איש ואישה בלילה -קנת הרוף
תרגום: הדסה הנדלר
הוצא' כתר . 2016
. 160 עמ'
בעקבות צפייה
בסרט “Our Souls At Night” חזרתי לקרוא פעם נוספת את
הספר "איש ואישה בלילה" מאת קנת
הרוף. (הסרט בכיכובם של רוברט רדפורד וג'יין פונדה ובהפקת נטפליקס )
אדי מור ולואיס
ווטרס גרים בשכנות אחד לשני, מכירים עשרות שנים, אך מעבר לכך אין ביניהם שום קשר
או קירבה. הם בשנות ה -70 לחייהם, שניהם אלמנים ומתגוררים לבדם.
ערב אחד ניגשת
אדי לביתו של לואיס :
"אני רוצה
להציע לך משהו.
אה.
כן. מעין הצעה.
טוב.
לא נישואים.היא
אמרה.
......
תהיתי אם תסכים
לשקול לבוא לפעמים לבית שלי ולישון אתי.
מה? למה את
מתכוונת?
אני מתכוונת
לזה ששנינו לבד. אני בודדה. אני חושבת שאולי גם אתה. מעניין אותי לדעת אם תסכים
לבוא לישון אתי בלילות. ולדבר...
אתה לא אומר
כלום.
עצרתי לך את
הנשימה?
אני מדברת על
לעבור את הלילה. לשכב במיטה בחמימות,בידידות....
בלילות זה הכי
גרוע."
אדי מקבל את
ההצעה והם מתחילים להעביר את הלילות ביחד, באופן אפלטוני. לשניהם ילדים בוגרים
מנישואיהם, ושניהם התמודדו ושרדו את הטרגדיות הגדולות והקטנות של החיים. ככל
שחולפים הלילות, וההגנות שלהם נופלות, הם נפתחים אחד לשני ומדברים על התקוות,
החלומות והפשרות שעשו, ולעיתים קרובות נמנעים לספר את הדברים הכואבים באמת, עד שהם
מוכנים לדבר עליהם.
בינתיים הם
נאלצים להתמודד עם תושבי העיירה המפיצים שמועות, הסתייגויות מהבן של אדי ומהבת של לואיס, אך לא נותנים לזה להפריע להם.
התאהבתי בספר
הזה מהמשפט הראשון.
מהתיאור המושלם
של רחוב סידר בהולט, קולורדו.
התאהבתי בלואיס
ווטרס ואדי מור ואיך הם מדברים אל תוך הלילה, חולקים את עברם הכואב, מערכות היחסים
השבורות ואת האנשים שהם אהבו ואיבדו.
ואהבתי איך דמותו
של ג'יימי, נכדה של אדי, נכנס לחייהם והופך את הסיפור ליפה עוד יותר.
מתחת לכיסוי
המיטה וחושך הלילה, מערכת היחסים שלהם גדלה בחינניות ובכנות, ושניהם מעריכים זה את
זה, את השמחה שהם מביאים אחד לשני כדי להקל על הבדידות, ובעיקר את נוכחותם אחד בחיים של השני, ואת התקווה שבכל גיל
אפשר למצוא אהבה, גם בגיל הזהב.
"איש
ואישה בלילה" הוא סיפור יפהפה, רך, רגוע, מנחם, עצוב ועם זאת מרומם על אהבה
וחברות ונחמה שמעניקים אחד לשני שני אנשים בשנים המאוחרות בחייהם, שמעורר כל כך
הרבה רגשות במילותיו הפשוטות והעדינות.
קנט הרוף (1943-2014)
כתב את "איש ואישה בלילה" כשהידיעה על מותו הקרב ידועה לו, ואולי בעקבות
כך, הוא כתב סיפור על מציאת אהבה בפרק האחרון של החיים.
הנובלה הזו
קצרה, אולי לא פורצת דרך ,אך היא מספיק גדולה בכדי להכיל שתי "נשמות"
ומספיקה עיירה קטנה בקולורדו כדי להחיות את הסיפור ולהפיח בו חיים.
בכתיבה ברורה, ישירה
תמציתית ומרגשת,פשוטה ועם זאת עמוקה, ממש כמו הדמויות שלו, כתב קנט הרוף ספור פשוט מושלם עם מחווה
נהדרת לאהבה.
קראתי את הספר בנשימה
עצורה וללא הפסקה, ובכיתי בדפים האחרונים. אפילו עכשיו, כשאני חושבת על הסוף של הספר,
ועל תום חייו של הסופר עצוב לי. כמה חבל שזה הספר האחרון שיכתוב קנט הרוף, על דמויותיו
הנפלאות ועל מזרח קולורדו היבשה, המאובקת והשטוחה.
אני אסירת תודה
על הספר המושלם הזה - שנכתב לאשתו ולאהבתו האמיתית, קאתי - ועל נדיבותה לשתף אותו
עם קוראי בעלה. אני מקווה שספרים נוספים שלו יתורגמו לעברית.
אין ספק שאתגעגע
לשיחות של לואיס ואדי.
***
בשנת 2017 הספר
עובד לסרט בנטפליקס בכיכובם של רוברט רדפורד וג׳יין פונדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה