אמא,
צריך לישון – הלית
בלום
איורים: ולי
מינצי
הוצאת כנרת
זמורה
2020. 24 עמ'
המעבר מיום ללילה אינו פשוט לעמליה. קשה לה להירגע, "להוריד הילוך" ולהיפרד מהפעילות של שעות היום. דווקא כשמגיעה שעת ההשכבה היא עושה כל מה שהיא יכולה כדי להישאר עוד קצת ערה. היא הופכת להיות פעלתנית, מצחקקת וקופצנית.
"עֲמַלְיָה
לֹא דַּי לָהּ,
הִיא לֹא
רוֹצָה לַיְלָה...
לֹא פִּיגָ'מָה,
לֹא לִשְׁכַּב,
לֹא רוֹצָה
לִישֹׁן עַכְשָׁו!"
לעומת עמליה, הלילה
היורד מביא עייפות גדולה לאמא. היא מותשת. אחרי ששתיהן מנהלות מעין משחק תופסת, אמא
מתעייפת, מתיישבת, עוצמת עיניים ,מבקשת לנוח.
עמליה מבינה
שאמא עייפה. היא מחליטה לדאוג לה, לטפל בה כפי שהיא דואגת לה ערב ערב לפני השינה.
היא עושה את אותן פעולות שיגרתיות של טקס ההשכבה, שאמא והיא עושות מידי ערב וממהרת להביא את השמיכה, את פו הדב, את הפיל ואת נמש הג'ירף שישמרו
על אמא, כוס שתייה עם קש ואת האוצר הכי יקר – את המוצץ שלה. אמא מודיעה לעמליה
שהיא בכלל לא רוצה לישון, אך לא עובר רגע או שניים ואמא עוצמת עיניים ושוקעת
בשינה.
מה עשתה עמליה
בזמן שאמא ישנה?
על כך אתם
מוזמנים לקרוא בספר...
"אמא, צריך
לישון" הוא סיפור מחמם לב על ערב אחד
הפוך שבו ילדה קטנה משכיבה את אמא לישון.
אהבתי את
הצבעוניות של הספר, האיורים נפלאים, ממחישים את הטקסט ומכניסים לאוירה, ואפשר
להבין את בחירת הצבעים. כשעמליה ערה היא מוקפת באור צהוב וכשהיא כבר ישנה ואמא ערה
הצהוב מאיר את אמא.
מחורז בחן,
וכתוב במשפטים קצרים, הספר מתאר היפוך תפקידים, חיקוי והפנמה של פעולות שיגרתיות, ומה קורה כשהילדים מקבלים את מה שהם נלחמים בזמן שהם לא מצפים לו. לאחר ההקראה אפשר לדבר עם הילד בגובה העיניים, לפתח שיחה ולהבין
ביחד מה הדבר הכי נכון עבורם, בטקס ההשכבה לשנת הלילה.
מומלץ לגילאי 3-4 .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה