לעשות
פרצופים – איימי הרמון
תרגום: גלי אבני
הוצאת אהבות
ינואר 2022 . 304 עמודים.
נקרא כעותק דיגיטלי
למה דברים נוראיים קורים לאנשים כל כך
טובים?" שאל אמברוז.
"כי דברים איומים קורים לכולם, ברוזי.
כולנו כל כך מרותקים לשטויות שלנו שאנחנו לא רואים את החרא שכולם משתכשכים
בו".
"לעשות פרצופים" הוא סיפור על התמודדויות נפשיות בעקבות
החלטות ובחירות שנעשו, סיפור על המאבק לקבל את עצמך ולהמשיך הלאה גם אם הכאב קשה והמציאות
מחייבת אותך להשלים עם מה שקרה, סיפור על התבגרות, על כוחה המרפא של אהבה, אהבה מכילה
ותומכת בין חברים ובני משפחה. על הקשר החזק בין קבוצת בנים והקשר בין שני בני
דודים, קשר שהיה הרבה מעבר לחיבה משפחתית .
אמברוז
יאנג הוא
"ילד הזהב" של האנה לייק, העיירה הקטנה שבה הם גרים. הוא התברך במראה
מושלם, יכולות פיזיות ואינטליגנציה. הוא שילוב של אדוניס והרקולס, התגלמות היופי
והכוח. כל בחורה בעיר חולמת עליו. כולם אוהבים ומכבדים אותו. הוא מתאבק מוכשר והוא
זכה באליפות המדינה מספר פעמים. למרות שהוא פופולארי בבית הספר, הוא בחור נחמד
ובהחלט לא מפונק. בשנתו האחרונה בתיכון הוא צופה בארועי ה - 11 בספטמבר כאשר בנייני
הסחר העולמי מתמוטטים. מאותו רגע כל התכניות שרקם לגבי העתיד, משתנות.
פרן
טיילור רזה כמו מקל ולא גבוהה בהרבה, עם עור לבן חיוור ושיער כתום בוהק, סובלת
לדעת בן דודתה ביילי, מ"תסמונת הילדה המכוערת" . למרות שמעולם היא לא
הייתה מכוערת היא לא נחשבת יפיפיה. אפילו לא יפה. יש לב זהב, נשמה מלאה בטוב לב
ואהבה עצומה לספרים ולאמברוז יאנג. כבר בגיל 11 התאהבה בו עד מעל לראש. היא יודעת
שאין סיכוי שאמברוז, כוכב ההיאבקות החתיך, ישים לב אליה. עם גשר על שיניה, משקפי ראייה עבי עדשות, שיער ג'ינג'י שלא ניתן לשליטה,
כל מה שהיא רואה זה נערה לא מושכת, אבל זה לא מונע ממנה לאהוב אותו, גם אם מרחוק. כאשר
ניתנת לה ההזדמנות להביע את רגשותיה כלפיו באמצעות כתיבת מכתבי אהבה, פרן מתחזה לריטה,
חברתה היפה, ומסייעת למערכת היחסים הפורחת בין השניים. אבל, כשאמברוז מגלה שפרן היא
זו שכתבה את מכתבי האהבה האלה, הוא מתרעם עליה, על ששיחקה ברגשותיו והטעתה אותו.
מיד בסיום התיכון, אמברוז יאנג, וארבעת חבריו הטובים, מצטרפים לצבא כחיילים והם מוצבים בעיראק. אחרי כמעט שנתיים, רק אמברוז חוזר. הוא חוזר עם פנים מצולקות ונשמה שבורה ובקושי מצליח לחיות עם עצמו. החיים מתהפכים. אמברוז צריך ללמוד כיצד לחיות את חייו ללא יופיו הפיזי. ופרן, ה"ברווזון המכוער" הופכת לברבור נאה, ונמצאת שם עם אותה אהבה נושנה בליבה כדי ללמד אותו להכיר ביופיו הפנימי. כוחה של פרן הוא שמציל אותו מחיים של בדידות כואבת והיא זו שממלאת את החלל שנותר כאשר חבריו נהרגים. ובעוד שאמברוז סובל ורוצה להסתתר מהעולם, פרן נחושה להתקרב אליו, וההתמדה העיקשת שלה שובה לב, באותה מידה שהסבל ורגשות האשמה שלו קורעי לב.
פרן היא ילדה מחוננת. היא אוהבת, מלאת
חמלה, חסרת אנוכיות, דואגת, אינטליגנטית, בעלת דמיון ונאמנה. אנחנו רואים את כל
הטוב שבה בדרך שבה היא אוהבת ודואגת לביילי, בן דודתה והחבר הכי טוב שלה שסובל
מניוון שרירים. מערכת היחסים שלה עם ביילי היא סימביוטית. ביילי תלוי בפרן פיזית
והוא הסלע הרגשי שלה. היה מדהים לראות איך הדמות שלה גדלה ומתפתחת. האהבה הבלתי
מותנית והקשר שלה עם בן דודתה ביילי, היה מרגש. המסירות והנאמנות שלהם זה לזה היו עוצמתיים.
ביילי
שין, בן
דודה של פרן, אובחן בילדותו כחולה במחלת ניוון שרירים ע"ש דושן והתמודד עם
סיכויי הישרדותו. הוא שרד מעבר לשנים שהיה ידוע שחולים במחלה הזו עשויים לשרוד והעביר
את ימיו כשהוא מרותק לכיסא גלגלים כשלצידו משפחה תומכת ומכילה ופרן המסורה. הגישה
החיובית שלו לחיים, הבגרות שלו, ההגנה שלו על פרן, אהבתו ונאמנותו הבלתי מותנית
לאנשים שהוא חושב לחבריו, ואומץ ליבו וכוחו מול מוגבלותו מעוררי השראה ונוגעים ללב.
הוא אדיב, רגיש ואכפתי אבל יותר מהכל הוא לקח הכל בקלות ולא נתן לקשיי היומיום
הרבים להשתלט על חייו.
בעיני,
הספר הזה הוא על ביילי. דמותו בולטת מעל כל האחרות, עם הרצון שלו לחיות, לסחוט כל
טיפה מהחיים.
"לעשות פרצופים" הוא סיפור יפה ושקט שנכנס ללב בטיפטוף איטי,
ומשתלט עליו. דמויות בלתי נשכחות, עם מסר או שיעור לחיים. החיים אכזריים, והם מכים
בנו באופן כזה שאנחנו אפילו לא מדמיינים. לעתים קרובות אנחנו מתייחסים אל החיים ואל
האושר כמובנים מאליהם, ומתמרמרים על הדברים שלא ניתנו לנו אבל אם נסתכל לאחור על
החיים שחיינו נראה איך כל המכשולים, כל הצרות שנפלו בחלקנו ובקשנו מאלהים שיקח אותם
מאיתנו, הם למעשה "הברכות הכי גדולות, ההזדמנויות הכי גדולות לצמיחה..."
לא הרומנטיקה הופכת את הספר הזה למיוחד אלא הנושאים
בהם הוא עוסק, כמו חברות, מלחמה, אובדן וטראומה. מין שיחזור של "היפה
והחיה" כשהמסר העיקרי הוא שלא המראה החיצוני עושה את האדם, אלא היופי הפנימי.
שגם אנשים עם פלטה/משקפיים/שיער מקורזל או אנשים עם צלקות, עיוות פנים, או מוגבלים
פיסית מכל סיבה שהיא, אינם מכוערים והם ראויים לאהבה באותה מידה.
"לעשות פרצופים" הוא לא ספרות נהדרת, אבל הוא בהחלט סיפור נהדר.
מומלץ!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה