חופשיה, אבל לא מרגישה כך. היא מרגישה אבודה ובודדה. כרגע, היא רק רוצה להתחיל מחדש. היא מאמינה שלחזור לחיות בעיירת ילדותה הקטנה בהרים, תהיה התרופה המושלמת כדי להשאיר את העבר מאחור ולפתוח דף חדש.  כאן היא בילתה כמה שנים נפלאות מחייה עם אמה, והיא מקווה למצוא סוף סוף את השמחה והאושר מחדש. בין היתר היא רוצה לעשות הרבה מהדברים שאמה נהגה לעשות, ביניהם מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות, בחיק הטבע, לפי מחברת שהשאירה אמה ובה כתבה  הערות לגביהם.

אורורה שוכרת דירה און ליין, וכבר ביום הראשון לבואה, היא זוכה להתחלה רעה עם בעל הבית שלה, רודס. רודס לא ידע דבר על השכרת הדירה שמעל למוסך, שכן בנו עמוס בן ה-15, העלה את המודעה בחשאי מתוך כוונה להרוויח קצת כסף. רודס החשדן והנרגן דורש ממנה לעזוב, אך אחרי שכנוע מאסיבי, הוא מסכים להשכיר לה את הדירונת לחודש ימים, בתנאי שהיא תתפוס מרחק ממנו ומבנו.

אתם יכולים לדמיין איך הסיפור יתפתח?

 

אורורה בת ה 33 היא אשה אופטימית, חייכנית, דברנית, מוכשרת ונעימה. היא כמו קרן שמש. היא התייתמה מאמה בגיל צעיר ומותה הפתאומי של האם, במהלך אחת מהיציאות שלה אל ההרים, מלווה אותה במהלך השנים. בעיקר, מאחר ונשאר תעלומה. לעומתה רודס בן ה 42 הוא ההיפך הגמור. שתקן, מופנם, אחראי, אכפתי והוא אבא נהדר לבנו.

למרות מאמציה להתרחק מבעל הבית הנרגן שלה ומבנו, חייה מתחילים להשתלב בחייהם. לאט ובעקביות אורורה מצליחה לפרוץ את החומות שרודס הקים סביבו, וככל שהזמן עובר פורחת בין השניים ידידות אמיצה שהופכת לאהבה גדולה.

 

ההתחלה היתה לא קלה. ב 100 העמודים הראשונים כלום לא קורה ודי התאמצתי להתחבר. כמעט ונטשתי, ויש מצב שהייתי עושה זאת אלמלא  זה לא היה ספר של מריאנה זפאטה. עם זאת, ברגע שהעלילה התקדמה, הספר תפס טיפה תאוצה.

"כל הדרכים מובילות אליו" הוא ספר חביב, נוסחתי, עם כל התבלינים שצריכים להיות בו:

עיירה קטנה, פער גילים, אב חד הורי, ומערכת יחסים שמתפתחת מידידים לאוהבים כל כך לאט שזה קצת מוזר בהתחשב בגילם של הגיבורים. אמנם רודס הוא חלק חיוני במסע של אורורה, אבל הרומנטיקה עצמה לא הייתה מרכז הסיפור, כי הסיפור הוא יותר על אורורה, ועל הדרך שבה היא מנסה לחבר מחדש את העבר של ילדותה עם ההווה כדי להרגיש שייכת.

אחד המאפיינים את כתיבתה של זפאטה הוא אורך הרומנים שלה, ובספר הזה, לפחות בעיני, הוא החולשה שלה. המונולוגים של אורורה היו ארוכים ומשעממים וחזרו על עצמם שוב ושוב מה שהאט את קצב הקריאה.  העלילה נגררה ונגררה. בהחלט אפשר היה לקצר את הספר בהרבה. אהבתי את תיאורי הטבע של העיירה החורפית בקולורדו, אהבתי את מערכת היחסים של אב/בן, אבל בסך הכל הספר לא היה משהו להתפעל ממנו...

מתאים כקריאה קלילה. ממש לא חובה.

לשיקולכם.ן

מזל של מתחילים – רעות וייס

מזל של מתחילים – רעות וייס

הוצאת שתים

פברואר 2024. 331 עמודים

 

 

ארוע טראומטי שחוותה שרונה כשהיתה בכיתה י"ב, מנהל אותה מאז, והוא זה שהוביל אותה לעיסוקה בהווה כמורה וחונכת לילדים בבית הספר הדמוקרטי שבו היא עובדת. ומאחר ותמיד חטאה בכתיבה "בסתר" היא עובדת כמורה לכתיבה יוצרת, והיא אהובה מאד על תלמידיה להם היא אוזן קשבת.

שרונה, שנפגעה מעידו צנעני (עצב"ז) וחבריו, היה איש סודה וחבר נעוריה. גם בגיל 29 כעשור לאחר אותו ארוע היא מתקשה ליצור מערכות יחסים רגשיות עם גברים, ולמרות שהיא בחורה שנונה וחכמה היא מופנמת וביישנית וקשה לה לנהל שיחה בחופשיות.

מאז אותו ארוע עידו נעלם מחייה מבלי להתנצל, ובמהלך 11 השנים האחרונות שרונה מתנהלת בצל אותו ארוע, לא מצליחה לשחרר  את רגש השינאה כלפיו.  עכשיו הוא חוזר לגור בכפר, עובד במשתלה ושרונה חובבת הגננות, נתקלת בו שם בהפתעה, כשהיא באה לקחת מישלוח עבור אביה.

יש לה חברת אמת אחת ויחידה, נויה, שלקחה על עצמה את הטיפול ברפת המשפחתית, והיא זו שמלווה את שרונה ותומכת בה לאורך כל השנים. כשנויה עוברת תקופה קשה, ואינה מוכנה לקבל עצה מאף אחד, שרונה מצטרפת בעילום שם לתחרות המתקיימת בעיתון של הכפר, ולמרות שאין לה שום הבנה או אמונה בהורוסקופים, היא כותבת  טור שבועי של הורוסקופ שיתאים ויעודד את נויה חובבת ההורוסקופים.

אלא מה?

שרונה שכתבה את ההורוסקופ כשעשוע, ומתוך כוונה לעודד את היקרים לה, מופתעת לגלות שמה שהיא כתבה מתגשם לחברה שלה, ולכל מי שקורא את ההורוסקופ.  אבל ככל שעובר הזמן מתברר שלהורוסקופ צד נוסף שמשפיע ולאו דווקא לטובה.

 האם זה "מזל של מתחילים"?

מכירים את האימרה הזו?

כשמתחילים משהו חדש יש מין וייב  של רצון להצליח, של תקווה, עם אנרגיה, שמושכת אליה את המזל של מתחילים, אבל תמיד מגיע השלב בו נתקלים במהמורה שמשנה את האנרגיה, וכשמתחילים להתמקד בקושי, האנרגיה משתנה והצרות באות (=בשלשות).

 

מה יעלה בגורלה של שרונה?

האם היא תזכה לחוות אהבת אמת?

האם תתגבר על משקעי העבר?

מה יעלה בגורל הטור שהיא כותבת?

האם היא תזכה בתחרות?

"מזל של מתחילים" הוא ספר ביכורים כייפי, שנון וסוחף שמעורר מחשבה על חברות, על חיים במושב קטן שכולם מכירים את כולם, וארוע משנה חיים. הוא כתוב נפלא, ולמרות כמה מהארועים הקשים שמתוארים בו, רעות וייס מצליחה לכתוב סיפור רומנטי משעשע ומחמם לב.

התיאורים  של המושב, המאבק הסזיפי של נויה לשמור על הרפת והפרות, האננסים, הרכילות שעוברת מאחד לשני כאש בשדה קוצים והופכת לשיחת היום, הפאב אליו מתנקזים בערב, חדר המורים, התלמידים, הבריונות ותיאורי החורף הגשום, הם חלק מהמרכיבים שמהם בנויים החיים שלנו, ולכן כל כך קל להזדהות עם הדמויות. 

אני אהבתי. מאד!

מומלץ למי שמחפש.ת אסקפיזם בתקופה הלא שפויה שעוברת עלינו עם ספר שהוא גם קומי וגם דרמה וגם רומנטיקה שמתבשלת על אש קטנה.  ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא בו.

 

 

  

לא ביקשנו כנפיים – ונסה דיפנבאו

לא ביקשנו כנפיים – ונסה דיפנבאו

תרגום: אורטל אריכה

הוצאה: כנרת זמורה דביר

אוקטובר 2016. 336 עמודים

ונסה דיפנבאו כותבת ברומן השני שלה, על נושאים רציניים כמו הריון בגיל העשרה, אחריות הורית, הגירה בלתי חוקית ובריונות, ועושה אנלוגיה להתנהגות האנושית באמצעות  נדידת הציפורים.

כמו ציפורים נודדות, שעפות בכיוון הלא נכון ומתקנות בשעת דמדומים את נתיב מעופן, כך גם עושים אנשים, כשהם מתקנים את טעויות העבר.

הסיפור מתחיל בצורה די דרמטית עם לטי בת ה-33 כשהיא נוטשת את שני ילדיה, אלכס בן 15 ולונה בת 6, שניהם מאבות שונים שאינם נוכחים בחייהם. לטי גרה באזור של סן פרנסיסקו שהפך במהלך השנים לשכונת עוני נטושה, בבניין ישן ומתפרק. היא משאירה את ילדיה לבד ונוסעת בעקבות אמה, מריה אלנה, שעזבה למקסיקו ללא הודעה מוקדמת, מתוך כוונה להצטרף לבעלה, אנריקו.

הוריה של לטי מגיעים ממקסיקו, כמהגרים לא חוקיים, ולמרות שלטי נולדה בארה"ב והיא אזרחית, הוריה לא. הם לא רק גרים יחד במשך 15 שנה, אלא הם אלה שגידלו את אלכס, כשלטי הרתה בגיל צעיר והפכה לאם חד הורית, ואחר כך גם את לונה בזמן שלטי עובדת כמפרנסת היחידה בשלוש עבודות.

מכיוון שלטי לא גידלה את אלכס ולונה עד לאותו שלב, היא משוכנעת שהיא לא מסוגלת לגדל אותם בלי אמה. אבל להחזיר את הוריה לארה"ב הופך להיות בעיה רצינית מה גם שאביה מסרב לעזוב את ביתו, ואמה של לטי בוחרת להישאר איתו, ומכריחה את לטי לחזור לילדיה.

מרגע זה ואילך,  הסיפור מתמקד בלטי שצריכה ללמוד מה זה אומר להיות הורה שנוכח רגשית בחיי ילדיה תוך שהיא מפרנסת אותם כמיטב יכולתה. היא עושה הרבה טעויות כשהיא מנסה להפוך לאם שמעולם לא הייתה, אבל לאט לאט היא משתפרת בעזרת ידידה ריק, וחברתה שרה. היא רוצה לעשות את הטוב ביותר שהיא יכולה כדי לספק לבנה ולבתה את החיים הטובים ביותר.

 

אלכס, הוא נער חכם, אדיב והתנהלותו והתנהגותו משקפים את החינוך שקבל מסבו וסבתו, אליהם הוא מתגעגע מאד. הוא עומד בפני הרבה אתגרים, והרבה עומס מוטל על כתפיו כנער מתבגר, ועוד היספני עני בדרום קליפורניה. הוא לא בטוח מהם רגשותיו כלפי אמו והוא סקרן לדעת מי אביו.

הוא מתאהב בפעם הראשונה, ולטי מפחדת שהוא יחזור על הטעויות שלה, ויחבל בחלומות שלו עם הריון בגיל ההתבגרות. עם זאת, אלכס אחראי הרבה יותר מהקרדיט שאמו נותנת לו, אבל בניסיון לעזור לחברתו יסניה, מהגרת לא חוקית, להימלט מהבריונות שהיא חווה בבית הספר, הוא מסכן בלי משים את העתיד של שניהם. מערכת היחסים של אלכס עם יסניה, מאפשרת להביא לקידמת הבמה את אי השוויון של מערכת החינוך, המציאות האכזרית של בריונות וההשלכות וההשפעות על ילדים שנקלעו לנסיבות של הגירה בלתי חוקית, כאשר הפחד המתמיד מגירוש, מרחף מעל ראשם.

 

ספר שיש בו עלילה טובה, דמויות מעניינות ונושא או נושאים שגורמים לי לחשוב על החיים האמיתיים, משמחים אותי תמיד, ו"לא ביקשנו כנפיים" ענה על כל המאפיינים האלה. ונסה דיפנבאו התברכה בכישרון לגרום לקורא להתאהב בדמויות הפגומות והמשונות שהיא יוצרת. לאט לאט הדמויות מתגנבות לתוך הלב, וכל מה שאתה רוצה זה שהספר ימשיך וימשיך. הכתיבה שלה נהדרת, העלילה בנויה היטב והדמויות כל כך מרתקות שהרגשתי את ההתמודדויות, הדאגות, התקוות והחלומות שלהן. הן נאבקות, הן לומדות, הן צומחות. הן מוצאות את האומץ להצמיח כנפיים ולעוף.

 

דיפנבאו חושפת את דמותה הלא מושלמת של לטי. אנחנו מתוודעים למחשבות שלה, לספקות שלה, לחוסר הביטחון שלה. כמו ציפורים נודדות שמשנות כיוון לאחר שהלכו בדרך הלא נכונה, כך גם אנשים יכולים. לטי מכירה בחסרונותיה ומודה בטעויות שעשתה ועושה. השינוי שלה איטי ולעתים קרובות היא עושה שני צעדים קדימה וצעד אחד אחורה. היו זמנים שרציתי לנער אותה, אבל אי אפשר לערער על העובדה הלא מוטלת בספק שהיא אוהבת את ילדיה, ומחפשת את הדרך לעשות הכל כדי להשיג דיור טוב יותר, בית ספר טוב יותר ועוד.

 

כשקראתי את ה"תודות", גיליתי שדיפנבאו התקשתה מאוד לכתוב את ספרה השני. לאורך כתיבתו ליווה אותה החשש האם הוא יוכל להשתוות להצלחה של סיפרה הראשון "שפת הפרחים". היא השקיעה שעות מפרכות בכתיבה ובמחקר, כמעט ויתרה על הרומן, אבל העבודה הקשה שלה השתלמה.

 

"לא ביקשנו כנפיים" הוא ספר כן, מרגש וסוחף. זהו סיפור מסע מטלטל שמטופל בעדינות, על משפחה שכל עולמה מתהפך עליה ביום אחד, והיא נאבקת להתחיל מחדש, להתגבר על המצוקות ולבנות עתיד חזק ומאוחד.

 

אני מאד אהבתי, וממליצה בחום♥

קוביות של אושר – אנה כ' אסטבי

קוביות של אושר – אנה כ' אסטבי

תרגום: דנה כספי

הוצאת מטר

יולי 2018. 312 עמודים

 

"קוביות של אושר" הוא רומן מרגש על חמש חברות מילדות, שבאמצע שנות השישים לחייהן כמעט והשלימו עם הקלפים שהחיים חילקו להן. הן מחליטות לחיות יחד בחוות קקאו בפיג'י, שם הן לא רק פותחות עסק לשוקולד אלא מחזקות את החברות שלהן ומגלות את עצמן מחדש.

 

כשסינה, מאיה, אינגריד וליסבת מקבלות כל אחת מכתב בדואר המציג את אותה שאלה, התשובה ברורה. 

קאט, חברתן הוותיקה מהתיכון, שעזבה את נורבגיה עם בן זוגה ניקלס, ברגע שסיימו את לימודיהן, נדדה איתו שנים ברחבי העולם, בנסיון להפוך את העולם למקום טוב יותר לפחות באזורים מוכי גורל.  השניים השתקעו בפיג'י, שם הם רכשו מטע של קקאו.  

 קאט, שהתאלמנה בפתאומיות, שולחת להן הזמנה מפתה:

 

"נטעתי את רגליי באדמת פיג'י ובכוונתי להישאר

כאן עד לשקיעה האחרונה. מה דעתכן להצטרף אלי?

להשאיר מאחור את כל מה שהשתבש?"

 

בואו לגור איתי בחוות הקקאו שלי בפיג'י. בואו לבלות את הימים באכילת שוקולד ובפטפוטים כמו אז כשהיינו צעירות, משוחררות מגברים, דאגות וקור. בואו להזדקן בגן העדן, ביחד, ואם זה לא יסתדר אני אתן למי שתרצה, כרטיס טיסה חזרה לנורבגיה.

 

איך אפשר להגיד לזה לא?

 

כל הארבע בוחרות להגיע. אמנם הן חוששות מהלא מוכר, מהמנהגים המקומיים, מהחיים בכפר קטן בקצה העולם, מהחיים בקומונה, אך הן מחליטות לתת הזדמנות להתחלה חדשה, אולי האחרונה בחייהן, מתוך תקווה שהשינוי יפיח חיים, בחייהן המשמימים.

סינה, הפכה לאם כשהייתה צעירה מאוד ונאלצה לגדל את בנה לבדה. היא לא יכלה להמשיך ללמוד וכל חייה בילתה באותה עבודה. עכשיו, בנה המבוגר הוא פרזיט בוגר, שעדיין לא "מצא" את עצמו, והיא לא יודעת אם היא אוהבת אותו בגלל אנוכיותו והסבל שהוא גורם לה. היו לה חיים קשים ונמאס לה להילחם ולהשיג כל כך מעט.

 

מאיה, מורה לשעבר ואֵם, היא ציירת מוכשרת, שסימני הדמנציה נעשים ברורים מיום ליום. היא מרגישה שהעולם חומק ממנה, לומדת להתנהל עם עצמה ברגעי הצלילות.

 

אינגריד, רואת חשבון אמינה וחרוצה שעובדת בשירות האוטובוסים המחוזית, הקדישה את כל חייה לעבודה. היא שומרת את עולמה הפנימי סגור, מתבודדת ומרגישה שלא חוותה את כל מה שהיתה צריכה לחוות, ומתכננת להפיק את המירב מחייה החדשים בפיג'י.

 

ליסבת, שהייתה הפלרטטנית מכולן, נישאה לגבר עשיר וזכתה לחיים נוחים, אבל עכשיו היופי שלה הוא לא מה שהיה, לא משנה כמה היא מנסה. היא מבינה שהחיים שלה לא היו מושלמים כמו שחשבה. היא חיה בנפרד מבעלה הבוגדני, והקשר עם ילדיה ונכדיה רופף. היא בודדה מאד, אך מתנהלת כלפי חוץ כאילו חייה מושלמים. בפיג'י היא לומדת להסיר את המסיכות הרבות שמכסות על הפצעים שבחייה, להכיר את יופיה האמיתי, הפנימי, ולהתמודד עם המציאות של "התבגרותה".

 

קאט נאלצת להתמודד עם אובדן בעלה וכל מה שכרוך בכך. היא אישה אופטימית, חזקה, אבל יש דברים שעשתה בחייה והחלטות שקבלה, שעכשיו היא מתחרטת עליהן, למרות שאחרים קצת מקנאים בה על מנהיגותה הטבעית וחייה מלאי הרפתקאות.

 

החמש מחליטות להשתמש בפולי הקקאו כדי לייצר קו מיוחד של שוקולד מריר שהן מחליטות לקרוא לו "קוביות של אושר". יש הרבה ניסוי וטעייה בתהליך הלמידה אבל הן לא מוותרות על האתגר החדש שבחרו כמטרה בחייהן.

תוך כדי עבודתן החדשה, כל אחת לומדת בדרכה להסתגל לחיי הכפר הפשוטים והצנועים, לחיים המשותפים בבית של קאט, ולהכיר אחת השנייה ואת עצמן.  

יש בספר 6 נקודות מבט מאוד ברורות, כולל זו של אטתה, מנהלת משק הבית הפיג'יאנית של קאט, והסופרת לוכדת את האישיות והקול של כל אחת מהנשים. הקוראים לומדים עליהן בפרקים המתחלפים לסירוגין בין כל אחת מהן, וככל שהימים חולפים, הסודות העמוקים שלהן נחשפים, כשהן מדברות מעודדות ותומכות אחת בשנייה, וגם כאשר אטתה מתפללת עבורן, ומנהלת את שיחותיה עם אלהים, ומבקשת את עזרתו בחייה. היא מספרת סיפורים הקושרים את הסיפורים האחרים, דרכה רואים את ההבדלים התרבותיים בין אנשי האי לאירופאים ואת הטעויות שהם עושים בגלל בורותם במנהגים המקומיים.

יש עוד פיג'ית צעירה שמשחקת תפקיד חשוב בסיפורה של כל אישה, אבל תצטרכו לקרוא את הספר כדי לפגוש אותה, ופיג'י עצמה הופכת לדמות שמינית.

 

"קוביות של אושר" הוא ספר מיוחד ומרגש, מלא בשיאים ושפל, שמעביר מסר ברור על כך שלא משנה אם אנחנו בני 18 או 66, כולנו יכולוים לחוות חוויות חדשות והזדמנות שנייה להיות מאושרים.

סיפור על אחווה נשית, על הערכה עצמית, על יחסי הורים-ילדים, על פיג'י האקזוטית, על המראות והריחות, ובכלל על אורח החיים היום-יומי.

 

מומלץ מאד.